שיחה ב

143שיחה ב

תצא

א. "ספר כריתות" – דבר והיפוכו

בפרשתנו¹ מדובר על ענין הגט, הכורת אשה מבעלה, והתורה מכנה את הגט בשם "ספר כריתות" – ובכך אנו מוצאים שני ניגודים:

מצד אחד, כיון שזהו "ספר כריתות" צריך הגט להיכתב² באופן שאינו מכיל שום תנאים המשאירים איזשהו קשר בין הבעל והאשה, כי הגט צריך להיות "דבר הכורת בינו לבינה"³.

אך מצד שני, מכך שהוא נקרא "ספר", לומדים שצריך להיות לגט שרטוט, וצריך שיהיה "ארכו יותר על רחבו", כספר תורה⁴ – אשר על התורה אומר הרמב"ם – "בלשון ברורה ודרך קצרה"⁵, בספר ההלכות שלו, משנה תורה: כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם⁶, לגרום לאחדות.

ויותר מכך: מהמילה "ספר" לומדים שהגט כולו, מתחילתו ועד סופו, צריך

ב להיכתב על גליון אחד, כי "ספר אחד אמר רחמנא, ולא שנים ושלושה ספרים"⁷ – ודין כזה של "אחדות" אינו קיים אפילו בספר תורה.

ב. ניגודים במספר השורות

אותם ניגודים קיימים גם לגבי מספר השורות שבגט, ואת זאת לומדים משתי המלים "ספר כריתות" ביחד:

מכך שהגט נקרא "ספר כריתות", יוצא, שנוהגים שיהיו בו שתים עשרה שורות, "כשיעור י"ב שיטין המפסיקין בין ארבעה חומשי ספר תורה"⁸ – גודל ההפסק, ה"כריתות", שיש ב"ספר (תורה)".

גם בכך אין ניכר רק ענין ההפסק והכריתות, אלא גם ענין האחדות, כי התורה כולה, ובמיוחד ארבעת הספרים הראשונים, אשר "משה מפי הגבורה אמרן"⁹, הם תורה אחת.

144ג. יש קשר בין גירושין לבין קידושין

ה"אחדות" שבגט – למרות שמהותו היא כריתות – מתבטא גם בקשר שבין גירושין לקידושין:

תכלית הקידושין היא "והיו לבשר אחד"¹⁰, מהות הגירושין היא כריתות, "כורת בינו לבינה",

ובכל זאת רואים¹¹, שאת דיני הקידושין – "האשה נקנית בשלוש דרכים, בכסף בשטר ובביאה"¹² – לומדים מהפסוקים המופיעים בפרשת הגירושין¹: כסף וביאה נלמדים מ"כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו..." (כסף מ"כי יקח", וביאה מ"ובעלה")¹³, ושטר נלמד מ"ויצאה והיתה" – "מקיש הויה ליציאה, מה יציאה בשטר, אף הויה נמי בשטר"¹⁴.

כשם שבתורה שבכתב מופיעות "שלוש הדרכים" של הקידושין בפרשת גירושין – למרות שאלה הם שני הפכים – כך גם בתורה שבעל פה, הסיום והחותם של מסכת גיטין הוא בענין הנוגד לגירושין¹⁵:

סיום המשניות הוא "בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה", ואפילו לפי בית הלל, הקובעים שמותר לו לגרש "אפילו הקדיחה תבשילו" – הרי זה רק לגבי זיווג שני, ואילו לגבי זיווג ראשון סוברים גם בית הלל, כנאמר בסיום המסכת בגמרא¹⁶, ש"כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות", ולכן "לא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא אם כן מצא בה ערות דבר"¹⁷. ויותר מכך: אפילו אז, "אין ראוי לו למהר לשלח אשתו 145ראשונה", אלא "יעשה חקירה יפה ואולי¹⁸ לא יצטרך לגרשה"^*.

