שיחה ב

הערות

עמוד 348

1. 1. פרשתנו מג, ל.
2. 2. בדפוס שני דרש"י וברש"י כת"י אינו מעתיק תיבת "נכמרו" עוה"פ מהכ', אלא בא בהמשך לפרש"י לפנ"ז "מיד נכמרו רחמיו (כלומר) – נתחממו". וראה לקמן הערה 35.
3. 3. ב"מ עד, א. [ובדפוס א' וברש"י כת"י "ובלשון משנה יש". וברש"י כת"י פי' "כומר של זתים" גם ב"בלע"ז"]. ומה שכתב "ובלשון משנה" אף שהוא בגמ' שם – ראה לקמן הערה 6.
4. 4. פסחים נח, סע"א. בגמ' ליתא תיבת "משום", וכן ליתא בכמה דפוסים דרש"י (כולל דפוס ראשון). וראה לקמן הערה 42.
5. 5. איכה ה, יוד.
6. *. אף שנמצא בפרש"י לפני זה: וישלח (לג, ד) במאמר רשב"י "שנכמרו רחמיו", אבל גם שם צריך רש"י לפרשו (שלכן משנה מל' רשב"י וכותב) בתחילת ד"ה "נתגלגלו". עפ"ז א) יומתק יותר הביאור (בפנים ס"ה) דההקדמה בפרש"י הטעם למה נכמרו רחמי יוסף ורק אח"כ פי' תיבת "נכמרו" – כי לולא ההקדמה פי' נכמרו הוא (כבפרש"י וישלח) "נתגלגלו". ב) ההכרח דביוסף אא"פ לפרש "נתגלגלו", שהרי אפילו עשו נתגלגלו רחמיו תיכף כשראהו משתחווה. ג) שאין רש"י שולל פי' הת"א (בתיבת נכמרו) "אתגוללו" (ע"ד לעיל מג, יח. לקמן מד, ז. ובכ"מ), אלא שכאן – פי' "נתחממו".

עמוד 348

1. 6. בפשוטו י"ל שרש"י מביא מ"לשון משנה" וזהו רק בב"מ, כי: א) שם נאמר "תני רבי חייא" שהוא ברייתא, וגם ברייתא נכתבה "בלשון משנה (משא"כ גמ'). [וראה רפ"ו דאבות "שנו חכמים בלשון המשנה" ובמפרשים שם. וראה הר"מ שטראשון (לב"ב ו, א) שהביא כ"מ שרש"י קורא לברייתא (תוספתא) "ל' משנה"]. ב) ועיקר: הפי' " בב"מ הוא (רבי חייא תני) שכן צ"ל בהמשנה שם. וי"ל שלכן כותב רש"י גם תיבת "על (הכומר)" כי כוונתו לומר שכן הוא בשמנה במקום "על המעטן", משא"כ ביבמות שהוא מימרא בגמ', – אבל הא גופא צ"ע, דלמה מדייק להביא מ"לשון משנה" דוקא. ולהעיר מהגירסא בדפוס שני דרש"י: "ובלשון תלמוד כו'" (במקום "בל' משנה").
2. 7. גם ברפ"ד דמעשרות אי' "המכמר באדמה" שפי' שמטמין פירות כדי שיתבשלו. אבל רוב הגי' – במשניות שלפנינו (וכ"ה בפיה"מ להרמב"ם, ר"ש, רע"ב, ועוד) ה"מכמן" – "ן" במקום "ר", והמדובר גם בשאר פירות (פיה"מ ורע"ב שם, אבל בר"ש שם: זתים) שבהם אין נוגע ענין החימום. ראה מלאכת שלמה. ולהגי' "המכמר" ראה לקמן הערה 44.
3. 8. צז, א. ויוקשה ביותר – כי באיכה שם, מביא רש"י מ"כומר של ענבים", ולא מב"מ. וצע"ק ברש"י שם שכותב "על (הכומר של ענבים)" שאינו ביבמות אלא בב"מ. וראה לקמן הערה 47.
4. 9. מ, ב.
5. 10. מ"א ג, כו.
6. 11. יא, ח.
7. 12. ראה ב"ב (יד, ב) סדרן של נביאים כו' סידרן של כתובים כו'.
8. 13. וכמו בראב"ע כאן שמביא רק התחלת הכתוב.
9. 14. אבל ראה לעיל הערה 6 ולקמן הערה 42.
10. 15. לכאו' הי' אפ"ל שמסיום רש"י מבוארת השייכות ד"נכמרו – נתחממו" לההמשך "ויבקש לבכות", שעי"ז שנתחמם "נקמט" ונתכווץ הלב – ומביא לבכי' [וראה ערוך השלם שכ' דיפה פי' רש"י בפרשתנו "נכמרו נתחממו ונקמטו קמטים קמטים" והביא ראי' מן כומר של זתים ומכמר בשרא (ועפ"ז מקשה אבל בב"מ ובפסחים כו' פרש"י הוחמם חימום כו')], אבל דוחק גדול הוא, שהרי מפורש ברש"י "כן דרך כל עור" (ולא הרגש הלב). ופשוט שרש"י בדבריו כאן העיקר הוא: נכמרו – נתחממו (ותו לא). ואם הי' כוונתו בכתבו "כן דרך כו'" לבאר הכ' בפרשתנו – לא הי' מביאו בביאור קרא דאיכה (שהמדובר בעור) ובסיום " פירושו, אלא הי' כותבו בהתחלת פי'.

