שיחה ב

59שיחה ב

א. "כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים גו' אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד"¹.

וצריך להבין:

ההפרש בין "ישא פנים" ו"שוחד" הוא, שנשיאת פנים פירושה (בנוגע לפועל) וויתור על העונש הבא ע"י מחילת החטא לאדם (ולא שינוי הפסק לומר על חטא שהוא מותר וכיו"ב), משא"כ פעולת ה"שוחד" היא לעוור עיני חכמים, לפסוק היפך הדין.

וא"כ, הא ד"לא ישא פנים" יש בו חידוש, כי כיון שבנ"י הם בנים למקום, יתכן שמצד רחמי הקב"ה (אבינו שבשמים) על בניו ישא פנים אליהם, וכמפורש בברכת כהנים² "ישא ה' פניו אליך", שהקב"ה נושא פנים לישראל³, שכובש כעסו⁴ ומוחל עוונותיהם [וכמבואר במפרשים⁵, שזהו טעמו של רש"י שפירש "לא ישא פנים — אם תפרקו עולו", שרק כאשר בנ"י (לא רק חוטאים סתם, אלא) פורקים עולו ח"ו, אזי אין הקב"ה נושא פנים לישראל];

אבל בנוגע ל"לא יקח שוחד" — תמוה — מהי הקס"ד שהקב"ה יקח שוחד ח"ו? (נוסף לזה שלקיחת שוחד מפורש בתורה "ושוחד לא תקח"⁶, "ולא תקח שוחד"⁷, וארז"ל⁸ "מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות"), איך יתכן ש"ה' אלקים אמת"⁹ יקח שוחד ח"ו להטות דין אמת¹⁰!

וביותר תמוה: מצינו שהקב"ה אכן לוקח שוחד — "ושוחד מחיק רשעים יקח"¹¹, ומבואר במדרש¹² "ומהו השוחד שהקב"ה נוטל מן הרשעים בעולם הזה תשובה ומעשים טובים, אמר הקב"ה לישראל בני עד ששערי תשובה פתוחים עשו תשובה שאני נוטל שוחד בעוה"ז¹³ אבל משאני יושב בדין לעולם הבא¹³ איני נוטל שוחד שנאמר¹⁴ לא ישא פני 60כופר" — והיינו, שענין התשובה הוא בגדר לקיחת "שוחד".

והנה ע"פ המדרש הנ"ל מובן החידוש בכתוב דידן ש"ה' אלקיכם. . לא יקח שוחד" — דאע"פ שמצינו ענין של נטילת שוחד אצל הקב"ה, ה"ז אך ורק בענין התשובה, אבל אין הקב"ה מקבל שום ענין אחר — גם ענינים של תומ"צ — כ"שוחד", וכמ"ש הרמב"ם¹⁵ (בפירוש המשנה¹⁶ "שאין לפניו כו' ולא מקח שוחד") וז"ל: לא יקח שוחד הטובות כמו שיעשה אדם אלף טובות ורעה אחת שלא ימחול הש"י מעבירה ההיא לרוב טובותיו ויחסר לו מאלף טובותיו טובה אחת או יותר אבל יענש על זאת הרעה האחת ויגמלהו על הטובות ההם כולם.

כן צריך ביאור (נוסף על הנ"ל איך יתכן שה' אלקים אמת יקח שוחד) — כיון שלקיחת שוחד אסורה, מהו הענין המיוחד שבתשובה שבגללו "הותר" האיסור ו"הקב"ה נוטל (שוחד) מן הרשעים בעוה"ז תשובה ומעשים טובים"?

ב. והנה במדרש שמואל¹⁷ (במשנה הנ"ל) ביאר ההבדל בין "שוחד" דתשובה ו"שוחד" דתומ"צ בכלל (שברמב"ם שם) — "ענין התשובה לחוד וענין שאר המצות לחוד, כי ענין התשובה שמכפרת הטעם הוא כי בהיות האדם מתחרט מן העון. . בזאת התשובה מכבס את נגע נתק העון אבל מי שיש לו אלף אלפי רבבות של מצות ומיעוט עונות. . ולא התודה עליהם בודאי שאותם העבירות יעמדו במקומם ואיך יוסרו מבלתי מסיר".