ד. ניגוד בין גירושין לגיטין גם בתחילת המסכת

הניגוד לגירושין שבמסכת גיטין אינו רק בסיום המסכת, אלא גם בתחילתה – "המביא גט ממדינת הים...":

לכאורה, כלל אין מובן: בגיטין יש דינים רבים לגבי כל גט: הן לגבי עצם הגט וסידורו – אופן כתיבתו וכו', אופן מסירתו מהבעל לאשה, וכו', ולפני כל זאת: מתי בכלל יש מקום לגט, מתי מותר לגרש – כאשר "מצא בה ערות דבר"¹⁹, או אפילו רק "והיה אם לא תמצא חן בעיניו"²⁰, שדין זה, למרות שאינו קשור לעצם הגירושין, צריך היה להופיע, כדלעיל, בתחילה, כהקדמה, עוד לפני דיני הגט והגירושין²¹, כי במקרים שבהם קובעת ההלכה ש"לא יגרש", אין מגיעים, בדרך כלל, לכל ענין הגט והגירושין²².

כן ישנם דינים של שליחות – "הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן..."²³. דינים אלו הם פרטים צדדיים, שאינם נוגעים בעצם הגט והגירושין, ואינם חלים בכל גט, אלא במקרה שהבעל מגרש על ידי שליח.

בין דיני השליחות עצמם, מופיע הדין, שאם השליח מביא את הגט ממדינת הים, עליו לומר "בפני נכתב ובפני נחתם". דין זה הוא אחד הפרטים בענין השליחות בגירושין, ואינו מצוי. כי בדרך כלל נמצאים הבעל והאשה במקום אחד, או בקירוב מקום, והימצאות הבעל במדינת הים נדירה²⁴.

מדוע אפוא פותחת מסכת גיטין דוקא²⁵ ב"המביא גט ממדינת הים", שזהו רק (א) דין פרטי מסויים, (ב) בין הדינים של השליחות בגירושין, ולא בעצם הגט, (ג) דבר שאינו מצוי^*?

ההסבר לכך הוא, שרבינו הקדוש בחר לפתוח את המסכת ב"המביא גט ממדינת הים", מבין כל דיני הגיטין, כי הגורם וההתחלה לכל הגירושין, בפנימיות הענינים, הוא – "מדינת הים", כפי שיוסבר להלן.

146גם בכך רואים במסכת גיטין את ההיפך מהגירושין: לולא "מדינת הים" אין מקום כלל לגירושין.

הדבר מתבטא גם בכך שסיום המסכת במשנה הוא "לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר..." – למרות, שכאמור, צריכה היתה המסכת לפתוח, לכאורה, במשנה זו – כי בכך רומז רבינו, שלאחר כל הענינים שבמסכת גיטין כולה, עדיין קיים העיקרון: "לא יגרש...".

ה. הקדוש־ברוך־הוא "הלך... למדינת הים" בגלוי

ההסבר לכל זה הוא:

איש ואשה למטה, עם כל פרטיהם, דומים, ונובעים, כביכול, מהקדוש־ברוך־הוא ומכנסת ישראל, הנקראים איש ואשה²⁶. גם ענין הקידושין והגירושין לגבי איש ואשה למטה נובע מה"קידושין" וכעין²⁷ ה"גירושין", כביכול, שבין הקדוש־ברוך־הוא לכנסת ישראל:

במתן תורה היו ה"קידושין"^* – כנוסח של ברכת המצוות²⁸ "אשר קדשנו במצותיו", מלשון קידושין²⁹.

לאחר מכן, בזמן הגלות, היו ה"גירושין", כנאמר בגמרא³⁰ "תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל לנביא... אשה שגרשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום".

בכך אין מובן: ההלכה קובעת, שכדי שהגירושין יחולו על ידי נתינת הגט, צריך הגט לעבור מרשות הבעל לרשות האשה³¹. ולגבי הגירושין של כנסת ישראל מהקדוש־ברוך־הוא, קשה: כיון שהקדוש־ברוך־הוא נמצא בכל מקום, לא ייתכן שה"גט" ייצא מרשותו, וכיצד ייתכנו גירושין אלו למעלה?

אמנם, בסיום הגמרא שם³² אכן נאמר, שעל טענת כנסת ישראל משיב הקדוש־ברוך־הוא "אי זה ספר כריתות 147אמכם אשר שלחתיה..."³³, אך אין מובן המאמר הקודם בגמרא, שטענת כנסת ישראל "אשה שגרשה בעלה..." היא "תשובה נצחת". הייתכן?

