שיחה ה

34שיחה ה

ויקרא

א. פירוש רש"י ל"אשר נשיא..." – דרשת חז"ל

מן הפסוק¹ "אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצוות...", אשר בהמשכו מדובר על כך שהוא צריך להביא על כך קרבן חטאת, מצטט רש"י את המילים "אשר נשיא יחטא", ומפרש: "לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו".

המקור לפירוש רש"י זה הוא דרשת חז"ל ב"תורת כהנים"² ובגמרא³. אמנם, דרכו של רש"י היא לפרש רק פשוטו של מקרא, אך הוא מצטט בפירושו את מדרשי חז"ל הנחוצים להבנת פשט הפסוקים. וכך בעניננו, רש"י מוכרח להזדקק למדרשי חז"ל (כפי שמבואר בגמרא⁴ הטעם לדרשה): כי התורה משנה כאן את הניסוח שהיה צריך להיכתב בפשטות, כפי שכתוב לגבי חטאו של ה"כהן המשיח" ושל "כל עדת ישראל" – ששם נאמר "אם הכהן המשיח יחטא...", "אם כל עדת ישראל ישגו..."⁵, ואילו כאן נאמר "אשר נשיא יחטא..." – ומזאת מובן שאין המשמעות כפשוטה.

ה

אך צריך להבין: פשטני המקרא מפרשים על המילים "אשר נשיא יחטא" כמה פירושים בדרך הפשט: א) ה"אבן־עזרא" מסביר "אשר נשיא יחטא" מופיע בהמשך לפרשה הקודמת "ואם כל עדת ישראל", והמשמעות היא כאילו נאמר "ואם אשר יחטא הוא נשיא..."⁶. ב) ה"רמב"ן מסביר, שמשמעות המילה "אשר" כאן היה כמילה "כאשר", כמו "כאשר בא יוסף אל אחיו"⁷, "כאשר כלו לאכול"⁸ וכדומה, המצביעה על זמן – בשעה שהנשיא יחטא ("ויחסר כ"ף הדעת").

ואף אם נניח, שלדעת רש"י אין פירושים אלו "חלקים", ויש צורך להביא דרשת חז"ל, בכל זאת צריך היה רש"י להביא תחילה פירוש לפי הפשט ואחר כך להוסיף "ומדרשו" או "ורבותינו דרשו" וכדומה⁹, מדוע הוא מביא רק את הפירוש "לשון אשרי", ואף אינו מציין שזהו "מדרשו" וכדומה?

ב. השאלות על "אשרי הדור"

אף אם נאמר שהפירוש "לשון אשרי" מתאים לפשוטו של מקרא, 35א) מהי התוספת "אשרי הדור..."? מנין ההוכחה ש"אשרי" כאן אינו אמור לגבי הנשיא המפורש בפסוק, אלא לגבי הדור¹⁰:

ב) במה מתבטא האושר של הדור כאשר הנשיא "נותן לב להביא כפרה על שגגתו..."?

ג) מהי החשיבות של "אשרי הדור..." לצורך הבנת הענין של חטאת הנשיא?

ד) במדרשי חז"ל הנ"ל מובא הסבר לאחר "אשרי הדור...": "אם נשיא שלו מביא קרבן צריך אתה לומר מהו הדיוט"¹¹. ומסבירים¹² שזהו הסבר ל"אשרי הדור", כיון שכאשר הנשיא מביא קרבן על חטא, לומדים ממנו אנשי הדור (הדיוטות), בקל וחומר, לחזור בתשובה ולהביא קרבן על חטאיהם.

ולפי זה כלל אין מובן: מדוע משמיט רש"י את סיום דרשת חז"ל ("אם נשיא שלו") אשר דוקא בזה מוסבר הענין של "אשרי הדור", שמביא רש"י בפירושו¹³? ואדרבה – אם "בן עשר למשנה..." זקוק להסבר, על אחת כמה וכמה "בן חמש למקרא"!

יש להעיר, שיש המפרשים¹⁴ את הטעם של "אשרי הדור": כיון שהנשיא מתחרט "על שגגתו" ו"אינו מתבייש לומר חטאתי", ואינו אומר "גדול אני וחשוב אני איך אומר חטאתי" – דבר המוכיח את היותו עניו ושפל־רוח – לכן "אשרי הדור", שיש להם נשיא ש"אינו מתנשא ואינו מתגאה", ואשר לפיכך "מלכותו תעמוד".

אך לפי הפשט אין מובן מדוע "אשרי הדור",

אם עיקר האושר אינו לגבי אנשי הדור אלא לגבי הנשיא והמלך, שמלכותו תתקיים – מדוע מודגש "אשרי הדור"?

