שיחה ב

121שיחה ב

שופטים

א. "הירא ורך הלבב"

מן הפסוק "ויספו השוטרים... מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו"¹ מצטט רש"י, ב"דיבור המתחיל" השני, את המלים "הירא ורך הלבב" ומפרש²: "רבי עקיבא אומר: כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה³. רבי יוסי הגלילי אומר: הירא מעבירות שבידו. ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה, לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם, שלא יבינו שהם בעלי עבירה והרואהו חוזר, אומר שמא בנה בית או נטע כרם או ארש אשה".

בכך אין מובן:

א) המלים "הירא ורך הלבב" אינן דורשות, לכאורה, הסבר. מובן, שכאשר יוצאים למלחמה ייתכן שיפחדו,

ולכן צריך היה משה רבינו לצוות "כי תצא למלחמה על אויבך... לא תירא מהם"⁴: וכן בכל מלחמה, צריך

ב הכהן לומר "אל ירך לבבכם אל תיראו..."⁵.

ומהו אפוא הקושי ב"הירא ורך הלבב", שרש"י צריך לבאר?

ב) אם רש"י מוצא לנכון לפרש "הירא ורך הלבב" – מדוע יש צורך בשני פירושים? מובן, שאין די בפירוש "הירא מעבירות שבידו" בלבד, כי המשמעות הפשוטה של "הירא ורך הלבב" היא: הוא חושש מהמלחמה עצמה, בדיוק כפי ש"ירך לבבכם" ו"תיראו" המופיעים לפני כן הם תוצאה אפשרית של "אתם קרבים... למלחמה". אך מדוע אין רש"י מסתפק בפירוש הראשון "שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה...", במיוחד כאשר פירוש זה הוא, כפי שמציין רש"י את לשון חז"ל, "כמשמעו"⁶?

121ג) כיון שהפירוש "שאינו יכול לעמוד..." הוא כמשמעו, יוצא לכאורה, שאין חידוש בפירוש זה כשלעצמו, אלא כיון שרש"י מביא את הפירוש "הירא מעבירות שבידו", הוא צריך לציין גם את הפירוש "שאינו יכול...", כי אילו היה כותב את הפירוש השני בלבד, ניתן היה לחשוב שהוא שולל את הפירוש כמשמעו.

אך לפי זה אין מובן: כיון שהפירוש "שאינו יכול לעמוד..." הוא הפירוש הפשוט, די היה לרש"י לכתוב את המילה "כמשמעו"⁷, כבמקומות אחרים בפירושו על התורה⁸. מדוע עליו לפרט לאחר מכן "שאינו יכול לעמוד..."⁹?

ד) מהו הקושי המתעורר בפסוקים הקודמים דוקא לפי הפירוש "הירא מעבירות שבידו", שבגללו צריך רש"י להוסיף כאן, למרות שבמקומו הוא לא אמר זאת, שמי שבנה בית או נטע כרם או ארש אשה אינו צריך לחזור בגלל עצמו, אלא כדי "לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם"?

ה) בדרך כלל אין רש"י מציין בפירושו את שמו של בעל הפירוש המובא, אף לא כאשר מובאים שני פירושים החולקים זה על זה¹⁰. אך כאן מציין רש"י, שאת הפירוש הראשון אומר רבי עקיבא, ואת השני – רבי יוסי הגלילי. ולכאורה, מדוע יש לציין זאת^*?

ב. "ולכך תלתה לו

תורה..."

לגבי העובדה, שרש"י מביא כאן את הפירוש "הירא מעבירות שבידו", ומציין גם את סוף המאמר של רבי יוסי הגלילי "ולכך תלתה לו תורה ..." – ניתן היה, לכאורה, לבאר¹¹, שהקושי של רש"י הוא:

הענין כמשמעו אינו מובן, שהרי ממה נפשך:

אם מדובר על מי שעבר עבירות שחייבים עליהן מיתה ר"ל בידי שמים, הוא ייענש גם אם לא יצא למלחמה, ואם אין הוא חייב מיתה – לא ייגרם לו 122נזק אף אם יצא למלחמה. ואין מובן: כיצד אפשרי "איש הירא ורך הלבב", הפוחד לצאת למלחמה?

כדי ליישב קושי זה, אומר רש"י בפירושו השני: "הירא מעבירות שבידו" – שמדובר על אדם שעבר עבירות – לא עבירות חמורות שחייבים עליהן מיתה. אך ידוע, ש"השטן מקטרג בשעת הסכנה"¹², ולכן הוא חושש לצאת למלחמה.