אבל עפ"ז אינו מובן לאידך גיסא — כיון שע"י התשובה נכבס ובטל העון, מדוע נקראת (כפרת עונות ע"י) התשובה בשם שוחד שמובנו נתינת הנאה כדי להטות הדין — הרי אין כאן (עון — סיבת ה)דין?

לכאורה יש לומר ע"פ מה שארז"ל¹⁸, שע"י תשובה מאהבה — "זדונות נעשות לו כזכיות", היינו שלא רק שתשובה מאהבה מבטלת העון לגמרי (עד ש"נעקר העון מתחלתו"¹⁹), אלא שהופכת את העון לזכות²⁰ — ודבר זה (שהעון ייהפך לזכות) אין לו מקום ע"פ דין התורה²¹,

[וי"ל, שזהו אחד הביאורים במחז"ל²² " 61שאלו לתורה חוטא מה עונשו א"ל יביא אשם ויתכפר לו שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו", שהחידוש במענה הקב"ה "ויתכפר לו" הוא, ש(ע"י תשובה מאהבה) "זדונות נעשות לו כזכיות"²³, וזה אין לו מקום ע"פ התורה (מצ"ע), ולכן, ה"תורה" (מצד עצמה) לא יכולה לתת עצה זו, ורק הקב"ה חידש ד"יעשה תשובה ויתכפר לו"²⁴],

ולכן נקראת התשובה בשם "שוחד", כי ע"י עשיית התשובה (מאהבה) משנה הקב"ה את (דיני) התורה (— לפנים משורת הדין), ועושה את הזדונות כזכיות.

אבל דוחק לפרש כן כוונת המדרש, כי:

א) "זדונות נעשות לו כזכיות" נעשה רק ע"י תשובה נעלית ביותר, תשובה מאהבה (רבה²⁵), ובמדרש משמע דקאי בכל אופני תשובה.

ב) החידוש ד"זדונות נעשות לו כזכיות" אינו שייך לכפרת העון (כי לזה מספיקה מחיקת ועקירת העון) — ומפשטות ל' המדרש ("נוטל כו' עד ששערי תשובה פתוחים עשו תשובה") משמע, שמדובר בענין זה שבתשובה — המביא כפרת החטא.

ג. ולכן נ"ל להיפך, שה"שוחד" שבתשובה הוא בזה שאין צורך ב"תשובה מעולה"²⁶ בשלימותה בשביל כפרה גמורה על החטא, אלא כל מעשה של תשובה פועל "כפרה²⁷ ומחילת העון, שנמחל לו לגמרי מה שעבר על מצות המלך כשעשה תשובה שלימה²⁸ ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין לענשו ע"ז ח"ו בעוה"ב²⁹ ונפטר לגמרי מן הדין בעוה"ב²⁹".

כלומר: מחיקת ועקירת העון לגמרי (עד שלא ישאר ממנו רושם כלל) ה"ה רק ע"י תשובה מאהבה³⁰, ולכן יש מקום מצד שורת הדין לומר, שכל זמן שלא הגיע למצב זה, לא נמחק עוונו, א"א שיתכפר לו עוונו לגמרי³¹; וזהו החידוש שב"שוחד" דתשובה, שכיון שקיים האדם מצות התשובה ע"פ הלכות התורה, דהיינו שגמר בלב לעזוב החטא ושלא יעשהו עוד³², עם הוידוי ובקשת מחילה³³ — נמחל עוונו לגמרי.

ואעפ"כ אין נטילת "שוחד" זו היפך ציווי התורה "ושוחד לא תקח" — כי זה שכפרת התשובה היא בגדר "שוחד", היינו רק לגבי בני אדם³⁴, דאין לדיין 62אלא מה שעיניו רואות³⁵, וכיון שאין כאן "תשובה מעולה" בשלימות, לכן הוי הכפרה "שוחד" (וזוהי כוונת הכתוב "ושוחד מחיק רשעים יקח"); אבל מצד הקב"ה, שרואה ללבב, ומכיר אמיתת הענין שבכל עשיית תשובה (ע"פ תורה) ישנו שינוי גברא (כדלקמן באורך), הרי בכוחה של תשובה לפעול שיומחל לו העון לגמרי (ולכן לאמיתתו אין זה בגדר שוחד).

ד. ויש להקדים דברי הרמב"ם בהלכות תשובה³⁶, וז"ל: מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם כו' ועושה צדקה כו' ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח.