ג. השאלות על דיוקים בלשון רש"י

בנוסף לכך יש להבין: א) במאמרי 36חז"ל (המוזכרים לעיל) הניסוח הוא "אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו"¹⁵, ואילו רש"י משנה זאת, ומאריך בלשונו: "נותן לב להביא¹⁶ כפרה¹⁷ על שגגתו"?

ב) מדוע מצטט רש"י מן הפסוק רק את המילים "אשר נשיא יחטא"? והרי האושר הוא על כך שהנשיא מביא "כפרה על שגגתו", ואם כך, צריך היה רש"י לצטט את ההמשך של הפסוק השני, שבו מדובר על הקרבן שחייב להביא, או לפחות, לרמוז להמשך זה על ידי "וגומר"¹⁸.

ד. "אשרי" – אין הכוונה לכך שהעם ילמד מהנשיא

ההסבר לכך הוא:

על הפירוש "אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב..." אין רש"י צריך להקדים ולציין שזהו "מדרשו" וכדומה, כי הוא כבר פירש זאת לפני כן – באותו ענין, של הקשר של כל העם אל החוטא. על הפסוק¹⁹ "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם" פירש רש"י: "ופשוטו לפי אגדה כשהכהן הגדול חוטא אשמת העם הוא זה, שהן תלויין בו לכפר עליהם ולהתפלל בעדם ונעשה מקולקל" – ולכן אין רש"י צריך לשוב ולציין שזהו "פשוטו לפי אגדה".

ולפי פירוש (קודם) זה של רש"י הכרחי לומר שהאושר כאן (אשרי הדור) איננו כסיום וההסבר המובא לעיל (בסעיף ב'), שכאשר הנשיא מביא קרבן "על שגגתו" לומדים ממנו אנשי הדור – כי לפי זה מתעוררת השאלה: גם מן הכהן המשיח צריך ללמוד שיש להביא קרבן לכפרה, ומדוע איפוא מוזכר "אשרי" רק אצל הנשיא ולא לפני כן אצל הכהן המשיח²⁰? ויותר מכך – אצל הכהן המשיח מודגש ההיפך – "לאשמת העם"?

אמנם, התנהגות הנשיא השפיעה יותר על העם, כי אם הנשיא ש"אין לבו כפוף"²¹ והוא, כשמו, במצב של התנשאות, הרמה והגבהה, ולמרות זאת הוא חוזר בתשובה ומביא קרבן על שגגתו²², הרי על אחת כמה וכמה 37צריכים לנהוג כך שאר העם – הדיוטות – שאין אצלם הענין של התנשאות^*.

אבל, מצד שני, יש יתרון בקל־וחומר הנלמד מכהן המשיח, כהן גדול: שבהיותו מובדל מהעם עקב קדושתו²³ ועבודתו התמידית במקדש, ויותר מכך, הוא המכפר על כלל ישראל, ולמרות זאת הוא מביא קרבן על שגגתו ובאופן המפורט בתורה "והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה" – "חוץ לג' מחנות"²⁴, שכל שלוש המחנות רואים שהוא מביא קרבן על חטא בשוגג²⁵ – הרי קל וחומר לגבי כל ישראל, הרחוקים מדרגתו, שצריכים ללמוד ממנו לא להתבייש ולהביא קרבן על חטא.

מכך מוכח שמשמעות הפירוש "אשרי הדור" לגבי נשיא איננה שהדור ילמד ממנו²⁶, אלא ענין אחר, שאינו מצוי אצל הכהן המשיח, אשר אותו לומד רש"י מן הפסוק, כדלהלן.

ה. רש"י מסיק ש"אשרי" – לא לגבי הבאת הקרבן ממש

על הפסוק "אשר נשיא יחטא" מתעוררות שתי שאלות:

א) המילה "אשר" (במשמעותה הפשוטה) מצביעה על כך שזהו אמצע ענין, שהענין המוזכר לאחריה הוא המשך לנאמר לפני כן, ואין מובן: מהו הקשר בין "אשר נשיא יחטא" לבין הענין הקודם "חטאת הקהל הוא"²⁷?

ב) אם כוונת התורה היא להדגיש ש"אשרי הדור" שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו, היא לא היתה צריכה לרמוז לכך במילים "אשר נשיא יחטא" המדברות על חטא הנשיא, אלא בפסוק השני המדבר על חזרתו בתשובה וכפרתו – "הודע אליו חטאתו... והביא את קרבנו...". לכאורה, אין מתאים לומר "אשרי" בענין החטא!

משתי שאלות אלו מסיק רש"י ש"אשרי" של הנשיא אינו אמור לגבי הבאת הקרבן באופן מעשי ממש על שגגתו, אלא לגבי ענין הקשור לחטא, כפי שיוסבר להלן. ולכך רומז רש"י בכך שהוא משנה מלשון חז"ל ואומר "נותן לב להביא כפרה על שגגתו".

