352
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ואת הפירוש של כל שם בנפרד, כי "יחנך" סתם, בשלימות – עם כל הפרטים – מהווה את הסיבה ל"נכמרו רחמיו". כל פרט חשוב כדי לעורר את האחוה והרגש המיוחדים שבין בנימין ליוסף31. כי, למרות שבנימין היה בזמן מכירת יוסף רק בן תשע (עשר) שנים בערך32, הרי במשך כל השנים הללו הוא לא הפסיק להרהר אודות יוסף, אחיו בן אמו, ואודות צרותיו, עד כדי כך שביטא את צערו בשמות ילדיו. ויותר מכך, צערו מובע בשמות כל עשרת ילדיו, ובכל שם באופן אחר של געגועים, צער33 וכדומה – על שם אחי והצרות אשר מצאוהו, כך שבהזכירו ילד כלשהו מילדיו, הוא יזכיר את אחיו בן אמו34. שנים הנ"ל, ואחר היותו בדרך י"ח חדשים (פרש"י שם לג, יז. וברש"י ישן (תולדות שם): שתי שנים ששהה בדרך).
33) ולכן הביא רש"י דוקא ממס' סוטה, כי מכיון שמהפסוק מוכח ש"נכמרו רחמיו אל אחיו" – רק במס' סוטה מבואר איך שכל שם הוא או "ע"ש אחי" ומעלותיו, או "הצרות אשר מצאוהו". משא"כ בתנחומא וב"ר, שא' או ב' מהשמות אינו מטעם זה (וראה עוד לקמן הערה 37).
וכן בסוטה דוקא סדר הדברים בתחלה ע"ד אחיו בן אמו ואח"כ ע"ד בנים המרומזים ב"יחנך" – כמו שהוא הסדר בקרא כנ"ל.
עוי"ל (אלא שאינו ע"ד הפשט) כי במס' סוטה מבואר שיו"ד בנים אלו של בנימין שייכים ליוסף
"הי' ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים .. ואעפ"כ יצאו מבנימין אחיו וכולן נקרא על שמו". ויומתק ביותר שהם הדגישו במיוחד האחוה של בנימין ויוסף.
והשינויים שבמדרש השמות שבין פרש"י ומס' סוטה (גרא: בפרש"י – שנתגייר באכסניא, ובסוטה
שגר כו'. מופים: בפרש"י – מפי אב למד, ובסוטה – ליתא) – י"ל, שכן היתה גירסתו במס' סוטה, או שמפרש כן דברי הגמ'. ובדפוס ב' דרש"י הובא כגירסת הגמ' שלפנינו, וגם האיכא דאמרי בהשם "וארד". ואכ"מ.
34) עפ"ז – בנימין ועשרה בניו – כולם מזכירין את יוסף אחיו. ועפ"ז יש לבאר (עכ"פ ע"ד "הרמז המתיישב בפשש"מ"): א) למה מעתיק רש"י גם
הערות
- 31. ראה ביאוה"ז (דלקמן הערה 58) "יחם לבבו .. שיתמרמר בלבו בראותו בצער זולתו כמ"ש כי נכמרו רחמיו".
- 32. דהרי יוסף נמכר בהיותו בן י"ז שנה, ויוסף נולד לפני שעבד יעקב שש שנים בצאן לבן (פרש"י תולדות כח, ט), ובנימין נולד בא"י (וישלח לה, טז ואילך ובפרש"י שם יח) אחר שש האריכות "א"ל יש .. שמם", והול"ל בקצור: יש לך בנים א"ל בלע ובכר וגו'. ב) בד"ה אלקים (שלפני זה) למה מעתיק מהכתוב גם תיבת "בני", ובפי' – גם התיבות "את עבדך" – ונקודת הביאור: מדכתיב "את עבדך" מודגש שאין יעקב בכלל, ו"חנון" שייך רק על אחד עשר השבטים, מדכתיב "יחנך בני" – כולל (ובפשש"מ אדרבא – העיקר קאי על) בנימין, אלא שלשון ברכה "יחנך" – שייך לברכת בנים כבפנים, ולכן כשדייק "יש לי עשרה" – הרי גם בזה "יחנך" דיוסף בדומה ל"חנן" דיעקב – יא' אנשים. ועפ"ז גם יומתק: א) לכאורה "בני" מיותר. ב) בחירת תואר החביבות כאן – "בני".
- 33.
- 34.
- . בדוחק אפ"ל שאין פרטי הדברים מוכרחים בפשש"מ, אלא מכיון שמוכח שהי' כאן דיבור מיוחד ע"ד אחוה כו', מביא רש"י מ"ש רז"ל (בשינויים – ראה בשוה"ג הבא), ואינו צריך להקדים "רבותינו – דרשו" וכיו"ב, כיון שהענין עכ"פ מוכרח בפשש"מ, אבל בנדון כזה שאין הפרטים מוכרחים בפשש"מ הו"ל לציין המקור לפירושו. ועוד ועיקר – הו"ל לקצר בהם, כנ"ל.
