תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז ויקרא

שיחה ד

רשימת העמודים (13) מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

22שיחה ד

ויקרא

א. קרבן עצים בשותפות או לאו

מן הפסוק¹ "ונפש כי תקריב קרבן מנחה..." (ולא "כי תקריב מנחה"²) לומדים ב"תורת כהנים" שיחיד יכול לנדב גם לבונה, יין ושמן הבאים עם הקרבן, ואף עצים: "היחיד מתנדב עצים"³.

בהמשך הדברים נאמר שם⁴: "כשם שאין שנים מביאין מנחה נדבה כך אין מביאין לא יין ולא לבונה ולא עצים".

יש להבין: הרי מוצאים קרבן עצים שהובא בשותופות – קרבן העצים של תשע המשפחות, כנאמר במשנה במסכת תענית⁵ "זמן עצי הכהנים והעם תשעה..." והגמרא⁶ מסבירה "כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם וכך התנו נביאים שביניהן שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבין משלהן, שנאמר⁷ והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלקינו לבית אבותינו לעתים מזומנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלקינו ככתוב בתורה" וכמובן

ד בפשטות מהמשך הסיפור והפסוק והמשנה, הרי הובא קרבן העצים בשותפות של כל בני המשפחה כקרבן המשפחה⁸.

ב. השאלה אם מדובר בשני ענינים שונים

בפשטות ניתן היה לענות, שב"תורת כהנים" מדובר על סוג קרבן אחר מאשר "קרבן העצים" המוזכר בענין "זמן עצי הכהנים והעם":

ב"תורת כהנים" מדובר על קרבן עצים (של יחיד, כנאמר "היחיד מתנדב..."), המוקרב כקרבן על המזבח, ועל־כך נאמרה ההלכה שאין להביאו בשותפות. אבל "זמן עצי הכהנים והעם..." של תשע המשפחות מדבר אודות עצים למערכה, כנאמר בברייתא, כדלעיל, כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה... ככתוב בתורה – כלומר: עצים לצורך המערכה והאש להקריב עליה קרבנות – ועצים אלה אפשר להביא גם בשותפות, במיוחד כאשר בין כך ובין כך היה צריך למוסרם לרשות ציבור לפני הקרבת קרבנות ציבור, כנאמר בתוספתא⁹.

22אך עדיין נדרש הסבר, כי לגבי "מתנדבין עצים" מובאת בגמרא¹⁰ מחלוקת: "קרבן¹¹ מלמד שמתנדבין עצים .. וכן הוא אומר והגורלות הפלנו על קרבן העצים. רבי אומר: עצים קרבן הם, טעונין מלח וטעונין הגשה, אמר רבא: ולדברי רבי עצים טעונין קמיצה, אמר רב פפא: לדברי רבי עצים צריכין עצים".

וממה־נפשך: אם ענין "והגורלות הפלנו על קרבן העצים" זהה לענין של "מתנדבין עצים"¹², כמובן מלשון התוספתא¹³ "מה ראו זמן עצי הכהנים והעם לימנות" (והשאלה היא¹⁴: אם נדבת העצים אפשרית על־ידי כל יחיד, מדוע חלקו את קרבן העצים של תשע המשפחות באופן מיוחד? שמכך מובן, לכאורה, שמדובר באותו ענין) – כיצד הוא מובא בשותפות?

ואם לדעת רבנן מדובר בשני ענינים נפרדים, כיצד מובאת הוכחה מ"והגורלות הפלנו על קרבן העצים" לגבי ענין הקרבת עצים כקרבן על־ידי יחיד?

כן דרוש הסבר לסיבת המחלוקת בין רבי לרבנן. בפשטות גם רבנן וגם רבי לומדים זאת מ"קרבן מנחה" וגם רבי מסתמך על הפסוק "והגורלות הפלנו על קרבן העצים", שדוקא ממנו לומדים שעצים נקראים קרבן¹⁵, ולכן אפשר להסיק מקרבן מנחה גם על עצים¹⁶.

ג. דברי המפרשים, והקושי עליהם

לפי האמור לעיל מובן, שאי אפשר לענות לשאלה שהובאה בסעיף א', כדברי המפרשים¹⁷ האמורים, שההלכה שנדבת העצים אינה מובאת בשותפות היא רק לפי הדיעה הסוברת שהדין של "מתנדבים לבונה יין שמן ועצים" נלמד מן המילה "קרבן" הכתובה בענין "מנחה"¹⁸ ("כשם שאין שנים מביאין מנחה נדבה, כך אין מביאין לא יין ולא לבונה ולא עצים"), אבל לפי הדיעה הלומדת¹⁹ שאפשר לנדב "יין ושמן" מן 23הפסוק "אזרח"²⁰ הנאמר בענין נסכים, אין קרבן העצים דומה למנחה, ואפשר להביאו בשותפות²¹.

לפי הסבר זה אינה מתורצת השאלה שלעיל. ההסבר טוב רק לגבי יין ושמן, אבל א) "והגורלות הפלנו על קרבן העצים..." הוא פסוק הצריך להתאים לכל הדיעות, וגם לדיעה הסוברת שעצים אינם באים בשותפות. ב) הדיעה המובאת בגמרא¹⁹, שהדין של "מתנדבין שמן" נלמד מ"אזרח" הנאמר בענין נסכים, היא רק לפי דעת רבי, שהרי לדעת רבנן ברור לכל הדיעות, שהדין נלמד מ"קרבן מנחה"¹⁹ – ולדעת רבי²² אי־אפשר להביא קרבן עצים בשותפות, כי הוא כקרבן מנחה²³, אשר על־כן הוא טעון מלח, הגשה וקמיצה בדיוק כקרבן מנחה²⁴.

ד. דעות רמב"ם וריטב"א על קרבן העצים

לגבי משמעות קרבן העצים במסכת תענית ישנן מספר דיעות.

בפירוש המשניות²⁵ אומר הרמב"ם, 24שביום שבו הביאו המשפחות "עצים לאש המערכה", "היו מקריבין קרבנות נדבה וזהו קרבן העצים והעתים המזומנים הכתובים בעזרא. וביתר פירוט אומר הרמב"ם, בספר "היד החזקה"²⁶: "ומהו קרבן העצים, זמן קבוע היה למשפחות משפחות לצאת ליעדים להביא עצים למערכה, ויום שיגיע לבני משפחה זו להביא העצים, היו מקריבין עולות נדבה, וזהו קרבן העצים, והיה להם כמו יום־טוב ואסורין בו בהספד ותענית ובעשיית מלאכה, ודבר זה מנהג". כלומר, "קרבן העצים" איננו קרבן של עצים, אלא בזמן שהביאו עצים "למערכה" הביאו גם "עולות נדבה", שנקראו "קרבן העצים" – הקרבן שהובא עקב העצים.

