שיחה א

133שיחה א

תצא

א. "למען ייטב לך..."

על המלים "למען ייטב לך...", שבסיום הפסוק "שלח תשלח את האם ..."¹, מפרש רש"י: "אם מצוה קלה שאין בה חסרון כיס אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים², קל וחומר למתן שכרן של מצוות חמורות".

מסבירים המפרשים³, שהקושי שמתעורר כאן לרש"י הוא: כיצד ייתכן שדוקא במצות שילוח הקן, שהיא מצוה קלה וכו', מובטח בתורה השכר "למען ייטב לך..."? לכן מבהיר רש"י שאדרבה, היא הנותנת: התורה בחרה לומר את השכר המובטח דוקא במצוה קלה, כדי שמכך יסיקו בקל־וחומר לגבי כל שאר המצוות ה"חמורות" ממנה, שקיומן כרוך בקשיים⁴ יותר מקיום מצות שילוח הקן.

אך יש להבין: את הפירוש "אם מצוה קלה..." לוקח רש"י, לכאורה, מספרי ומהמשנה⁵, ושם נאמר: "מצוה קלה שהיא כאיסר..." – וכיצד אפוא אומר כאן רש"י "מצוה קלה שאין בה חסרון כיס", שאין בה כלל חסרון כיס?

קשה ליישב זאת על ידי ההבחנה, שהספרי והמשנה מבוססים על דרך 134ההלכה, ואילו פירוש רש"י על התורה הוא בדרך הפשט, ובכך יובן השינוי שביניהם, שהרי מדובר כאן על מציאות מסויימת, על שוויה הכספי של האם, אשר לגבי זאת אין מקום, לכאורה, לומר שיש הבדל בין דרך ההלכה לבין דרך הפשט. ואין מובן: כיצד מסביר רש"י בפירושו, שבשילוח הקן אין כל חסרון כיס, כאשר בספרי ובמשנה (ובמיוחד אם זהו המקור לפירושו) נאמר שיש בכך חסרון כיס מסויים, אלא שהוא רק "כאיסר"?

ב. שילוח הקן – אין בה

חסרון כיס?

הסיבה לכך שרש"י צריך לשנות מדברי הספרי והמשנה, ואינו יכול לומר "שהיא כאיסר", מובנת: אם נאמר ששילוח הקן כרוך בחסרון כיס כלשהו, הרי יתעורר הקושי: מדוע אין התורה אומרת "למען ייטב לך ..." בקשר למצוה שאינה כרוכה כלל בחסרון כיס? ולפי זה הכרחי לומר בדרך הפשט, שאכן, מצות שילוח הקן אינה כרוכה כלל בחסרון כיס.

אך השאלה היא, כדלעיל: כיצד יכול רש"י לומר כך – כיצד ייתכן שרש"י ישנה פרט הקשור למציאות קיימת (אם במצות שילוח הקן יש חסרון כיס, אם לאו) ממה שמופיע בספרי ובמשנה?

לאמיתו של דבר, שאלה זו אינה נובעת רק מדברי הספרי והמשנה, אלא מתעוררת על דברי רש"י עצמם: הרי מובן בפשטות, שגם ה"אם" היא בעלת ערך כספי מסויים, ולא ייתכן שעל ידי שליחת ה"אם" אין מפסידים לפחות "דבר מועט"⁶, וכיצד אומר רש"י ששילוח הקן היא מצוה שאין בה חסרון כיס?

ג. מניעת רווח – הפסד או

לא?

קיים דיון בהלכה⁷, אם "מניעת רווח" נחשבת כ"הפסד" אם לאו. ולכאורה, לפי הדעה בהלכה שמניעת רווח נחשבת להפסד, ניתן ליישב את ההבדל שבין רש"י לבין דברי המשנה והספרי:

כאשר אדם מוצא "קן צפור" ומשלח את האם, אין נגרם לו בכך הפסד, כי האם לא היתה שייכת לו כלל, אלא יש כאן מניעת רווח: לולא הציווי "שלח תשלח את האם" הוא יכול היה לקחתה לעצמו.

