תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לד עקב

שיחה ג

רשימת העמודים (8) מצוטט ב־10 עמודים חיפוש חדש

67שיחה ג

א. תנן במס' ברכות¹ "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש", ובגמ' שם²: "מנא ה"מ א"ר אלעזר דאמר קרא³ והיא מרת נפש, ממאי דילמא חנה שאני דהות מרירא לבא טובא, אלא א"ר יוסי ב"ר חנינא מהכא⁴ ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, ממאי דילמא דוד שאני דהוה מצער נפשי' ברחמי טובא, אלא אמר ר' יהושע בן לוי מהכא⁵ השתחוו לה' בהדרת קודש, אל תקרי בהדרת אלא בחרדת, ממאי דילמא לעולם אימא לך הדרת ממש כי הא דרב יהודה הוה מציין נפשי' (מקשט עצמו בבגדיו. רש"י) והדר מצלי, אלא א"ר נחמן בר יצחק מהכא⁶ עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה".

והנה בירושלמי שם⁷ איתא "ריב"ל אמר השתחוו לה' בהדרת קודש בחרדת קודש, ר' יוסי בן חנינא⁸ אמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה", והיינו שהירושלמי לא ס"ל כהבבלי שנדחה הלימוד מ"השתחוו גו' בהדרת קודש" (ואשר המסקנא — וכ"ה בפוסקים⁹ — היא (כדעת רנב"י) דילפינן לי' מ"עבדו גו' ביראה"), אלא שהירושלמי ס"ל דאפשר ללמוד הדין משני הכתובים.

ויתירה מזו מצינו בילקוט שמעוני, שעל הפסוק¹⁰ "השתחוו לה' בהדרת קודש" מביא רק הלימוד דריב"ל¹¹, אף 68שבפשטות י"ל שלא הביא שאר הלימודים מפני שזהו המדרש לפסוק זה¹¹.

ויש לומר בפשטות, דהירושלמי לא ס"ל דחיית הבבלי "לעולם אימא לך הדרת ממש", שהרי מצינו בכו"כ מקומות שדרשינן "אל תקרי כו'" וגם הפירוש הפשוט דקרא¹², ותרווייהו איתנהו בי', הן הפירוש הפשוט והן הפירוש לפי ה"אל תקרי" [ואדרבה, ידוע הכלל¹³, שהלימוד ד"אל תקרי" לא בא לעקור פשטות הכתוב, אלא להוסיף עליו]. וכמו"כ בנדו"ד, דאף שלמדין מ"השתחוו גו' בהדרת קודש" שצריכים לקשט עצמו בבגדיו ("הדרת ממש"), אפשר ליליף מיני'¹⁴ גם "אל תקרי הדרת אלא חרדת"¹⁵.

אלא שעפ"ז צע"ק, מהי סברת הבבלי, שנדחה הלימוד מ"השתחוו גו' בהדרת קודש".

ב. ויובן בהקדם התמי', לכאורה, לאידך גיסא:

כיון שישנו פסוק מפורש "עבדו את ה' ביראה", מדוע לא נקטו כל המ"ד הלימוד מפסוק המפורש (ועד שריב"ל הוכרח לומר ד"אל תקרי" כמפורש בקרא ("בהדרת אלא בחרדת"))?

ולכן נ"ל, שיסוד הפלוגתא מהיכן ילפינן דין זה אינו משום דפליגי בפירוש הכתובים האלה¹⁶, אלא דפליגי בתוכן הענין ד"כובד ראש" שצ"ל קודם התפלה, וכ"א נקט הכתוב המדבר בתוכן ה"כובד ראש" שצ"ל לפי דעתו.

[וזהו הטעם שהבבלי מסיק כרנב"י, לפי שס"ל שגדרו של "כובד ראש" הוא זה המודגש בכתוב "עבדו גו' ביראה"; ולהירושלמי — אין הכרע בדבר, ויש מקום לב' הדיעות (או שגדר ד"כובד ראש" הוא התוכן שב"השתחוו. . בחרדת קודש", או התוכן שב"עבדו גו' ביראה"); ואילו להיל"ש יש מקום להכריע כדעת ריב"ל].

ביאור הענין:

69בפירוש "אין עומדין כו' אלא מתוך כובד ראש" כתב רש"י "כובד ראש — הכנעה"¹⁷, דהיינו שפלות¹⁸ וביטול.