הריטב"א²⁷ מסביר: "שהיו מבערים במזבח בפני עצמו מן העצים שהתרבו (שהתנדבו)²⁸ וזה היה קרבן העצים, וכן אמרו... ששני גיזרין היו קרבין עם תמיד של בין הערביים וזהו מוכיח כי קרבן עצים ממש הוא" – שהעצים עצמם הוקרבו כקרבן²⁹.

רש"י מפרש במשנה³⁰, שביום שבו "כהנים והעם מתנדבים להביא עצים והיו מקריבים קרבן אותו היום ואפילו היו עצים הרבה למערכה היו אלו מתנדבין ומקריבין באלו ט' זמנים". מפירוש רש"י נראה, לכאורה, כדעת הרמב"ם, שלא העצים הוקרבו כקרבן, אלא הוקרב קרבן אחר, וכמפורש במקום אחר³¹ "משפחות של ישראל שקבוע להם ימים בכל שנה להביא עצים למקדש לצורך המערכה ומביאין קרבן עצים עמהן". אבל רש"י אינו מפרש איזה קרבן הובא.

יש להבין: א) לדעת הרמב"ם (ורש"י) – מנין יודעים ש"קרבן העצים" אינו כפשוטו, אלא קרבן עקב נדבת העצים, והרי רואים שהעצים למערכה נקראים קרבן, כדבריו המפורשים של הרמב"ם עצמו³²?

ב) מצד שני, לדעת הריטב"א, שהעצים היו קרבן³³ על המזבח צריך להבין: נאמר במפורש שהעצים הובא כי "לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם וכך התנו נביאים שביניהן...", כלומר, הסיבה לנדבת 25העצים היתה מחסור בעצים למערכה, ונראה, אפוא, שלכך הם היו "מתנדבים משלהם".

ג) לדעת רש"י – איזה קרבן הקריבו על המזבח³⁴?

ה. ההסבר למחלוקת בין רבי לחכמים

ההסבר לכך הוא: לדעת חכמים, הלומדים מ"קרבן – מלמד שמתנדבין עצים", ישנן, באופן כללי, שתי שיטות לגבי דין העצים. רבינו גרשום³⁵ אומר: "וקסבר תנא קמא דאותן גזירין קריבין להכשר הקרבנות על המערכה"³⁶. וכך נראה גם מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות³⁵: "לפי שהכרחי להביא בכל יום שני גזרין נוספים על המזבח לא פחות מכך..."³⁷. לעומת זאת סובר הראב"ד³⁸, שלדעת חכמים הוקרבו העצים בפני עצמם. אבל גם לשיטת הראב"ד הכרחי לומר, שהעצים לא היו, לדעת חכמים, קרבן גמור³⁹ (כדעת רבי)⁴⁰.

ויש־לומר, שבמחלוקת שבין רבי לחכמים, נוקט כל צד בשיטתו, כמצוי במספר מחלוקות בין רבי לצד אחר, ובמיוחד עם רבנן: אם ביטוי בתורה או בדברי תורה (ובדומה לכך גם בלשון בני־אדם, כדלהלן) צריך לפרשו: א) דוקא כפשוטו ממש ב) לכל פרטיו, או שאפשר לפרש רק בחלק ממשמעויותיו או פרט אחד בלבד.

ובעניננו: לדעת רבי, כיוון שלומדים מן הביטוי "קרבן מנחה" שעצים "מקרי קרבן" וש"מתנדבים עצים", ובמיוחד כאשר מצוי בתורה הביטוי "קרבן העצים,⁴¹, צריך לפרש כפשוטו, שהעצים עצמם הם קרבן, ובכל הפרטים. לפיכך סובר רבי שהעצים חייבים במלח, הגשה וכדומה, בכל הפרטים כקרבן מנחה⁴², כפשוטו.

לעומת זאת לפי חכמים, למרות שלומדים ש"קרבן מלמד שמתנדבים 26עצים", ובתורה מכונים העצים "קרבן העצים", בכל זאת אין זה מחייב חידוש גדול כל־כך, שהעצים הם קרבן לכל פרטיו, ומסתפקים בחידוש שחל בהם פרט אחד של קרבן – שהם נשרפים על המזבח, כקרבן, או, לדעת הראב"ד, שמקריבים אותם בפני עצמם על המזבח⁴³.

ו. הסבר דברי הרמב"ם

לפי־זה מובן גם בעניננו: הרמב"ם פוסק כחכמים, ולכן אף אם נאמר שהעצים עצמם מובאים על המזבח, כדעת הראב"ד⁴⁴, בכל זאת, אין הם קרבן גמור, ואין מסתבר שעקב זאת יהיה היום הזה כיום־טוב ואסורין בו בהספד ובתענית⁴⁵ –

ובמיוחד כאשר, כמשתמע, סובר הרמב"ם, ש"מתנדבים עצים" רק למערכה, וגם בזה די כדי לכנותם "קרבן"⁴⁶, הרי ודאי קשה לומר שנדבת העצים הזו למערכה היתה "קרבן העצים" של תשע המשפחות, ושבעקבותיה היה יום זה "כמו יום־טוב ואסורין בו בהספד ובתענית...": העצים היו רק הכשר קרבן ונדבו אותם לציבור⁴⁷, וכיצד אפשר אפוא לומר 27בהספד ובתענית" במשפחה זו⁴⁸. לפיכך סובר הרמב"ם ש"ויום שיגיע לבני משפחה זו להביא העצים היו מקריבין עולות נדבה וזהו קרבן העצים והיה להם (מסיבה זו) כמו יום־טוב ואסורין בו בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה" עקב עולות הנדבה⁴⁹ שהן קרבן גמור⁵⁰. "קרבן העצים" על־אף שהעצים עצם אינם הקרבן, כי הרמב"ם פוסק כחכמים, כדלעיל, שאפשר לפרש גם לא ממש כפשוטו, ולפיכך גם משמעות "קרבן העצים" איננה כפשוטה, אלא עולות נדבה הבאות ביחד ובגלל העצים⁵¹.

28[ולדעת הרמב"ם גם אין קשה מדוע תשע המשפחות הביאו את העצים בשותפות, כי העצים היו רק למערכה ולא לקרבן, ולכן אפשר להביאם גם בשותפות⁵², וגם עולות נדבה הרי באות בשותפות⁵³].

ז. הסבר דברי רש"י והריטב"א

ואילו רש"י, שהוא פשטן גם בפירושו על הגמרא, ואיננו פוסק⁵⁴, מפרש כפשוטו את המקרא והגמרא: "קרבן עצים" איננו עצים למערכה, כי הם אינם קרבן בכל הפרטים. ולכן אין הוא מפרש שהקריבו עולות נדבה וכדומה, כי אין זה מתאים לפשט הביטוי "קרבן עצים".

