200
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ומשום כך, ב"אגרת התשובה", בה מבאר אדמו"ר הזקן את ענין הכפרה הקשור לתשובה, מביא הוא "שלשה חלוקי כפרה" וחילול השם אינו בכללם.
ט. "חטאתי" מבטא (רק) קבלה על להבא
כשם שבתשובה ישנם שני עניינים אלה – (א) תשובה עצמה, שעיקרה הוא מכאן ולהבא. (ב) שלימות התשובה, המביאה את התיקון והכפרה על העבר – כך גם בנוגע למצות הוידוי (שעניינה שהתשובה שבלב באה ונמשכת בדיבור, כנ"ל סעיף ב') אשר גם בה יש שני עניינים אלה:
(א) עיקר ("מצות") הוידוי היא אמירת "חטאתי", לפי שבזה מתבטאת "מצות התשובה"50 – קבלה על להבא51: מכיוון והוא מכיר בעובדה שהמעשה שעשה היה חטא, ממילא כוונת הדבר שהוא מחליט שלא לעשות כן פעם נוספת.
אך עדיין לא משתמעת כאן חרטה נכונה על העבר, מאחר ובאמירתו "חטאתי" – המתייחס בעיקר ל"שוגג" – אין הוא מודה שעבר עבירה ברצון ובידיעה, וכי הוא באמת אשם בכך (אין זאת אלא שעל ידו – אך בלי ידיעתו – נגרמה תקלה בעולם, עבירה והעברה על מצות המלך מלכו של עולם, וגם על כך יכולים להיות לו כמה תירוצים);
הערות
- 50. אלא שמ"מ, גם "עיקר הוידוי" אינו מעכב במצות התשובה עצמה (שהיא עזיבת החטא, קבלה בלב) – ראה קרית ספר ריש הל' תשובה. מנ"ח דלעיל הערה 36.
- 51. ובזה יומתק זה שהרמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ג) מביא הדוגמא ד"טובל ושרץ בידו" למי ש"(מתודה בדברים ו)לא גמר בלבו לעזוב" (ולא הזכיר כאן "חרטה" כדלעיל ה"ב) – ראה לעיל הערה 12.
משנה תורה, הלכות תשובה ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר: "ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כח, יג). וצריך לפרוט את החטא, שנאמר: "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב" (שמות לב, לא).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לד ‹ עקב ‹ שיחה ב ‹ 63 לקו"ש חי"ז ע' 200
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