והנה א) במפרשים³⁷ ציינו שמקור הדברים שנמנו ברמב"ם כאן הוא במס' ר"ה³⁸ — "ארבעה דברים מקרעים גזר דינו של אדם. . צדקה צעקה שינוי השם שינוי מעשה. . וי"א אף שינוי מקום". ולכאורה אין בזה מקור למש"כ ברמב"ם — "ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו"³⁹.

ב) מהו "ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה", דאם לא שינה כל מעשיו לטובה (ועדיין יש לו מעשים לא טובים) — לא נגמרה תשובתו [וברמב"ם כאן מדבר אודות הנהגות ו"דרכי התשובה" של "השב" (מכבר)⁴⁰]?

ולכן נראה, שמקורו דהרמב"ם הוא (גם) בבראשית רבה⁴¹, וז"ל: "שלשה דברים מבטלים גזירות רעות. . תפלה וצדקה ותשובה. . ר' הונא. . אמר אף שינוי שם ומעשה טוב. . וי"א אף שינוי מקום". הרי שנתפרטו כאן שני דברים (א) תשובה, (ב) "ומעשה טוב".

וזוהי גם כוונת הרמב"ם, שמקודם מונה "מתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו", שזהו"ע התשובה הקשורה עם חטא זה⁴², ואח"כ (לאחר הענין ד"שינוי השם") מוסיף "ומשנה מעשיו כולן לטובה כו'" — " 63מעשה טוב" (ואח"כ "וגולה ממקומו כו'" — "שינוי מקום").

ועפ"ז י"ל, דמ"ש הרמב"ם "ומשנה מעשיו כולן לטובה", הוא (גם) פרט ב"שינוי שם"⁴² — ד"שינוי שם" ענינו (כמ"ש הרמב"ם, כנ"ל⁴³) ש"אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים", וא"א לומר שהוא אדם "אחר" ולא "אותו האיש שעשה אותן המעשים" עד ש"משנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה".

ועוד י"ל: כדי שהאדם ייהפך לאיש "אחר", אינו מספיק שישנה מעשיו הרעים, אלא צ"ל ניכר בכל עניניו ש"אינו אותו האיש", ולכן צ"ל משנה גם מעשיו ודרכיו הטובים, שעושה אותם בתוספת הידור וכו', "משנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה"⁴⁴.

ה. ביאור הדברים:

בענין כפרת החטא ומחילת העונש — יש שני אופנים:

א) מצד השינוי בהחפצא דהעון⁴⁵ — שע"י תשובה כדבעי, נמחק ונעקר העון, ובמילא (מתכפר ונמחל ו)בטל העונש.

ב) מצד שינוי הגברא⁴⁵ — שע"י התשובה בטלה מציאות החוטא, שנעשה מציאות חדשה לגמרי, וכיון שהגברא אינו "אותו האיש שעשה אותן המעשים", א"א להעניש אותו עבור "אותן המעשים".

וי"ל נפק"מ בפועל — בנוגע להדברים שהם בגדר "מעוות לא יוכל לתקון"⁴⁶ מפני שתוצאת מעשה העבירה שלו קיימת ("עונו גלוי ונזכר"⁴⁷):

זה שהתשובה אינה מועלת במצב כזה, היינו תשובה שאופנה הוא שינוי המעשה (ע"י החרטה על המעשה) — דכיון שהעון "גלוי ונזכר" אין ביכולת התשובה לשנותו, לפעול כפרה עליו⁴⁸; אבל כאשר עושה תשובה גדולה יותר, עד שהתשובה היא באופן של "שינוי שם", שאינו "אותו האיש שעשה אותן המעשים", א"כ אין נפק"מ המצב (דתוצאת מעשה) העון⁴⁹, כיון שאין מעשה זה שלו.

ובדרך זו יש ליישב שאלת המהרש"א⁵⁰ בלשון הפיוט⁵¹ "תשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" — "דלא זכר הפייטן אלא אלו הג'"⁵², ולמה לא הזכיר "שינוי השם ושינוי מקום"⁵³?