לפיכך הוא אומר בפירוש⁵⁵ "באלו הט' זמנים היו הכהנים והעם מתנדבים להביא עצים והיו מקריבים קרבן אותו היום, ואפילו היו הרבה עצים למערכה, היו אלו מתנדבין ומקריבין באלו תשע זמנים", או כפי שהוא אומר במשנה אחרת³¹: "שהיו משפחות של ישראל שקבוע להם ימים בכל שנה להביא עצים למקדש לצורך המערכה ומביאין קרבן עצים עמהן" – שמכך, שהוא אומר שהקריבו קרבן, ואינו מפרש איזה קרבן, ניתן להבין, שלדעתו, בהתאם לפשט הפסוק בדברי חז"ל, היה הקרבן מן העצים עצמם⁵⁶: חלק מן העצים שנודבו היו למערכה, וחלק הוקרבו כקרבן ממש⁵⁷.

לפי־זה מובנים דברי הריטב"א: "שהיו מבערים במזבח בפני עצמו מן העצים שהתרבו (שהתנדבו) וזה היה קרבן העצים .. וזה מוכיח כי קרבן עצים ממש הוא ולא שאר קרבנות שהיו מביאין באותו יום" – גם לדעתו הביאו את העצים למערכה, כמשתמע מן הפשט, אך הוא בא לשלול את 29האפשרות שהיה זה קרבן נפרד, מסוגי הקרבנות הרגילים, אלא שהקרבן היה "מן העצים שהתרבו (שהתנדבו)"⁵⁸ – חלק מן העצים שנודבו למזבח⁵⁹ הוקרבו⁶⁰ כ"קרבן עצים"⁶¹.

ולפי־זה מובן, לדעת רש"י והריטב"א, שבתשעת הזמנים אכן נידבו המשפחות את העצים באופן של שותפות משפחתית, והדבר היה אפשרי מפני שזה נעשה רק לגבי העצים למערכה, ואילו לקיחת העצים להקרבת "קרבן עצים" על המזבח לא נעשתה בשותפות, אלא עבור כל יחיד בנפרד⁶².

ח. דוגמאות לשיטת רבי וחכמים מסדר זרעים

ויש־לומר, שבמחלוקת שבין רבי לבין חכמים לגבי קרבן העצים נוקט כל אחד כשיטתו במספר מקומות בש"ס, ומהם:

בסדר זרעים, במסכת ברכות⁶³, נאמר: "קריאת שמע ככתבה – דברי רבי, וחכמים אומרים: בכל לשון" – רבי סובר שחובת קריאת שמע צריכה להתבצע עם כל הפרטים, כפי שהפרשיות כתובות בתורה, כולל הפרט של "ככתבה".

ואילו חכמים סוברים, שאפשר "בכל לשון", ודי בכך שתוכן הענין הוא קריאת שמע.

אמנם הגמרא מסבירה את טעמיהם של רבי וחכמים: "מאי טעמא דרבי?

30אמר קרא: והיו בהווייתן יהו (=טעמו של רבי הוא, שנאמר בפסוק "והיו" – יהיו בדיוק כפי שהם כתובים) ורבנן מאי טעמייהו? אמר קרא: שמע, בכל לשון שאתה שומע", אבל שיטותיהם השונות הן הגורם לכך שרבי בוחר דוקא בדרש של "והיו", וחכמים – את הדרש של "שמע בכל לשון...".

וכך מובן מהמשך דברי הגמרא "למימרא דסבר רבי (= האם לומר שרבי סובר) דכל התורה כולה בכל לשון נאמרה, דאי סלקא דעתך (=כי אם יעלה על דעתך ש)בלשון הקודש נאמרה, "והיו" דכתב רחמנא למה לי? (=לשם מה נאמר בפסוק "והיו"?). איצטריך, משום דכתיב שמע (=יש בכך צורך משום שנאמר "שמע"). למימרא דסברי רבנן (=האם לומר שרבנן סוברים) דכל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה, דאי סלקא דעתך (=כי אם תחשוב ש)בכל לשון נאמרה, שמע דכתב רחמנא למה לי (=לשם מה נאמר בפסוק "שמע")?. איצטריך (=יש בכך צורך) משום דכתיב והיו". כלומר, עצם הסברא מחייבת, לפי רבי, שקריאת שמע תהיה "ככתבה", ולפי רבנן – "בכל לשון". ודרישת הפסוקים היא רק כדי למנוע ולשלול את המשמעות ההפוכה של הפסוק האחר.

ט. דוגמאות לשיטת רבי וחכמים מסדר מועד

בסדר מועד, במסכת סוכה⁶⁴, נאמר: "רבי אומר: כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה, וחכמים אומרים: אפילו אינה מחזקת ראשו ורובו כשרה":

בתורה⁶⁵ נאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים", ונאמר בגמרא⁶⁶ שצריך להיות "תשבו כעין תדורו". רבי סובר ש"תשבו כעין תדורו" צריך להתבצע כפשוטו ובכל הפרטים⁶⁷, ולכן צריכה הסוכה להיות בגודל של ארבע אמות על ארבע אמות לפחות, כעין תדורו, כבית ממש. חכמים סוברים, שלא צריך להיות "כעין תדורו" כפשוטו בכל הפרטים, אלא מספיק "כעין תדורו" בפרט שהסוכה מחזקת ראשו ורובו – דירת ארעי שאפשר לשבת בה – תשבו⁶⁸, אבל אין צורך שגם מבנה הסוכה יהיה "כעין תדורו".

י. דוגמאות לשיטות רבי וחכמים מסדר נשים

כך אנו מוצאים לגבי לשון בני־אדם בסדר נשים: "אמר רבי: כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, ופליגי רבנן עליה (=וחכמים חולקים עליו)"⁶⁹, שאם אדם אומר, למשל, "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז", הרי לפי 31רבי היא "מגורשת מעכשיו"⁷⁰, ולפי חכמים היא מגורשת רק לאחר נתינת מאתים זוז –

שיטת רבי היא, שכאשר ישנו דיבור או מעשה הנעשה עכשיו, גם אם הוא נעשה "על מנת" תנאי מאוחר יותר, מתקבל הדיבור או המעשה כפשוטו ובכל הפרטים. ולכן הוא אומר, ש"כל האומר על מנת" הוא בדיוק כמו שאמר "מעכשיו".

חכמים סוברים, שאי אפשר לחדש שהענין הוא "מעכשיו", גם אם בלי זה לא יהיו המעשה או הדיבור כפשוטם, ולפיכך הם סוברים, שהגט חל רק מאחר יותר⁷¹, כאשר התנאי מתממש⁷².

יא. דוגמאות לשיטות רבי וחכמים מסדר נזיקין

את שיטותיהם הללו של רבי וחכמים מוצאים גם לגבי למידת ענין מתוך ענין בגזירה שוה. בסדר נזיקין, במסכת סנהדרין⁷³, נאמר: "הזיד במעילה, רבי אומר: במיתה, וחכמים אומרים: באזהרה. מאי טעמא דרבי? אמר רב אבהו: גמר חטא חטא מתרומה (=הענין נלמד מתרומה בגזירה שוה, לפי המילה "חטא" המשותפת לשניהם) מה להלן במיתה אף כאן במיתה. ורבנן אמרי: אמר קרא "בו" (=נאמר בפסוק "בו") בו, ולא במעילה".

