1343

אלא שמ"מ, הארת יגמה"ר הוא בשדה ולא במדבר, כי מדבר הוא בחי' "ארץ

והמחשבות

לא זרועה, שהם המעשים והדיבורים אשר לא להוי' המה"⁷; ולקבל

הקבעומ

את הארת יגמה"ר צריכים לעורר את "ש עכ"פ, היציאה (ממדבר) לשדה

שעבודה

עכ"פ ולקבל את פני המלך⁸. (אלא חרישה וזריעה⁹, לא כביו"ט). זו היא בחי' "שדה" (דקדושה),

מדוייקים

כל הענינים שבתורה, גם המשלים, מובן לשון רבינו הזקן שם "יוצאין הם בכל פרטיהם. ולכאורה אינו

אנשי

שמקומם הוא בעיר אלא שעכשיו יצאו

העיר .. בשדה" שלשון זה מורה לשדה¹⁰, והרי לכאורה (בהנמשל) הוא

דאלול

להיפך: מקומם הוא בשדה והחידוש בשדה?

והביאור בזה: הטעם מה שבכאו"א הוא הארת יגמה"ר גם במקומם הם,

מישראל

נרגשת הארה זו דיגמה"ר הוא מצד

באמרו

שרש נשמתו. וזה מרמז רבינו הזקן שהטעם מה שישראל מרגישים את יגמה"

"יוצאין אנשי העיר .. בשדה", ר הוא לפי שהם "אנשי העיר"¹¹, אלא

הגוף

שלפי שעה נמצאים הם בשדה, בגלות דומה מעלת השר עם היותו בשבי' למעלת גם בהיותם בשדה, מקבלין אור פניו ית'

‘ ‘

עוד ענין בלתי מובן, לכאורה, בלשון משמע שבתחלה מקום המלך הוא בשדה

ונה"ב. ואף שהם בגלות, הרי "אינו

הדיוט"¹². ולהיותם "אנשי העיר", לכן

– הארת יגמה"ר.

‘

רבינו הזקן בהמשל שם: מלשון המשל (שהרי אינו כותב "שהמלך יוצא לשדה")

בהיכל

ואילו בנמשל, הרי מקום המלך הוא בכדי שיוכלו כולם להקביל פניו?

והביאור בזה: אף שבנוגע להגילויים,

מלכותו, אלא שיוצא במיוחד לשדה, כשהמלך נמצא בשדה ירידה היא לגבי

בהיכל

כמו שהוא בהיכל מלכותו, דבהיותו מלכות וכו', משא"כ בהיותו בשדה, הרי

מלכותו הוא בכתר מלכות ולבושי באמת, זה עצמו שהמלך מוותר על גילוי