38ו. הנשיא מעורר בעם את התחושה של חומרת החטא

בפרשה הקודמת נאמר: "אם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו". הכוונה היא לכך שהסנהדרין "טעו להורות באחת מכל כריתות שבתורה שהוא מותר" ו"עשו צבור על פיהם"^*, ולמרות זאת נאמר בהמשך "חטאת הקהל הוא".

מובן מאליו, שכאשר יהודי מביא קרבן חטאת, יש לו (וצריך להיות לו²⁸) רגש של חרטה ותשובה. וכך בעניננו, כיון שמודגש "חטאת הקהל הוא", יש לומר, שרגש החרטה והתשובה קיים אצל כל הקהל. ולכאורה: כיצד ייתכן שכל אנשי הקהל יתחרטו ויחזרו בתשובה על "חטא" שאין הם אשמים בו, אפילו בשוגג? הרי הם עשו את הנדרש מהם על פי תורה – להישמע לסנהדרין!

ועל כך מפרש רש"י, שלכן נאמר "אשר נשיא יחטא": רש"י אינו צריך לפרט את המשמעות המובנת מאליה "אם²⁹ נשיא יחטא"³⁰, אלא רק את חידושו, שכיון שהתורה מצייינת זאת בביטוי "אשר", המצביע על המשך לנאמר לפני כן, לומדים מכך ש"פשוטו" כאן הוא "לפי אגדה" – שזהו גם מלשון "אשרי": כאשר נשיא נכשל בחטאת בשוגג, אין רצונו רק לקיים את ציווי התורה והוא "מביא חטאת על שגגתו", אלא הוא חש גם בפגם ובחומרה של החטא עצמו, ולכן לא זו בלבד שהוא מביא את הקרבן בפועל³¹, אלא הוא גם "נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל־וחומר שמתחרט³² על זדונותיו", ולפיכך "אשרי הדור" – הוא מעורר על ידי כך באופן ישיר את אנשי דורו על חומרת החטא, ועד כמה יש להזהר שלא להיכשל בחטא בשוגג.

וזהו ההמשך של "אשר נשיא יחטא" לנאמר לפני כן "חטאת הקהל": כיון שהנשיא חש היטב אפילו בחומרה של חטא בשוגג, מובן, שגם כאשר הקהל כולו חטא, למרות שעשה זאת שלא באשמתו, מעורר הנשיא אצל הקהל כולו את הרגש המתבטא אצל מביאי החטאת – חרטה ותשובה.

ז. הכהן המשיח – תיקון החטא, נשיא – הימנעות מחטא

לפי האמור לעיל מובן מדוע לגבי 39הכהן המשיח אומרת התורה "לאשמת העם", ואינה מזכירה כלל את הענין של "אשרי הדור", הנאמר לגבי "אשר נשיא יחטא".

"אשרי הדור..." מתאים בעיקר לדור שנמנע מלכתחילה מחטא³³, ולא כל־כך לדור שנכשל בחטא וחוזר אחר כך בתשובה ומביא קרבן.

וזהו ההבדל בין הכהן המשיח לבין נשיא: תפקיד הכהן המשיח הוא "לכפר עליהם ולהתפלל בעדם" – להקריב קרבנות ולכפר על כלל ישראל. ולכן, אפילו כאשר אנשי דורו רואים שהוא מביא קרבן על חטא בשוגג, מתעוררת אצלם תחושה (לא כל כך הזהירות מעבירה מלכתחילה, אלא) הרגש שלאחר שחטאו אין להתבייש להביא קרבן "על שגגתו".

[אף כאשר הכהן המשיח מעורר יהודים על חומרת החטא, כיון שתפקידו לכפר על ישראל, אין לכך השפעה מספיקה על הזהירות מחטא, אלא על התיקון וכפרת החטא – בהתאם לתפקידו].

לעומת זאת תפקיד הנשיא הוא להנהיג את הדור ולהתעסק בעניני המלכות והמדינה וכדומה, ולמרות זאת הוא "נותן לב להביא כפרה על שגגתו" – הרי הוא חש, וממילא מעורר את כולם לחוש בחומרת החטא, וכך הוא משפיע להימנע מלכתחילה מחטא, ולכן "אשרי הדור".

ח. הכהן הגדול – אהבת ה'. מלך – יראת ה'

מיינה של תורה בפירוש רש"י: משמעות "נשיא" כאן אינה נשיא שבט, אלא "זה מלך שנאמר מכל מצות ה' שאין על גביו אלא ה' אלקיו"³⁴, כפי שמובן מהמאמר עצמו –"אשרי הדור".