לפי רבי, כיון שכל הדין של מעילה בהקדש נלמד בגזירה שוה מענין התרומה, הרי שהתורה מתכוונת ללימוד כל הפרטים בפשטות, וגם לגבי מיתה. ואילו לדעת חכמים, גם אם לומדים את כל הענין בגזירה שוה לפי המילה "חטא" מתרומה⁷⁴, ולפיכך ישנה אזהרה כאשר "הזיד במעילה", בכל זאת, לפי שיטתם, הלימוד איננו בכל הפרטים כפשוטם, ולפיכך הם סוברים, שאם נכתבה מילת המיעוט "בו", היא באה למעט את "הזיד במעילה", ולומר שאיננו חייב מיתה⁷⁵.

32יב. דוגמאות למחלוקת בין רבי ליחיד אחר בסדר קדשים

לפי־זה יש לומר שהשיטתיות הזאת בין רבי לחכמים קיימת גם במחלוקת שבין רבי לבין יחיד החולק עליו, והסובר כשיטת חכמים:

בסדר קדשים, במסכת מנחות⁷⁶, נאמר: "כלי שרת שעשאן של עץ, רבי פוסל, ורבי יוסף ברבי יהודא מכשיר, במאי קמיפלגי (=במה הם חולקים)? רבי דריש כללי ופרטי, ורבי יוסף ברבי יהודא דריש ריבויי ומיעוטי, רבי דריש כללי ופרטי: ועשית מנורת – כלל, זהב טהור – פרט, מקשה תיעשה המנורה – חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי (=אין) אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש של מתכת, אף כל של מתכת. רבי יוסף ברבי יהודה דריש ריבויי ומיעוטי: ועשית מנורת – ריבה, זהב טהור – מיעט, מקשה תיעשה המנורה – חזר וריבה. ריבה ומיעט וריבה – ריבה הכל, ומאי ריבה? כל מילי (=כל דבר) ומאי מיעט? מיעט של חרס": לדעת רבי, לימוד וריבוי צריכים להיות קרובים ככל האפשר אל הפשט, ובפרטים לענין שממנו מרבים או לומדים, ולכן הוא דורש לפי כלל ופרט⁷⁷, ומרבה רק "כעין הפרט" – דומים לפרט⁷⁸.

רבי יוסי ברבי יהודה סובר כאן כשיטת חכמים, שגם כאשר יש דמיון רק בפרט אחד וכדומה, יש קשר בין הענינים, ולכן הוא דורש⁷⁹ לפי ריבוי ומיעוט, ש"ריבה כל מילי"⁸⁰, גם את מה שאינו דומה לפרט⁷⁸, ומיעט רק "של חרס"⁸¹, שהוא "פחות מכל הכלים ואינו ראוי אפילו למלך בשר ודם"⁸².

יב. דוגמאות למחלוקת בין רבי ליחיד אחר בסדר טהרות

ענין דומה בסדר טהרות: "הנכנס לארץ העצים בשידה תיבה ומגדל, רבי מטמא ורבי יוסי ברבי יהודה מטהר. במאי קמיפלגי (=במה הם חולקים?) מר סבר (=האחד סובר) אהל זרוק – לאו שמיה אהל (=אינו נקרא אהל), ומר סבר אהל זרוק – שמיה אהל"⁸³.

33לדעת רבי, כדי שאהל יחצוץ בפני טומאה, הוא צריך להיות כאהל בכל הפרטים, וגם בפרט שאין הוא מיטלטל⁸⁴, ורק אז חל עליו דין של אהל החוצץ בפני טומאה. לעומת זאת, לפי שיטת רבי יוסי ברבי יהודה, הרי גם אם אין הדבר דומה בדיוק לאהל בכל הפרטים, בכל זאת, כיון שהוא דומה לו בכך שהוא מקום לעצמו, חל עליו דין של אהל והוא חוצץ בפני הטומאה, וטהור.

(משיחת כ' מנחם־אב תשל"ב)

הערות

עמוד 22

1. פרשתנו ב, א.
2. ראה פי' הראב"ד ור"ש משאנץ בתו"כ עה"כ (פרשתא ח, ג).
3. שם, ז.
4. פ"י, ו.
5. כו, א.
6. שם כח, א. תוספתא תענית פ"ג, ה.
7. נחמי' י, לה.
8. וכן משמע מתענית (יב, א) "יו"ט שלנו הוא".
9. שם. וכ"ה בירושלמי שקלים פ"ד ה"א. וש"נ. בבבלי תענית לא הובא זה שמסרו לצבור אבל מובן הוא, מזה שכ' "לא מצאו עצים בלשכה כו' אפילו לשכה מלאה עצים". ראה משנה למלך הל' כלי המקדש פ"ו ה"ט. חסדי דוד לתוספתא שם.

עמוד 22

10. מנחות כ, ב. קו, ב.
11. בפרש"י (מנחות) "קרבן – נפש כי תקריב קרבן מנחה וגו'". וכ"ה בתוד"ה לדברי (כ, ב). אבל ברבינו גרשום ובפיה"מ שם (קו, ב) הביאו הכתוב דתחילת פרשתנו "אדם כי יקריב מכם קרבן". ובדפוסים שלפנינו הובא בפנים הגמרא (כ, ב) קרבן (מנחה). וראה לקמן הערה 24.
12. ראה אוצה"ג – תשובות לתענית ע' 34. המגי' במל"מ פ"ד הל' שקלים ה"ו.
13. שם. וכ"ה בירושלמי שקלים שם. תענית פ"ד ה"ד. מגילה פ"א ה"ד. ובבבלי הל' "למה הוצרכו לומר זמן עצי כו'".
14. כן פי' בקה"ע לירושלמי שם.
15. ראה חידושי הרשב"א (מנחות כ, ב) לדעת רבי"ולכך מרבינן נמי עצים שנקראו קרבן במקום אחר לדין מנחה". ועד"ז בראב"ד וק"א כאן. וראה ר"ש משאנץ שם (ג) "והתם קאמר רבי אפי' עצים נקראו קרבן והוצרך להביא מנא לן שנקראו קרבן כו'". וכו מוכח מפרש"י מנחות כ, א ד"ה עצים, שהביא הכתוב"שנאמר והגורלות הפלנו גו'" אף שבמסקנא בגמרא (ע"ב) מפרש דהברייתא אזיל לדעת רבי.
16. ראה ראב"ד וקרבן אהרן לתו"כ כאן. וחידושי הרשב"א שם.
17. ראה פי' ר"ש משאנץ לתו"כ פ"י, ו. מלבי"ם שם (אבל לא בתירוץ קושיא הנ"ל).
18. כבתו"כ שם (פרשתא ח, ג ואילך).
19. מנחות קז, א.