ועפ"ז מבואר הטעם ששאר המ"ד לא ניחא להו להביא הכתוב "עבדו את ה' ביראה" (כרנב"י) — כי מדת היראה (סתם) אינה הענין ממש של "הכנעה", שפלות. דאף שיש שייכות ביניהם ופעמים רבות זב"ז תליא, דמי שירא מהשני מרגיש בדרך כלל הכנעה מפניו¹⁹, מ"מ אינו מוכרח להיות כן, שהרי תתכן מציאות של יראה ופחד (כי חזק הוא ממנו) בלי רגש של הכנעה ושפלות (אלא שמצד יראתו ממנו נכנע אליו בפועל).

ועפ"ז מובן החילוק הכללי בין הכתובים הנ"ל (שמהם למדים הא ד"אין עומדין כו' אלא מתוך כובד ראש"):

מ"ד הראשון מביא הכתוב ד"והיא מרת נפש" — לפי שבזה מודגש ההרגש של הכנעה ושפלות, דמי שהוא במרירות ה"ה בהכנעה ושפלות.

אבל פשטות כתוב זה שחנה היתה "מרת נפש" בגלל מצבה הפרטי, שלא היו לה ילדים²⁰, ואין בזה שייכות להקב"ה.

משא"כ בכתוב ד"ואני גו' אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך", מתוארת התפלה בלשון "אשתחוה", שההשתחוואה היא להקב"ה, ביטול להשם; ויתירה מזה השתחוואה זו היא "ביראתך"²¹, שאין זו רק מעשה השתחוואה לחוד, אלא היא תוצאה מיראת ה'.

כלומר: "יראה" זו אינה יראת עונש או אפילו יראת חטא (שירא לא רק מן העונש, אלא מעצם החטא²², לעשות נגד רצונו ית') — אלא היא "יראתך", יראת השם, ירא בושת, בהכירו גדלות האל, 70ובלשון הרמב"ם²³ "בשעה שיתבונן (בגדלות האל) כו' מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא ברי' קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות", "בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו כו' יירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו כו' וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר". וזהו"ע "כובד ראש" — הכנעה (ושפלות) קמי' ית'.

[אלא שבזה גופא מוסיף ריב"ל הלימוד מהכתוב "השתחוו גו' בהדרת קודש" — כי בזה מודגשת עוד יותר דרגא זו של יראה וביטול, כדלקמן סעיף ד].

אך רנב"י ס"ל, שמספיק לפני התפילה ההכנעה בפועל כלפי הקב"ה, שבאה גם ע"י יראה סתם (באיזו דרגא שהיא), ולכן מביא הכתוב ד"עבדו את ה' ביראה".

ג. ויש לומר, שיסוד פלוגתתם הוא — בגדר ד"כובד ראש" בענין התפלה, שיש לפרשו בכמה אופנים (ובלשון הרגצובי²⁴: פועל, פעולה או נפעל):

א) "כובד ראש" בנוגע להגברא המתפלל ("פועל"), שכדי שהאדם יהי' במצב שיוכל להתפלל כראוי לפני הקב"ה, צריך לעורר בעצמו רגש ההכנעה, "כובד ראש". בלשון הראשונים²⁵ שהתפלה צ"ל "מתוך הכנעה וישוב הדעת, לכוין הדברים שיצאו מפיו".

ב) "כובד ראש" בנוגע להחפצא דתפלה ("פעולה"), שהענין דתפלה²⁶ דורש שהאדם יהי' במצב של "כובד ראש"²⁷.

ג) "כובד ראש" בנוגע לאופן קבלת התפלה אצל הקב"ה (ה"נפעל" כביכול) — שכדי שתהא התפלה רצוי' לפניו²⁸, וימלא בקשת המתפלל, צריך האדם להיות במצב של "כובד ראש".

ובהתאם לזה הוא החילוק בין הכתובים (הנ"ל) שמהם למדים זה:

הטעם שרנב"י ס"ל שלענין "כובד ראש" מספיקה "יראה" (שבכתוב "עבדו גו' ביראה"), הוא לפי שס"ל ד"כובד ראש" בא להכשיר את הגברא שיהי' במצב של יישוב הדעת הדרוש לתפלה. ולזה מספיק שירגיש יראת ה' באיזו דרגא שהיא, כי תנועת היראה (אפילו אם אינה אלא יראת עונש או יראת חטא) פועלת על האדם, שבעמדו לפני ה' לבקש את צרכיו ממנו ית', יתפנה משאר מחשבותיו ויתפלל בישוב הדעת וכוונה הרצוי';

