128
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בכוחו "לפרוש מחטאיו לגמרי להיות מודה ועוזב"39, אך כיון שזאת רק לגבי הכוחות הגלויים, שהתעוררות עצם הנשמה (שהביאה להרהור התשובה40) עדיין לא חדרה אליו עד כדי החלטה לשנות את התנהגותו בפועל, אבל הוא הרהר תשובה, ומשום כך סובר רבי עקיבא41, מזכה ישראל, שעל ידי הרהור תשובה זה בלבד הוא הופך מרשע גמור לצדיק גמור.
וכיון שכך, יוצא, שעצם היותו "ירא מעבירות שבידו" מוחק את עבירותיו, ואין הוא צריך לחשוש מיציאה למלחמה.
ח. הפירושים קשורים לחודש התשובה
כל הענינים בתורה מדוייקים לחלוטין, וכאן אנו רואים כיצד שני הפירושים של רבי יוסי הגלילי ושל רבי עקיבא על "הירא ורך הלבב" קשורים במיוחד לפרשת שופטים, הנקראת בשבת הראשונה של חודש אלול – חודש התשובה.
גם פרשת ראה נקראת לפעמים בראש חודש אלול, אך ביום הראשון של ראש חודש,
ובנוסף לכך שהיום הראשון של ראש חודש הוא יום השלושים של החודש הקודם,
הרי התקיעות של חודש אלול (שענין "הירא ורך הלבב" קשור לתקיעות שבאלול, כדלהלן בסעיף יד), מתחילות להישמע ביום השני של ראש חודש42.
ט. "עלה אלקים בתרועה"
בדברי הטור43 על תקיעת השופר באלול, הוא מביא תחילה את הפסוק44 "עלה אלקים בתרועה...", ומיד הוא ממשיך ואומר: "לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בראש חודש אלול בכל שנה ושנה וכל החודש, בכדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, שנאמר45 אם יתקע שופר בעיר...".
ולכאורה: הפסוק "עלה אלקים בתרועה" עוסק בתרועה של ראש השנה, וכיצד הוא מצוטט ב"טור" לגבי התקיעות של אלול46? מכך רואים,
הערות
- 39. לשון אדה"ז בתניא פי"א.
- 40. דאף שבגילוי הוא ירא מעבירות שבידו שלא יענש, הרי בפנימיות, בא זה מצד עצם הנשמה, כמובן מפסק הרמב"ם ספ"ב מהל' גירושין. וראה לקו"ב בס' התניא ח"ב ע' קיב סעי' ג (אגה"ק עם ליקוט פירושים (קה"ת, תשמ"ו) ע' קפח).
- 41. משא"כ ריה"ג, שאינו מחשיב כ"כ – ראה חגיגה יד, א: "אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע. אמר לו ריה"ג עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול". ולהעיר גם מפלוגתת ריה"ג ור"ע במשנה ס"פ חלק. מכות יא, ב.
- 42. ראה הדיעות בזה בנו"כ השו"ע – או"ח סתקפ"א. ואנו אין לנו אלא הוראת נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, שביום השני דר"ח אלול מתחילין לתקוע, וביום הראשון – תוקעין (רק) להתלמד.
- 43. או"ח שם.
- 44. תהלים מז, ו.
- 45. עמוס ג, ו.
- 46. בב"ח שם, שכוונת הטור היא – לסיום הכתוב "ה' בקול שופר", עיי"ש. אבל מכיון שתיבות אלו לא העתיק הטור בפירוש (ורק רמזם ב"וגו'"), והתיבות "עלה אלקים בתרועה" כתב בפירוש, משמע ש(גם) תיבות אלו שייכות להתקיעות דאלול.
תניא, ליקוטי אמרים י״א - הטקסט מספריא
וְזֶה לְעוּמַּת זֶה, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ לְעוּמַּת צַדִּיק וְרַע לוֹ.
דְּהַיְינוּ, שֶׁהַטּוֹב שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית שֶׁבְּמוֹחוֹ וּבֶחָלָל הַיְמָנִי שֶׁבְּלִבּוֹ, כָּפוּף וּבָטֵל לְגַבֵּי הָרָע מֵהַקְּלִיפָּה שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי.
וְזֶה מִתְחַלֵּק גַּם כֵּן לְרִבְבוֹת מַדְרֵגוֹת חֲלוּקוֹת, בְּעִנְיַן כַּמּוּת וְאֵיכוּת הַבִּיטּוּל וּכְפִיפַת הַטּוֹב לָרַע חַס וְשָׁלוֹם.
