שיחה מו

1342שיחה מו

בחינות

אשר מציאות הרע ישנה גם לעומת הכי נעלות כנ"ל. ב) חודש אלול הוא

לזכיות

זמן התשובה שענינה להפוך זדונות והנתינת כח במעלת התשובה, שעל ידה

ולכן קוראים אז פ' ראה – ההודעה מגיעים למעלה גם מצדיקים גמורים²⁰.

אלול

בענין חודש אלול, כותב רבינו הזקן מדות הרחמים ולהבין זה כי למה הם ימות ¹ וז"ל: "באלול הוא זמן התגלות י"ג

החול ואינם יו"ט .. אך הנה יובן ע"פ

אנשי

משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל

העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה פניו והוא מקבל את כולם בסבר פנים

ובלכתו

יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כ"א ויחידי סגולה וכך הענין עד"מ בחודש בשדה".

העירה הרי הם הולכים אחריו. ואח"כ ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם

אלול יוצאים להקביל אור פניו ית'

אלול

ביאור התירוץ (על זה שימי חודש הם ימות החול), הוא (בדא"פ): ענין

וגילוי

היו"ט הוא שנמשך בהם תוספות אור אסורים הם בעשיית מלאכה², ויש שאינו בהתלבשות כל כך, שלכן

סתירה

לקבלת אור זה – עשית מלאכה,

מלכותו,

עובדין דחול (דוגמת המלך בהיכל הענין דחודש אלול הוא גילוי י"ג מדות

שאין נכנסים כי אם כו'). משא"כ הרחמים לכאו"א מישראל, גם מי שחטא

יגמה

כו', בהמצב בו נמצא – שדה, והארת תשובה³. וכן גם בנוגע להעבודה דאהוי יותר⁴) צריכים לעוררם ע"י אתעדל"ת לעבודה⁶.

"ר הוא הכנה שיהיו יכולים לעשות "ר שבאלול (שאז האוי"ר הם נעלים דוקא⁵ כי יגמה"ר הם רק נתינת כח 1343אלא שמ"מ, הארת יגמה"ר הוא בשדה ולא במדבר, כי מדבר הוא בחי' "ארץ

והמחשבות

לא זרועה, שהם המעשים והדיבורים אשר לא להוי' המה"⁷; ולקבל

הקבעומ

את הארת יגמה"ר צריכים לעורר את "ש עכ"פ, היציאה (ממדבר) לשדה

שעבודה

עכ"פ ולקבל את פני המלך⁸. (אלא חרישה וזריעה⁹, לא כביו"ט). זו היא בחי' "שדה" (דקדושה),

מדוייקים

כל הענינים שבתורה, גם המשלים, מובן לשון רבינו הזקן שם "יוצאין הם בכל פרטיהם. ולכאורה אינו

אנשי

שמקומם הוא בעיר אלא שעכשיו יצאו

העיר .. בשדה" שלשון זה מורה לשדה¹⁰, והרי לכאורה (בהנמשל) הוא

דאלול

להיפך: מקומם הוא בשדה והחידוש בשדה?

והביאור בזה: הטעם מה שבכאו"א הוא הארת יגמה"ר גם במקומם הם,

מישראל

נרגשת הארה זו דיגמה"ר הוא מצד

באמרו

שרש נשמתו. וזה מרמז רבינו הזקן שהטעם מה שישראל מרגישים את יגמה"

"יוצאין אנשי העיר .. בשדה", ר הוא לפי שהם "אנשי העיר"¹¹, אלא

הגוף

שלפי שעה נמצאים הם בשדה, בגלות דומה מעלת השר עם היותו בשבי' למעלת גם בהיותם בשדה, מקבלין אור פניו ית'

‘ ‘

עוד ענין בלתי מובן, לכאורה, בלשון משמע שבתחלה מקום המלך הוא בשדה

ונה"ב. ואף שהם בגלות, הרי "אינו

הדיוט"¹². ולהיותם "אנשי העיר", לכן

– הארת יגמה"ר.

‘

רבינו הזקן בהמשל שם: מלשון המשל (שהרי אינו כותב "שהמלך יוצא לשדה")

בהיכל

ואילו בנמשל, הרי מקום המלך הוא בכדי שיוכלו כולם להקביל פניו?

