ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ד

31

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

רבי היא "מגורשת מעכשיו"⁷⁰, ולפי חכמים היא מגורשת רק לאחר נתינת מאתים זוז –

שיטת רבי היא, שכאשר ישנו דיבור או מעשה הנעשה עכשיו, גם אם הוא נעשה "על מנת" תנאי מאוחר יותר, מתקבל הדיבור או המעשה כפשוטו ובכל הפרטים. ולכן הוא אומר, ש"כל האומר על מנת" הוא בדיוק כמו שאמר "מעכשיו".

חכמים סוברים, שאי אפשר לחדש שהענין הוא "מעכשיו", גם אם בלי זה לא יהיו המעשה או הדיבור כפשוטם, ולפיכך הם סוברים, שהגט חל רק מאחר יותר⁷¹, כאשר התנאי מתממש⁷².

יא. דוגמאות לשיטות רבי וחכמים מסדר נזיקין

את שיטותיהם הללו של רבי וחכמים מוצאים גם לגבי למידת ענין מתוך ענין בגזירה שוה. בסדר נזיקין, במסכת סנהדרין⁷³, נאמר: "הזיד במעילה, רבי אומר: במיתה, וחכמים אומרים: באזהרה. מאי טעמא דרבי? אמר רב אבהו: גמר חטא חטא מתרומה (=הענין נלמד מתרומה בגזירה שוה, לפי המילה "חטא" המשותפת לשניהם) מה להלן במיתה אף כאן במיתה. ורבנן אמרי: אמר קרא "בו" (=נאמר בפסוק "בו") בו, ולא במעילה".

לפי רבי, כיון שכל הדין של מעילה בהקדש נלמד בגזירה שוה מענין התרומה, הרי שהתורה מתכוונת ללימוד כל הפרטים בפשטות, וגם לגבי מיתה. ואילו לדעת חכמים, גם אם לומדים את כל הענין בגזירה שוה לפי המילה "חטא" מתרומה⁷⁴, ולפיכך ישנה אזהרה כאשר "הזיד במעילה", בכל זאת, לפי שיטתם, הלימוד איננו בכל הפרטים כפשוטם, ולפיכך הם סוברים, שאם נכתבה מילת המיעוט "בו", היא באה למעט את "הזיד במעילה", ולומר שאיננו חייב מיתה⁷⁵.

הערות

70. "דה"ק מעכשיו יהא גט ע"מ שתקיימי התנאי" – פרש"י שם ד"ה כאומר.
71. וכן יש לפרש (בדוחק עכ"פ) גם לדעת ר"י"דהכל מודים באומר על מנת כאומר מעכשיו דמי לא נחלקו אלא במהיום ולאחר מיתה", דלרבי הוי מעשה נתינת הגט נגמר מיד משא"כ לרבנן אין מעשה נגמר מיד – ראה תוד"ה אדמיפלגי (שם, ע"ב).
72. וברמב"ם שפסק בקרבן העצים (ובהשאר הנ"ל) כרבנן, וכתב ד"כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי" (הלכות אישות פ"ו הי"ז) בפשטות י"ל כי ס"ל כר"י דלא נחלקו בזה, ורק בהיום ולאחר מיתה ובזה הרי פסק (הלכות גירושין פ"ט הי"ד) "הרי זו ספק מגורשת".
73. פד, א. וש"נ. ואף שהובא בכ"מ לא בסדר נזיקין ההסברה בדברי תנא קמא ורבי היא בסנהדרין.
74. ראה פרש"י שם ד"ה בו.
75. בזבחים צא, ב. מנחות קז, א (לפי' התוס' ד"ה אי תניא תניא), ס"ל לר"פ דלדעת רבי דון מינה ואוקי באתרה ולרבנן דון מינה ומינה, ולכאורה זהו היפך הנ"ל. אבל י"ל: א) דשם יש "באתרא" דינין משלו דמפרש דיני שמן לנסכים (ועד"ז י"ל בתנופה בזבחי שלמי צבור (מנחות סב, סע"א) דלרב המנונא פליגי בדון מינה). משא"כ כאן דכל דין מעילה בקדשים למדין מתרומה. ב) בשמן הלימוד הוא מיתור תיבה (או בנין את כבזבחי שלמי צבור), משא"כ במעילה הוא גז"ש, שהרי"ז כאילו נכתב הלמד אצל המלמד (ראה שטמ"ק ב"ק (כה, ב) מהרא"ש ד"ה אלא – בשם הר"מ). אבל ראה מפרשי מנחות קז, ב (ברה"ז. צ"ק. חק נתן). אנציק' תלמודית בערכו. ועצ"ע.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 2 עמודים.