ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ט שופטים שיחה ב

121

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ג) כיון שהפירוש "שאינו יכול לעמוד..." הוא כמשמעו, יוצא לכאורה, שאין חידוש בפירוש זה כשלעצמו, אלא כיון שרש"י מביא את הפירוש "הירא מעבירות שבידו", הוא צריך לציין גם את הפירוש "שאינו יכול...", כי אילו היה כותב את הפירוש השני בלבד, ניתן היה לחשוב שהוא שולל את הפירוש כמשמעו.

אך לפי זה אין מובן: כיון שהפירוש "שאינו יכול לעמוד..." הוא הפירוש הפשוט, די היה לרש"י לכתוב את המילה "כמשמעו"⁷, כבמקומות אחרים בפירושו על התורה⁸. מדוע עליו לפרט לאחר מכן "שאינו יכול לעמוד..."⁹?

ד) מהו הקושי המתעורר בפסוקים הקודמים דוקא לפי הפירוש "הירא מעבירות שבידו", שבגללו צריך רש"י להוסיף כאן, למרות שבמקומו הוא לא אמר זאת, שמי שבנה בית או נטע כרם או ארש אשה אינו צריך לחזור בגלל עצמו, אלא כדי "לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם"?

ה) בדרך כלל אין רש"י מציין בפירושו את שמו של בעל הפירוש המובא, אף לא כאשר מובאים שני פירושים החולקים זה על זה¹⁰. אך כאן מציין רש"י, שאת הפירוש הראשון אומר רבי עקיבא, ואת השני – רבי יוסי הגלילי. ולכאורה, מדוע יש לציין זאת^*?

ב. "ולכך תלתה לו

תורה..."

לגבי העובדה, שרש"י מביא כאן את הפירוש "הירא מעבירות שבידו", ומציין גם את סוף המאמר של רבי יוסי הגלילי "ולכך תלתה לו תורה ..." – ניתן היה, לכאורה, לבאר¹¹, שהקושי של רש"י הוא:

הענין כמשמעו אינו מובן, שהרי ממה נפשך:

אם מדובר על מי שעבר עבירות שחייבים עליהן מיתה ר"ל בידי שמים, הוא ייענש גם אם לא יצא למלחמה, ואם אין הוא חייב מיתה – לא ייגרם לו

הערות

7. כבספרי כאן.
8. לדוגמא בפרשתנו טז, יט. יז, יט.
9. וגם: למה אינו מפרש שהיראה היא מהגפת תריסין ומצהלת הסוסים וכו', כדלעיל פסוק ג'?
10. לדוגמא בפרשתנו (יט, ה) דרש"י כותב "יש מרבותינו" "ויש מהם", ולא "רבי" "וחכמים" (מכות ז, ב) – (ובפרט שאז הי' בקיצור יותר), שגם מזה מובן שהזכרת השם הוא רק כשנוגע להפירוש.
*. יתרה מזו: בנדו"ד באם הי' רש"י כותב סתם "יש מרבותינו" הי' כולל (בפירוש "מעבירות שבידו") גם ר' יוסי (סוטה מד, סע"א) ות"ק דספרי כאן. ובכתבו ריה"ג שוללם!
11. ראה עד"ז רא"ם כאן.
. בגו"א כאן ד"ה ולפיכך תלתה: ש(גם אליבא דר"ע) החשש "פן ימות במלחמה" הוא דוקא למי שבנה בית, נטע כרם וכו'. אבל בפשטות, חשש זה הוא בנוגע לכל הסוגים שבפרשה, אלא שבג' אלו "דבר של עגמת נפש הוא זה", כדפרש"י.

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1

נז - שנת תשכ"ט - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ שופטים, ב' אלול, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ט ע' 121

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.