50

שהוסבר פעמים רבות, שגם מדרשי חז"ל המצוטטים על־ידי רש"י בפירושו על התורה, הכרחיים להבנת פשוטו של מקרא, במיוחד כאשר הדברים אינן מצוטטים בפירוש רש"י לאחר הביטוי "רבותינו דרשו" וכדומה, ומכך מוכח שפירוש זה הכרחי להבנת פשט הפסוקים ממש.

ב) יותר מכך: רש"י עצמו פירש לפני כן⁷, ש"ריבה כאן יקידות הרבה: על מוקדה, ואש המזבח תוקד בו, והאש על המזבח תוקד בו, אש תמיד תוקד על המזבח, כולן נדרשו במסכת יומא⁸ שנחלקו רבותינו במנין המערכות שהיו שם"⁹. כלומר, הפסוק "אש תמיד תוקד..." מדבר אודות המערכות שהיו על המזבח. כיצד, אפוא, מסביר רש"י בפירושו על הפסוק שלנו, שהכוונה היא לאש המנורה?

ג) יתר־על־כן: בפסוק זה עצמו, מפרש רש"י, שסופו "לא תכבה" מדבר על אש המזבח?!

ב. הקשיים על הסברם של מפרשי רש"י

ניתן היה לתרץ, כפי שיש המפרשים¹⁰ כך, שרש"י אינו מוציא את הפסוק "אש תמיד..." מידי פשוטו, והפסוק כולו אכן מדבר אודות המערכה שעל המזבח. רש"י רק מפרש שמהמילה "תמיד" נלמד משהו גם לגבי אש המנורה, שכתוב אצלה "תמיד", שגם היא צריכה להילקח מאש המזבח.

אבל קשה להסביר כך את פירוש רש"י, כי:

א) לפי־זה צריך היה רש"י לומר את הביטוי "רבותינו למדו מכאן", או "מכאן למדו" וכדומה.

ב) רש"י מצטט מן הפסוק גם את המילה "אש", וגם בפירושו הוא מזכיר אותה ביחד עם המילה "תמיד" – "אש שנאמר בה תמיד". כלומר, המילה "תמיד" מתארת את ה"אש" שמוזכרת בפסוק הזה.

ג) מן ההרחבה בסגנונו של רש"י – "אף היא מעל המזבח החיצון תוקד" – מובן, שהוא אומר את פירושו כהמשך לפסוק "תוקד על¹¹ המזבח"¹².