עמוד 23

20. שלח טו, יג.
21. במנחות שם הובא רק לענין יין ושמן. ובר"ש משאנץ "אמאי אין מתנדבין שנים יין ושמן ולבונה ועצים", וכנראה כוונתו ע"ד מ"ש במלבי"ם דלפי"ז יש ללמוד לבונה ועצים במ"מ מן יין.
19.
19.
22. נוסף לזה גם בהנוגע לשמן מסיים שם "והתניא קרבן מלמד שמתנדבין שמן כו' מאן שמעת לי' כו' רבי כו' א"ל אי תניא תניא", שגם ר"פ הודה לזה – ראה תוד"ה אי תניא שם.
23. ולכן גם את"ל שהדרשא בתו"כ "כשם שאין שנים מביאין מנחה נדבה כך אין מביאין כו' עצים" אינו אליבא דרבי*, הרי דעת רבי מפורש (מנחות קד, ב. תו"כ שם לפנ"ז פרק ח, ב) "לא סילק הכתוב אלא מנחה שנאמר נפש" (ובתוד"ה נפש זבחים ה, סע"ב) דסמך ע"מ שכתב "קרבנו") שבזה נכלל עצים. וראה תוד"ה לדברי רבי (מנחות כ, סע"ב) לדעת רבי. חידושי הרשב"א שם. *) ראה מלבי"ם. ושם "וכ"מ (דהשותפין מביאין יין ושמן עצים כו'), לדברי רבי שלמד מן כל נדריהם וכל נדבותם אשר יקריבו הכל באים בשותפות". אבל ראה ברבנו הלל לתו"כ שם על מה שכ' "באה בנדבת שנים"
24. אבל י"ל שע"פ פי' רבינו גרשום ופיה"מ במנחות (קו, ב) דלא הביאו הכתוב דקרבן מנחה כ"א"אדם כי יקריב מכם קרבן", באים עצים בשותפות [ראה דרשת התו"כ רפ"ג (הובא בפרש"י) עה"פ בהמשך הכתוב "תקריבו" מלמד שהיא באה נדבת שנים]. וכן בדעת רבי כ' ברבנו גרשום שם "וטעונה הגשה ומלח כשאר קרבנות*, ולא כפרש"י שם, כמנחה. ובגמרא לפנינו (כ, ב) בדברי רבי "עצים קרבן מנחה הן". וראה שטמ"ק שם על הגליון. וצ"ע מדוע חידשו דרשה חדשה ולא כבתו"כ שמפורש הלימוד מ"קרבן" שנאמר במנחה, וע"פ המבואר לקמן בפנים י"ל, ראה הערה 52. וראה חידושי הרשב"א למנחות כ, ב.
25. תענית פ"ד מ"ה. הביא הדרשה דרבי "לכל נדריהם ולכל נדבותם כו'", וראה שם בהקטע שלאח"ז "וכולהו מקרבן מנחה אתרבו כו' וכי היכא דמנחה אינה בשותפות כו'", ומשמע שזהו גם לדעת רבי. וגם בהר"ש משאנץ שם כ' "אלא לסוגי' דמנחות כו' תימא אמאי אין מתנדבין כו'". ואולי כוונתו (דהמלבי"ם) רק ע"פ דברי רבי. *) ולפ"ז לכאורה י"ל דזה שצריך קמיצה לדעתו הוא מכיון שאין שייך בהם שחיטה כבקרבנות בכלל, וקמיצה במקום שחיטה (זבחים יג, ב) ולא לפי שהיא כקרבן מנחה. אבל צ"ע דהרי לדעת רבי עצים טעונין הגשה, שזהו רק במנחה. ואולי למד זה ממנחה (ראה מנחות ס, א. במשנה). אבל ברבינו גרשום למעילה (יט, ב): הואיל ומקיש להו למנחה כו' צריך נמי קמיצה. ועוד שינויים בר"ג שם: א) "ור' לא אמר ב' גזירין כו' ולא קא יהיב בהו שיעורא כמה לייתי". ולא כברש"י שם כ, ב (שטמ"ק אות ט). דגם לרבי ב' גיזרין. ב) "ושירי אותן עצים לכהנים". ולא כבתוד"ה לדברי (שם כ, ב) דהשריים קרבין לעצמן. ואכ"מ.

עמוד 24

26. פ"ו מהלכות כלי המקדש ה"ט. וכ"כ במאירי תענית שם מ"ד. בפי' ר"י מלוניל לתענית שם "וקרבן העצים י"ל שאותן המתנדבים להביא עצים למערכה היו רגילין להביא קרבן בהמה בו ביום כו'".
27. במשנה תענית שם (כו, א) בשם י"א. וראה פי' ר"י מלוניל שם (כהובא במלאכ"ש תענית שם) "וי"ל שלא היו מקריבין כו'".
28. בריטב"א נדפס "שהתרבו" ובהגהות כ. ל. שם הגי' "שהתנדבו".
29. ובאוצה"ג תענית – תשובות (ע' 34) "קרבן עצים חכמים תקנוהו כמה ששנו חכמ' הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירים ותניא קרבן מלמד שמתנדבין עצים וכמה שני גזירים וכו' והגורלות הפלנו על קרבן העצים". וראה פני משה לירושלמי שקלים שם בפי' דברי הירושלמי מתניתא פליגא על ר"י. לקמן הערה 48.
30. תענית כו, א. ד"ה תשעה.
31. מגילה ה, א. ובשינוי ל' קצת ברש"י על הרי"ף מגילה שם.
32. רפי"ד מהלכות מעה"ק, ובכס"מ שם מציין "בסיפרא פ"ט".
33. וראה גבורת ארי תענית במשנה ד"ה "קרבן עצים" דהקשה עמ"ש הריטב"א "וכן אמרינן כו' ששני גזרין היו קריבין עם תמיד של בין הערביים" דהא ב' גזרי עצים חוב הם לתמידים ולא נדבה כו'.

עמוד 25

34. גם צלה"ב האריכות בפרש"י תענית יב, א ד"ה שיו"ט דמסיים "במס' מנחות אמרינן המתנדב עצים לא יפחות משני גזירין ועצים טעונין קמיצה טעונין הגשה כו'" דלכאורה א) למאי נפק"מ שם. ב) זהו לפי דעת רבי ולא כהלכתא – דעת רבנן. ג) את"ל שנוגע להפי' דקרבן העצים הו"ל לפרש במשנה תענית (כו, א) בפירוש ענין קרבן העצים ולא בדף יב, א ששם הוא דרך אגב לענין התענינו בו ולא השלמנוהו (ת"ב שחל בשבת) מפני שיו"ט שלנו – בהלכות ודיני תענית.
35. למנחות קו, ב.
36. וראה ירושלמי שקלים (ובתענית ומגילה) שם"במכשירי קרבן" ובמפרשים שם.
37. כ"ה בהוצאת קאפאח. ובדפוסים לפנינו בשינוי לשון.
38. בפירושו לתו"כ הנ"ל "מנין שהיחיד מתנדב עצים". וראה קרבן אהרן שם. ולהעיר מלשון רש"י נחמי' שם קרבן העצים – "תקרובת של עצי המערכה למזבח".
39. ראה תוד"ה מלמד מנחות כ, סע"ב.
40. בראב"ד שם "לדעת רבנן הבאין בפ"ע ילפינן להן מעצים הבאים עם הזבח כו' אבל עצים דאינהו גופייהו איקרי קרבן כיון דכתיב במנחה קרבן מנחה לעצים כו'". וראה ק"א שם. ובשטמ"ק מנחות עה"ג שם (אות א' גליון) "רבי כו' ויש לה קדושת הגוף דאילו רבנן אין לה קדושת הגוף ויכול לפדותה, אבל לרבי הוי קדושת הגוף ממש כמו מנחה". ובתוד"ה יצאו (שם כא, א) דלרבי יש בעצים משום נותר ופיגול.
41. ראה לעיל הערה 15.
42. אבל ראה לעיל הערה 24 לדעת ר"ג.

