ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טו מקץ שיחה ב

357

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מופיע לפני ביאור המילה "נכמרו – נתחממו": ראשית צריכה להיות ההתבוננות ב"אחי והצרות אשר מצאוהו", בתחילה יש להתבונן במעלת הנשמה מצד עצמה, שהיא בבחינת "אחי", וקשורה תמיד לאלקות. לאחר מכן "הצרות אשר מצאוהו", ההתבוננות בירידתה, עד כדי "נבלע בין האומות..." – בגוף ובנפש הבהמית, ואף למטה מכך.

וכאשר ההתבוננות היא באופן כזה, בכל עשר הבחינות הרמוזות בעשרת השמות ועניניהם, אז מגיעים לידי "נכמרו – נתחממו", הלב מתחממם בחמימות של רשפי אש עם מרירות אמיתית על מעמדו ומצבו⁵⁷,

וזה מעורר גם למעלה את מדת הרחמים, שמעלתה על מדת החסד היא ענין החמימות.

כפי שלמטה, מדת החסד כשלעצמה משפיעה טוב וחסד כי מטבע הטוב להיטיב, אך זוהי השפעה הנקראת מים, השפעה מתוך קרירות. לעומת זאת הגבורה היא ענין של חמימות ורשפי אש, ולכן נובעים מכך כעס ורוגז וכדומה. אבל מדת הרחמים, למרות שבמהותה היא טוב וחסד, יש בה גם את החמימות של מדת הגבורה. כי בראותו את צער זולתו "יחם לבו בחמימות רשפי אש" והוא מתעורר ברחמים על זולתו, וזה מביא לידי השפעה של חסד מתוך חמימות, בתשוקה עזה יותר מאשר חסד בלבד, ולכן רחמים היא המדה הממוצעת בין חסד לבין גבורה, כי היא כוללת את שתי המדות הללו⁵⁸.

יב. משמעות הדברים בעבודה הרוחנית של האדם

התעוררות רחמים זו וההשפעה הנגרמת על ידי כך רמוזה ב"כומר של זתים", שהכוונה היא, כאמור, שזיתים מתחממים ויוצא מהם שמן.

משמעות הדברים בעבודה הרוחנית היא⁵⁹: הזיתים הם מרים⁶⁰, וזוהי מרירות הנפש, הבאה על ידי ההתבוננות במעמדו ובמצבו כדלעיל. וכאשר זה באופן של "כומר של זתים". כלומר, שהמרירות היא בחמימות,

הערות

57. בלקו"ת ואוה"ת שם כי הרחמנות הוא מצד החמימות כי חם לבו בקרבו ומציין בלקו"ת "וכמ"ש במ"א ע"פ הזהר במדבר כו'". (ובאוה"ת) "ועי' ביאוה"ז פ' במדבר בענין ת"ת שנקרא מרור". והוא הביאוה"ז דהערה הבאה.
58. ביאוה"ז (לאדמו"ר האמצעי) במדבר פו, א ואילך. וראה ביאוה"ז להצ"צ ע' תנא ואילך (וגם שם מובא "כי נכמרו רחמיו" דפרשתנו, כנ"ל הערה 31). וראה גם לקו"ת בהעלותך (לה, ב) שבהערה הבאה. סה"מ תקס"ח ס"ע תצח.
59. ראה לקו"ת בהעלותך ל, ב*. לא. רע"א־ב. לה, א־ב. לו, ב. וראה גם תו"א פרשתנו לה, ד. תצוה פא, סע"ג ואילך. קי, ד. סה"מ תקס"ח ע' תקה ואילך.
60. ראה עירובין יח, ב. (הובא בפרש"י נח ח. יא).
. ולהעיר דשם מציין "ועמ"ש .. בענין כי נכמרו רחמיו כו'".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.