המ"ד דיליף לה מהכתוב "והיא מרת 71נפש", שבו מודגש רגש המרירות (כנ"ל) — ס"ל, ד"כובד ראש" פועל שתפלתו תתקבל אצל הקב"ה²⁹, וכמפורש בכתוב³⁰ "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח" (וכמבואר בכ"מ³¹ שהקב"ה שומע אל תפלת העני),

ולכן אין נפק"מ מהי סיבת המרירות — כבכתוב "והיא מרת נפש", שהמרירות באה מפני שלא היו לה ילדים — כי רגש השפלות גורם שהקב"ה ישמע אל התפלה וימלא הבקשות;

ואילו להמ"ד דילפינן לה מהכתוב "אשתחוה גו' ביראתך" (או מ"השתחוו לה' בהדרת קדש") — המורה על יראה מחמת בושת וביטול לגבי הקב"ה — ה"ז נוגע להחפצא דתפלה, כי מעשה התפלה דורש שהאדם "יראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה"³², שבלי זה אין כאן חפצא של תפלה³³, והרגש זה (ש"עומד לפני השכינה") קשור בזה שהאדם הוא במצב של הכנעה ושפלות באופן שמתבטל לגבי רוממות האל (שעומד לפניו).

ד. ובזה יש לבאר הטעם שריב"ל לא הסתפק בכתוב ד"ואני גו' אשתחוה גו' ביראתך" אלא יליף לה מ"השתחוו לה' בהדרת קודש, אל תקרי בהדרת אלא בחרדת" — שיש לומר, שטעמו הוא בעיקר מצד תוכן הכתוב — שדוקא בכתוב זה מודגש ביותר ביטול להשם:

(א) חרדה — אינה יראה סתם, אלא ביטול שחודר בכל מציאותו³⁴ עד שגורם לחרדה. (ב) "(חרדת) קודש" — היינו שהאדם מרגיש קדושת הקב"ה, שזה מביאו לידי חרדה, יראת בושת³⁵ כנ"ל [משא"כ בלשון "יראתך" סתם, נכללים כל אופני יראת ה', גם יראת עונש ויראת חטא].

ועפ"ז יש לומר, שזה שבכתוב נאמר "הדרת קודש" (וריב"ל הוצרך לדרוש "אל תקרי בהדרת אלא בחרדת"), לא רק שאינו סתירה לדרשת ריב"ל, אלא אדרבה, זה נוגע להענין ד"כובד ראש" [וכנ"ל הכלל ב"אל תקרי", שאינו בא לעקור פירוש הפשוט, אלא להוסיף עליו] — כי כדי להגיע ל"חרדת קודש", יראת בושת, הוא ע"י ההתבוננות ב"הדרת קודש", הדרו וגדלותו של הקב"ה, כמבואר ברמב"ם (הנ"ל)²³ ד"היאך היא הדרך. . ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים כו'", ובלשון הרמ"א³⁶ שלפני התפלה על האדם להתבונן "ברוממות האל ובשפלות האדם".

ה. ויש לומר שרנב"י, הסובר ש"כובד 72ראש" הו"ע היראה (סתם), וריב"ל, הסובר דקאי על יראת בושת, ביטול בתכלית ("חרדת קדש") — לשיטתייהו אזלי:

במשנה סוף סוטה נמנו כמה דברים שבטלו "משמת" תנא פלוני, וביניהם "משמת רבי בטלה. . יראת חטא", ובגמ' שם "א"ר נחמן³⁷ לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא". ונת' במ"א³⁸ שכוונת ר"נ היא, שא"א לומר שנתבטלה לגמרי מדת יראת חטא, שהרי א"א בלאו הכי [עד שגם בדורות הירודים ביותר, ואפילו בדרא דעקבתא דמשיחא (המתואר בגמ' שם) ישנה מדת יראת חטא — אלא שהיא דרגא פחותה ביראה].

וע"ז אמר ר"נ "דאיכא אנא" — שהייתה אצלו דרגא זו דיראת חטא סתם, כמסופר בגמ'³⁹ ש"אימי' דרנב"י אמרי לה כלדאי בריך גנבא הוה, לא שבקתי' גלויי רישי' אמרה לי' כסי רישיך כי היכי דתיהוו לך אימתא דשמיא כו' יומא חד כו' נפל גלימא מעילוי' רישי'. . אלמי' יצרי' כו'" — היינו ש(בתחילת עבודתו) היתה דרגת יראתו באופן שהוזקק לגלימא (מזכיר תמידי), ודרגא זו ביראת חטא א"א שתתבטל ("לא תיתני יראת חטא"), ושייכת לכל או"א מישראל בכל מקום ובכל זמן.

