שיחה מה

1339שיחה מה

שתשש כחה של חמה, שזהו ט"ו באב לחודש החמה דוקא.

ועד"ז בתוכן: יום שפסקו מלכרות עצים למערכה כי מתחילים הם להתליע, שניתנו הרוגי ביתר לקבורה -- ענינים שבחורבן,

ויום שהותרו שבטים כו', דעליית כל שבטי ישראל לרגל -- ענינים שבבנין.

וכהמסקנא בסוגית הש"ס: מכאן ואילך דמוסיף יוסיף, שמוסיפין לילות על הימים לעסוק בתורה ויוסיף חיים על חייו --

יהי רצון שבקרוב ממש יקוים היעוד שיהפכו עניני חורבן לעניני בנין, וכמש"נ והפכתי אבלם לששון

עד כי יאמרו בני ישראל אודך ה' כי אנפת בי, שההודאה היא גם על בי אנפת,

כי -- ישוב אפך ותנחמני, נחמה בכפלים, נחמה מצד עצמה, ואפך אשר נהפך לנחמה,

ובמעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים, אשר בע"ת יש להם זכיות כפשוטם וגם זדונות שנהפכו לזכיות, וגם עבודתם -- בכפלים: הי' רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים,

ומיום ט"ו בחדש -- מילוי הלבנה, דקיימא סיהרא באשלומתא -- נבוא בעגלא דידן למילוי כל עניני בני ישראל. שהם עתידים להתחדש כמותה, מילוי

בשלימות, בגאולתנו האמתית והשלימה. (ממכתב מנ"א ה'תשכ"א)

רא ה

בתחילת הסדרה כתיב: ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו גו' והקללה אם לא תשמעו גו'. וצ''ל אומרו ,ראה, שצריכה להיות ההסתכלות והראי' בזה דוקא, ולכאורה למה לא מספיק בזה הבנה והשגה, בחי' שמיעה., דכשיתבונן דכאשר תשמעו יקבל את הברכה ואם לא תשמעו -- את ההיפך ח"ו, בודאי יבחר בטוב, ולמה צריך לראי' דוקא ?

1340עוד צריך להבין אומרו ,אנכי נותן לפניכם היום". דלכאורה, ענינים אלה שייכים רק לברכה ולא להפכה, שהרי

.אנכי" -- אנכי מי שאנכי בחי' דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל'), והרי כל ההעלמות וההסתרים (שמהם נשתלשל מציאות הסט"א) הם משם אלקים בגימטריא הטבע'), ובגילוי שם הוי' מתבטלים כל ההסתרים כו' '), ופשיטא שבבחי' אנכי שלמעלה גם משם הוי', אין שייך שום נתינת מקום לרע ח"ו.

שנותן" -- הוא כמאמר רז"ל') ,הנותן בעין יפה נותן", ו,קללה" היא היפך ד,עין יפה".

,לפניכם" -- פירושו לפנימיותכם'). והרי כל איש ישראלי, פנימיותו טוב הוא').

,היום" מורה על העדר השינוי, על נצחיות'), שזהו בקדושה דוקא, כי רע הוא ,מציאות" דהעדר ), ולעתיד כתיב (זכרי' יג, ב) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

והביאור בזה:

טעם נתינת הברכה והקללה הוא בשביל שתהי' אפשריות הבחירה (כמ"ש (דברים ל, יט) החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים), שלכן נתן הקב"ה רשות ויכולת לסט"א -- שמצד עצמה אין בה שום ממשות כלל -- להגביה עצמה כנגד קדושת נפש האלקית, בכדי שהאדם ישפילה ע"י עבודתו דוקא, ובבחירתו ).

מכיון שהבחירה היא מעיקרי מעלת עבודת האדם). ולכל הענינים והמדריגות, צריך האדם להגיע ע"י עבודתו דוקא, לכן ישנה מציאות הרע לעומת כל הבחינות שבקדושה, שלכן אפשר להיות לאדם רצון חזק במילי דעלמא שלמעלה משכל"), עד שימסור נפשו על זה'). (ולא עוד, אלא שמצד אחד, 1341הרצון דנה"ב הוא בתוקף יותר*) מהרצון דנה"א, כי נה"א עיקרו שכל ונה"ב -- מדות *)). כי כל עניני האדם הם בבחירה דוקא*).

וכמו שהוא באדם, כן הוא גם כביכול למעלה, שהנתינת מקום לרע, ישנה גם בבחינה היותר עליונה. ואדרבה, הדרגא שהיא פשוטה בתכלית ומושללת מכל הציורים, הרי אין שייך שום מנגד אליו. ושלילת מציאות הרע שם הוא רק מצד בחירתו ית'"). וכמ"ש (מלאכי א ב"ג): הלא אח עשו ליעקב -- שניהם בשוה, אלא שבבחירתו החפשית -- ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי"). ומצד בחירה זו נעשה הרע מושלל ומופרך בתכלית, עוד יותר מאשר בבחינת הגילויים "). ועד"ז באדם: כשבוחר בטוב, ומעורר את היחידה שלו, מתבטל במילא גם מציאות הרעי

וע'י שהאדם בוחר בטוב בבחירתו החפשית, מתגלה בו בחירת העצמות שבחר בישראל, שההתקשרות דישראל וקוב"ה שמצד הבחירה, נעלית היא מההתקשרות שמצד הציור; כנ"ל.

