140

ולא מצד המצוות שבהם, ולכן הפסוק "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך" מופיע בסמיכות למצות שילוח הקן³⁴.

יב. ציווי בלשון "מקור" – ללא הגבלות

מהענינים של "יינה של תורה" שבפירוש רש"י זה:

ההסבר בפנימיות לכך שכאשר ציווי מופיע בתורה בלשון "מקור", כמצות שילוח הקן שנאמרה בלשון "שלח", לומדים מכך שעל־פי ההלכה הכוונה היא "אפילו מאה פעמים", הוא:

מעשה כשלעצמו הוא במדידה ובהגבלה. כך גם כאשר העשיה נובעת מהשכל ומהמדות, שאז היא נעשית בחיות ובהתלהבות – כי גם השכל והמדות הם כוחות מוגבלים. אך כאשר העשיה נובעת מכוח הרצון, ועל־אחת־כמה־וכמה כאשר היא נובעת מעצם הנפש, כדוגמת אדם הפועל כדי להינצל מסכנה ר"ל, הרי כיון שעצם הנפש אינה מוגבלת, לכן – למרות שהעשיה היא על ידי כוח המעשה³⁵, בכל זאת משפיע כוח הרצון או עצם הנפש על כוח המעשה, כך שיפעל ללא הגבלות³⁶.

ולכן המשמעות של ציווי בלשון מקור היא "אפילו מאה פעמים":

ציווי רגיל קשור לכוח המעשה בלבד, כי ההוראה היא לעשות. ואילו המשמעות של ציווי בלשון מקור היא, שבמעשה צריך להתגלות ה"מקור", שהוא צריך לבטא את הרצון ואת עצם הנפש שהם המקור לכל הכוחות. ולכן משמעות ציווי זה היא "אפילו מאה פעמים", כי מצד עצם הנפש מתבטלות כל ההגבלות³⁷.

יג. בהתחלה – רק מצוה קלה

אך בכל זאת, למרות ש"שלח" הוא ביטוי של "מקור", הרי בדרך הפשט הכוונה היא לשלוח פעם אחת בלבד, כי בתחילת העבודה, כאשר נמצאים בדרגה של פשט, של "בן חמש", אף כאשר מתעורר ה"מקור", הרצון ועצם