משום כך ממשיך כאן רש"י ואומר "ולכך תלתה לו תורה...": כיון שהחשש "פן ימות במלחמה" מתאים רק לגבי "בעל עבירה", כדלעיל, מתעוררת השאלה: ממה נפשך, אם הוא איננו בעל עבירה, אין הוא צריך לחזור גם כאשר בנה בית וכו', כי אין הוא צריך לחשוש "פן ימות במלחמה". ואם הוא בעל עבירה – עליו לחזור מפני "עבירות שבידו", אף אם לא "בנה בית..."? לכן אומר רש"י "ולכך תלתה לו תורה... שלא יבינו שהם בעלי עבירה...".

ג. ההסבר אינו מתקבל לפי הפשט

אך לאמיתו של דבר, אין להסביר כך:

א) בדרך הפשט אין לשאול מדוע חוששת התורה "פן ימות במלחמה"¹³. ועל־אחת־כמה־וכמה אין לשאול כיצד ייתכן שאדם יפחד לצאת למלחמה^*.

ב) אילו היה נדרש הסבר בדרך הפשט לחשש "פן ימות במלחמה", היה רש"י מסביר זאת בפעם הראשונה שמופיע הענין בפסוק, ולא היה ממתין מספר פסוקים מאוחר יותר¹⁴.

123ג) מפני הסיבה ש"השטן מקטרג בשעת הסכנה"¹⁵, צריכים היו כולם לפחד לצאת למלחמה¹⁶, שהרי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"¹⁷. מדוע אומרים, שדוקא "הירא מעבירות שבידו ילך וישוב לביתו", כלומר – רק סוג מסויים¹⁸ של עבירות¹⁹?

ד. שני סוגי מורא

ההסבר לכך שרש"י צריך לפרש את "הירא ורך הלבב" הוא, שבלימוד הפסוק ללא פירוש רש"י מתעורר קושי:

כאשר יוצא למלחמה אדם המפחד, הוא מסכן את שאר אנשי החיל ואת כל מהלך המלחמה, כנאמר "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו". ואם כך, צריך היה להכריז את ההוראה החשובה ביותר – "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" – ראשונה. מדוע מעכבים זאת עד לסוף, לאחר ההכרזות "מי האיש אשר בנה בית... נטע כרם... ארש אשה"?

הקושי אף מתגבר: ביציאה למלחמה, ההכרזה הראשונה, של הכהן, היא "שמע ישראל... אל ירך לבבכם אל תיראו...", ומיד לאחר מכן – "ודברו השוטרים... מי האיש אשר בנה... ילך וישוב לביתו"²⁰. ולפי זה קשה יותר: מדוע אין ההכרזה "מי 124האיש הירא ורך הלבב ילך..." סמוכה ל"אל ירך לבבכם אל תיראו..."?

הכרחי לומר, שבשני הפסוקים – "אל ירך לבבכם..." ו"מי האיש הירא ..." – הכוונה היא לשני סוגים שונים של מורא ורכות לבב, ולכן אין הם מופיעים בסמיכות, ושאת סוג החשש של "הירא ורך הלבב" מתאים להכריז דוקא לאחר שאר ההכרזות.

לכן מפרש זאת רש"י בשני פירושים:

לפי הפירוש הראשון, המשמעות של "הירא ורך הלבב" היא אכן "כמשמעו" – הוא חושש מהמלחמה עצמה. אך בכל זאת אין זה סוג הפחד שעליו הכריזו לפני כן "אל ירך לבבכם...", כי פחד זה הוא – "שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה"²¹: בטבעו של האדם, ככל שהוא מתקרב לדבר המפחיד, כך הוא עלול יותר להיבהל. לכן צריך היה להמתין עם ההכרזה "מי האיש הירא..." עד לסוף, בסמוך מאד לקרב, כדי שישוב גם מי ש"אינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה", הנבהל רק כשמתקרבים מאד למלחמה.

אך פירוש זה כשלעצמו אינו "חלק": כל שלוש ההכרזות – "שמע ישראל ... אל ירך...", אשר "כהן מדבר ומשמיע"²²; שלוש ההכרזות "מי האיש" הראשונות – "אשר בנה בית... נטע כרם... ארש אשה...", אשר "כהן מדבר ושוטר משמיע"²², ו"ויספו השוטרים... מי האיש הירא ...", אשר "שוטר מדבר ושוטר משמיע"²² – באו בזו אחר זו, ולא התרחש ביניהן דבר שיכול היה להגביר את הפחד.