וגם כאן אזיל לשיטתי', שה"כובד ראש" הנדרש מכאו"א מישראל לתפלה אינה דרגא נעלית ביראה (שאינה שווה לכל נפש), אלא היא יראה סתם, וכנ"ל.

וריב"ל דס"ל ש"כובד ראש" הוא (לא יראה (יראת חטא), אלא) "חרדת קדש" תכלית הביטול — לשיטתי' אזיל, שס"ל⁴⁰ "ענוה גדלה מכולן" (מכל המעלות שנמנו בברייתא דר' פינחס בן יאיר⁴¹), כולל גם יראת חטא, כי לדעתו עיקר המעלה הוא הביטול והשפלות, וכמבואר בזה⁴² ש"ענוה גדולה מכולן" קאי על ענוה שהיא ביטול בעצם — ולכן ס"ל בנדו"ד שזוהי מעלת ה"כובד ראש" שצ"ל בתפלה, "חרדת קודש".

ויש להוסיף, שגם בזה שריב"ל ס"ל שכובד ראש נוגע לעצם החפצא דתפלה (כנ"ל) — לשיטתו אזיל, שאמר⁴³ "בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה. . מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם שנאמר⁴⁴ זבחי אלקים רוח נשברה".

דהנה "תפלה (ש)היא במקום עבודה"⁴⁵, אלא שבזה גופא, הרי "תפלות כנגד תמידין תקנום"⁴⁶ (שהן רק עולות, המכפרות על מ"ע לחוד⁴⁷), משא"כ ע"י השפלות "מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם". שמזה מובן, שכאשר אדם משפיל עצמו בתפלתו, ה"ז פועל עילוי שלא בערך בתפלתו⁴⁸, 73שאינה רק "עבודה" של קרבן עולה לחוד, אלא עבודה של "כל הקרבנות כולם".

וי"ל שלדעת ריב"ל זהו תוכנו של כובד ראש, שבא לפעול שתפלת האדם תהי' כנגד כל הקרבנות כולן⁴⁹, ומובן, שלזה דרושה דרגא נעלית ביותר בהכנעה ושפלות, יראת בושת כנ"ל.

ו. ויש להוסיף ביאור בשיטת ריב"ל ב"כובד ראש", ע"פ פירוש הרב המגיד⁵⁰, ד"אין עומדין כו' אלא מתוך כובד ראש. . אל תתפלל בשביל דבר שחסר לך. . תתפלל על הכבידות שיש בראש. . בשכינה כביכול"; "שיהי' כל כוונת תפלתו להשפיע בשכינת עוזו. . כובד ראש היינו כובד של רישא דכל רישין"⁵¹.

ולכאורה צ"ע⁵², שהרי זהו היפך גדר התפלה ע"פ הלכה, שענינה בקשת צרכי האדם דוקא⁵³? וי"ל הביאור בזה⁵², שכוונת הה"מ היא שצריך האדם להיות בדרגא נעלית בעבודת ה', שבטל לגמרי קמי' ית', ועד שכל מציאותו אינה אלא ביטולו לה'. ובמילא זוהי "בקשת צרכיו" — כי אינו צריך כלום לעצמו, וכל דאגתו וצרכיו אינם אלא "צורך גבוה", שיתמלא רצון השכינה. ולכן מתפלל על "כובד" וחסרון השכינה כביכול, "רישא דכל רישין".

וי"ל שזוהי דרגת ריב"ל שנכנס⁵⁴ חי לגן עדן, שענין כזה — שהגוף הגשמי יעלה לגן עדן — הוא תוצאה מזה שהאדם בטל כ"כ לגבי קדושתו ית' עד שדברים גשמיים אינם תופסים מקום אצלו כלל, וגופו עם כל עניניו אינם אלא כלי לנשמתו (שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"⁵⁵), ולכן גוף כזה יכול להכנס חי לגן עדן (מקום הרוחניות).

וזהו שס"ל לריב"ל ש"כובד ראש" היינו דרגת יראת בושת, שהוא ביטול בתכלית; ואז תפלתו היא מתוך "כובד ראש" — "רישא דכל רישין", כנ"ל.