והביאור בזה: אף שבנוגע להגילויים,

מלכותו, אלא שיוצא במיוחד לשדה, כשהמלך נמצא בשדה ירידה היא לגבי

בהיכל

כמו שהוא בהיכל מלכותו, דבהיותו מלכות וכו', משא"כ בהיותו בשדה, הרי

מלכותו הוא בכתר מלכות ולבושי באמת, זה עצמו שהמלך מוותר על גילוי 1344לשדה

כתר מלכותו ולבושי מלכותו ויוצא מוכיח שהתשובה של אלו הנמצאים בשדה ולבושי מלכותו (וכדוגמת עבודת בעלי הצדיקים). כי לבושי וכתר מלכותו, דוקא¹³, וכידוע שבתחתונים דוקא הוא

והנה במשל הנ"ל, כותב רבינו הזקן "

בכדי שיוכלו כולם להקביל פניו,

יקר ונוגע בעצמותו יותר מאשר כתר

תשובה שמגעת למעלה יותר מעבודת הם תוארים; ועצמותו ית' הוא בשדה דירה לעצמותו ית'.

ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו,

ולכאורה,

ואח"כ בבואו להיכל מלכותו כו'". כו' כנ"ל, לאיזה צורך ומהו העילוי

מכיון שעצמותו ית' הוא בשדה דוקא בההליכה לעיר? והענין: ב"דירה" ב'

(וכמו

ענינים¹⁴: א) בדירה נמצא כל העצם בדירת האדם שעצמותו דר בהדירה)

דוקא.

– וזה נעשה ע"י קיום המצות במעשה צריכים גם לגילויים.

ואף שעבודה זו היא בחודש תשרי, מ המבאר העבודה דחודש אלול; וי"ל שמרמז היציאה להקביל פניו ית' בשדה, צריכה

ב) בדירה נמצא הדר בגילוי. ולכן

"מ כותב רבינו הזקן ענין זה בהמשל

בזה, אשר גם תחילת העבודה דקב"ע, להיות על מנת ובאופן ללכת אחריו אח"כ

מהעבודה

לעיר ולהיכל מלכותו, שאז באים דאלול להעבודה דר"ה עשי"ת וכו',

ואין

עד להגילוי דשמע"צ – יהיו לך לבדך

‘ ‘

בשיחת חג הפסח תרצ"ד (לקו"ד קטז,

לזרים אתך.

(משיחת ש"פ נצבים תשכ"ב)

‘ א) מתאר כ"ק מו"ח אדמו"ר את מצב

ובתחילת

הרוחות בחדש אלול בליובאוויטש. מען שוין אנגעהויבן לערנען נאך מעריב אחרי מעריב) לקיים מ"ש קומי רוני

הפיסקא שם: "נאך שבת נחמו האט (=אחרי שבת נחמו כבר התחילו ללמוד

בלילה

¹⁵, און ווען עס איז אנגעקומען שבת

פילן

מברכין אלול האט מען שוין אנגעהויבן מברכין אלול התחילו להרגיש אווירת הענינים – ההוספה בלימוד לאחר שבת אחת¹⁶, והרי לכאורה שני ענינים שונים

וביותר א"מ, דבפיסקא שלפ"ז מצייר

דעם אלול אויר כו' (=וכשהגיע שבת אלול)". ואינו מובן, מדוע סידר את ב'

נחמו וההנהגה דחודש אלול – בפיסקא

הם?

את ההנהגה ד"בין המצרים". והרי

לכאורה

ההנהגה הקשורה בשבת נחמו שייכת לההנהגה דבין המצרים, כי הנחמה

המצרים,

(דשבת נחמו) היא על הענינים דבין וא"כ הרי מתאים לכאורה לסיים 1345את הפיסקא ע"ד בין המצרים בענין בטוב), והפיסקא שלאחרי זה – להתחיל

ויש לבאר ע"ד הידוע בענין התשובה – ההנהגה שלאחרי שבת נחמו (ומסיימין בההנהגה דחודש אלול?

נקודה התיכונית דחודש אלול – אשר

(שלכן

אף שהתשובה היא למעלה מהתורה מכפרת היא גם על הפגמים ועברות

הוא

דת"ת), מ"מ "גילוי" כל ענין התשובה האדם: עם היות שעיקר העבודה בחודש עצמו "מתגלה" ע"י ת"ת; בכדי לידע גודל להוסיף ולהרבות בלימוד התורה, ובפרט עניני התשובה באר היטב¹⁸.

ע"י התורה דוקא. וכן בנוגע לעבודת אלול הוא עבודת התשובה, אעפ"כ, זה

הכרח התשובה ואיך לשוב וכו', צריך בלימוד פנימיות התורה¹⁷, המבארת את

ענין

ולכן סידר כ"ק מו"ח אדמו"ר את ההוספה בלימוד בפיסקא אחת עם

שהעבודה

ההנהגה דחודש אלול, שמרמז בזה, היא בהוספה בלימוד התורה. וכפי' סיום – "הרועה בשושנים", דב"שושנים" – ב' התשובה), וששונים בתורה.