לכן מביא רש"י פירוש נוסף: "הירא מעבירות שבידו²³. ולכך תלתה לו תורה..." – כיון שהסיבה לכך שגם "האיש אשר בנה בית... נטע כרם ... ארש אשה" שבים, היא כדי "לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם שלא יבינו שהם בעלי עבירה", לכן עכבו את ההכרזה "הירא ורך הלבב" לסוף, כדי שלא יבינו²⁴ שבעלי 125העבירה "חוזרים בשביל עבירות שבידם"²⁵.

אך גם בפירוש זה יש קושי (ואף יותר מהפירוש הראשון), כי אין הוא "כמשמעו": חשש מהמלחמה, ולכן מביא רש"י את הפירוש הראשון – וכפירוש ראשון ועיקרי לפי הפשט – ש"הירא ורך הלבב" הוא "כמשמעו".

ה. החוששים שבים לפי הכרזת הכהן

אך עדיין יש להבין: כיון שהסיבה ל"הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" היא, כנאמר – "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו", מובן, שאפילו לפי הפירוש "הירא מעבירות שבידו" צריך לשוב גם "הירא ורך הלבב כמשמעו". ומדוע אפוא הכריזו רק על "הירא מעבירות שבידו"²⁶?

לפי הפירוש שהמשמעות של "הירא ורך הלבב" היא "שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה...", אין לשאול, מדוע לא הכריזו גם שהירא מעבירות שבידו, והירא אף לפני שמתקרבים למלחמה, "ילך וישב לביתו" – כי לפי פירוש זה, אכן נכלל כל מורא ב"הירא ורך הלבב". אך בכל זאת נאמרת ההכרזה בסוף, כי נכלל בה גם "מי שאינו יכול לעמוד...", שפחדו מתעורר מאוחר יותר, כדלעיל.

אך לפי הפירוש "הירא מעבירות שבידו" אין לומר, שב"הירא ורך הלבב" נכלל גם "הירא כמשמעו" – כי אז אפשר היה להכריז "מי האיש הירא..." לפני "מי האיש אשר בנה בית...", ולא היה ניכר שבעלי העבירה שבים מפני העבירות שבידם, כיון שההכרזה היתה מכוונת כלפי כל החוששים.

יותר מכך: לפי זה לא היה צורך כלל לשחרר את מי שבנה בית וכו', שהרי החוזר משום העבירות – "מכוסה". מכך שמשחררים את מי 126שבנה בית וכו', ושההכרזה באה בסוף כדי "לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם", הכרחי לומר, שב"הירא ורך הלבב" הכוונה היא רק ל"הירא מעבירות שבידו". וקשה: מדוע לא הכריזו שגם החושש מהמלחמה עצמה ישוב?

לפי פירוש זה הכרחי לומר, שדבר זה כבר מובן מ"אל ירך לבבכם ...": כיון שהכריזו לפני ההולכים למלחמה, שלא יחששו, כבר הובן, שמי שאינו מסוגל לציית לדברי הכהן, צריך לשוב לביתו. הכרזה זו נאמרה בתחילת דברי הכהן, כדלעיל, וכל אלו יכלו לשוב אף לפני הכרזות השוטרים, ולכן אין החוזר משום העבירות "מכוסה", ו"לכך תלתה לו תורה...".

אך עדיין אין מובן^*: אמנם, אפשר להבין זאת מ"אל ירך לבבכם, אל תיראו..." – אך מדוע לא הוכרז במפורש, ש"הירא ורך הלבב כמשמעו ילך וישוב לביתו"?

שאלה זו מבהיר רש"י בציינו את שמות בעלי שני הפירושים – רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי, כדלהלן.

ו. רבי עקיבא: פרטים

רבים; רבי יוסי הגלילי:

פרט אחד

כאשר אפשר לבאר פסוק מסויים בשני אופנים: שהוא כולל מספר פרטים, או שהוא עוסק בפרט אחד בלבד – מוצאים במקומות רבים, שרבי עקיבא מבאר, שהפסוק כולל מספר פרטים, ואילו רבי יוסי הגלילי מבאר שיש בו פרט אחד בלבד. ולדוגמא:

על הפסוק "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים"²⁷, מבאר רבי עקיבא²⁸, ש"ובשל מבושל" הוא כל אופן שיכול להיקרא בישול. כלומר, אף כאשר מכניסים את הכרעיים ואת בני המעיים לתוך הפסח, ולא רק "בתוך הקדירה". ואילו רבי יוסי הגלילי מפרש, ש"ובשל מבושל" הוא פרט אחד בלבד: כאשר מבשלים בתוך הקדירה, ואילו הכנסת הכרעיים ובני המעיים לתוך הפסח אינה נחשבת לבישול.