יֵשׁ מִי שֶׁהַכְּפִיפָה וְהַבִּיטּוּל אֶצְלוֹ מְעַט מִזְּעֵר, וְאַף גַּם זֹאת אֵינוֹ בִּתְמִידוּת, וְלֹא תָּדִיר לִפְרָקִים קְרוֹבִים, אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקִים מִתְגַּבֵּר הָרָע עַל הַטּוֹב, וְכוֹבֵשׁ אֶת הָעִיר קְטַנָּה הוּא הַגּוּף, אַךְ לֹא כוּלּוֹ אֶלָּא מִקְצָתוֹ לְבַד, שֶׁיִּהְיֶה סָר לְמִשְׁמַעְתּוֹ, וְנַעֲשֶׂה לוֹ מֶרְכָּבָה וּלְבוּשׁ, לְהִתְלַבֵּשׁ בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה לְבוּשֶׁיהָ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. דְּהַיְינוּ, אוֹ בְּמַעֲשֶׂה לְבַד, לַעֲשׂוֹת עֲבֵירוֹת קַלּוֹת וְלֹא חֲמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם; אוֹ בְּדִיבּוּר לְבַד, לְדַבֵּר אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע וְלֵיצָנוּת וּכְהַאי גַּוְונָא; אוֹ בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד, הִרְהוּרֵי עֲבֵירָה הַקָּשִׁים מֵעֲבֵירָה. וְגַם אִם אֵינוֹ מְהַרְהֵר בַּעֲבֵירָה לַעֲשׂוֹתָהּ אֶלָּא בְּעִנְיַן זִיוּוּג זָכָר וּנְקֵיבָה בָּעוֹלָם, שֶׁעוֹבֵר עַל אַזְהָרַת הַתּוֹרָה: ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״ – ״שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בַּיּוֹם כוּ׳״; אוֹ שֶׁהִיא שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְהוּא מְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, כְּדִתְנַן בְּאָבוֹת: ״הַנֵּיעוֹר בַּלַּיְלָה כוּ׳ וּמְפַנֶּה לִבּוֹ כוּ׳״ שֶׁבְּאַחַת מִכָּל אֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָהֶן נִקְרָא ״רָשָׁע״ בָּעֵת הַהִיא, שֶׁהָרָע שֶׁבְּנַפְשׁוֹ גּוֹבֵר בּוֹ וּמִתְלַבֵּשׁ בְּגוּפוֹ וּמַחֲטִיאוֹ וּמְטַמְּאוֹ.
וְאַחַר כָּךְ גּוֹבֵר בּוֹ הַטּוֹב שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הָאֱלֹקִית, וּמִתְחָרֵט וּמְבַקֵּשׁ מְחִילָה וּסְלִיחָה מֵה׳, וַה׳ יִסְלַח לוֹ, אִם שָׁב בִּתְשׁוּבָה הָרְאוּיָה עַל פִּי עֲצַת חֲכָמֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה בִּשְׁלֹשָׁה חִלּוּקֵי כַפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְיֵשׁ מִי שֶׁהָרָע גּוֹבֵר בּוֹ יוֹתֵר, וּמִתְלַבְּשִׁים בּוֹ כָּל שְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים שֶׁל הָרָע, וּמַחֲטִיאוֹ בַּעֲבֵירוֹת חֲמוּרוֹת יוֹתֵר, וּבְעִתִּים קְרוֹבִים יוֹתֵר. אַךְ בֵּינְתַיִים מִתְחָרֵט, וּבָאִים לוֹ הִרְהוּרֵי תְשׁוּבָה מִבְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, שֶׁמִּתְגַּבֵּר קְצָת בֵּינְתַיִים, אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ הִתְגַּבְּרוּת כָּל כָּךְ לְנַצֵּחַ אֶת הָרָע לִפְרוֹשׁ מֵחֲטָאָיו לְגַמְרֵי לִהְיוֹת ״מוֹדֶה וְעוֹזֵב״. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״רְשָׁעִים מְלֵאִים חֲרָטוֹת״, שֶׁהֵם רוֹב הָרְשָׁעִים, שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת טוֹב בְּנַפְשָׁם עֲדַיִין.
אַךְ מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְחָרֵט לְעוֹלָם, וְאֵין בָּאִים לוֹ הִרְהוּרֵי תְשׁוּבָה כְּלָל – נִקְרָא ״רָשָׁע וְרַע לוֹ״, שֶׁהָרָע שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאַר בְּקִרְבּוֹ, כִּי גָּבַר כָּל כָּךְ עַל הַטּוֹב עַד שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִקִּרְבּוֹ וְעוֹמֵד בִּבְחִינַת מַקִּיף עָלָיו מִלְמַעְלָה.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אַכָּל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא״:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.