ז. ע"פ כל הנ"ל יש לבאר פלוגתת הבבלי והירושלמי (הנ"ל סעיף א) — שהבבלי מסיק שהלימוד הוא מ"עבדו גו' ביראה", ובירושלמי הובאו למסקנא ב' הלימודים ("השתחוו גו' בהדרת קודש" ו"עבדו גו' ביראה"):

בבל הוא מצב של גלות, שאין שם גילוי הקדושה, ועד שגם על תלמוד בבלי אמרו⁵⁶ "במחשכים⁵⁷ הושיבני", מצב של חושך והעלם והסתר — ולכן בתלמוד בבלי מסיק (כדעת רנב"י) דילפינן "כובד ראש" מ"עבדו את ה' ביראה", 74דהיינו יראת חטא (כנ"ל בארוכה), כי במצב של "בבל" (חושך) מודגש שא"א לתבוע מאיש ישראל יותר מדרגא זו ביראת ה'⁵⁸;

משא"כ בתלמוד ירושלמי — תורת א"י⁵⁹, ששם "עיני ה"א בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"⁶⁰, יותר קל להגיע למדריגות נעלות יותר ביראת ה'⁶¹, ולכן הובאה שם גם דעת ריב"ל⁶² (ואדרבה, דיעה זו הובאה לראשונה) שילפינן לה מ"השתחוו לה' בהדרת קודש, בחרדת קודש"⁶³.

ויש לומר, דזה שהילקוט (עה"פ השתחוו גו') מביא רק דעת ריב"ל, הוא לפי שבחלק המדרש שבתורה — ש"רוב סודות התורה. . גנוזים באגדות"⁶⁴ — מודגש התוכן הפנימי של "כובד ראש", ולכן יש מקום להכריע (רק) כדעת ריב"ל, ש"כובד ראש" היינו הביטול ד"חרדת קודש" (ועד ל"כובד ראש" לפי פירוש הרב המגיד" — "כובד ראש" — "רישא דכל רישין").

ויש לומר, שמצד פנימית הנשמה שבכאו"א, ביכולתו של כאו"א להגיע גם לדרגא זו, עכ"פ "שמץ מנהו ואפס קצהו",

ואזי התפלה נשמעת, שנשפע כביכול "בשכינת עוזו", ש"ימולא. . לעילא"⁶⁵ החסרון העיקרי — זה ד"שכינתא בגלותא", ע"י קיום היעוד⁶⁶ "ושב ה"א את שבותך", "שהקב"ה שב עמהן", בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש.

(משיחת י"ג תמוז תשל"ה)

הערות

עמוד 67

1. רפ"ה.
2. ל, ב.
3. ש"א א, י.
4. תהלים ה, ח.
5. תהלים כט, ב. שם צו, ט. דה"א טז, כט. — וראה הערה 10.
6. תהלים ב, יא.
7. פ"ה ה"א.
8. ראה לקמן הערה 63.
9. רי"ף ורא"ש ברכות שם (וכ"ה בפיהמ"ש להרמב"ם שם). שו"ע אדה"ז או"ח סצ"ג ס"ב. ולהעיר מאגה"ת פ"י (צט, ב) "כובד ראש כו' לעורר רחמים כו' וכדיליף התם בגמ' מקרא דכתיב והיא מרת נפש".
10. מזמור צו שם (רמז תתנב). — והוא דלא כמסקנת התוס' (ברכות שם. וכ"כ בפי' מהר"ש סיריליאו לירושלמי שם) שפירשו שהכוונה למזמור כט (וראה גם ילקוט המכירי לתהלים מזמור כט). וי"ל שטעמו דהיל"ש, כי הכתוב במזמור כט פירשוהו חז"ל (מגילה יז, ב — שהביאו התוס') דקאי על ברכה שלישית , ו"כובד ראש" צ"ל לפני כל התפלה. [ותמיהת התוס' דהו"ל להביא ראי' מהמשך הכתוב "חילו מלפניו* כל הארץ" — יתרץ, דזה קאי על "כל הארץ" ולא יראת המתפלל. וראה חדא"ג מהרש"א ואהבת איתן לע"י ברכות שם].
11. ואף שביל"ש ש"א שם (רמז עח) הובאה כל סוגיית הבבלי, וביל"ש תהלים עה"פ עבדו (רמז תרכג) מובא רק הלימוד מעבדו גו' — הרי כיון שבמזמור צו שם הביא רק דעת ריב"ל, באופן שכשאדם לומד חלק זה דהיל"ש "יודע" רק מדיעה זו (ובפרט שהיל"ש מביאו בלשון סתמית "שנו רבותינו"), מסתבר לומר, שלדעת היל"ש יש מקום להכריע (למסקנא) רק כדעת ריב"ל [וכן במזמור ב הביא רק הלימוד מ"עבדו גו' ביראה", כיון שלדעת הבבלי המסקנא היא כדיעה זו].
. ולהעיר, שבגליון הש"ס לברכות (כח, ב) הביא גירסא שזוהי דעת ריב"ל.
. אבל צ"ע, שהרי דרשה זו (על מזמור כט) הובאה ביל"ש (גם) במזמור צו שם לפנ"ז! ולכאורה עפ"ז גם בדרשה שלאח"ז על "השתחוו גו'" הכוונה לכתוב דמזמור כט. אבל א"כ אינו מובן מה בעי הכא (במזמור צו) כל דרשות אלו. ועצ"ע.
. כן הוא בתוס' לפנינו. והוא כל' הכתוב דה"א (שם, ל). אבל צע"ג אם יש מקום לומר שלזה כוונת התוס' (ובפרט ששם "חילו גו'" הוא בפסוק בפ"ע). ואולי הוא ט"ס וצ"ל "מפניו" כבתהלים צו שם (וכ"ה בחדא"ג שם).
. אבל אין לומר שכוונת היל"ש היא רק להביא כל הלימודים שהובאו בגמ' (כל א' במקומו), אף שאין כן המסקנא — שהרי במזמור ה לא הביא דרשת ר"י בר חנינא מ"ואני ברוב גו' ביראתך".