ההבדל בין כהן גדול לבין מלך לגבי השפעתם על ישראל הוא: הכהן הגדול משפיע אהבת ה' – אהבה רבה – בישראל³⁵, ואילו באמצעות המלך מושפעת לישראל התבטלות ויראת ה'³⁶.

אהבה היא השורש לכל רמ"ח מצוות עשה, ויראה – לשס"ה מצוות לא־תעשה³⁷. לפי זה יוצא, שמצד עבודת הכהן הגדול – המשכת אהבת ה' – מורגש שצריך לקיים את רצון ה', ובעניננו – להביא קרבן. מצד יראת ה' מורגשת חומרת החטא, שהוא "ירא למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא"³⁷

40ט. יראת ה' – התבטלות והימנעות מחטא

ביתר עומק: קרבן חטאת מובא על חטא בשוגג, שאדם עשה בלי ידיעתו. אך עצם העובדה שהאדם היה יכול להיכשל בעבירה בשוגג היא הוכחה שאין הוא כפי שצריך להיות, כי הדבר נובע "מהתגברות נפש הבהמית שמנוגה"³⁸.

ולכן נאמר אצל "כהן המשיח יחטא" – "לאשמת העם", ואצל הנשיא "אשר – אשרי הדור": מצד העבודה של אהבת ה', הבאה על ידי הכהן הגדול, עלול לבוא על ידי השתלשלות, בדרגת "עם"³⁹, חטא בשוגג, עקב התגברות מציאותו העצמית, שכן אהבה, ואפילו בדרגות הנעלות ביותר⁴⁰ היא בבחינת התפשטות ומציאות – "יש מי שאוהב"⁴¹ – כי היא קשורה במציאות האדם.

ואילו מצד יראת ה', ה"נמשכת" לישראל על ידי המלך, הבטל כלפי מלכות שמים וממנו נמשך הביטול של העם אליו³⁶, מתבטלים ישראל אל ה', ולכן לא נובעת מכך, אפילו בהשתלשלות, תחושה של ישות ומציאות עצמית, ולפיכך אין כאן ענין של חטא בשוגג.

י. המוח שליט על הלב

ההוראה הנלמדת מפירוש רש"י זה לעבודה הרוחנית של האדם היא:

העולם נקרא "גוף גדול" והאדם נמשל ל"עולם קטן"⁴². וכשם שיש נשיא – הדור, מלך, כך בגוף האדם ישנו המלך, הראש⁴³ והמוח השליט על הגוף כולו, כנרמז בראשי התיבות של המילה "מלך"⁴⁴: מוח, לב, כבד – שלושת השליטים בגוף האדם⁴⁵ – שהאות הראשונה, עיקר המילה ותחילתה⁴⁶ היא האות מ' – המוח שבגוף האדם.

וזוהי ההוראה "אשרי הדור": התנהגות ה"דור" – האדם – היא כראוי, באופן של "אושר", כאשר 41"הנשיא שלו נותן לב", כאשר ה"מוח" שליט על הלב", כי "כל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבלבו שלא למלאות משאלות לבו במעשה דבור ומחשבה..."⁴⁷, ואז הוא נשמר מלהיכשל בחטא.

וכאשר הוא נכשל בחטא, אפילו רק בשוגג, הרי לא זו בלבד שהוא צריך לחזור בתשובה בפועל ממש – מביא קרבן על שגגתו – אלא עליו להרהר במוחו שגם בחטא בשוגג הוא אשם, כדלעיל, כי אילו לא היה מתאפשר לנפש הבהמית להתגבר, לא היה מגיע לכך.

וכאשר יתעמק במוחו בחומרת עשיית דבר הנוגד לרצון העליון⁴⁸, אז "הנשיא שלו נותן לב"⁴⁹ – המוח – הנשיא – מביא להכנה בלב⁵⁰, "להיות נשבר ונדכה", ועל ידי כך לא זו בלבד שמכופרת שגגתו, אלא נגרמת גם "העברת רוח הטומאה והסטרא אחרא"⁴⁸ בכלל, ונגרמת שבירה וכניעה בנפש הבהמית.

וכאשר התשובה גם על שוגג היא באופן כזה, הרי "קל וחומר שמתחרט על זדונותיו". הוא לומד מה"קל" – אצלו ה"קל" הוא שלא להכשל מזדונות, כי הנפש הבהמית והיצר הרע נשברו ונכנעו אצלו –

ועל ידי כך שאצל כל יהודי ימשול וישלוט ה"נשיא" שלו, המוח שבראש, יהיה זה הדור של "ודוד עבדי נשיא להם לעולם", ו"מלך עליהם"⁵¹, בביאת משיח צדקנו, שאז התגלה מלכות הקדוש־ברוך־הוא "והיה ה' למלך על כל הארץ" (הדור).

(משיחת ש"פ ויקרא תשכ"ח)