64וע"פ הנ"ל י"ל: הדברים המבטלים גזר דין (וכן העונש על חטא⁵⁴) נחלקים לשני סוגים⁵⁵:

ג' הענינים ד"תשובה ותפלה וצדקה" מביאים כפרה (וביטול הגזירה) על ידי ביטול חפצא דהעון, וכלשון הרמב"ם ש"מתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו", והיינו דגם לאחר שגמר בלבו שלא יעשהו עוד, ה"ה מוסיף להתרחק "הרבה מן הדבר שחטא בו", וככל שמוסיף בזה — תשובתו מעולה יותר ומבטלת יותר את רושם העון,

[אלא שזה בלבד אינו מספיק, וכדי לבטל את העונש לגמרי צריכים גם תפלה⁵⁶ וצדקה. וי"ל שזהו ע"ד שבזמן שביהמ"ק הי' קיים היו צריכים גם קרבן לכפרה, שהוא כמו "פרקליט שנכנס"⁵⁷ אל המלך לרצותו];

משא"כ "שינוי השם" הו"ע אחר לגמרי: שהבעל תשובה נעשה מציאות חדשה לגמרי ועד שנעשה כאיש אחר⁵⁸, ובמילא אין כאן את מי להעניש, כנ"ל⁵⁹.

וזהו גם הטעם שצ"ל גם "שינוי מעשה" — ו"משנה מעשיו כולן לטובה" — כי רק אז לא נשאר שום רושם ממציאותו הקודמת (שניכרת במעשיו הקודמין) ונעשה מציאות חדשה לגמרי, ה"ה איש "אחר".

ו. ע"פ כל הנ"ל יש לבאר גם הטעם שהכפרה שע"י התשובה אינה ענין "שוחד" לגריעותא (גם אם אינה "תשובה מעולה" המוחקת ועוקרת את העון לגמרי) — ובהקדם משנ"ת במ"א⁶⁰, דזה שהתשובה הופכת את האדם למציאות חדשה, נוגע גם להלכה בפועל — שהרי ע"י התשובה נהפך האדם מרשע (הפסול לעדות וכו') לאיש כשר⁶¹ ("עושה מעשה עמך"⁶²), עד שע"י הרהור תשובה בלב נקרא "צדיק גמור"⁶³.

ונתבאר בזה, דהגם ששינוי זה (— שהאדם נהפך מרשע לצדיק) נעשה ע"י קיום "מצות התשובה מן התורה (ש)היא עזיבת החטא בלבד"⁶⁴ [ועד שמספיק גם הרהור תשובה בלב (כנ"ל) בלי וידוי בפה, וכמבואר באחרונים⁶⁵ שגם אם תשובתו אינה מועילה לו שיתכפר עונו, מ"מ נעשה צדיק גמור ע"י "עזיבת החטא בלבד"], ואילו "שינוי שם" לבטל גזר דין מן האדם כו' צ"ל באופן ש"משנה מעשיו 65כולן לטובה כו'" (כנ"ל) — מ"מ, גם זה "מציאות חדשה" היא, ואדרבה — נקודת (ויסוד) השינוי נעשית ע"י קיום מצות התשובה, "עזיבת החטא בלבד", וכל פרטי עניני התשובה הבאים אח"כ, ענינם רק לפעול שנקודת ה"שינוי" תתפשט בכל עניני האדם, עד ש"משנה מעשיו כולן לטובה".

[וכמו ולד חדש בפשטות, שהתחדשות מציאותו נעשית ברגע אחד, ואז אינו אלא נקודה אחת⁶⁶; ואח"כ מתפשטת ומצטיירת נקודה זו — בתחלה בציור הכללי (זכר או נקבה) במשך ארבעים יום⁶⁷, ואח"כ בציור הפרטי בכל אבריו וגידיו (עד לשערות וצפרנים) — במשך ט' חדשים,

וכן הוא בענין התשובה, שנקודת ה"מציאות החדשה" שע"י תשובה היא ע"י "עזיבת החטא בלבד. . שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה"⁶⁴ — ולכן פסק ההלכה שע"י עזיבת החטא בלבד משתנה מרשע לצדיק כנ"ל;

ופרטי ענין התשובה (החל מוידוי ובקשת מחילה, עד להוספה באיכות התשובה, שתהי' "תשובה מעולה" וכו') — ענינם, שנקודת ההתחדשות (שנעשית ע"י עצם התשובה) תתפשט ותחדור לכל פרטי מציאותו, עד ש"משנה מעשיו כולן לטובה" — שבכל פרטי עניניו ניכר שהוא איש "אחר"].