עמוד 349

1. 16. לו, ב (בשינויים).
2. 17. עד"ז הוא בדפוס ראשון דרש"י שלאחר התיבות "והצרות שמצאוהו" מסיים "כדאיתא בסוטה", ומשמיט הפירוש של השמות. וברש"י כת"י מובא הפי' של ב' שמות הראשונים ומסיים וכו' כדאיתא במס' סוטה".
3. 18. ראה לקמן הערה 21.

עמוד 350

1. 19. וע"ד פירש"י בסוף פ' חוקת שמביא רק התחלת הגמ' "עקר טורא בר תלתא פרסי וכו' ומציין (לפנ"ז) ל"פרק הרואה (בברכות)".
2. 20. או שרש"י יכול להביאו בויגש (מו, כא) כשהכתוב מפרט שמות בני בנימין.
3. 21. גם צלה"ב: למה מביא רש"י ומדייק כדאיתא במס' סוטה, שמדובר כמ"פ דאם רש"י מציין ומפרט מקור וספר מסויים כוונתו להדרש כמו"ש במקום ההוא דוקא ולשלול מדרז"ל במק"א – ובנדו"ד דרש השמות נמצא בכ"מ בדרז"ל: תיב"ע ויגש שם. תנחומא שם ד' (ותנחומא באבער שם). ב"ר שם (פצ"ד, ח). יל"ש פרשתנו רמז קנ. ויתירה מזו: במס' סוטה הובא רק דרש השמות, ואילו במדרשים הנ"ל הובא דרש השמות בהמשך להמאורע דכאן והשקו"ט בין בנימין ויוסף, כבפירש"י (אף כי בשינויים).
4. 22. פרשתנו מג, טז.
5. 23. שם, כט.
6. 24. פרשתנו מא, מד. מא, מ.