קושי זה מתורץ בכך שתחילת מסכת גיטין (והרי דיני הגירושין למטה נובעים, כדלעיל, מהגירושין שלמעלה) היא "המביא גט ממדינת הים": כיון שהבעל, הקדוש־ברוך־הוא, נמצא במדינת הים³⁴ – קודשא־בריך־הוא סליק לעילא ולעילא³⁵ – וכאן למטה אין הוא נמצא בגלוי, לכן ייתכנו הגירושין, לגבי כנסת ישראל וכו', וממילא אפשרי ענין זה בין איש לאשתו למטה³⁶.

אך בכל זאת, כיון שרק בגלוי "הלך בעלה למדינת הים", ואילו בהעלם הרי "ואנכי הסתר אסתיר פני..."³⁷, שגם בתוך "הסתר אסתיר" יש "אנכי"³⁸ – לכן, בפנימיות, אין גירושין ח"ו – אי זה ספר כריתות...".

ו. האדם הרחוק מה' – "במדינת הים"

הענין של "הלך בעלה, זה הקדוש־ברוך־הוא, למדינת הים" נובע (כפי שכל הענינים שלמעלה נובעים ממעשי ישראל) מכך שישראל הם במצב של "מדינת הים".

"מדינת הים" כפשוטה היא מקום רחוק מארץ ישראל, ולא רק מרחק עצום, אלא יש קשיים מיוחדים להגיע משם³⁹, וכדוגמא לכך (שזוהי ה"תמצית" של הקשיים) מציינת התורה את "מדינת הים", שיש בדרך ים, שהאדם אינו מסוגל לעבור בכוחות עצמו, ואף לא באמצעות בעל חיים. כדי שאדם הנמצא במדינת הים יגיע לארץ ישראל, הוא זקוק לספינה וכדומה.

מהי המשמעות ברוחניות?

מהות ארץ ישראל ובני ישראל, ארץ חפץ⁴⁰ של ה', היא, כנאמר במדרש⁴¹ "למה נקרא שמה ארץ, 148שרצתה לעשות רצון קונה". כאשר אדם "רחוק" מרצון זה, באופן שאין הוא מסוגל להגיע בכוחות עצמו (בכח המדבר שבאדם) לרצון, ולא זו בלבד שאינו מסוגל להגיע בכח שכלו, מעלת המדבר, אלא אף אינו מסוגל לכך בכח מדותיו – בבחינת החי והצומח⁴², כי שכלו ומדותיו מרוחקים על ידי הים שלעומת זה – אז הוא במצב של "מדינת הים".

וכיון ש"דע מה למעלה – ממך"⁴³, כל הענינים למעלה נובעים "ממך", הרי הוא גורם לכך שגם למעלה⁴⁴ "הלך בעלה (זה הקדוש־ברוך־הוא) למדינת הים".

לכן פותחת מסכת גיטין ב"המביא גט ממדינת הים", כי כל האפשרות והגורם ל"גירושין" למעלה, ומכך הגיטין שלמטה, היא הימצאות הבעל, זה הקדוש־ברוך־הוא, במדינת הים.

ז. האומות – "שליחים" בלבד

ניתן היה לחשוב, שכיון שהבעל נמצא במדינת הים, מצב ה"מאפשר" את הוצאת ה"גט" מרשותו, אכן יתגרשו ישראל באמת ח"ו מהקדוש־ברוך־הוא –

על כך נאמר במשנה, שהשליח המביא את הגט ממדינת הים צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם". הוא עצמו צריך להעיד, שלא הוא המגרש, אלא הוא נשלח על ידי הבעל,

כלומר, אומות העולם, מלכיהם ושריהם, אשר בגלוי גרשו את ישראל לגלות, וכן האומות שאצלם היו ישראל בגלות אחר כך, יודעים⁴⁵, מצד השרים שלמעלה, שלהם עצמם אין בעלות על ישראל. אין הם אלא "שלוחים", שבאמצעותם גרש הקדוש־ברוך־הוא את ישראל לגלות⁴⁶,

וכיון שכך, יוצא, שה"גט" לא יצא אף פעם מרשות הבעל, וממילא אין זה גט – אי זה ספר כריתות...".