עמוד 26

43. ועפ"ז יומתקו דברי הגמרא (שם כ, ב): מאן שמעת לי' דאמר עצים אקרי קרבן רבי, וראה תוד"ה מלמד בסופו.
44. ראה מל"מ הל' כלי המקדש שם: דע"כ לא בעינן שיהיו משל צבור אלא במה שהוא צורך למזבח אבל כל שיש צורך במערכה יכול להתנדב להביא עצים כמו כל קרבן נדבה וכמ"ש רבינו ריש פי"ד ופי"ו מהל' מעה"ק דין ג. ועיי"ש. ובמנ"ח מצוה רפה בסופו דפלוגתת רבי ורבנן אם עצים הם קרבן היינו במתנדב עצים למזבח לא עצי המערכה רק להקריבם כו'. וכ"פ הרמב"ם בהל' מעה"ק. וכוונתו בפשטות למ"ש שם פט"ז הי"ג. וראה הערה 46. 47.
45. משא"כ להמל"מ הנ"ל. וראה פני משה לירושלמי שקלים שם. לקמן הערה 48.
46. ראה רמב"ם פי"ד מהל' מעה"ק סה"א "או עצים למערכה מפני שהן כקרבן" ובכס"מ שם "בסיפרא פ"ט". ובפ"ט מהלכות ביאת המקדש ה"ה "והמסדר שני גזרי עצים על המערכה ה"ה כמקטיר איברים וחייב מיתה שהעצים קרבן הוא", ומשנה מל' הגמרא (יומא כד, ב. צויין בכס"מ (וראה שם כז, ב) – דעת ר"י) דהוי עבודה תמה. אבל לא כתבו לגבי עצי המערכה בכלל. וראה מ"ש בפיה"מ מנחות שם. וראה מכתבי תורה מכתב קמו.
47. שהרי עצי המערכה לקרבנות (גם של יחיד) צ"ל של צבור כמ"ש במל"מ וחסדי דוד (דלעיל הערה ביאת המקדש פ"ב הי"א). אף שלפ"ז צע"ק דברפי"ד מהלכות מעה"ק כתבו ביחד דמתנדב או נודר יין בפ"ע או לבונה בפ"ע או שמן בפ"ע או עצים למערכה. וכן כללם יחד לענין הדין דאבל בהלכות ביאת המקדש שם. ובאחרונים הביאו ראי' מזה (ממ"ש הרמב"ם אבל אינו משלח עצים. ועוד) שס"ל שהוא דין קרבן בפ"ע על המערכה. אבל להעיר דמצינו שייכות היחיד גם בקרבנות צבור ממש, וכבמחצית השקל דאף דנעשית לגמרי ממון צבור בכ"ז בקש משה (קרח טז, טו. במדב"ר פי"ח, י. פרש"י שם) "אל תפן אל מנחתם" שיש להם חלק כו' (ראה סה"מ תשי"א ע' 31 בהערה). וא"כ לא יפלא בנדו"ד. ולהעיר מתוס' רפ"ד דפסחים מירושלמי "א"כ קרבן תמיד שהוא לכל ישראל כו' יהא בכל יום אסור במלאכה ומשני שאני תמיד כו'" (וראה מפענצ"פ ס"ב וס"ד, וש"נ). ועצ"ע בכ"ז. ואכ"מ.
9. בהט' משפחות. וראה מנחות (בקרבן יחיד) כא, ב ואילך, הביא עצים כו' משל צבור. תו"כ ויקרא א, ח (פ"ו, ה), ב, יג (פי"ד, ה). רמב"ם הל' איסו"מ ספ"ה (וראה שם רפ"ד דשקלים). לח"מ שם פ"ו ה"ב. ולפי התוספתא שקלים פ"ג, ג שהובא בתוד"ה מלמד (מנחות כ, ב) יחיד המנדב עצים לדעת רבנן מוסרו לצבור, ראה מפרשים לתוספתא שם. וכן תפס הרב המגי' במל"מ (פ"ד מהל' שקלים ה"ו) בזה שמתנדבים עצים. ולפ"ז י"ל שזהו גם כוונת הרמב"ם ברפי"ד ובפט"ז מהל' מעה"ק שם. ועפ"ז מובן בפשטות מש"כ בפט"ז הי"ג שם "ואם רצה להביא דמי עצים יביא". ראה ברכת הזבח למנחות ק, ב. חסדי דוד לתוספתא שקלים שם (נדפס בפ"ע). וראה מכתבי תורה שם. ושם "דגדר קרבן עצים הרמב"ם לא ס"ל כלל". עיי"ש. ולפ"ז צ"ל שהחידוש דרבנן מלמד שמתנדבים עצים הוא: א) דמהני מסירה לצבור, וכמ"ש הרמב"ם פ"ח מהלכות כלי המקדש ה"ז*. ב) הרי"ז נקרא שהוא התנדב קרבן (ולא רק נדבה לבדה"ב וכיו"ב). שלכן כתבו הרמב"ם ברפי"ד מהל' מעה"ק, נוסף על דין הנ"ל בהלכות כלי המקדש, ונוגע להדין דאבל אינו משלח קרבנות כל שבעה אפי' עצים (רמב"ם הלכות *) ראה ירושלמי שקלים תענית ומגילה הנ"ל ובמפרשים שם. מל"מ ושעה"מ הלכות שקלים שם. גבו"א תענית כח, א. ד"ה שאפילו ואילך.

