134

ההלכה, ואילו פירוש רש"י על התורה הוא בדרך הפשט, ובכך יובן השינוי שביניהם, שהרי מדובר כאן על מציאות מסויימת, על שוויה הכספי של האם, אשר לגבי זאת אין מקום, לכאורה, לומר שיש הבדל בין דרך ההלכה לבין דרך הפשט. ואין מובן: כיצד מסביר רש"י בפירושו, שבשילוח הקן אין כל חסרון כיס, כאשר בספרי ובמשנה (ובמיוחד אם זהו המקור לפירושו) נאמר שיש בכך חסרון כיס מסויים, אלא שהוא רק "כאיסר"?

ב. שילוח הקן – אין בה

חסרון כיס?

הסיבה לכך שרש"י צריך לשנות מדברי הספרי והמשנה, ואינו יכול לומר "שהיא כאיסר", מובנת: אם נאמר ששילוח הקן כרוך בחסרון כיס כלשהו, הרי יתעורר הקושי: מדוע אין התורה אומרת "למען ייטב לך ..." בקשר למצוה שאינה כרוכה כלל בחסרון כיס? ולפי זה הכרחי לומר בדרך הפשט, שאכן, מצות שילוח הקן אינה כרוכה כלל בחסרון כיס.

אך השאלה היא, כדלעיל: כיצד יכול רש"י לומר כך – כיצד ייתכן שרש"י ישנה פרט הקשור למציאות קיימת (אם במצות שילוח הקן יש חסרון כיס, אם לאו) ממה שמופיע בספרי ובמשנה?

לאמיתו של דבר, שאלה זו אינה נובעת רק מדברי הספרי והמשנה, אלא מתעוררת על דברי רש"י עצמם: הרי מובן בפשטות, שגם ה"אם" היא בעלת ערך כספי מסויים, ולא ייתכן שעל ידי שליחת ה"אם" אין מפסידים לפחות "דבר מועט"⁶, וכיצד אומר רש"י ששילוח הקן היא מצוה שאין בה חסרון כיס?

ג. מניעת רווח – הפסד או

לא?

קיים דיון בהלכה⁷, אם "מניעת רווח" נחשבת כ"הפסד" אם לאו. ולכאורה, לפי הדעה בהלכה שמניעת רווח נחשבת להפסד, ניתן ליישב את ההבדל שבין רש"י לבין דברי המשנה והספרי:

כאשר אדם מוצא "קן צפור" ומשלח את האם, אין נגרם לו בכך הפסד, כי האם לא היתה שייכת לו כלל, אלא יש כאן מניעת רווח: לולא הציווי "שלח תשלח את האם" הוא יכול היה לקחתה לעצמו.

ולכן נאמר בספרי ובמשנה "שהיא כאיסר", כי לפי ההלכה גם מניעת רווח נחשבת לחסרון כיס, לפי אחת הדעות. אך בפירוש רש"י, לפי דרך הפשט, נאמר "שאין בה חסרון כיס" – אין חסר דבר ממה שהיה בכיסו. כי בשכלו של "בן חמש למקרא"⁸ נראה, שמניעת רווח אינה כהפסד.