ח. הרצון בקידושין – בעצם מהות ישראל וה'

כדי להבין את שני הענינים שלעיל ב"גירושין" של כנסת ישראל – שבגלוי היא אשה שגרשה בעלה, ובפנימיות "אי זה ספר כריתות..." – יש לבאר תחילה ענין עיקרי בקידושין בין הקדוש־ברוך־הוא לכנסת ישראל.

149הדין הוא, שאמנם, הקידושין עצמם צריכים להיות דוקא על ידי האיש, ואם האשה נותנת את כסף הקידושין ואומרת "הריני מקודשת לך", אין היא מקודשת⁴⁷ – אך הם צריכים להיות מדעתה, ואי אפשר לקדש אשה בעל כרחה⁴⁸.

כך היה גם בקידושין שקידש הקדוש־ברוך־הוא את עמו ישראל במתן תורה: לפני כן "כפה עליהם הר כגיגית"⁴⁹ – הקדוש־ברוך־הוא גילה את אהבתו לישראל, "אהבתי אתכם אמר ה'"⁵⁰, כדי⁵¹ לעורר אצלם אהבה אליו, והיתה ההתבטלות⁵² של הקדמת נעשה לנשמע – שישראל רצו "להתקדש" לקדוש־ברוך־הוא.

אמנם, התעוררות האהבה וההתבטלות של כנסת ישראל נבעו מהגילוי מלמעלה, ולא מעצמם⁵³, אך התעוררות אהבה ורצון אצלם, ו"הקדמת נעשה לנשמע" היתה מציאותם של ישראל, של כל יהודי⁵⁴. כפסק הרמב"ם⁵⁵, שכל יהודי, אפילו במצב הנחות ביותר, שלא זו בלבד שאלקות אינה מאירה בגלוי בנפשו, אלא להיפך וכו', הרי "רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות". אלא, שהרצון הוא בהעלם אצלו, וכדי לגלותו, הוא זקוק לכפיה.

כשם שרצונם של ישראל אל הקדוש־ברוך־הוא הוא בעצם מהותם, מעל להתגלות, ותמיד בשלימות, גם כאשר בגלוי אין הוא רוצה לקיים את רצונו של הקדוש־ברוך־הוא, כי "תקפו יצרו הרע" – כך גם אהבת הקדוש־ברוך־הוא לישראל קשורה לכל עצמיותו, כביכול, ואף כאשר אין היא מאירה בגלוי, עד שהוא "גרשם", כביכול, הוא נמצא עמם, ולכן "אי זה ספר כריתות...", כדלעיל.

אלא, כאשר האהבה בהעלם, הרי מצד בחינת הגילויים, נקראים ישראל אשה שגרשה בעלה. אך כשמתגלית האהבה העצמית, על ידי "ביד⁵⁶ חזקה ... אמלוך עליכם" – אין צורך לחדש את הקידושין, אלא הגירושין מתבטלים מתחילתם – אי זה ספר כריתות...

150זהו ההסבר לדברי הגמרא⁵⁷ לגבי שיבתו של הקדוש־ברוך־הוא לישראל, למרות הלאו "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ...", שזאת מפני ש"גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה", כי מפני התשובה, הנעלית מתורה, מתגלה שמלכתחילה לא היו גירושין⁵⁸.

ט. הגלות מגלה את הברית

כאמור לעיל, רצונו של הקדוש־ברוך־הוא לישראל, ורצונם של ישראל לקדוש־ברוך־הוא, קיימים גם בזמן הגלות, כאשר בחיצוניות ובגלוי זהו מצב של "אשה שגרשה בעלה", כיון שהרצון קשור לעצמיות של הקדוש־ברוך־הוא ולעצמיות של ישראל – וב"עצם" לא ייתכן שינוי.

