137
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אחת, ולכן אומר רש"י "שאין בה חסרון כיס".
ח. מצות שילוח הקן – ללא קשיים
בכך מובן, שבמצות שילוח הקן אין כלל נסיון: אין בה שום חסרון כיס, כדלעיל, וכן21 אין היא כרוכה בקשיים. ולכן, קיומה קל מכל שאר המצוות.
כל המצוות האחרות כרוכות לעתים קרובות בקשיים. כגון מצות קריאת שמע, שאמנם, באופן רגיל היא קלה לקיום ממצות שילוח הקן, מפני שהיא בדיבור בלבד, אך בכל זאת ייתכן, שקיומה יהיה קשה. למשל: כאשר האדם טרוד באותו זמן ועסוק בענינים אחרים, אשר קשה לו להינתק מהם ולקרוא קריאת שמע22.
יותר מכך: בכמה מצוות, כולל שילוח הקן, לכאורה, ייתכן שמפני טירחה הקשורה בהן, או כבוד וכדומה, יהיה האדם "כובש עיניו כאילו אינו רואה", שעל כך התורה צריכה להזהיר, מספר פסוקים לפני כן23.
הכרחי לומר, שבשילוח הקן, חייבים במצוה "שלח תשלח את האם" רק כאשר "את הבנים תקח לך", כפשוטו של מקרא, שהסיבה לציווי "שלח" נעוצה באיסור "לא תקח האם על הבנים". ולכן, כאשר אדם טרוד בעיסוק אחר, או שהוא זקן ואינו לפי כבודו24, הרי אז לא יעסוק בלקיחת ה"בנים", ואין חל עליו הציווי "שלח תשלח את האם". ואם הוא בכל זאת עוסק ב"את הבנים תקח לך", הרי אין הוא טרוד בענין אחר, ועבורו זוהי מצוה קלה לקיום, ללא שום הפרעות מטרדותיו, וללא חסרון כיס.
ולכן בחרה התורה להבטיח את השכר "למען ייטב לך..." דוקא במצות שילוח הקן, כי אילו היה השכר מופיע במצוה אחרת, ניתן היה לחשוב, שהתורה הבטיחה בהן את השכר "למען ייטב לך והארכת ימים" משום שקיומן כרוך לעתים בקשיים, ואי אפשר היה להסיק מהן ששכר זה מובטח גם בשילוח הקן, שאינה כרוכה אף פעם בקשיים. לכן נאמר "למען ייטב לך..." דוקא בשילוח הקן, כי מכך אפשר להסיק בקל וחומר לגבי כל שאר המצוות, כדלעיל.
הערות
- 21. ומ"ש רש"י "מצוה קלה שאין בה חסרון כיס" (ולא "ואין בה כו'"), של' זה יש לפרשו גם ש"אין בה חסרון כיס" הוא (לא ענין נוסף כ"א) ביאור על "מצוה קלה", הוא לפי שמצוה שיש בה חסרון כיס, גם כשאין בה מניעות אחרות, קשה לקיימה מצד הח"כ שבה*. אבל פשוט ש"שאין בה חסרון כיס" הוא רק פרט אחד ב"מצוה קלה", כי כו"כ מצות חמורות ישנן שאין בהן חסרון כיס.
- 22. להעיר מפרש"י ויגש מו, כט בסופו.
- 23. כב, א. וראה ג"כ פרש"י קדושים יט, לב.
- 24. פרש"י משפטים כג, ה. ב"מ ל, א.
- . אלא שמ"מ הוזקק לפרש "שאין בה חסרון כיס" – כי הלשון "קלה" עצמו מורה רק על העדר הטרחא, ולכן מפרש שהכוונה "קלה" כאן הוא גם "שאין בה חסרון כיס".
רש"י על שמות כ״ג:ה׳ - הטקסט מספריא
כי תראה חמור שנאך וגו'. הֲרֵי כִי מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן דִּלְמָא, שֶׁהוּא מֵאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל שִׁמּוּשֵׁי כִי, וְכֹה פִּתְרוֹנוֹ: שֶׁמָּא תִרְאֶה חֲמוֹרוֹ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וחדלת מעזב לו, בִּתְמִיהָ:
עזב תעזב עמו. עֲזִיבָה זוֹ לְשׁוֹן עֶזְרָה, וְכֵן עָצוּר וְעָזוּב (דברים ל"ב), וְכֵן וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלַיִם עַד הַחוֹמָה (נחמיה ג') – מִלְּאוּהָ עָפָר לַעֲזֹר וּלְסַיֵּעַ אֶת חֹזֶק הַחוֹמָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי וְגוֹ' (דברים ז'), שֶׁמָּא תֹּאמַר כֵּן, בִּתְמִיהָ? לֹא תִירָא מֵהֶם. וּמִדְרָשׁוֹ כָּךְ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: כִּי תִרְאֶה וְחָדַלְתָּ, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה חוֹדֵל, וּפְעָמִים שֶׁאַתָּה עוֹזֵר, הָא כֵיצַד? זָקֵן וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ וְחָדַלְתָּ, אוֹ בֶהֱמַת גוֹי וּמַשָּׂאוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְחָדַלְתָּ (מכילתא):
עזב תעזב עמו. לְפָרֵק הַמַּשָּׂא; מִלְּמִשְׁקַל לֵיהּ – מִלִּטֹּל מַשָּׂאוֹ מִמֶּנּוּ:
כי תראה חמור שנאך וגו׳ IF THOU SEE THE ASS OF HIM THAT HATETH THEE etc. — כי here has the meaning of “possibly”, “perhaps”, which is one of the four meanings which the word כי serves to express. The sense of the verse is accordingly the following: Can you possibly see his ass crouching beneath his burden and forbear to help him? (The Hebrew word בתמיה in Rashi means “Say this in the intonation of a question”, and is nothing more than our question mark).
עזב תעזב עמו — The root עזב has here the meaning of “helping”. It has a similar meaning in, (Deuteronomy 32:36) “assisted and helped (עזוב)”. Similar also is, (Nehemiah 3:8) “ויעזבו Jerusalem up to the wall” — i. e. they filled it up with earth in order to help and to support the strength of the wall. A similar use of כי is, (Deuteronomy 7:17, 18) כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה וגו׳ which means “Canst thou possibly (כי) speak thus? לא תירא מהם, Do not be afraid of them and speak thus”. Our Rabbis expounded it in a Halachic sense as follows: … כי תראה וחדלת “If thou seest etc. …וחדלת” — there are occasions when you may forbear and there are occasions when you must help. How so? If it is an old man who sees the ass in this condition and it is not compatible with his dignity to intervene, then וחדלת “thou mayest forbear” holds good; or if the animal belongs to a heathen and its burden to an Israelite then, also, וחדלת may be applied (cf. Mekhilta).
עזב תעזב עמו THOU SHALT SURELY HELP HIM — to unload the burden (Mekhilta). Onkelos also translates it in this sense: מלמשקל ליה which means, [Thou shalt not keep back] from taking the load from off it.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.