כך גם לגבי הפסוק "למשמרת למי נדה"²⁹: רבי יוסי הגלילי סובר³⁰, שפרה ששתתה מי חטאת טהורה אף מיד לאחר השתיה, כי מי החטאת ששתתה הפרה אינם נכללים ב"למשמרת למי נדה", אלא הם שמורים רק למי נדה, ולכן אינם מטמאים. לעומת זאת, רבי עקיבא סובר, שב"משמרת למי נדה" נכללים 127גם מים שהיו לפני כן "למשמרת למי נדה", למרות שעתה אין הם שמורים.

כך הם נחלקים גם בביאור הפסוק "כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא ארשה"³¹: רבי יוסי הגלילי סובר³², ש"נערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס", כי "אשר לא ארשה" כולל רק את הפרט ש"לא נתארסה מעולם". ואילו רבי עקיבא סובר, שגם הפרט של נערה שנתארסה ונתגרשה נכלל ב"לא אורשה", ו"יש לה קנס...", כי לאחר שנתגרשה היא נמצאת במצב של "לא אורשה", למרות שהיתה פעם ארוסה.

וכך הם נחלקים – כל אחד לשיטתו – לגבי המשמעות של "הירא ורך הלבב": לפי שיטת רבי עקיבא, המבאר בכל מקום שהפסוק כולל בהרחבה כמה שיותר ענינים, יש לומר, ש"הירא ורך הלבב" כולל כל סוג של פחד. ואילו לפי שיטת רבי יוסי הגלילי, המבאר בכל מקום שהפסוק עוסק בענין אחד בלבד בדיוק ובצמצום, יש לומר, שגם "הירא ורך הלבב" כולל סוג אחד של פחד – "הירא מעבירות שבידו".

ז. רבי עקיבא – מזכה ישראל

הסבר נוסף לכך שרבי עקיבא אינו מקבל את ההסבר "הירא מעבירות שבידו":

רבי עקיבא "רגיל לזכות את ישראל"³³, וכיון שכל ימיו הוא השתוקק להגיע למסירות נפש בפועל³⁴, למרות שהדבר ימנע ממנו קיום תורה ומצוות כאן למטה³⁵, מובן, שבראותו אצל יהודי כיוון של חזרה בתשובה – הדומה למסירות נפש³⁶ – הוא זיכה אותו מיד, אף כאשר התשובה עדיין לא גרמה לשיפור התנהגותו בפועל, ש"בל ישוב עוד לכסלה... ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו הן במצות עשה והן במצות לא תעשה"³⁷.

לכן אין רבי עקיבא יכול להסביר, ש"הירא מעבירות שבידו" צריך לשוב מן המלחמה, כי כאשר היהודי ירא מהעבירות שבידו, הרי הוא חש שלא נהג כשורה, ויודע שמגיע לו על כך עונש, ושהקדוש־ברוך־הוא יכול להענישו ויענישנו על כך, והוא אינו חפץ בעונש שהוא תוצאה, גם לפי הרגשתו שלו, מהעבירה שהוא עבר – ואז הכרחי שהוא יגיע לידי חרטה על הגורם, על העבירה – "הרהר תשובה"³⁸. ואף אם לפעמים עדיין אין 128בכוחו "לפרוש מחטאיו לגמרי להיות מודה ועוזב"³⁹, אך כיון שזאת רק לגבי הכוחות הגלויים, שהתעוררות עצם הנשמה (שהביאה להרהור התשובה⁴⁰) עדיין לא חדרה אליו עד כדי החלטה לשנות את התנהגותו בפועל, אבל הוא הרהר תשובה, ומשום כך סובר רבי עקיבא⁴¹, מזכה ישראל, שעל ידי הרהור תשובה זה בלבד הוא הופך מרשע גמור לצדיק גמור.

וכיון שכך, יוצא, שעצם היותו "ירא מעבירות שבידו" מוחק את עבירותיו, ואין הוא צריך לחשוש מיציאה למלחמה.

ח. הפירושים קשורים לחודש התשובה

כל הענינים בתורה מדוייקים לחלוטין, וכאן אנו רואים כיצד שני הפירושים של רבי יוסי הגלילי ושל רבי עקיבא על "הירא ורך הלבב" קשורים במיוחד לפרשת שופטים, הנקראת בשבת הראשונה של חודש אלול – חודש התשובה.