עמוד 351

1. 26. וכמו תיכף כאשר באו אחיו "וישתחוו לו אפים ארצה .. ויזכור יוסף וגו'" (מב, ו־ט); מה שאמרו לו (שם, יג) "שנים עשר עבדיך אחים אנחנו גו' והנה הקטן גו'"; שיעקב עודנו חי (מג, כח). וכיו"ב.
2. 27. ובינו לבין עצמו אפשר לומר שבכה עדכ"ז, " ואין הכתוב צריך לספרו.
3. 28. וישלח לג, ה.
4. 29. דהרי הכ' מדגיש "כי נכמרו רחמיו אל אחיו".
5. 30. וע"פ המבואר בפנים מובן ג"כ שלא כ' רש"י ע"ז "ורבותינו דרשו" וכיו"ב, וגם הציון כדאי' במס' סוטה" שבסוף פירושו הוא רק על דרש השמות (ולא על תחילת פירושו), כי גם פרטי' השקו"ט* מסבירים פשש"מ, וגם ההתחלה "יש לך אח מאם"** ובנימין אמר לו "אח הי' לי כו'".
6. 25. מלבד בכ' (מב, כד) "ויסב מעליהם ויבך" – לפי ששמע שהיו מתחרטין (פירש"י), אבל שם: א) " לא "נכמרו רחמיו", ולכן ב) לא הוצרך לילך ה"חדרה" ולרחוץ פניו כבכאן. ורק ש"ויסב מעליהם – נתרחק מעליהם שלא יראוהו בוכה" (פרש"י) "וישב אליהם". וראה עד"ז אברבנאל כאן.

עמוד 352

1. 31. ראה ביאוה"ז (דלקמן הערה 58) "יחם לבבו .. שיתמרמר בלבו בראותו בצער זולתו כמ"ש כי נכמרו רחמיו".
2. 32. דהרי יוסף נמכר בהיותו בן י"ז שנה, ויוסף נולד לפני שעבד יעקב שש שנים בצאן לבן (פרש"י תולדות כח, ט), ובנימין נולד בא"י (וישלח לה, טז ואילך ובפרש"י שם יח) אחר שש האריכות "א"ל יש .. שמם", והול"ל בקצור: יש לך בנים א"ל בלע ובכר וגו'. ב) בד"ה אלקים (שלפני זה) למה מעתיק מהכתוב גם תיבת "בני", ובפי' – גם התיבות "את עבדך" – ונקודת הביאור: מדכתיב "את עבדך" מודגש שאין יעקב בכלל, ו"חנון" שייך רק על אחד עשר השבטים, מדכתיב "יחנך בני" – כולל (ובפשש"מ אדרבא – העיקר קאי על) בנימין, אלא שלשון ברכה "יחנך" – שייך לברכת בנים כבפנים, ולכן כשדייק "יש לי עשרה" – הרי גם בזה "יחנך" דיוסף בדומה ל"חנן" דיעקב – יא' אנשים. ועפ"ז גם יומתק: א) לכאורה "בני" מיותר. ב) בחירת תואר החביבות כאן – "בני".
3. 33.
4. 34.
5. . בדוחק אפ"ל שאין פרטי הדברים מוכרחים בפשש"מ, אלא מכיון שמוכח שהי' כאן דיבור מיוחד ע"ד אחוה כו', מביא רש"י מ"ש רז"ל (בשינויים – ראה בשוה"ג הבא), ואינו צריך להקדים "רבותינו – דרשו" וכיו"ב, כיון שהענין עכ"פ מוכרח בפשש"מ, אבל בנדון כזה שאין הפרטים מוכרחים בפשש"מ הו"ל לציין המקור לפירושו. ועוד ועיקר – הו"ל לקצר בהם, כנ"ל.
6. . במד"ר ותנחומא ליתא התחלה זו, אלא שהתחיל לשאול "אית לך בנין" (ב"ר), או "יש לך – אשה" (תנחומא). ורק לאחר ששאלו מי שמע שמות כו' א"ל בנימין "כולם על אחי בן אמי כו'" (תנחומא. ובב"ר בשינוי ל'). (וביל"ש שם הובא בשאלת יוסף "יש לך אח" (ועד"ז הוא בכת"י ב"ר (הוצאת אלבעק) בפצ"ג), אבל שם מתחיל "והי' שואל לו עד שהגיע לענין אחיו" – וידוע השקו"ט האם ראה רש"י היל"ש), אבל מכיון שהדיבור הי' ע"ד האחוה (נכמרו רחמיו אל אחיו) וכו' – יומתק בפשש"מ לומר שהי' הדבור ג"כ ע"פ הסדר בקרא, בתחלה "אחיו בן אמו" – לשאול "יש לך אח כו'" ואח"כ "יחנך" – יש לך בנים כו', כבפנים.