- . במד"ר ותנחומא ליתא התחלה זו, אלא שהתחיל לשאול "אית לך בנין" (ב"ר), או "יש לך – אשה" (תנחומא). ורק לאחר ששאלו מי שמע שמות כו' א"ל בנימין "כולם על אחי בן אמי כו'" (תנחומא. ובב"ר בשינוי ל'). (וביל"ש שם הובא בשאלת יוסף "יש לך אח" (ועד"ז הוא בכת"י ב"ר (הוצאת אלבעק) בפצ"ג), אבל שם מתחיל "והי' שואל לו עד שהגיע לענין אחיו" – וידוע השקו"ט האם ראה רש"י היל"ש), אבל מכיון שהדיבור הי' ע"ד האחוה (נכמרו רחמיו אל אחיו) וכו' – יומתק בפשש"מ לומר שהי' הדבור ג"כ ע"פ הסדר בקרא, בתחלה "אחיו בן אמו" – לשאול "יש לך אח כו'" ואח"כ "יחנך" – יש לך בנים כו', כבפנים.
רש"י על בראשית כ״ח:ט׳ - הטקסט מספריא
אחות נביות. מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר בַּת יִשְׁמָעֵאל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא אֲחוֹת נְבָיוֹת? אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁמֵּת יִשְׁמָעֵאל מִשֶּׁיְּעָדָהּ לְעֵשָׂו קֹדֶם נִשּׂוּאֶיהָ וְהִשִּׂיאָהּ נְבָיוֹת אָחִיהָ, וְלָמַדְנוּ שֶׁהָיָה יַעֲקֹב בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק בֶּן ס"ג שָׁנִים, שֶׁהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל בֶּן ע"ד שָׁנִים הָיָה כְּשֶׁנּוֹלַד יַעֲקֹב, י"ד שָׁנָה הָיָה גָדוֹל יִשְׁמָעֵאל מִיִּצְחָק, וְיִצְחָק בֶּן ס' שָׁנָה בְּלֶדֶת אוֹתָם הֲרֵי ע"ד, וּשְׁנוֹתָיו הָיוּ קל"ז, שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל וְגוֹ', נִמְצָא יַעֲקֹב כְּשֶׁמֵּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן ס"ג שָׁנִים הָיָה, וְלָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁנִּטְמַן בְּבֵית עֵבֶר י"ד שָׁנָה וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ לְחָרָן, שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁהָה בְּבֵית לָבָן לִפְנֵי לֵדָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֶלָּא י"ד שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ, וּשְׂכַר הַצֹּאן מִשֶּׁנּוֹלַד יוֹסֵף הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וְגוֹ'; וְיוֹסֵף בֶּן ל' שָׁנָה הָיָה כְּשֶׁמָּלַךְ, וּמִשָּׁם עַד שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם ט' שָׁנִים, ז' שֶׁל שָׂבָע וּב' שֶׁל רָעָב, וְיַעֲקֹב אָמַר לְפַרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה – צֵא וַחֲשֹׁב י"ד שֶׁלִּפְנֵי לֵדַת יוֹסֵף וּשְׁלֹשִׁים שֶׁל יוֹסֵף וְתֵשַׁע מִשֶּׁמָּלַךְ עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב, הֲרֵי נ"ג, וּכְשֶׁפֵּרֵשׁ מֵאָבִיו הָיָה בֶּן ס"ג, הֲרֵי קי"ו, וְהוּא אוֹמֵר שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, הֲרֵי חֲסֵרִים י"ד שָׁנִים, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאַחַר שֶׁקִּבֵּל הַבְּרָכוֹת נִטְמַן בְּבֵית עֵבֶר י"ד שָׁנִים, אֲבָל לֹא נֶעֱנַשׁ בִּזְכוּת הַתּוֹרָה; שֶׁהֲרֵי לֹא פֵּרֵשׁ יוֹסֵף מֵאָבִיו אֶלָּא כ"ב שָׁנָה, דְּהַיְנוּ מִי"ז עַד ל"ט, כְּנֶגֶד כ"ב שֶׁפֵּרֵשׁ יַעֲקֹב מֵאָבִיו וְלֹא כִבְּדוֹ, וְהֵם כ' שָׁנִים בְּבֵית לָבָן וּשְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁשָּׁהָה בַדֶּרֶךְ, כְּדִכְתִיב וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, וּפֵר' רַזִ"לִ מִזֶּה הַפָּסוּק שֶׁשָּׁהָה י"ח חֳדָשִׁים בַּדֶּרֶךְ – דְּבַיִת הֲוָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְסֻכֹּת הֲווּ בִּימוֹת הַחַמָּה – וּלְחֶשְׁבּוֹן הַפְּסוּקִים שֶׁחָשַׁבְנוּ לְעֵיל מִשֶּׁפֵּרֵשׁ מֵאָבִיו עַד שֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם שֶׁהָיָה בֶּן ק"ל שָׁנִים, שֶׁשָּׁם אָנוּ מוֹצְאִים עוֹד י"ד שָׁנִים – אֶלָּא וַדַּאי נִטְמַן בְּבֵית עֵבֶר בַּהֲלִיכָתוֹ לְבֵית לָבָן לִלְמֹד תּוֹרָה מִמֶּנּוּ, וּבִשְׁבִיל זְכוּת הַתּוֹרָה לֹא נֶעֱנַשׁ עֲלֵיהֶם וְלֹא פֵּרֵשׁ יוֹסֵף מִמֶּנּוּ אֶלָּא כ"ב שָׁנָה – מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה – עַ"כַּ בְּרַשִׁ"י יָשָׁן:
על נשיו. הוֹסִיף רִשְׁעָה עַל רִשְׁעָתוֹ, שֶׁלֹּא גֵרֵשׁ אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת:
