350

במסכת סוטה"¹⁹ – ששם ניתן למצוא את כל הפרטים²⁰. מה מוסיפה כל ההרחבה, ובמיוחד ביאור כל השמות, להבנת הפשט של הפסוק²¹?

במילים אחרות: היכן נרמז כל זאת ב"פשוטו של מקרא", אשר את זאת מפרש רש"י?

ג) ועיקר: כיצד קשורים לכאן בכלל בני בנימין? שעליהם מסופר בפרשת ויגש!

ד) מדוע מוסיף רש"י ומדייק "מיד נכמרו רחמיו", ומהו המקור לכך, שהרי רש"י אינו מצטט מן הפסוק את המילה " "וימהר"?

ג. ראיית בנימין לא היתה "

הגורם ל"נכמרו..."

ההסבר לכך הוא:

אין לומר, כפי שנראה במבט שטחי, שיוסף "נכמרו רחמיו... ויבקש לבכות" מפני ראותו את בנימין, כי אם כך צריך היה כל זאת להתרחש מיד לאחר "וירא יוסף אתם את בנימין", כנאמר בתחילת הפרשה²², ובמיוחד כאשר נאמר שהיה זה באופן של "וימהר יוסף",

או לפחות, בסמוך לאחר "וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו"²³, כנאמר בסוף הפרשה, כאשר התכנסו השבטים יחד עם יוסף בביתו.

אך כיון שהתורה מספרת, שאפילו לאחר הפעם השניה של "וירא" שאל יוסף "הזה אחיכם" ולאחר מכן אמר

אלקים יחנך בני", ורק לאחר מכן נאמר "נכמרו רחמיו" הרי זאת הוכחה, שלא "וירא" גרם ל"נכמרו" עד כדי

ויבקש לבכות".

והסיבה לכך מובנת בפשטות: יוסף, בהיותו משנה למלך תקופה ארוכה כל כך, במצב של "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו" "רק הכסא אגדל ממך"²⁴, נהג בודאי בתקיפות ובעוז, ובמיוחד כלפי אחיו הוא השתדל בודאי להיראות כתקיף וקשוח. לפיכך, למרות שבראותו את בנימין "אחיו בן אמו" התעוררה בקרבו התרגשות עזה, הרי בודאי, לפני הציגו את עצמו לאחיו, ובמיוחד בנוכחותם של האנשים שסבבו אותו, הסתיר יוסף, כמשנה למלך, את התרגשותו, ולא הביע אותה כלפי חוץ, כפי שרואים שגם לאחר