22
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אך עדיין נדרש הסבר, כי לגבי "מתנדבין עצים" מובאת בגמרא10 מחלוקת: "קרבן11 מלמד שמתנדבין עצים .. וכן הוא אומר והגורלות הפלנו על קרבן העצים. רבי אומר: עצים קרבן הם, טעונין מלח וטעונין הגשה, אמר רבא: ולדברי רבי עצים טעונין קמיצה, אמר רב פפא: לדברי רבי עצים צריכין עצים".
וממה־נפשך: אם ענין "והגורלות הפלנו על קרבן העצים" זהה לענין של "מתנדבין עצים"12, כמובן מלשון התוספתא13 "מה ראו זמן עצי הכהנים והעם לימנות" (והשאלה היא14: אם נדבת העצים אפשרית על־ידי כל יחיד, מדוע חלקו את קרבן העצים של תשע המשפחות באופן מיוחד? שמכך מובן, לכאורה, שמדובר באותו ענין) – כיצד הוא מובא בשותפות?
ואם לדעת רבנן מדובר בשני ענינים נפרדים, כיצד מובאת הוכחה מ"והגורלות הפלנו על קרבן העצים" לגבי ענין הקרבת עצים כקרבן על־ידי יחיד?
כן דרוש הסבר לסיבת המחלוקת בין רבי לרבנן. בפשטות גם רבנן וגם רבי לומדים זאת מ"קרבן מנחה" וגם רבי מסתמך על הפסוק "והגורלות הפלנו על קרבן העצים", שדוקא ממנו לומדים שעצים נקראים קרבן15, ולכן אפשר להסיק מקרבן מנחה גם על עצים16.
ג. דברי המפרשים, והקושי עליהם
לפי האמור לעיל מובן, שאי אפשר לענות לשאלה שהובאה בסעיף א', כדברי המפרשים17 האמורים, שההלכה שנדבת העצים אינה מובאת בשותפות היא רק לפי הדיעה הסוברת שהדין של "מתנדבים לבונה יין שמן ועצים" נלמד מן המילה "קרבן" הכתובה בענין "מנחה"18 ("כשם שאין שנים מביאין מנחה נדבה, כך אין מביאין לא יין ולא לבונה ולא עצים"), אבל לפי הדיעה הלומדת19 שאפשר לנדב "יין ושמן" מן
הערות
- 10. מנחות כ, ב. קו, ב.
- 11. בפרש"י (מנחות) "קרבן – נפש כי תקריב קרבן מנחה וגו'". וכ"ה בתוד"ה לדברי (כ, ב). אבל ברבינו גרשום ובפיה"מ שם (קו, ב) הביאו הכתוב דתחילת פרשתנו "אדם כי יקריב מכם קרבן". ובדפוסים שלפנינו הובא בפנים הגמרא (כ, ב) קרבן (מנחה). וראה לקמן הערה 24.
- 12. ראה אוצה"ג – תשובות לתענית ע' 34. המגי' במל"מ פ"ד הל' שקלים ה"ו.
- 13. שם. וכ"ה בירושלמי שקלים שם. תענית פ"ד ה"ד. מגילה פ"א ה"ד. ובבבלי הל' "למה הוצרכו לומר זמן עצי כו'".
- 14. כן פי' בקה"ע לירושלמי שם.
- 15. ראה חידושי הרשב"א (מנחות כ, ב) לדעת רבי"ולכך מרבינן נמי עצים שנקראו קרבן במקום אחר לדין מנחה". ועד"ז בראב"ד וק"א כאן. וראה ר"ש משאנץ שם (ג) "והתם קאמר רבי אפי' עצים נקראו קרבן והוצרך להביא מנא לן שנקראו קרבן כו'". וכו מוכח מפרש"י מנחות כ, א ד"ה עצים, שהביא הכתוב"שנאמר והגורלות הפלנו גו'" אף שבמסקנא בגמרא (ע"ב) מפרש דהברייתא אזיל לדעת רבי.
- 16. ראה ראב"ד וקרבן אהרן לתו"כ כאן. וחידושי הרשב"א שם.
- 17. ראה פי' ר"ש משאנץ לתו"כ פ"י, ו. מלבי"ם שם (אבל לא בתירוץ קושיא הנ"ל).