‘ ‘

ב' בחינות בתורה²⁰: א) בחינת גשם בחינת טל תורה, אתעדל"ע מצד עצמה. ע"י האדם; באופן זה "הדיבור של האדם הדיבור בא מצד עצמו כלל אלא נדבר

דחודש אלול – תשובה – קשורה הכתוב אני לדודי ודודי לי – ר"ת אלול

פרושים¹⁹: תליסר עלין דרחמי (מקום

‘ דתורה, אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת. ב) וגם בחינה זו ישנה באופן לימוד התורה הוא בתכלית הביטול בעצמותו עד שאין בו דבר22. ה' זו הלכה ממילא ומאליו"²¹,

הקורא

וכמ"ש תען לשוני אמרתך כעונה אחר

בחינה

יגמה"ר הם למעלה מהשתלשלות, שאין אתעדל"ת מגיע שם. ומזה

בעיקרה,

מובן, ששייכות יגמה"ר לתורה היא, אמרתך.

שייכות לימוד התורה באופן דתכלית

ללימוד התורה באופן דתען לשוני הביטול – לחודש אלול גם מרומז הוא

(שקוראין

ע"י הזכרתו בתחלת פרשת ראה בר"ח אלול או בשבת שלפניו²³): כי 1346(פירש"י שם).

מקום

עיקר החפץ במשכן (ומקדש) הוא הארון הוא: א) תורה כמ"ש (מ"א ח, ט)

מנוחת השכינה שהוא הארון²⁴, וענין אין בארון רק שני לחות האבנים, ב)

בשאר

בארון לא הי' שום עבודה²⁵ (כמו להגילוי שמלמעלה²⁶ – ונועדתי לך שם בתכלית הביטול²⁷.

‘ ‘

כלי המשכן); ענינו הוא שהי' כלי ודברתי גו'. ודוגמתו – לימוד התורה

‘

שנבנה בהקדם בתוכם שנוסף להצ 1347ההוראה מהנ"ל בנוגע לפועל:

שלפני

בימי חודש אלול – וגם בהימים זה, משבת נחמו – צריך להרבות

בלימוד

בלימוד התורה – גליא דתורה ובפרט בהימים שמשבת נחמו עד עכשיו, צריך דכפלים לתושי' כמבואר באגה"ת פ"ט). לשוני אמרתך, שעי"ז תומשך ההשפעה הוי' שמאיר בחודש אלול²⁸: ס"ת "וצדקה כפי ערך העבודה, בכתיבה וחתימה טובה רויחא.

פנימיות התורה. (ומה שלא השלימו להשלים בהימים שמכאן ולהבא, ובאופן

והלימוד צריך להיות בביטול – תען מלמעלה באופן דצדקה – כהצירוף דשם

תהיה לנו כי" – צדקה ולא שכר מוגבל

לשנה טובה ומתוקה, בבני חיי ומזוני

ב 1348... ואסיים בענינא דיומא: אמרו חכז" אלול כי אז מזדרזין בצדקה, והרמב"ם ל איש לרעהו ומתנות לאביונים ר"ת

כתב

ישראל להרבות בצדקה כו' מר"ה ועד שמביאתו לחיי עוה"ז כך, על אחת כמה וכדמוכח במשנה (ב"מ לג, א).

ויש לומר עוד מעלה נוספת בצדקה

(הל' תשובה פ"ג, ה"ד) נהגו כל בית יוהכ"פ יותר מכל השנה. ואם בצדקה

וכמה בצדקה המביאתו לחיי עוה"ב, לרוחניות מצדקה לחיי עוה"ז אשר בזו

בעניים

האחרונה יכול להיות לפעמים מכשול שאינם מהוגנים וע"ד מארז"ל (ב"מ

מהוגנים

ט, ב) הכשילם בבני אדם שאינם צריך לומר אם משתמשים במעות צדקה

כדי שלא יקבלו עליהם שכר, ואין להעביר בני קטנים על הדת, משא"כ

חשש

בצדקה השייכת לחיי עוה"ב דאין שייך גדולים בקיום התורה והמצות, שאז אין

זה, ומכל שכן בחנוך קטנים וחיזוק מקום גם לחשש הלומד תורה לתלמיד

דאיסור

שאינו הגון (חולין קלג, א. ובפרט אחר. וכמ"ש בשו"ע לאדמו"ר הזקן הל' ת

ויהי רצון אשר ע"י כי לך ד' הצדקה טובה ומתוקה.