עמוד 353

1. 35. ועפ"ז יובן ויומתק שאפשר להיות כ"ז בהמשך (בד"ה) אחד וכהגירסא (הובאה בהערה 2) דליתא ד"ה חדש ד"נכמרו".
2. 36. וכ"פ במדרש שכל טוב. ובת"י "רחשו רחמוי", ובפי' יונתן "שענינו נענוע ונדנוד כו'", אף שבתרגום במלכים והושע הוא "אתגוללו", כדלקמן בפנים.
3. 37. ולכן לא הביא דרש השמות ממדרש תנחומא, ששם מסיים "באותה שעה נתגלגלו רחמי יוסף". ובב"ר אין בכלל הסיום שהדיבור הנ"ל הביא ל"נכמרו רחמיו כו'".
4. 38. ופרש"י בהושע שם "נתחממו כו'", כי פי' לשיטתו (וסמך על מה שכבר הכריח) כאן.
5. 39. ברד"ק בהושע שם פי' "נתגלגלו .. וכן ת"י ואונקלוס ויש מפרשים נתחממו". ובס' השרשים שלו (ערך כומר) הביא הכ' דפרשתנו ושבהושע, וכ' "פירוש נתגלגלו והמו כתרגומו, או פירוש נתחממו". ובס' השרשים לר"י בן ג'נאח הביא הכ' דפרשתנו ודמלכים והושע ופי' רק "כמו המו". ואכ"מ.
6. 40. במלכים ובהושע.

עמוד 354

1. 41. אבל לאחר שכבר פי' כאן אינו צריך לפרשו עוה"פ במלכים, כי שם הם אותם הל' והענין "נכמרו רחמי'" משא"כ בהושע: א) שהל' היא "נכמרו נחומי". ב) מדובר בהקב"ה ולהעיר שגם הרד"ק בפי' לנ"ך פי' רק בהושע (הובא לעיל הערה 39) ולא במלכים שלפנ"ז אלא שצריך בירור מי מהם פי' הרד"ק ראשונה בזמן.
2. 42. ועוד: כאן פרש"י "נתחממו" נפעלו, וגם מכמר בשרא הוא שהבשר נפעל – חימום הבשר " (משא"כ "כומר"). וי"ל שלכן (לכמה גי') הביא רש"י גם התיבה "משום", כי "מכמר בשרא" כשלעצמו, אפשר לומר שפירושו הוא שפועל חימום הבשר, אבל הל' "משום" משמע שמרמז (גם) לתוכן הגמ' שם, שמחלוקת היא אם חוששין שהבשר יתחמם (מעצמו) או לא, עיי"ש ובפרש"י.
3. 43. ועפ"ז יומתק מה שבהושע פרש"י רק נתחממו בל' ארמי" (ולא הביא גם ל' משנה) כי (נוסף ע"ז שי"ל שסומך על פי' בפרשתנו ואינו צריך לכפול עוה"פ כל הפרטים, הנה) בלשון ארמי מכמר" פירושו "נתחממו" כבפנים. ולכן ביבמות שם בפירושו (ד"ה כומר) פי' "כמו מכמר בשרא" (–היינו דזה מבאר פי' כומר שם)* ובפסחים שם על מכמר בשרא" כ' רק "ודומה לו על הכומר של זתים". ועפ"ז מובן מה שבדרושים (נסמן לקמן הערה 55) עה"כ כי נכמרו, שמבואר דנכמרו הוא חמימות, מובא רק "נכמרו מל' מכמר בשרא".
4. 44. עפ"ז י"ל עוד טעם מה שהביא רש"י "כומר של זתים" ולא דרפ"ד דמעשרות – דגם אם גרסי' שם "המכמר" (כירושלמי וכ"ה בערוך ועוד) ומדובר בזתים – הרי קאי שם בהפועל, ופי' טומן זתים כדי שיתחממו כו' (ר"ש. פי' מהר"י בן מלכי צדק שם. וראה פ"מ בירוש'). משא"כ בכומר של זתים שבב"מ, שר' חייא תני "במתני' בלשון כומר לומר שכבר נתחממו" (פרש"י ב"מ שם ד"ה על הכומר כו'). וראה לקמן הערה 50.
5. . ומה שבב"מ ב"כומר של זתים" לא הביא מכמר בשרא" כמקור לפירוש "כומר" – כי הובא שם בגמרא לפנ"ז תיבת "מכמר".

