353

ורק לאחר כל זאת ניתן להבין מדוע לא יכול היה יוסף להמשיך בתקיפותו, וכפי שמדייק רש"י "מיד נכמרו רחמיו".

ה. הגורם ל"נכמרו" מבהיר את משמעות המילה

בכך מובן מדוע מפרש רש"י תחילה, " ובהרחבה, את הגורם ל"נכמרו", לפני הסבירו את המילה "נכמרו" עצמה – כי דוקא פירוש זה, שהכרחי על פי פשוטו של מקרא, מבהיר את משמעות המילה "נכמרו"³⁵: כיון שצריך להיות מדובר כאן על התרגשות מיוחדת ביותר אצל יוסף, חזקה הרבה יותר מאשר הרגש שהתעורר בעקבות "וירא (יוסף) את בנימין אחיו" כדלעיל, הרי מובן, שהמשמעות של "נכמרו" היא "נתחממו", התרגשות חמה ועזה – ולא " כתרגום אונקלוס "נכמרו: אתגוללו"³⁶ – התרגשות רגילה³⁷.

ו. "נכמרו" כאן – התרגשות מיוחדת

אך רש"י אינו מסתפק בכך, כי גם אם ממשמעות הפסוקים מובן שהמשמעות של "נכמרו רחמיו" היא התעוררות חזקה יותר מאשר

אתגוללו", עדיין אין זאת הוכחה שהמילה "נכמרו" כוללת בתוכה משמעות של "נתחממו", ולא פירוש דומה אחר. לכן מביא רש"י הוכחה למשמעות המילה.

לפי זה מובן בפשטות מדוע אין רש"י מביא הוכחה מ"נכמרו רחמיה" במלכים, ומ"נכמרו נחומי" בהושע: דוקא משום שגם שם מדובר על הרגשה בלב כבפסוקנו, הרי אי אפשר להביא זאת כהוכחה ברורה, שכוונת המילה

נכמרו" כאן היא "נתחממו"³⁸ – אף אם נאמר שגם שם הכרחי לפי הענין בכלל שמדובר על התרגשות עזה³⁹, כי במה משמעות זו של המילה הכרחית יותר שם מאשר בעניננו? והראיה: בתרגום⁴⁰