אחות נביות THE SISTER OF NEBAIOTH — By a logical inference from what is stated that she was “the daughter of Ishmael” would I not know that she was the sister of Nebaioth? But the words are added to tell us that Ishmael died after he had betrothed her to Esau and before her marriage, and that her brother Nebaioth gave her away in marriage And we may learn, also, that Jacob was at that period sixty-three years old For Ishmael was seventy-four years old when Jacob was born — since Ishmael was fourteen years older than Isaac, and Isaac was sixty when they (Jacob and Esau) were born, making seventy-four and his (Ishmael’s) years were one hundred and thirty seven — as it is said (25:17) “And these are the years of Ishmael etc.” — consequently when Ishmael died Jacob was sixty-three years old. We learn from this that he (Jacob) concealed himself in Eber’s School for fourteen years and only after that did he proceed to Haran. For before Joseph’s birth he had stayed in Laban’s house only fourteen years, as it is said (31:41) “I served thee fourteen years for thy two daughters and six years for thy flock”, and he received the sheep as wages only after Joseph was born, for it is said (30:25) “And it came to pass when Rachel had borne Joseph etc. [that Jacob wished to leave Laban and he agreed to remain with him on condition of receiving certain sheep as wages]. Now Joseph was thirty years old when he became ruler in Egypt, and from then until the time that Jacob came down to Egypt was nine years — seven of plenty and two of famine — and Jacob then said to Pharaoh (47:9), “The days of the years of my pilgrimage are a hundred and thirty years”. Go and calculate: the fourteen years he passed with Laban before Joseph’s birth, and the thirty years of Joseph’s life before he became ruler and the nine years from when he became ruler until the time that Jacob came to Egypt make fifty three years from the time he joined Laban until the time he came to Egypt But when he parted from his father he was sixty-three years old, as shown above, so that you have 116 years as his age when he came to Egypt, on the assumption that the fifty-three years he spent with Laban etc. began immediately after he had left his father. But he (Jacob) himself said to Pharaoh, “[I am] one hundred and thirty years”. So you see that fourteen years are missing on this assumption. Thus you learn that after he had received the blessings he concealed himself in Eber’ School for fourteen years (Megillah 17a). But he received no punishment for them (these fourteen years) on account of the merit of having studied the Torah in Eber’s School during that period For Joseph was separated from his father only twenty-two years — that is, from the age of seventeen to that of thirty-nine - corresponding to the twenty-two years during which Jacob was separated from his father and could not perform the duty of honouring him (by actively attending to his needs), viz, the twenty years he spent in Laban's house and the two years he passed in travelling home - for it is written (33:17) with regard to his journey homewards, "And Jacob built him a house and made booths for his cattle", and our Rabbis, of blessed memory, inferred (Megillah 17a) from this verse that during his travels he passed eighteen months at Succoth, since a house means a dwelling for the rainy season, and "booths" means for the summer time. And this statement that the study of the Torah protects one from punishment fits in with the calculation which we made above, based upon the Sacred Text, regarding the period from when he left his father until the time when he went down to Egypt at the age of 130 years, where we found a surplus of 14 years, so that he must have been absent from his father for 36 years. But we may regard it as certain that when on his journey to Laban he concealed himself in Eber's house it was for the purpose of studying the Torah with him and that because of the merit of studying the Torah he received no punishment for them (those fourteen years) so that Joseph was separated from him only twenty-two years "measure for measure"(Megillah 17a). Thus far (beginning at "But he received no punishment") is found in an old Rashi text.
על נשיו BESIDES HIS FORMER WIVES — He added wickedness to wickedness for he did not divorce his first wives (Genesis Rabbah 67:13).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.