עמוד 355

1. 45. עוי"ל: א) דבב"מ הוא עיקר מקום הענין והסוגיא, משא"כ ביבמות שהוא רק דרך אגב – "מה כומר של ענבים כו'". ב) עיקר המציאות דכומר הוא בזתים, משא"כ בענבים דאין רגילות למכמר ענבים (תוד"ה תני – ב"מ שם). וראה פרש"י בכורות שבהערה הבאה.
2. 46. וראה פרש"י שם ד"ה כומר. ולהעיר מפרש"י בכורות (לא, ב) ד"ה כומר ענבים " "שאוספן בכלי .. שידחקו ויתבשלו" (ולא כתב "שיתחממו" כבפירושו ביבמות ובב"מ במשנה (עב, ב)).
3. 47. ומה שבאיכה הביא רש"י "וכן כי נכמרו רחמיו ובלשון הגמרא יש הרבה על הכומר של ענבים מכמר בשרא" – הוא כי שם לא בא להכריח פירושו, ולכן לשונו "וכן" ולא כמו שכתב כאן. ולכן כתב שם "יש הרבה על הכומר של ענבים כו'"* – כי לאחר שכבר הכריח פירושו כאן מביא שם הדוגמא הראשונה שבש"ס. אבל צע"ק הל' על" (כנ"ל הערה 8) ולכן מסתבר יותר כמו שמבואר בהערה 54.
4. 48. היינו שזהו השם שלהם.
5. 49. ראה פרש"י שם ד"ה בושלי כמרא.
6. 50. בערוך הביא כל המקומות הנ"ל, דמעשרות דברכות כו'. אבל פי' בכ"מ באו"א: במעשרות כו' פי' טומן כו', בפסחים – מכמר כמו כימוש כו'. ובערה"ש כ' שדעת הערוך הוא שכומר הוא טמן ודעת רש"י שהו"ע חימום ושריפה עיי"ש. ולהעיר דגם בל' לא יכמר באדמה בב"מ (פט, ב), הרי בערוך פי' טומן הזתים כו' (כר"ש וכו' שבהערה
7. 51. לדוגמא – בספר השרשים לרד"ק. ומביאו בהמשך להפי' דנכמרו רחמיו: "ויהי' קרוב לענינו עורנו כתנור נכמרו שפירוש נשחרו".
8. . ולהעיר שבמדרש איכה שם "חד אמר כאילין כמריאתא" ובמת"כ שם: ככומר זה של ענבים שהוא חם כו', אבל ראה יפה ענף שם.
9. 44. , ובפרש"י שם "יחמם שמטמינם בעפר חם".

עמוד 356

1. 52. פרש"י איכה שם. ובס' השרשים לרד"ק – ערך זלעפה – (וכן בפי' לתהלים יא, ו) כ' ענינם ענין בעתה ורעדה או ענין השריפה. אבל גם לפי' רעדה אי"ז שייכות במיוחד לזה שיפעול שחרות העור. ולהעיר מפי' הראב"ע לאיכה שם דנכמרו פי' "כמו יבערו ויקדו ונכמרו כי נכמרו רחמיו" (ע"ד פי' בפרשתנו). ופי' זלעפות "כמו ורוח זלעפות כטעם סערה".
2. 53. ובתרגום שם "עורנו משכנו היך תנורא אתקדרו כו'".
3. 54. ועפ"ז מובן מה שהביא רש"י שם "על הכומר של ענבים (ולא זתים), כי העיקר בענבים הוא הדחיקה כו' ע"ד ענין הקמטה והכווץ, כבפרש"י בכורות.
4. 55. לקו"ת בהר מ, ד. אוה"ת בראשית (כרך ו') תתשח, א.
5. 56. תהלים פ, ב. רש"י ומצו"ד שם.