ולכן נאמר בספרי ובמשנה "שהיא כאיסר", כי לפי ההלכה גם מניעת רווח נחשבת לחסרון כיס, לפי אחת הדעות. אך בפירוש רש"י, לפי דרך הפשט, נאמר "שאין בה חסרון כיס" – אין חסר דבר ממה שהיה בכיסו. כי בשכלו של "בן חמש למקרא"⁸ נראה, שמניעת רווח אינה כהפסד.

135ד. מצות שילוח הקן – ללא שום נזק

אך קשה ליישב זאת כך, כי בכל זאת ברור, ואף ילד מבחין בכך, שגם מניעת רווח חשובה בעיני האדם. ואם כך, שבה ומתעוררת השאלה: מדוע בוחרת התורה להבטיח את השכר "למען ייטב לך..." במצות שילוח הקן, שיש בה מניעת רווח כלשהוא (כאיסר), כאשר היה מתאים יותר, לכאורה, להבטיח זאת במצוה שאין בה אפילו מניעת רווח?

אך התורה מבטיחה את השכר "למען ייטב לך..." במצות שילוח הקן, וזוהי הוכחה לכך שבדברי רש"י "שאין בה חסרון כיס", הכוונה היא שאין בה נזק כלל, ואפילו לא מניעת רווח⁹.

ה. מדוע אין השכר מובטח

במצוה קלה יותר?

בנוסף לשאלה זו, כיצד אפשר לומר שבשילוח הקן אין כלל חסרון כיס, ואפילו לא מניעת רווח, אין מובן עוד:

במצות שילוח הקן נדרשת פעולה מסויימת – לקחת ולשלח את ה"אם", ובמיוחד, כאשר לפי הטבע אין האם רוצה להשאיר את ילדיה, ולכן יש לרוב בפעולה זו נחיצות אף למאמץ מסויים.

ובדומה לקושיה שלעיל, קשה: מדוע לא בחרה התורה להבטיח את השכר "למען ייטב לך..." במצוות שקל יותר לקיימן, שלא זו בלבד שאין בהן חסרון כיס, אלא אף אין צורך בהן בפעולה כלשהי (כבשילוח הקן)¹⁰, כמצות קריאת שמע, למשל, שהיא בדיבור בלבד?

ו. "סופך לבנות בית

חדש..."

לאחר השכר "למען ייטב לך והארכת ימים" מוסיפה התורה שכר נוסף: "כי תבנה בית חדש...". כפי שמפרש זאת רש"י¹¹: "אם קיימת מצות שילוח הקן, סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה¹², שמצוה גוררת מצוה, ותגיע לכרם ושדה¹³ ולבגדים נאים¹⁴. לכך נסמכו הפרשיות הללו".

136גם פירוש רש"י זה דורש הסבר: רש"י לומד את דבריו "ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים" מפסוקים שנאמרים בקשר למצוותיהם – "לא תזרע כרמך כלאים..."; "לא תלבש שעטנז..."¹⁵ – המופיעים בפרשה זו, מיד לאחר "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך", בסמוך למצות שילוח הקן.

ואין מובן: מדוע אומר רש"י רק "ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים" ואינו מסיים ומזכיר "ותקיים מצות¹⁶ "לא תזרע כרמך כלאים, לא תחרוש... לא תלבש שעטנז..." – בשונה מהבית, שמיד לאחר דבריו "סופך לבנות בית חדש", הוא מציין ומסיים "ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה"¹⁷?

כן יש להבין: במדרש תנחומא כאן, שהוא המקור לפירוש רש"י זה, מוסיפים – לפני "לכך נסמכו..." – "תזכה למצות ציצית... לאשה ולבנים". מדוע משמיט זאת רש"י?

ז. טבע ה"אם" לחזור שוב ל"בנים"

ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

טבעה של ה"אם" הוא, שאף לאחר שליחתה מה"בנים" היא שבה אליהם שוב ושוב. ולכן יוצא, שבמצות שילוח הקן אין אפילו מניעת רווח, כי טבעה של האם לשוב.

לפי ההלכה לומדים מן הלשון "שלח תשלח את האם", שלאחר שובה, צריך לשלחה שוב ושוב, וכך אפילו עד מאה פעמים¹⁸. ואילו בדרך הפשט, אדרבה, לאחר שכבר שלח אותה פעם אחת, הרי מכאן ולהבא היא כבר: (א) איננה "בעודה על בניה", (ב) "מזומן" – ורש"י הסביר זה עתה, שבמקרה זה אין מצות שילוח¹⁹.