לפי זה מובן, שה"גירושין" שבזמן הגלות – לא זו בלבד שהם חיצוניים בלבד, ואינם בפנימיות ח"ו, אלא ביתר עומק: על ידי כך, שגם בזמן הגלות אין הקדוש־ברוך־הוא מרוצה מהגירושין, "המזבח מוריד עליו דמעות"⁵⁹, עד כדי כך שהקדוש־ברוך־הוא אומר "שנאוי המשלח"⁶⁰ – מתגלה על ידי כך הקשר שבין הקדוש־ברוך־הוא לישראל הרבה יותר מכפי שהיה לפני הגירושין. כי לפני כן אפשר היה לחשוב שההתקשרות ביניהם היא רק אהבה התלויה בדבר – קיום התורה והמצוות. ואילו בזמן הגלות מתגלה, שבנוסף לכך, קיימת בעיקר אהבה שאינה תלויה בדבר, אשר אינה בטלה. ניכר שזהו ענין של עצמיות.

לכן סיום מסכת גיטין, ש"הכל הולך אחר החיתום"⁶¹, הוא "והיא חברתך ואשת בריתך" – כי המשמעות הפנימית של הגיטין למעלה היא להביע שישראל הם "אשת בריתך" של הקדוש־ברוך־הוא, ש"ברית" היא התקשרות עצמית.

י. ספר אחד – אחדות מושלמת

זהו ההסבר לכך שגט צריך להיות "ספר אחד, ולא שנים או שלושה ספרים", שזוהי אחדות יותר מספר תורה, כדלעיל –

כי האחדות שבאה בגלוי מצד מתן תורה, כיון שהקדמת נעשה לנשמע על ידי ישראל נבעה מהתעוררות 151האהבה שלמעלה, ולא מעצמם, לא חדרה לעצמיותם, ולכן אף לא לעצמיות שלמעלה,

וכיון שבדרגת הגילויים יש שינויים והתחלקות, לכן גם ספר תורה כתוב על גליונות ויריעות קלף מחולקות,

ואילו בזמן הגלות, כאשר אין אלקות מאירה בגלוי, וישראל הם במצב של "מדינת הים" – יש ים המפריד ביניהם לבין "ארץ ישראל", ובכל זאת הם מקיימים מצוות בקבלת עול ובמסירות נפש, מפני שהאלקות היא בעצם מציאותם – על ידי כך באה לידי ביטוי האחדות האמיתית של הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל, הנעלית מכל התחלקות – "ספר אחד".

יא. קידושין לאחר גיטין

התכלית היא, שגם האחדות שבין ישראל לקדוש־ברוך־הוא, כפי שהיא נעלית מכל צורה, תבוא לידי גילוי, לכן סדר המסכתות הוא, שמיד לאחר מסכת גיטין מופיעה מסכת קידושין⁶²:

הסיום והחותם של מסכת גיטין הוא אמנם "והיא חברתך ואשת בריתך", אך ה"ברית" היא באופן שבחיצוניות ובגלוי יש מצב של "בגדתה בה", ולכן מופיעה מיד לאחר מכן מסכת קידושין, שבה שוב "האשה נקנית לבעלה"⁶³, באופן של התקשרות עצמית, כי הקידושין באים כבר לאחר הגירושין והתשובה, ובכך ישנן שתי המעלות: התקשרות עצמית, והארה בגלוי.

יב. הנחמה: "ויצאה...

והיתה"

זהו הקשר בין פרשת גירושין לנחמה, שמשום כך היא מופיעה בפרשת תצא, הנקראת תמיד ב"שבעה דנחמתא":

בתחילה מציינת התורה את המשמעות הפנימית של גלות וגירושין, שאין זה ענין של פירוד ח"ו, אלא, להיפך, זהו "ספר כריתות", שבפנימיות ה"כריתות" היא בדומה ל"ספר" (תורה), ויש לה אף מעלה לעומת ספר התורה, שהיא ספר אחד,

אך ישראל טוענים, שבכל זאת, בגלוי זהו מצב של "ושילחה מביתו". על כך אומרת התורה בהמשך "ויצאה... והיתה". מיד לאחר "ויצאה" מגיעים ל"והיתה"⁶², לקידושין שלאחר הגירושין, שאז ההתקשרות תהיה לא רק כלפני הגלות, אלא יבוא לידי גילוי שזהו "ספר אחד",

בגאולה האמיתית והשלימה, על ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש.

(משיחת כ' מנחם אב תשי"ט)