וזהו מ"ש אנכי נותן גו" היום ברכה וקללה -- כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב"ה רשות להסט"א להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה - ,אנכִי", ,לפניכם", ,היום", אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה. ורק בכדי לעורר את האדם, הרי ע"י בחירת האדם, היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל.

2) ובדוגמת פגם העבירות ותיקונו שמגיע למעלה גם ממקום צדיקים גמורים (לעיל ע' 1097 בהערה 31).

3 דייה וראיתם אותו תרס"ו (בהמשך תרס"ו). בי תשא עתיר.

4) וגם הרצון לאלקות דבתי' יחידה, שאין בו שום הטי' כלל (דרוש דפ' ויק"פ עת"ר), איגו בדרך הכרח וציור בו, כי אם, מצד בחירת עצם הנשמה, שהתקשרות זו היא נעלית יותר, כדלהלן.

5) וע"ד מאמר רז"ל (ב"ר ספיב) איני יודע באיזה מהם חפץ כו' הוי במעשיהן של צריקים חפץ כו'. שהגם שחפץ במעשיהן של צדיקים דוקא, בכל זה, .מה איכפת לי" (ב"ר רפמיד) שאינו נתפס בזה, והוא רק מצד בחירתו. דלכן, אף דלית אתר פנוי מינ", ואפילו תינוקות יודעים שיש שם אלוקה מצוי (תו"א יד, ב), איי"ז שולל את בחירת האדם לבחור בההיפך ח"ו (ולא כבבחיי הגילויים, דמכיון שהם בגדר ציור, אם היו בגילוי בעולם, היו שוללים את מציאות הבחירה, ולכן הם בהעלם) כי אינו נתפס בוה (משיחת ש*פ נשא תש'"כ. לקו"ש ח'יה ע' 6677 בהערות).

6 ראה גם לעיל ע' 1309.

7) כי שלילת הרע בבחי" הגילויים, הוא מצד הציור שבהם, שמצוירים הם בקו הטוב כוי, והרע הוא הפכם, דבמילא יש איזה נתינת מקום לרע, שיכול לנגד כו" משא"כ בהעצמות, ששלילת הרע הוא מצד בחירתו, הרי בבחירתו זו, שולל לגמרי את כל מציאות הרע.

וזהו גס מעלת ,אתה בחרתנו מכל העמים" (שהיתה בשעת מ"ת) על בתי' השבת (שניתנה במרה, שלכן אין אומרים אתה בחרתנו בשבת), כי אף שעכו"ם ששבת חיב מיתה, היפך ,וחי בהם", אין נשלל עייז מציאות העכו"ם בתכלית, כי כל חיוב ועונש אפילו מיתה הוא בבחי' ציור. משא"כ ע"י הבחירה במ"ת, ואוהם את יעקב ואת עשו שנאתי, הרי שנאה עצמית שוללת בתכלית (משיחת חג השבועות תשכ"א).

1342ולפי שכוונת בריאת הרע היא בשביל אפשרות הבחירה. שזהו מצד טובו יתברך (בכדי ששכר העבודה לא יהי' נהמא דכיסופא), נאמר על זה הלשון ,נותןי -- בעין יפה.

וידיעה זו אשר גם מציאות הסט"א אין כוונתה לנגד לעבודת האדם, כ"א אדרבה, בכדי שעל ידה יגיע למעלה עליונה יותר, פועלת אשר העבודה תהיי בנקל יותר "). וזהו מ"ש ,ראה" דוקא, כי שמיעה תופסת רק בחיצוניות וראיי -- בפנימיות, שצריכה להיות הראי' וההסתכלות במהותו הפנימי של הרע (קללה), שאמיתית כוונתה הוא לסייע לקדושה.

עפ"י הנ"ל תובן גם שייכות פ' ראה לחודש אלול "): א) בחודש אלול מאירים י"ג מדות הרחמים שלמעלה מהשתלשלות ויכול האדם לחשוב, אשר מכיון שמאירה בחינה זו אין זקוק לעבודה כלל, לכן נאמר דאה אנכי גו' ברכה וקללה, אשר מציאות הרע ישנה גם לעומת בחינות הכי נעלות כנ"ל. ב) חודש אלול הוא זמן התשובה שענינה להפוך זדונות לזכיות ולכן קוראים אז פ' ראה -- ההודעה והנתינת כח במעלת התשובה, שעל ידה מגיעים למעלה גם מצדיקים

גמורים "). (משיחת ש*פ ראה תשכ"ב)

בענין חודש אלול, כותב רבינו הזקן ') וז'"ל: ,באלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים ולהבין זה כי למה הם ימות החול ואינם יו"ט .. אך הנה יובן ע'פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואח"כ בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כ"א ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה וכך הענין עד"מ בחודש אלול יוצאים להקביל אור פניו ית' בשדה".