עמוד 357

1. 57. בלקו"ת ואוה"ת שם כי הרחמנות הוא מצד החמימות כי חם לבו בקרבו ומציין בלקו"ת "וכמ"ש במ"א ע"פ הזהר במדבר כו'". (ובאוה"ת) "ועי' ביאוה"ז פ' במדבר בענין ת"ת שנקרא מרור". והוא הביאוה"ז דהערה הבאה.
2. 58. ביאוה"ז (לאדמו"ר האמצעי) במדבר פו, א ואילך. וראה ביאוה"ז להצ"צ ע' תנא ואילך (וגם שם מובא "כי נכמרו רחמיו" דפרשתנו, כנ"ל הערה 31). וראה גם לקו"ת בהעלותך (לה, ב) שבהערה הבאה. סה"מ תקס"ח ס"ע תצח.
3. 59. ראה לקו"ת בהעלותך ל, ב*. לא. רע"א־ב. לה, א־ב. לו, ב. וראה גם תו"א פרשתנו לה, ד. תצוה פא, סע"ג ואילך. קי, ד. סה"מ תקס"ח ע' תקה ואילך.
4. 60. ראה עירובין יח, ב. (הובא בפרש"י נח ח. יא).
5. . ולהעיר דשם מציין "ועמ"ש .. בענין כי נכמרו רחמיו כו'".

עמוד 358

1. 61. מובן ופשוט שאין מזה סתירה להמבואר בסו"ס שלפנ"ז מביאוה"ז – וכמבואר בלקו"ת בהעלותך שם דע"י כתישה, מרירות נפשו כו' הנ"ל, נמשך מבחי' חכמה – מו"ס, ויגמה"ר (וראה שם לה, ב), וכמו שנמשך בספירות הוא החמימות " דמדת הרחמים (ת"ת).
2. 62. ראה לקו"ת בהעלותך שם (ל, ב. לא, א־ב), דמבחי' מו"ס ויגמה"ר הנ"ל נמשך בחי' אהבה רבה ואהרן בבנ"י להיות עין בעין יראו.
3. 63. ראה לקו"ת פנחס (עז, ד ובכ"מ) דהתהוות הבשר היא מהדם שמשכנו בלב, ולכן בשר מורה על המדות שבלב [ובלקו"ת בהעלותך (לא, ג ואילך וש"נ) דהבשר הוא מבחי' הגבורות ויסוד האש ונכלל בגבורות דקדושה והיינו שעי"ז נמשך התלהבות ורשפי אש האהבה כו']. ועפ"ז יובן מה שבלקו"ת ואוה"ת (שבהערה 55), שמבואר דנכמרו רחמיו הוא מל' חמימות מובא דנכמרו רחמיו (משיחת ש"פ מקץ תשל"ה) מלשון מכמר בשרא" (וראה לעיל הערה 42 הביאור בזה כפשוטו), כי עיקר ענין נתחממו הוא במדות שבלב.
4. 64. וראה לקו"ת פנחס שם. שה"ש מג, ד. ועוד.
5. 65. ולהעיר בדא"פ ש(הסדר בפרש"י) לשון משנה ולשון ארמי (תלמוד) לשון מקרא, מרמז גם על (סדר) ההמשכה, דמשנה מדות והתחלתן – יגמה"ר ותלמוד מוחין ומקרא בעשי' (תניא פ"מ בהגהה (נה, ב) – מפרע"ח. וראה גם שם פנ"ב. אגה"ק סכ"ו (קמד, א ואילך)). ולכן בפרש"י מסיים "במקרא" שהיא בעשי'.
6. 66. עמוס ח, יא.