ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ד

27

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

בהספד ובתענית" במשפחה זו⁴⁸. לפיכך סובר הרמב"ם ש"ויום שיגיע לבני משפחה זו להביא העצים היו מקריבין עולות נדבה וזהו קרבן העצים והיה להם (מסיבה זו) כמו יום־טוב ואסורין בו בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה" עקב עולות הנדבה⁴⁹ שהן קרבן גמור⁵⁰. "קרבן העצים" על־אף שהעצים עצם אינם הקרבן, כי הרמב"ם פוסק כחכמים, כדלעיל, שאפשר לפרש גם לא ממש כפשוטו, ולפיכך גם משמעות "קרבן העצים" איננה כפשוטה, אלא עולות נדבה הבאות ביחד ובגלל העצים⁵¹.

הערות

48. אבל להפני משה בירושלמי שקלים שם מביא הירושלמי ראי' לדעה א' דהעצים למערכה לא הוי מכשירי קרבן כ"א גופו של קרבן ולכן אסור בהספד ותענית ודוחה ת"ב. ואולי כוונתו דהעצים הם קרבן יחיד ולכן הוי כגופו של קרבן וכפי' הראב"ד לתו"כ ופשטות דברי הריטב"א הנ"ל. אבל דוחק הוא, דהרי מדובר בעצים (שבאו במקום עצים שבלשכה, היינו) למערכה. וכ"כ בשע"מ הל' שקלים שם בסופו דלר' אחא לרבנן בירושלמי שם באים עצים משל יחיד והיינו קרא דנחמי'. ולפי' הק"ע דאף לקרבנות צבור התנדבו אלו ולכן נשאר היו"ט לדורות. וראה תק"ח שם. וכמה גי' ופירושים בירושלמי. וראה שי"ק שם. מפרשי הירושלמי במגילה פ"א ה"ד. ועוד.
49. וכ"כ במל"מ הל' כלי המקדש שם, דהיו"ט שלהם ואיסור הספד ותענית לא הי' מצד עצי המערכה כ"א מצד העולות נדבה.
50. במל"מ שם כתב דמ"ש הרמב"ם בה"י "אפילו יחיד שהתנדב עצים או גזרים במערכה אסור באותו היום בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה ודבר זה מנהג" – "לא מיירי בדמסר לצבור אלא הכוונה היא שהתנדב עצים משלו כו' (כנ"ל הערה 44) יכול להתנדב עצים עמו כמו כל קרבן נדבה וכמ"ש רבינו ריש פי"ד ופי"ו מהל' מעה"ק דין י"ג עיי"ש". אבל (נוסף על הנ"ל בהערה 47, שי"ל לדעת הרמב"ם שמוסרו לצבור) לפי"ז א"מ: א) לשון הרמב"ם "אפילו יחיד שהתנדב כו'" שמשמע שהחידוש הוא רק בזה שיחיד התנדב. ולא חידוש בעצם הענין. ב) הו"ל להביא כאן ראי' דעצים איקרי קרבן כברפי"ד דמעה"ק. ואולי י"ל דגם ביחיד שהתנדב עצים כוונתו שהביא עמו עולת נדבה*, ואי"צ לכתוב זה בפירוש כיון שבא בהמשך להלכה שלפנ"ז. ועפ"ז מובן מש"כ "עצים או גזרים במערכה, ולא כל' הירושלמי (פסחים פ"ד ה"א, חגיגה פ"ב ה"ד – צויין בכס"מ) "עצים למזבח וגיזרים למערכה": בירושלמי העצים הם (קרבן) למזבח. וברמב"ם גם העצים הם למערכה. ולפ"ז מה שכ' עוה"פ "ודבר זה מנהג" (אף שלכאורה זהו אותו הדין דה"ט. ולהמל"מ מובן בפשטות) היינו בנוגע ליחיד. ולהעיר שבכמה דפוסים ליתא הסיום בה"י "ודבר זה מנהג". וראה מעשה רוקח לרמב"ם שם ה"ט וה"י.
51. וי"ל שלכן הביא ברפי"ד דמעה"ק (וכן בפי' המשניות (מנחות שם*)) הכ' "ולקרבן העצים" ולא הכ' "והגורלות הפלנו גו'" שהובא בגמרא, כי הכתוב"והגורלות הפלנו על קרבן העצים" הקרבן שם הוא עולות נדבה לדעתו (הל' כלי המקדש שם ה"ט *) ראה רש"י לענין אבל אינו משלח עצים (זבחים צט, סע"ב) "המתנדב עצים מביא קרבן עמהן". *) בפיה"מ הוצאת קאפאח "קרבן העצים". ולפי"ז י"ל שכוונתו להכ' "והגורלות הפלנו גו'". ויו"ד) והוצרך להביא ראי' שהעצים עצמם למערכה נק' קרבן.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.