- 18. כבתו"כ שם (פרשתא ח, ג ואילך).
- 19. מנחות קז, א.
מנחות כ׳ ב - הטקסט מספריא
אַדְּרַבָּה: דָּם הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן מַתִּיר כְּמוֹתָהּ, נִפְסָל בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה כְּמוֹתָהּ! הָנָךְ נְפִישָׁן.
אָמַר מָר: שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ עֵצִים וָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ קׇרְבָּן. מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר עֵצִים אִיקְּרוֹ קׇרְבָּן? רַבִּי! לְרַבִּי מִבַּעְיָא בָּעוּ מֶלַח!
דְּתַנְיָא: ״קׇרְבַּן מִנְחָה״ – מְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַדְּבִין עֵצִים, וְכַמָּה? שְׁנֵי גְּזִרִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים״, רַבִּי אָמַר: עֵצִים קׇרְבַּן מִנְחָה הֵן, וּטְעוּנִין מֶלַח, וּטְעוּנִין הַגָּשָׁה.
וְאָמַר רָבָא: לְדִבְרֵי רַבִּי, עֵצִים טְעוּנִין קְמִיצָה. וְאָמַר רַב פָּפָּא: לְדִבְרֵי רַבִּי, עֵצִים צְרִיכִין עֵצִים.
סְמִי מִיכָּן עֵצִים, וְאֶלָּא קְרָא לְמַעוֹטֵי מַאי? אִי לְמַעוֹטֵי דָּם – מֵ״עַל מִנְחָתֶךָ״ נָפְקָא!
The Gemara rejects this proof: On the contrary, blood should be included in the requirement to have salt applied, since it renders the offering permitted to be sacrificed and eaten, as is so with regard to the handful, which renders the remainder of the meal offering permitted to be eaten. In addition, blood becomes invalid at sunset and can no longer be sprinkled on the altar, as is the halakha with regard to the handful of a meal offering, whereas the limbs of the burnt offering may be sacrificed at any point during the night. The Gemara responds: These characteristics shared by the meal offering and the limbs of the burnt offering are more than those shared by the blood and the meal offering.
§ The Gemara continues discussing the baraita: The Master said above: Had the verse stated only: And every offering you shall season with salt, I would derive that this applies to even the wood and the blood, which are also termed: An offering. Therefore, the verse states “and every meal offering of yours” (Leviticus 2:13), to teach that just as the meal offering is unique in that other items come as a requirement for it, so too, anything that is unique in that other items come as a requirement for it requires the application of salt. Therefore, the wood and the blood do not require salting, as in their case no other item is needed. The Gemara asks: Whom did you hear who says that the wood is termed an offering? It is Rabbi Yehuda HaNasi. But according to Rabbi Yehuda HaNasi, doesn’t the wood in fact require salting?
This is as it is taught in a baraita: The verse states: “And when one brings a meal offering [korban minḥa]” (Leviticus 2:1). The superfluous word korban teaches that one can voluntarily give wood as an offering for the altar. And how much wood must one bring if he does not specify an amount? Two logs. And the support for the fact that wood can be brought as a voluntary offering is from a verse, as the verse states: “And we cast lots for the wood offering” (Nehemiah 10:35). Rabbi Yehuda HaNasi says: This voluntary donation of wood is an offering like a meal offering, and therefore it requires salt and requires bringing to the corner of the altar, like a meal offering.
And Rava says: According to the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, wood donated in this manner requires the removal of a handful, just as in the case of a meal offering, a portion of the wood must be removed and sacrificed separately. And Rav Pappa says that according to the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, since it is an offering for the altar, the wood that is brought as an offering needs to be placed on other wood to burn, like any other offering that is burned on wood on the altar. Apparently, this means that Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that the wood is termed an offering, also holds that it requires the application of salt, in contrast to the ruling in the baraita.
The Gemara responds: Remove wood from the baraita here, as it is not excluded by the term “and every meal offering of yours.” The Gemara asks: But then, the phrase in the verse “and every meal offering of yours” is to exclude what? If it serves to exclude blood, this is derived from the continuation of the verse, which states: “From your meal offering,” as explained in the continuation of the baraita.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 2 עמודים.