ולכן נאמר במשנה ובספרי "שהיא כאיסר", כי אסור לו לקבלה אף לאחר שובה מאוחר יותר, לפני ש"נטל את הבנים..." – ולכן חסר לו "כאיסר"²⁰. ואילו בדרך הפשט, כדלעיל, חלה החובה "שלח תשלח את האם" רק פעם 137אחת, ולכן אומר רש"י "שאין בה חסרון כיס".

ח. מצות שילוח הקן – ללא קשיים

בכך מובן, שבמצות שילוח הקן אין כלל נסיון: אין בה שום חסרון כיס, כדלעיל, וכן²¹ אין היא כרוכה בקשיים. ולכן, קיומה קל מכל שאר המצוות.

כל המצוות האחרות כרוכות לעתים קרובות בקשיים. כגון מצות קריאת שמע, שאמנם, באופן רגיל היא קלה לקיום ממצות שילוח הקן, מפני שהיא בדיבור בלבד, אך בכל זאת ייתכן, שקיומה יהיה קשה. למשל: כאשר האדם טרוד באותו זמן ועסוק בענינים אחרים, אשר קשה לו להינתק מהם ולקרוא קריאת שמע²².

יותר מכך: בכמה מצוות, כולל שילוח הקן, לכאורה, ייתכן שמפני טירחה הקשורה בהן, או כבוד וכדומה, יהיה האדם "כובש עיניו כאילו אינו רואה", שעל כך התורה צריכה להזהיר, מספר פסוקים לפני כן²³.

הכרחי לומר, שבשילוח הקן, חייבים במצוה "שלח תשלח את האם" רק כאשר "את הבנים תקח לך", כפשוטו של מקרא, שהסיבה לציווי "שלח" נעוצה באיסור "לא תקח האם על הבנים". ולכן, כאשר אדם טרוד בעיסוק אחר, או שהוא זקן ואינו לפי כבודו²⁴, הרי אז לא יעסוק בלקיחת ה"בנים", ואין חל עליו הציווי "שלח תשלח את האם". ואם הוא בכל זאת עוסק ב"את הבנים תקח לך", הרי אין הוא טרוד בענין אחר, ועבורו זוהי מצוה קלה לקיום, ללא שום הפרעות מטרדותיו, וללא חסרון כיס.

ולכן בחרה התורה להבטיח את השכר "למען ייטב לך..." דוקא במצות שילוח הקן, כי אילו היה השכר מופיע במצוה אחרת, ניתן היה לחשוב, שהתורה הבטיחה בהן את השכר "למען ייטב לך והארכת ימים" משום שקיומן כרוך לעתים בקשיים, ואי אפשר היה להסיק מהן ששכר זה מובטח גם בשילוח הקן, שאינה כרוכה אף פעם בקשיים. לכן נאמר "למען ייטב לך..." דוקא בשילוח הקן, כי מכך אפשר להסיק בקל וחומר לגבי כל שאר המצוות, כדלעיל.

138ט. פירוש רש"י קשור להלכה

כאן רואים כיצד קשור פירוש רש"י על התורה, שהוא בדרך הפשט, גם לחלק ההלכה שבתורה:

בספר "חוות יאיר"²⁵ ישנה חקירה: האם מצות "שלח תשלח את האם" חלה כחובה דוקא כאשר לוקחים את הבנים, או בכל פעם שמוצאים קן צפור, אף כאשר אין מתכוונים לקחת את הבנים.

מפירוש רש"י זה רואים, שמלשון רש"י "מצוה קלה" באופן סתמי, ללא שום הגבלות, ובהתאם למשמעות פירושו, חייבים במצוה "שלח תשלח את האם" רק כאשר "את הבנים תקח לך", כדלעיל בסעיף ח'.

י. שכר גשמי ושכר שהוא מצוה

לפי האמור לעיל יש לומר, שבדבריו בהמשך: "אם קיימת מצות שילוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה" מתכוון רש"י לומר, שב"בית חדש" יש שני סוגי שכר: עיקר השכר, כרוב המכריע²⁶ של היעודים שבתורה, יעודים גשמיים – סופך לבנות בית חדש", וכן מצוה "גוררת מצוה" – "תקיים מצות מעקה".

