25
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
העצים היתה מחסור בעצים למערכה, ונראה, אפוא, שלכך הם היו "מתנדבים משלהם".
ג) לדעת רש"י – איזה קרבן הקריבו על המזבח34?
ה. ההסבר למחלוקת בין רבי לחכמים
ההסבר לכך הוא: לדעת חכמים, הלומדים מ"קרבן – מלמד שמתנדבין עצים", ישנן, באופן כללי, שתי שיטות לגבי דין העצים. רבינו גרשום35 אומר: "וקסבר תנא קמא דאותן גזירין קריבין להכשר הקרבנות על המערכה"36. וכך נראה גם מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות35: "לפי שהכרחי להביא בכל יום שני גזרין נוספים על המזבח לא פחות מכך..."37. לעומת זאת סובר הראב"ד38, שלדעת חכמים הוקרבו העצים בפני עצמם. אבל גם לשיטת הראב"ד הכרחי לומר, שהעצים לא היו, לדעת חכמים, קרבן גמור39 (כדעת רבי)40.
ויש־לומר, שבמחלוקת שבין רבי לחכמים, נוקט כל צד בשיטתו, כמצוי במספר מחלוקות בין רבי לצד אחר, ובמיוחד עם רבנן: אם ביטוי בתורה או בדברי תורה (ובדומה לכך גם בלשון בני־אדם, כדלהלן) צריך לפרשו: א) דוקא כפשוטו ממש ב) לכל פרטיו, או שאפשר לפרש רק בחלק ממשמעויותיו או פרט אחד בלבד.
ובעניננו: לדעת רבי, כיוון שלומדים מן הביטוי "קרבן מנחה" שעצים "מקרי קרבן" וש"מתנדבים עצים", ובמיוחד כאשר מצוי בתורה הביטוי "קרבן העצים,41, צריך לפרש כפשוטו, שהעצים עצמם הם קרבן, ובכל הפרטים. לפיכך סובר רבי שהעצים חייבים במלח, הגשה וכדומה, בכל הפרטים כקרבן מנחה42, כפשוטו.
לעומת זאת לפי חכמים, למרות שלומדים ש"קרבן מלמד שמתנדבים
הערות
- 34. גם צלה"ב האריכות בפרש"י תענית יב, א ד"ה שיו"ט דמסיים "במס' מנחות אמרינן המתנדב עצים לא יפחות משני גזירין ועצים טעונין קמיצה טעונין הגשה כו'" דלכאורה א) למאי נפק"מ שם. ב) זהו לפי דעת רבי ולא כהלכתא – דעת רבנן. ג) את"ל שנוגע להפי' דקרבן העצים הו"ל לפרש במשנה תענית (כו, א) בפירוש ענין קרבן העצים ולא בדף יב, א ששם הוא דרך אגב לענין התענינו בו ולא השלמנוהו (ת"ב שחל בשבת) מפני שיו"ט שלנו – בהלכות ודיני תענית.
- 35. למנחות קו, ב.
- 36. וראה ירושלמי שקלים (ובתענית ומגילה) שם"במכשירי קרבן" ובמפרשים שם.
- 37. כ"ה בהוצאת קאפאח. ובדפוסים לפנינו בשינוי לשון.
- 38. בפירושו לתו"כ הנ"ל "מנין שהיחיד מתנדב עצים". וראה קרבן אהרן שם. ולהעיר מלשון רש"י נחמי' שם קרבן העצים – "תקרובת של עצי המערכה למזבח".
- 39. ראה תוד"ה מלמד מנחות כ, סע"ב.
- 40. בראב"ד שם "לדעת רבנן הבאין בפ"ע ילפינן להן מעצים הבאים עם הזבח כו' אבל עצים דאינהו גופייהו איקרי קרבן כיון דכתיב במנחה קרבן מנחה לעצים כו'". וראה ק"א שם. ובשטמ"ק מנחות עה"ג שם (אות א' גליון) "רבי כו' ויש לה קדושת הגוף דאילו רבנן אין לה קדושת הגוף ויכול לפדותה, אבל לרבי הוי קדושת הגוף ממש כמו מנחה". ובתוד"ה יצאו (שם כא, א) דלרבי יש בעצים משום נותר ופיגול.
- 41. ראה לעיל הערה 15.
- 42. אבל ראה לעיל הערה 24 לדעת ר"ג.
מנחות כ׳ ב - הטקסט מספריא
אַדְּרַבָּה: דָּם הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן מַתִּיר כְּמוֹתָהּ, נִפְסָל בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה כְּמוֹתָהּ! הָנָךְ נְפִישָׁן.
אָמַר מָר: שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ עֵצִים וָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ קׇרְבָּן. מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר עֵצִים אִיקְּרוֹ קׇרְבָּן? רַבִּי! לְרַבִּי מִבַּעְיָא בָּעוּ מֶלַח!