גם פרשת ראה נקראת לפעמים בראש חודש אלול, אך ביום הראשון של ראש חודש,

ובנוסף לכך שהיום הראשון של ראש חודש הוא יום השלושים של החודש הקודם,

הרי התקיעות של חודש אלול (שענין "הירא ורך הלבב" קשור לתקיעות שבאלול, כדלהלן בסעיף יד), מתחילות להישמע ביום השני של ראש חודש⁴².

ט. "עלה אלקים בתרועה"

בדברי הטור⁴³ על תקיעת השופר באלול, הוא מביא תחילה את הפסוק⁴⁴ "עלה אלקים בתרועה...", ומיד הוא ממשיך ואומר: "לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בראש חודש אלול בכל שנה ושנה וכל החודש, בכדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, שנאמר⁴⁵ אם יתקע שופר בעיר...".

ולכאורה: הפסוק "עלה אלקים בתרועה" עוסק בתרועה של ראש השנה, וכיצד הוא מצוטט ב"טור" לגבי התקיעות של אלול⁴⁶? מכך רואים, 129שבתשובה שעל ידי התקיעות של אלול – החל מראש חודש – כבר נכללת, ולפחות בהעלם, גם דרגת התשובה של התקיעות של ראש השנה.

י. ההכנות בהתאם לדרגות השונות של תשובה

ההסבר לכך הוא:

בביאורו של הרמב"ם⁴⁷ על ה"רמז" של התקיעות שבראש השנה, שזהו ענין התשובה, הוא אומר: "כלומר, עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו מעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושונים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".

ולכאורה, "וזכרו בוראכם... הביטו לנפשותיכם" היא הכנה ל"וחזרו בתשובה": כאשר יהודי זוכר את הקדוש־ברוך־הוא ומתבונן במצב נפשו, הרי הוא חוזר בתשובה. אם כך, צריך היה הרמב"ם לכתוב "וחזרו בתשובה" לאחר "וזכרו בוראכם... הביטו לנפשותיכם" – כשם שהוא כותב זאת לאחר "עורו ישנים... וחפשו במעשיכם", כיון שזה – ההתעוררות מהשינה והחיפוש במעשים – מביא לידי "וחזרו בתשובה"?

מכך מובן, שההכנה לעיקר ענין התשובה, שהוא "שיעזוב החוטא חטאו... ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד..."⁴⁸, היא רק "עורו ישנים ... וחפשו במעשיכם". ואילו המלים "וזכרו בוראכם... הביטו לנפשותיכם..." עוסקות בדרגות נעלות יותר של תשובה.

כמוסבר בתורת החסידות⁴⁹, ש"עורו ישנים... וחזרו בתשובה" היא התשובה של "מלכיות", שהיהודי מקבל על עצמו מכאן ולהבא, שלא למרוד במלכותו יתברך, ולא לעבור על "מצות המלך" – שזוהי מצות התשובה⁵⁰; "זכרו בוראכם... ולא יציל", היא התשובה שבבחינת "זכרונות"; ו"הביטו לנפשותיכם..." – היא התשובה של "שופרות".

יא. התעוררות ואחר כך חיפוש

גם בהכנה ל"וחזרו בתשובה", לעיקר ענין התשובה, יש, באופן כללי, שני ענינים: א) "עורו ישנים 130משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם". ב) "וחפשו במעשיכם".

ההסבר לכך הוא:

בראש ובראשונה צריכה להיות התעוררות, כי כל עוד האדם "ישן", אפילו באופן של "שינה", ועל־אחת־כמה־וכמה במצב של "תרדמה"⁵¹ ר"ל, ערבה עליו שנתו ולא אכפת לו כלל מצבו ואופן התנהגותו.

לאחר התעוררותו מ"שנתו", והתחלתו לחשוב על חזרה בתשובה, הרי כדי שתשובתו תהיה אמיתית – שלא יעבור שוב על אף אחת ממצוות המלך – עליו לחפש במעשיו. כי בדברים שבהם כבר נכשל, עליו לקבל החלטה נחושה יותר, וחיזוק מיוחד, כדי שלא ייכשל בהם שוב.

