ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טו מקץ שיחה ב

348

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ב

מקץ

א. פירוש רש"י על המילה "נכמרו"

מן הפסוק "וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו"¹ מצטט רש"י, ב"דיבור המתחיל" השני את המילה "נכמרו"² ומפרש: "נתחממו, ובלשון משנה³ על הכומר של זתים, ובלשון ארמי משום מכמר בישרא⁴, ובמקרא⁵ עורנו כתנור נכמרו, נתחממו ונקמטו קמטים קמטים, מפני זלעפות רעב, כן דרך כל עור כשמחממין אותו נקמט ונתכווץ".

מובן מדוע צריך רש"י להביא בכלל הוכחה לפירושו, שמשמעות המילה "נכמרו" היא "נתחממו": כיון ש"בן החמש למקרא" נתקל כאן לראשונה בתורה^* במילה "נכמרו", יש צורך ב להסביר את הפירוש באמצעות הוכחה.

אך יש להבין:

א) מדוע נזקק רש"י לשלוש הוכחות? שהרי, כמובן בפשטות, כפי שהוסבר פעמים רבות – מבואות מספר הוכחות כאשר כל אחת מהן כשלעצמה אינה מספקת ואחרות מסייעות בכך – במה אין כל אחת מההוכחות בנפרד מספקת בעניננו?

ב) סדר ההוכחות בפירוש רש"י אינו מובן כלל – תחילה הוא אומר "בלשון משנה" לאחר מכן "בלשון ארמי" ורק לאחר מכן הוא אומר "ובמקרא": לכאורה, היתה צריכה ההוכחה הראשונה להיות מהמקרא, ובמיוחד כאשר להוכחה מה"מקרא" יש מעלה נוספת, ששם מופיע בדיוק אותו ביטוי המופיע בפסוקנו – "נכמרו", לאחר מכן, אם הכרחי, היה צריך להביא את ההוכחה מ"לשון משנה" ורק לאחר מכן

מן הגמרא "לשון ארמי".

ג) מדוע מביא רש"י את ההוכחה

הערות

1. פרשתנו מג, ל.
2. בדפוס שני דרש"י וברש"י כת"י אינו מעתיק תיבת "נכמרו" עוה"פ מהכ', אלא בא בהמשך לפרש"י לפנ"ז "מיד נכמרו רחמיו (כלומר) – נתחממו". וראה לקמן הערה 35.
3. ב"מ עד, א. [ובדפוס א' וברש"י כת"י "ובלשון משנה יש". וברש"י כת"י פי' "כומר של זתים" גם ב"בלע"ז"]. ומה שכתב "ובלשון משנה" אף שהוא בגמ' שם – ראה לקמן הערה 6.
4. פסחים נח, סע"א. בגמ' ליתא תיבת "משום", וכן ליתא בכמה דפוסים דרש"י (כולל דפוס ראשון). וראה לקמן הערה 42.
5. איכה ה, יוד.
*. אף שנמצא בפרש"י לפני זה: וישלח (לג, ד) במאמר רשב"י "שנכמרו רחמיו", אבל גם שם צריך רש"י לפרשו (שלכן משנה מל' רשב"י וכותב) בתחילת ד"ה "נתגלגלו". עפ"ז א) יומתק יותר הביאור (בפנים ס"ה) דההקדמה בפרש"י הטעם למה נכמרו רחמי יוסף ורק אח"כ פי' תיבת "נכמרו" – כי לולא ההקדמה פי' נכמרו הוא (כבפרש"י וישלח) "נתגלגלו". ב) ההכרח דביוסף אא"פ לפרש "נתגלגלו", שהרי אפילו עשו נתגלגלו רחמיו תיכף כשראהו משתחווה. ג) שאין רש"י שולל פי' הת"א (בתיבת נכמרו) "אתגוללו" (ע"ד לעיל מג, יח. לקמן מד, ז. ובכ"מ), אלא שכאן – פי' "נתחממו".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.