עמוד 27

48. אבל להפני משה בירושלמי שקלים שם מביא הירושלמי ראי' לדעה א' דהעצים למערכה לא הוי מכשירי קרבן כ"א גופו של קרבן ולכן אסור בהספד ותענית ודוחה ת"ב. ואולי כוונתו דהעצים הם קרבן יחיד ולכן הוי כגופו של קרבן וכפי' הראב"ד לתו"כ ופשטות דברי הריטב"א הנ"ל. אבל דוחק הוא, דהרי מדובר בעצים (שבאו במקום עצים שבלשכה, היינו) למערכה. וכ"כ בשע"מ הל' שקלים שם בסופו דלר' אחא לרבנן בירושלמי שם באים עצים משל יחיד והיינו קרא דנחמי'. ולפי' הק"ע דאף לקרבנות צבור התנדבו אלו ולכן נשאר היו"ט לדורות. וראה תק"ח שם. וכמה גי' ופירושים בירושלמי. וראה שי"ק שם. מפרשי הירושלמי במגילה פ"א ה"ד. ועוד.
49. וכ"כ במל"מ הל' כלי המקדש שם, דהיו"ט שלהם ואיסור הספד ותענית לא הי' מצד עצי המערכה כ"א מצד העולות נדבה.
50. במל"מ שם כתב דמ"ש הרמב"ם בה"י "אפילו יחיד שהתנדב עצים או גזרים במערכה אסור באותו היום בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה ודבר זה מנהג" – "לא מיירי בדמסר לצבור אלא הכוונה היא שהתנדב עצים משלו כו' (כנ"ל הערה 44) יכול להתנדב עצים עמו כמו כל קרבן נדבה וכמ"ש רבינו ריש פי"ד ופי"ו מהל' מעה"ק דין י"ג עיי"ש". אבל (נוסף על הנ"ל בהערה 47, שי"ל לדעת הרמב"ם שמוסרו לצבור) לפי"ז א"מ: א) לשון הרמב"ם "אפילו יחיד שהתנדב כו'" שמשמע שהחידוש הוא רק בזה שיחיד התנדב. ולא חידוש בעצם הענין. ב) הו"ל להביא כאן ראי' דעצים איקרי קרבן כברפי"ד דמעה"ק. ואולי י"ל דגם ביחיד שהתנדב עצים כוונתו שהביא עמו עולת נדבה*, ואי"צ לכתוב זה בפירוש כיון שבא בהמשך להלכה שלפנ"ז. ועפ"ז מובן מש"כ "עצים או גזרים במערכה, ולא כל' הירושלמי (פסחים פ"ד ה"א, חגיגה פ"ב ה"ד – צויין בכס"מ) "עצים למזבח וגיזרים למערכה": בירושלמי העצים הם (קרבן) למזבח. וברמב"ם גם העצים הם למערכה. ולפ"ז מה שכ' עוה"פ "ודבר זה מנהג" (אף שלכאורה זהו אותו הדין דה"ט. ולהמל"מ מובן בפשטות) היינו בנוגע ליחיד. ולהעיר שבכמה דפוסים ליתא הסיום בה"י "ודבר זה מנהג". וראה מעשה רוקח לרמב"ם שם ה"ט וה"י.
51. וי"ל שלכן הביא ברפי"ד דמעה"ק (וכן בפי' המשניות (מנחות שם*)) הכ' "ולקרבן העצים" ולא הכ' "והגורלות הפלנו גו'" שהובא בגמרא, כי הכתוב"והגורלות הפלנו על קרבן העצים" הקרבן שם הוא עולות נדבה לדעתו (הל' כלי המקדש שם ה"ט *) ראה רש"י לענין אבל אינו משלח עצים (זבחים צט, סע"ב) "המתנדב עצים מביא קרבן עמהן". *) בפיה"מ הוצאת קאפאח "קרבן העצים". ולפי"ז י"ל שכוונתו להכ' "והגורלות הפלנו גו'". ויו"ד) והוצרך להביא ראי' שהעצים עצמם למערכה נק' קרבן.

עמוד 28

52. ועפ"ז מובן בפשטות מה שהשמיט הרמב"ם בפי"ד דמעה"ק ה"ב הדין דאין שנים מביאין עצים. וי"ל שלכן הביא הרמב"ם בפיה"מ מנחות (וכן רבינו גרשום שם) הכתוב "אדם כי יקריב מכם קרבן" ולא הכ' "קרבן" שנאמר אצל "מנחה" כפרש"י, וכמפורש בתו"כ, כי הרמב"ם מפרש הסתם משנה אליבא דהלכתא – כת"ק, וא"כ מביאין עצים בשותפות (כדלעיל הערה 24). משא"כ התו"כ דלמד מקרבן מנחה (מפרש הרמב"ם ש)הוא לדעת רבי ולדעתו "כשם שאין שנים מביאין מנחה נדבה כך אין מביאין עצים" (ודלא כנ"ל (הערה 23) דלרבי א"צ לזה).
53. מנחות קד, ב. תו"כ (הנ"ל הערה 24. ועוד). רמב"ם שם רפ"ג. פי"ג ה"ב.
54. יד מלאכי כללי רש"י כו' אות א' וב'.
55. במשנה תענית דמפרש גם הענין. משא"כ בפרש"י לנחמי' (הנ"ל בהערה 38) דמפרש רק התיבות.
31.
56. ראה גבורת ארי תענית שם סד"ה קרבן עצים כו' "כדפרש"י עיקר כו' או שמא אפילו עצים הביאו כו'".
57. אבל אינו מפרט דיני קרבן עצים זה, משא"כ בפרש"י תענית יב, א מסיים "במס' מנחות אמרינן המתנדב עצים לא יפחות משני גזירין ועצים טעונין קמיצה טעונין הגשה כו'", כי עפ"ז (שהוא קרבן גמור) יובן ביותר מה ש"לא השלמנוהו (ת"ב) מפני שיו"ט שלנו הוא". וראה לעיל הערה 48 בפי' דברי הירושלמי שם. מל"מ הל' כלי המקדש שם. גבורת ארי למס' תענית שם (יב, א ד"ה דאמר ר"א כו'). עפ"ז מובן מש"כ המאירי בתענית במשנה קרבן עצים "וגדולי הרבנים פרשו קרבן עצים בדרך אחרת כו'".