יב. לאחר חודש אלול – תשובה בראש השנה

בקשר לתקיעות של (ראש חודש) אלול, כותב כ"ק מורי חמי אדמו"ר⁵² (בתרגום חפשי^*): כששוכבים במיטה בשעה שש בבוקר, כבר שומעים... את תקיעת השופר. קול השופר מעורר. יש לאדם תחושה כלשהי של אי־שביעות רצון מעצמו, מדוע הוא ישן כה מאוחר, וחולפת במוחו מחשבה... ש... בימים אלו אפשר להשתנות, צריך להיות אדם, אין לישון בזמן כזה.

ולכאורה: בדבריו "מדוע הוא ישן כה מאוחר... אין לישון בזמן כזה", מתכוון הרבי לענין של "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם"⁵³. אך מדוע אין הוא מביא במפורש⁵⁴ גם את הענין של "וחפשו במעשיכם", שגם ענין זה קשור, כדלעיל, לעיקר ענין התשובה?

131ההסבר לכך הוא:

החידוש של קול השופר של אלול – הן בענין החרטה על העבר, והן בענין הקבלה להבא – הוא בעיקר לגבי ההתעוררות, ש"יש לאדם תחושה כלשהי של אי־שביעות רצון מעצמו, מדוע הוא ישן כה מאוחר", עד עתה, וש"אין לישון בזמן כזה" – מכאן ולהבא.

ולאחר התעוררות התשובה בחודש אלול, מגיעים אחר כך, בראש השנה, גם לשלימות של "וחזרו בתשובה", מפני ההכנה של "וחפשו במעשיכם" – לתשובה של "מלכיות", ועד שמגיעים גם לדרגות הנעלות יותר בתשובה – "וזכרו בוראכם...", ו"הביטו לנפשותיכם...", שהם כנגד "זכרונות" ו"שופרות".

יג. שלוש דרגות בשלושה סוגי קולות

שלוש דרגות אלו בתשובה נרמזות בשלושת סוגי הקולות: תקיעה, שברים ותרועה⁵⁵.

מכך שבחודש אלול תוקעים, בנוסף לתקיעה, גם שברים ותרועה, ואף – לפי מנהגנו – את סדר התקיעות כולו: תשר"ת תש"ת תר"ת⁵⁶, מוכח, שבהתעוררות של אלול, החל מיום א' באלול, נמצאות בהעלם (לא רק שלימות התשובה שכנגד מלכיות, אלא) גם דרגות התשובה שכנגד זכרונות ושופרות, הנרמזות בקולות של שברים ושל תרועה. והגילוי הוא רק בראש השנה.

לפי זה יובנו דברי ה"טור": "שנאמר עלה אלקים בתרועה... לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בראש חודש אלול... וכל החודש... שנאמר אם יתקע שופר בעיר...": בגלוי זהו רק ענין של "יתקע שופר...", החרדה הכללית⁵⁷, וההתעוררות מהשינה. אך ההתעוררות היא באופן⁵⁸, שיש בה בהעלם (ובראש השנה מתגלה) הענין של "עלה אלקים בתרועה...", דרגת התשובה שבראש השנה, עד ל"הביטו לנפשותיכם" – הדרגה הגבוהה ביותר בתשובה הנרמזת בקול "תרועה".

יד. יש צורך גם במעשים

לכך רומז רש"י בשני פירושיו על "הירא ורך הלבב": בתחילה מובא פירושו של רבי עקיבא, שלפיו אין לומר ש"הירא ורך הלבב" הוא "הירא מעבירות שבידו", כי מיד כשהוא ירא מעבירות שבידו ומתעורר, ולו רק בהתעוררות כללית, נעשה אפילו רשע גמור לצדיק גמור. אך, מיד לאחר מכן מביא רש"י את הפירוש השני, שעדיין 132אין די ביראה זו, אלא ההתעוררות של עצם הנשמה צריכה להתבטא גם בכוחות הגלויים – בפועל.

ועל ידי התשובה בשני האופנים, יוצאים למלחמה ו"ה' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם – אתם באים בנצחונו של מקום⁵⁹ – הוא מלכנו (שתמליכוני עליכם⁶⁰) הוא מושיענו הוא יושיענו ויגאלנו שנית בקרוב" –

זוכים לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בכל הפרטים, כולל, לשנת גאולה וישועה,

ואז יקויים "ואשיבה שופטיך כבראשונה"⁶¹ – "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", שעל כך מדובר בתחילת הפרשה, ואחר כך⁶² – גם "שום תשים עליך מלך"⁶³, "מלך המשיח (אשר) עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה..."⁶⁴, בקרוב ממש, בעגלא דידן⁶⁵.