1349

מפראג

רחום (ספר חסידים סי' רנ. מהר"ל בס' נתיבות עולם נתיב התשובה

ומהש

פ"ו. ומש"ש ראי' לדבריו מזח"ג הנ"ל מוכח כדעת האריז"ל).

והחלטה בעניני סתרי תורה – הרי צ"ל שהם ראו גם דברי התוס' ור"נ וכו'. ובכ"ז לס"ח שם וז"ל: רבינו והתוס' בפ"ק דר"ה ז"ל לא נתגלה ספר הזהר הקדוש. ושם וסודם, עכ"ל.

וע"פ נגלה י"ל דתלוי בהגרסא בש"ס, דרשת ר"י שם דברית כרותה ליגמה"ר כו' ולכן אפשר לומר דזהו התחלת יגמה"ר – (אשר ר"ת מראשיהם). וכן ע"ד שייכות

"ס – לא זכיתי להבין כי אדרבה משם

עפ"י הכרעת חכמי הקבלה^*), ובפרט

החליטו כנ"ל. וכבר כתב האזולאי בפי'

חקרו למנות י"ג מדות מפני שבימיהם ובכתבי רבינו האריז"ל גילו לנו מנינם

דהנה גרסת הרי"ף והרא"ש היא אשר

באה תיכף אחרי הדרשה על הוי' הוי', וידוע ע"ד שייכות הרא"ש ובעלי התוס' הרי"ף והגאונים –

ונתקבלה

משא"כ להגרסא בש"ס שנתפשטה ליגמה"ר מקדים לה הש"ס התיבות א־ל מכרעת דהתחלת המנין היא א־ל – וכמ"ש יוסף. (ובדקדוקי סופרים לא הביא שינוי

והנה ברא"ש שם הקשה דאם לא תימי

אצלינו – הדרשה דברית כרותה רחום וכו' (ועייג"כ גרסת הע"י) ה"ז ראי'

המהר"ל שם ראי' זו ובטו"א הובא בעץ

גרסא זו).

כשיטת ר"ת למה פשט המנהג דהצבור

מהתיבות

כשחוזרין יגמה"ר בקול רם מתחילין

והתירוץ מובן עפמ"ש בכתהאריז"ל יגמה"ר. ומובן ע"פ דא"ח עפמ"ש בלקו"ת מקץ סוף הביאור לד"ה כי אתה נרי (ועפ"ז

הוי' הוי'. שם, דשני שמות הוי' אלו הם מקור כל

ד"ה והי' ביום ההוא יתקע פ"ד. ובתו"א

יש לתרץ בפשיטות הפסיקתא ומדרש

ווערטער:

שוח"ט לדעת האריז"ל). או אין פשט (אנו מבקשים שתהי') א־ל רחום גו'.

מה שהקשה שם עוד ברא"ש דנוצר הצבור אומרים: (אתה) הוי' הוי'

חסד

בתוס' שם... לאלפים צ"ל מדה אחת – כבר מתורץ