ז. ועפ"ז מובן זה שהתשובה היא "שוחד", ואע"פ שכתיב "לא יקח שוחד":

שורת הדין נותנת, שמעשה התשובה ע"פ הלכה — עזיבת החטא עם וידוי ובקשת מחילה — מבלי שתהי' "תשובה מעולה", ומכ"ש לא באופן של "משנה מעשיו כולן לטובה", אינו מספיק שיומחל לו עונו לגמרי — הן מצד החפצא דהעון, שעדיין נשאר רישומו (ולא נעקר לגמרי מכל וכל), והן מצד הגברא, שלא נשתנתה מציאותו (בגלוי) עד שאפשר לומר שאינו "אותו האיש שעשה אותן המעשים" — ולכן הוי מחילת העון "שוחד" (לגבי בני אדם);

אבל לאמיתו של דבר (וכלפי הקב"ה) אינו "שוחד" — כי כיון שע"י "עזיבת החטא" נעשית נקודת ההתחדשות, שבנקודה זו נכלל הכל [כמו נקודת ולד חדש, שבה כלולים כל פרטי האיברים כו'] — הרי מובן, ש("בכח" עכ"פ) הוא מציאות חדשה.

ולכן, אע"פ שבנוגע להחפצא דהעון, א"א למחול לו עונו לגמרי עד שיעשה תשובה גדולה כ"כ שתעקור עונו מתחילתו⁶⁸ — הרי מצד ה"שינוי גברא" הנפעל ע"י תשובה, כיון שנקודת ההתחדשות בהגברא כבר נעשית ע"י עשיית התשובה, הרי (כלפי שמיא גליא ש)הוא מציאות חדשה לגמרי⁶⁸ (ואינו אלא מחוסר זמן עד שהנקודה תתפשט בכל עניני האדם⁶⁹), ולכן "נמחל לו לגמרי מה שעבר על מצות המלך כו' ונפטר לגמרי 66מן הדין בעוה"ב" — כי נתבטלה מציאותו של החוטא ואין כאן מי להעניש, כנ"ל.

ח. עפ"ז יש לבאר עוד דיוק בל' המדרש הנ"ל (סעיף א) — "ומהו השוחד. . תשובה ומעשים טובים", דלכאורה "מעשים טובים" מאי בעי הכא — הרי אדרבא, אין הקב"ה מקבל שוחד של "מעשים טובים" (כנ"ל מהרמב"ם) כ"א רק של תשובה?

[ולהוסיף, שבמדרש שוחר טוב⁷⁰ הגירסא "תשובה ומעשים טובים ותפלה" (או "תשובה ותפלה וצדקה"⁷¹), ומסיים "עד ששערי תפלה פתוחים עשו תפלה⁷² ותשובה"].

במדרש שמואל⁷³ פי' ד"מה שהזכיר מעשים טובים עם התשובה הכוונה להשמיענו כי אחר התשובה לא יהי' חוזר ושונה בעבירה. . וא"ל הרי זה טובל ושרץ בידו. . ואף לגירסת שוחר טוב אין כוונת מ"ש תפלה על מצות התפלה. . אלא הכוונה על ענין התפלה והתשובה. . התשובה האמיתית הוא⁷⁴ שיתפלל אל אלקיו כו' וישאל מאתו ית' מחילה וסליחה וכפרה כו'".

אבל לכאורה אין זה תירוץ מספיק — כי למאי נפק"מ במדרש כאן (בענין שתשובה היא "שוחד") להדגיש שתשובה בלי מעשים טובים (ותפלה) אינה תשובה נכונה? הרי דבר זה מקומו בהלכות תשובה או במדרשים הבאים להסביר מהות ענין התשובה.

וע"פ הנ"ל י"ל, שזה שייך לענין ה"שוחד" שבתשובה. כי ע"פ משנת"ל מובן, דזה שאין בכח התשובה (בפשטות) לפעול מחילה גמורה — אף שנשתנה מרשע לצדיק — הוא משום שעדיין לא חדר שינוי זה תוך כל פרטי עניני האדם;

וזהו שאומר המדרש, דכאשר תשובת האדם פועלת שהאדם יעשה גם מעשים טובים (וכן יעסוק בתפילה), באופן שנקודת התשובה שבלב התחילה לחדור לתוך מעשי האדם⁷⁵ — ה"ז "שוחד" שמתקבל כאילו נעשה "שינוי גברא" בשלימות (ש"משנה מעשיו כולן לטובה") ו"נמחל לו לגמרי".

(משיחת ט"ו באב תשמ"ב)