דְּתַנְיָא: ״קׇרְבַּן מִנְחָה״ – מְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַדְּבִין עֵצִים, וְכַמָּה? שְׁנֵי גְּזִרִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים״, רַבִּי אָמַר: עֵצִים קׇרְבַּן מִנְחָה הֵן, וּטְעוּנִין מֶלַח, וּטְעוּנִין הַגָּשָׁה.
וְאָמַר רָבָא: לְדִבְרֵי רַבִּי, עֵצִים טְעוּנִין קְמִיצָה. וְאָמַר רַב פָּפָּא: לְדִבְרֵי רַבִּי, עֵצִים צְרִיכִין עֵצִים.
סְמִי מִיכָּן עֵצִים, וְאֶלָּא קְרָא לְמַעוֹטֵי מַאי? אִי לְמַעוֹטֵי דָּם – מֵ״עַל מִנְחָתֶךָ״ נָפְקָא!
The Gemara rejects this proof: On the contrary, blood should be included in the requirement to have salt applied, since it renders the offering permitted to be sacrificed and eaten, as is so with regard to the handful, which renders the remainder of the meal offering permitted to be eaten. In addition, blood becomes invalid at sunset and can no longer be sprinkled on the altar, as is the halakha with regard to the handful of a meal offering, whereas the limbs of the burnt offering may be sacrificed at any point during the night. The Gemara responds: These characteristics shared by the meal offering and the limbs of the burnt offering are more than those shared by the blood and the meal offering.
§ The Gemara continues discussing the baraita: The Master said above: Had the verse stated only: And every offering you shall season with salt, I would derive that this applies to even the wood and the blood, which are also termed: An offering. Therefore, the verse states “and every meal offering of yours” (Leviticus 2:13), to teach that just as the meal offering is unique in that other items come as a requirement for it, so too, anything that is unique in that other items come as a requirement for it requires the application of salt. Therefore, the wood and the blood do not require salting, as in their case no other item is needed. The Gemara asks: Whom did you hear who says that the wood is termed an offering? It is Rabbi Yehuda HaNasi. But according to Rabbi Yehuda HaNasi, doesn’t the wood in fact require salting?
This is as it is taught in a baraita: The verse states: “And when one brings a meal offering [korban minḥa]” (Leviticus 2:1). The superfluous word korban teaches that one can voluntarily give wood as an offering for the altar. And how much wood must one bring if he does not specify an amount? Two logs. And the support for the fact that wood can be brought as a voluntary offering is from a verse, as the verse states: “And we cast lots for the wood offering” (Nehemiah 10:35). Rabbi Yehuda HaNasi says: This voluntary donation of wood is an offering like a meal offering, and therefore it requires salt and requires bringing to the corner of the altar, like a meal offering.
And Rava says: According to the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, wood donated in this manner requires the removal of a handful, just as in the case of a meal offering, a portion of the wood must be removed and sacrificed separately. And Rav Pappa says that according to the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, since it is an offering for the altar, the wood that is brought as an offering needs to be placed on other wood to burn, like any other offering that is burned on wood on the altar. Apparently, this means that Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that the wood is termed an offering, also holds that it requires the application of salt, in contrast to the ruling in the baraita.
The Gemara responds: Remove wood from the baraita here, as it is not excluded by the term “and every meal offering of yours.” The Gemara asks: But then, the phrase in the verse “and every meal offering of yours” is to exclude what? If it serves to exclude blood, this is derived from the continuation of the verse, which states: “From your meal offering,” as explained in the continuation of the baraita.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ט כ"ף אב שיחה א מאותו ספר תענית יב, א
- לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ד מאותו ספר תענית יב, א
- לקוטי שיחות כרך יט כ' אב שיחה א מאותו ספר תענית יב, א
- לקוטי שיחות כרך כב ויקרא שיחה ב מאותו ספר תענית יב, א
- לקוטי שיחות כרך כב ויקרא שיחה ב מאותו ספר תענית יב, א
- לקוטי שיחות כרך כג חג השבועות שיחה ב מאותו ספר תענית יב, ב
- תורת מנחם שיחת כ"ף מנחם-אב, ה'תשי"א תענית יב, א
- מאמרים מלוקטים חלק ד יום ד', חמשה עשר באב ה'תשל"ה תענית יב, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קיד דין הזכרת הרוח וגשם וטל ה תענית יב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תעח שלא לאכול אחר אכילת אפיקומן ה תענית דף יב , ב
- שארית יהודה שו"ת יורה דעה סימן יב תענית יב, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעח שלא לאכול אחר אכילת אפיקומן תענית דף יב , ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) הוספות תענית יב, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפח דין תענית ודין תענית חלום בשבת תענית יב, ב