עמוד 29

58. עפ"י המבואר בפנים אולי יש לקיים הגירסא שבדפוס "שהתרבו".
59. וי"ל (בדוחק) שזהו שהביא הריטב"א "וכן אמרו כו' ששני גזירין היו קרבין עם תמיד כו'" לדוגמא נקט*, שמצינו הבאת קרבן ביחד עם עצים. וי"ל שלכן הביא שני גזירין עם תמיד של בין הערביים ולא עם תמיד של שחר, כי ב' גזירין בבקר באים בהמשך לסידור המערכת (ראה יומא כד, ב. ובפרש"י שם ד"ה בהאי פליגי. ומי שזכה בתרומת הדשן זכה בסידור המערכה וסדור שני גזרי עצים (שם כז, ב. וש"נ)) משא"כ דתמיד של בין הערביים.
60. ולפ"ז הרי זה כדוגמת עצים דיחיד שבירושלמי הנ"ל (בהערה 50), שבפשטות "עצים למזבח וגיזרים למערכה" הוא שמביא שניהם, העצים מביא למזבח כקרבן, וגיזרים למערכה – לצבור (משא"כ דעת הרמב"ם (הנ"ל שם) "עצים או גזרים"), ולכן "אסור בהספד ותענית ומלעשות בו מלאכה בו ביום". וראה קרבן העדה פסחים שם "תנא והדר מפרש כו'", ועפ"ז הרי"ז כדעת רבי (לר"פ) במנחות ד"עצים צריכין עצים" (ראה פרש"י שם (כ, ב) "יביא עצים אחרים להסיקן", ושם (קו, ב) "בעצי הקדש כשאר קרבנות"). וראה מכתבי תורה מכ' קמח מתחלתו. אבל להעיר דבירושלמי הל' "הרי עלי עצים כו'". ובתוד"ה מלמד מנחות (כ, ב) "הא דפליג הכא כו' היינו כשאמר הרי עלי כו' עצים אלו למזבח כדתניא בתוספתא כו'".
61. אבל צ"ע אם יש לפרש כן באוצה"ג (הובא לעיל הערה 29) דשם משמע שהי' רק קרבן בפ"ע. [אבל י"ל דכ' רק מה שצריך להשמיענו בקרבן העצים משא"כ עצים למערכה פשיטא היא]. וכן לאידך לפי' *) דמזה שדייק וכתב שני גיזרין היו קרבין עם תמיד כו' ולא "דמצינו הקרבן שני גיזרין (וכיו"ב)" – ע"ד מ"ש בפיה"מ מנחות קו, ב. פרש"י שם כ, ב. ושטמ"ק שם אות ז. ראב"ד בפי' לתו"כ שם – משמע, דאין כוונתו להביא ראי' דמצינו הקרבה מיוחדת של עצים לבד ממערכה, אלא כבפנים. השני דר"י מלוניל (הנ"ל הערה 27) משמע שהי' רק עצי המערכה.
62. ראה פרש"י להרי"ף מגילה שם "יצא זה דנדבה היא ושל יחידים". ובריטב"א הנ"ל "שאין קרבן עצים יו"ט (אלא) לכל א' וא' ביומו". אבל בפשטות כוונתו"כל א'" – כל משפחה.
63. יג, א.

עמוד 30

64. ג, א. וש"נ.
65. אמור כג, מב. ולהעיר מבעל העיטור הל' סוכה (הובא בהגהות חשק שלמה סוכה שם) דשלשתן ב"ש וב"ה ורבי מקרא אחד דרשו בסוכות תשבו כו'.
66. שם כח, ב. ובמשנה שם "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו ארעי".
67. וראה שם ז, ב דדעת רבי דדירת קבע בעינן.
68. ראה שם ג, רע"ב לימא רבי היא ולא רבנן כו' אפילו רבנן מודו כו'.
69. גיטין עד, א. וש"נ.

עמוד 31

70. "דה"ק מעכשיו יהא גט ע"מ שתקיימי התנאי" – פרש"י שם ד"ה כאומר.
71. וכן יש לפרש (בדוחק עכ"פ) גם לדעת ר"י"דהכל מודים באומר על מנת כאומר מעכשיו דמי לא נחלקו אלא במהיום ולאחר מיתה", דלרבי הוי מעשה נתינת הגט נגמר מיד משא"כ לרבנן אין מעשה נגמר מיד – ראה תוד"ה אדמיפלגי (שם, ע"ב).
72. וברמב"ם שפסק בקרבן העצים (ובהשאר הנ"ל) כרבנן, וכתב ד"כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי" (הלכות אישות פ"ו הי"ז) בפשטות י"ל כי ס"ל כר"י דלא נחלקו בזה, ורק בהיום ולאחר מיתה ובזה הרי פסק (הלכות גירושין פ"ט הי"ד) "הרי זו ספק מגורשת".
73. פד, א. וש"נ. ואף שהובא בכ"מ לא בסדר נזיקין ההסברה בדברי תנא קמא ורבי היא בסנהדרין.
74. ראה פרש"י שם ד"ה בו.
75. בזבחים צא, ב. מנחות קז, א (לפי' התוס' ד"ה אי תניא תניא), ס"ל לר"פ דלדעת רבי דון מינה ואוקי באתרה ולרבנן דון מינה ומינה, ולכאורה זהו היפך הנ"ל. אבל י"ל: א) דשם יש "באתרא" דינין משלו דמפרש דיני שמן לנסכים (ועד"ז י"ל בתנופה בזבחי שלמי צבור (מנחות סב, סע"א) דלרב המנונא פליגי בדון מינה). משא"כ כאן דכל דין מעילה בקדשים למדין מתרומה. ב) בשמן הלימוד הוא מיתור תיבה (או בנין את כבזבחי שלמי צבור), משא"כ במעילה הוא גז"ש, שהרי"ז כאילו נכתב הלמד אצל המלמד (ראה שטמ"ק ב"ק (כה, ב) מהרא"ש ד"ה אלא – בשם הר"מ). אבל ראה מפרשי מנחות קז, ב (ברה"ז. צ"ק. חק נתן). אנציק' תלמודית בערכו. ועצ"ע.

עמוד 32

76. כח, ב. וש"נ.
77. וראה שבועות ד, ב. ושם (ה, רע"א) "בעלמא כללי ופרטי דריש (רבי) והכא כו'".
78. ראה פרש"י סוכה נ, סע"ב "כלל שני כו' בא להוסיף עליו ודייך אם תוסיף עליו את הדומים לפרט כו' והדורש בריבוי ומיעוט כו' אהני לרבויי כל מילי דאלו דברים שהן כעין הפרט לא איצטריך כו'".
79. וכן י"ל בברייתא קמייתא דר"פ שם "מר (ריב"י) סבר מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת ומר (רבי) סבר מה הפרט מפורש דבר חשוב אף כל דבר חשוב (דוקא)".
80. וראה גם המשך הגמרא שם (הראי' לברייתא אחריתי) בצד ההיפך – "ושל שבעה לא יעשה ואפי' משאר מיני מתכות (ובפרש"י שם "משום דדומה לשל מקדש") ר"י בר"י אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו בית חשמונאי" (ובפרש"י שם: "שהרי הוא כדרך כו").
81. וברמב"ם (הל' ביה"ח פ"א הי"ח) "המנורה וכו' אלא מן המתכת בלבד ואם עשאום כו'", ובכס"מ שם"ופסק רבינו כר"י ב"ר יהודה". אף שבפשטות י"ל דפסק כרבי ע"פ ברייתא אחריתי דר"י שם. ראה חק נתן מנחות שם. פר"ח יו"ד סי' פד סק"ז. הר המוריה שם. וראה נו"ב (מהדו"ת) יו"ד סי' רג בהגה"ה.
82. פרש"י מנחות שם ד"ה של חרס. וראה סוטה יד, ב.
83. עירובין ל, סע"ב. וש"נ.

עמוד 33

84. ולדעת כמה ראשונים (ר"ח עירובין לא, א. רשב"א בשם הר"ח שם. ועוד) פי' אהל זרוק היינו שראוי להיזרק ממקום למקום, אף שעכשיו מונח הוא. ומ"מ דעת רבי שאינו אהל כיון שאינו קבוע במקום אחד כל הזמן כאהל גמור. וראה אנציק' תלמודית בערכו כמה פירושים.

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1

סט - שנת תשל"ב - חלק רביעי ‹ שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ב לקו"ש חי"ז ע' 22