זה י"ל שהוא דוקא אם אפשר באופן "ת פ"ד קו"א פ"א). נכתב ונחתם בתוך כלל ישראל לשנה

ב

... הנה ד' שיטות בהתחלת מנין יגמה ועייג"כ בחיי פ' תשא):

שם הוי' הא' (פסיקתא רבתי. שוח"ט

(ממכתב כ"ב אלול תשג"ה) "ר (הוזכרו בקרבן נתנאל ספ"א דר"ה צג. חכמי צרפת הובאו באבודרהם פי'

בתוס'

נעילה דתענית וכנראה הם הם ר"ת הראב"ע עה"ת. רא"ש ועוד).

שם הוי' השני (ר"נ בתוס' שם, גאון ד"ה שלש עשרה מדות ר"ה (יז, ב).

הובא

לפירושו הוא ר' סעדי' גאון. וכ"מ קצת כי תשא).

א־ל (זח"ג קלא, ב. ע"ח שער א"א הכוונות דרושי ויעבור דרוש ג' ואילך. פ"י ואילך. ועוד. ומש"פ בדרך אמת לזח" דמסתפינא נ"ל שאינו להרח"ו, כיון שהוא וכבר כתבו שכמה הערות מס' אמרי בינה אמת).

בראב"ע שם, וע"פ הקדמת הראב"ע לפי' אחד בספר הליקוטים להאריז"ל פ' פי"א. פע"ח שער הסליחות פ"ד. שער

משנת חסידים מסכת שארית האצילות

א כ, א סק"ד כדעה הא' – צע"ג. ולולא

היפך המבואר בכל כתהאריז"ל כנ"ל.

נתערבו, בשגגת המדפיסים, בס' דרך 1349מפראג

רחום (ספר חסידים סי' רנ. מהר"ל בס' נתיבות עולם נתיב התשובה

ומהש

פ"ו. ומש"ש ראי' לדבריו מזח"ג הנ"ל מוכח כדעת האריז"ל).

והחלטה בעניני סתרי תורה – הרי צ"ל שהם ראו גם דברי התוס' ור"נ וכו'. ובכ"ז לס"ח שם וז"ל: רבינו והתוס' בפ"ק דר"ה ז"ל לא נתגלה ספר הזהר הקדוש. ושם וסודם, עכ"ל.

וע"פ נגלה י"ל דתלוי בהגרסא בש"ס, דרשת ר"י שם דברית כרותה ליגמה"ר כו' ולכן אפשר לומר דזהו התחלת יגמה"ר – (אשר ר"ת מראשיהם). וכן ע"ד שייכות

"ס – לא זכיתי להבין כי אדרבה משם

עפ"י הכרעת חכמי הקבלה^*), ובפרט

החליטו כנ"ל. וכבר כתב האזולאי בפי'

חקרו למנות י"ג מדות מפני שבימיהם ובכתבי רבינו האריז"ל גילו לנו מנינם

דהנה גרסת הרי"ף והרא"ש היא אשר

באה תיכף אחרי הדרשה על הוי' הוי', וידוע ע"ד שייכות הרא"ש ובעלי התוס' הרי"ף והגאונים –

ונתקבלה

משא"כ להגרסא בש"ס שנתפשטה ליגמה"ר מקדים לה הש"ס התיבות א־ל מכרעת דהתחלת המנין היא א־ל – וכמ"ש יוסף. (ובדקדוקי סופרים לא הביא שינוי

והנה ברא"ש שם הקשה דאם לא תימי

אצלינו – הדרשה דברית כרותה רחום וכו' (ועייג"כ גרסת הע"י) ה"ז ראי'

המהר"ל שם ראי' זו ובטו"א הובא בעץ

גרסא זו).

כשיטת ר"ת למה פשט המנהג דהצבור

מהתיבות

כשחוזרין יגמה"ר בקול רם מתחילין

והתירוץ מובן עפמ"ש בכתהאריז"ל יגמה"ר. ומובן ע"פ דא"ח עפמ"ש בלקו"ת מקץ סוף הביאור לד"ה כי אתה נרי (ועפ"ז

הוי' הוי'. שם, דשני שמות הוי' אלו הם מקור כל

ד"ה והי' ביום ההוא יתקע פ"ד. ובתו"א

יש לתרץ בפשיטות הפסיקתא ומדרש

ווערטער:

שוח"ט לדעת האריז"ל). או אין פשט (אנו מבקשים שתהי') א־ל רחום גו'.

מה שהקשה שם עוד ברא"ש דנוצר הצבור אומרים: (אתה) הוי' הוי'

חסד

בתוס' שם... לאלפים צ"ל מדה אחת – כבר מתורץ