והסוג השני של השכר – "גוררת מצוה", קיים דוקא לגבי בית, כי מצות מעקה דומה למצות שילוח הקן. כלומר, לפי דרך הפשט, קיום מצוה אחת גורר רק מצוה כזו אשר דומה²⁷ למצוה הראשונה המקויימת. ולכן גוררת מצות שילוח הקן את מצות מעקה, אשר דומה לה בכך ש: (א) גם במצות מעקה חייב יהודי רק כאשר הוא בונה בית חדש לעצמו, כמו בציווי "שלח תשלח את האם", שחל דוקא כאשר "את הבנים תקח לך"; (ב) הטעם, לפי הפשט, למצות מעקה הוא הימנעות מאכזריות: "ולא תשים דמים בביתך"²⁸, ואף בשילוח הקן, לפי הפשט²⁹, מתבטאת הימנעות מאכזריות.

לפי זה מובן, מדוע אין רש"י אומר "ותקיים מצות לא תזרע כרמך כלאים, לא תחרוש בשור ובחמור, לא תלבש שעטנז" – כי למצוות אלו אין דמיון מיוחד זה למצות שילוח הקן. ולכן קיים אצלם רק השכר של "ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים", כמו "סופך לבנות בית חדש".

139וכיון ש"ארבע כנפות" ב"כסותך", ולא שלשה – אין בכך שום שבח ושכר³⁰ – הכרחי לומר בדרך הפשט, שפסוק זה, ובודאי שהפסוק בענין "אשה" שלאחריו, אינו קשור ב"סמיכות" לפרשת שילוח הקן.

יא. ההסבר לסדר הפסוקים

לפי פירוש רש"י, מובן גם סדר הפסוקים:

"בית חדש" אינו מסוג צרכי האדם ההכרחיים ביותר ככרם ושדה ובגדים נאים, כידוע³¹, שמתוך שלשת הצרכים של מזון, לבוש ובית³², נחוץ המזון יותר מהלבוש, והלבוש הכרחי יותר מהבית. לפי זה, צריך היה הענין של "כי תבנה בית חדש" להופיע, לכאורה, לאחר³³ "לא תזרע כרמך... לא תלבש שעטנז...", ואז היה השכר מפורט בסדר הגיוני: שכשכר למצוה אין מקבלים רק מזון (כרם ושדה) ולבוש (בגדים נאים), אלא אף בית חדש. מדוע אפוא נאמר "כי תבנה בית חדש" לפני כרם ושדה ובגדים נאים?

לפי פירוש רש"י מובן הדבר בפשטות: הענין של "כי תבנה בית חדש" קשור למצות שילוח הקן גם מצד המצוה "ועשית מעקה לגגך", ואילו הקשר של שאר הפסוקים הוא רק בכך ש"תגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים" 140ולא מצד המצוות שבהם, ולכן הפסוק "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך" מופיע בסמיכות למצות שילוח הקן³⁴.

יב. ציווי בלשון "מקור" – ללא הגבלות

מהענינים של "יינה של תורה" שבפירוש רש"י זה:

ההסבר בפנימיות לכך שכאשר ציווי מופיע בתורה בלשון "מקור", כמצות שילוח הקן שנאמרה בלשון "שלח", לומדים מכך שעל־פי ההלכה הכוונה היא "אפילו מאה פעמים", הוא:

מעשה כשלעצמו הוא במדידה ובהגבלה. כך גם כאשר העשיה נובעת מהשכל ומהמדות, שאז היא נעשית בחיות ובהתלהבות – כי גם השכל והמדות הם כוחות מוגבלים. אך כאשר העשיה נובעת מכוח הרצון, ועל־אחת־כמה־וכמה כאשר היא נובעת מעצם הנפש, כדוגמת אדם הפועל כדי להינצל מסכנה ר"ל, הרי כיון שעצם הנפש אינה מוגבלת, לכן – למרות שהעשיה היא על ידי כוח המעשה³⁵, בכל זאת משפיע כוח הרצון או עצם הנפש על כוח המעשה, כך שיפעל ללא הגבלות³⁶.

ולכן המשמעות של ציווי בלשון מקור היא "אפילו מאה פעמים":

ציווי רגיל קשור לכוח המעשה בלבד, כי ההוראה היא לעשות. ואילו המשמעות של ציווי בלשון מקור היא, שבמעשה צריך להתגלות ה"מקור", שהוא צריך לבטא את הרצון ואת עצם הנפש שהם המקור לכל הכוחות. ולכן משמעות ציווי זה היא "אפילו מאה פעמים", כי מצד עצם הנפש מתבטלות כל ההגבלות³⁷.

יג. בהתחלה – רק מצוה קלה

אך בכל זאת, למרות ש"שלח" הוא ביטוי של "מקור", הרי בדרך הפשט הכוונה היא לשלוח פעם אחת בלבד, כי בתחילת העבודה, כאשר נמצאים בדרגה של פשט, של "בן חמש", אף כאשר מתעורר ה"מקור", הרצון ועצם 141הנשמה, עדיין אין הכוחות הגלויים מושפעים מכך באופן שיפעלו ללא הגבלות: אמנם, מצד התעוררות הנשמה הוא אכן מקיים מצוות, שלא כמו לפני ההתעוררות, כאשר לא חשב כלל על קיום המצוות, ואדרבה: צריך היה להזהירו מ"תועבת ה' אלקיך", כמוזכר בפסוק הקודם ³⁸, לפני "כי יקרא קן צפור"³⁹, אך עדיין קיום המצוות הוא אצלו בהתחלה, כך שמצד התעוררות זו הוא מוכן לקיים רק "מצוה קלה שאין בה חסרון כיס", שאין הוא מפסיד בה אפילו דבר מועט – כאיסר.

אך כיון שהתעוררות הרצון ועצם הנשמה באה לידי ביטוי בפועל ממש, הרי אז "מצוה גוררת מצוה", וקיום מצות שילוח הקן, שהיא מצוה קלה, כבר גורר לקיום מצות מעקה, שבה יש חסרון כיס.

יד. מ"מקיף רחוק" ל"מקיף קרוב"

ויש לומר, שזהו ההסבר הפנימי לכך ש"כי תבנה בית חדש" מופיע לפני "לא תזרע כרמך כלאים... לא תחרוש... לא תלבש שעטנז...", אף לפי הפירוש שב"מצוה גוררת מצוה" הכוונה היא לכל אחת מכל המצוות:

התעוררות זו של הרצון ושל עצם הנשמה, המתבטאת בהתחלה בקיום של "מצוה קלה" בלבד, הרי אף לאחר שהיא "גוררת" ומעוררת גם לקיום מצוות חמורות, הרי אלו מצוות שהן בבחינת "בית", מקיף רחוק, הקשור לבחינת יחידה, ולאחר שדרגת יחידה מעוררת אותו לקיים מצוות שהן בבחינת "בית", אף כאשר יש בהן חסרון כיס – אז מתחיל אצלו סדר העבודה מלמטה למעלה: בתחילה "כרם ושדה" – בבחינת מזון, ואחר כך "בגדים נאים" – בבחינת לבוש, מקיף קרוב.

טו. התעוררות התשובה מביאה לשנה טובה

הדברים קשורים לחודש אלול, אשר פרשת תצא נקראת בו תמיד⁴⁰:

התעוררות התשובה של חודש אלול היא בעיקר התעוררות כללית⁴¹, לגבי 142מכאן ולהבא, ולכן היא מעוררת מלכתחילה לקיים "מצוה קלה" בלבד. אך כיון שההתעוררות היא באופן המביא בסופו של דבר לקיום כל המצוות – מפני התעוררות זו עצמה – לכן זוכים כבר⁴² לכתיבה וחתימה טובה, כפי שהתורה אומרת, שמפני מצות שילוח הקן בלבד, אף לפני שהיא מביאה לידי קיום מצות מעקה, כבר זוכים ל"ייטב לך והארכת ימים", אשר לפי פשוטו של מקרא – עולם המעשה – המשמעות של "ייטב לך והארכת ימים" היא בפשטות בעולם הזה²⁶, שתהיה שנה טובה ומתוקה בכל הפרטים, בבני, חיי ומזוני, ובכולם – רויחי.