עמוד 68

11. וכן במזמור ב' שם הביא רק הלימוד מ"עבדו גו' ביראה". אבל ראה הערה שלפנ"ז.
12. אבל י"ל שכוונת הפירכא היא, כי הטעם שריב"ל דריש "אל תקרי" [שהוא רק כשיש קושיא בפשט הכתוב — של"ה חלק תושבע"פ לשונות סוגיות אות א (תג, ריש ע"ב)] — הוא (כמ"ש במפרשים) לפי שהוקשה לי' לריב"ל, ד"בהדרת קודש" משמעו שקאי על האדם, ואיך אפ"ל שבעת התפלה צ"ל בהדר ויופי (ראה הרי"ף ועץ יוסף לע"י שם. וראה חדא"ג מהרש"א, פנ"י ועוד מפרשי הש"ס — עוד קושי בכתוב לפי פשוטו. ואכ"מ) — וע"ז מתרץ שיש לפרשו על האדם, ש"מציין נפשי' והדר מצלי", וכיון שאין קושיא בפשט שוב אין צריך לדרוש "אל תקרי". ויש לומר, שהירושלמי ס"ל שהלימוד ד"אל תקרי" בנדו"ד הוא כהסוג "שאין לו קושיא בקריאה" והלימוד הוא רק "כמו סימנא בפיהם. . כדמות אסמכתא" (של"ה שם).
13. ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך אל תקרי. וש"נ.
14. ולהעיר מפנ"י שם. עץ יוסף לע"י שם.
15. גם יש לומר, שריב"ל ס"ל שדין זה נלמד מ"הכון לקראת אלקיך" (עמוס ד, יב. שבת (י, רע"א) וכפרש"י שם "התנאה לפניו").
16. ובפשטות, הפירכות שבש"ס הן ממסדר הש"ס, שבא להוכיח כדעת רנב"י, ואין אלו טעמם של בעלי המימרות עצמם, דהם רק אמרו הלימוד כ"א לפי שיטתו בענין "כובד ראש", כבפנים. ואכ"מ.

עמוד 69

17. ראה גם תר"י, חי' המיוחסים להריטב"א (ירושלים, תשד"מ ), מאירי ועוד שם. — ובפיהמ"ש להרמב"ם שם "בכוונה וביראה". אבל בתרגום קאפח שם "הרצינות וההתכוננות".
18. ראה ס' המכתם ברכות שם "הכנעת ושפלות הרוח". וראה רמ"א (ושו"ע אדה"ז) או"ח סצ"ח ס"א. לקו"ת בלק עא, ג. שערי תשובה (לאדמו"ר האמצעי) ש' התפלה (כג, ב ואילך). ובכ"מ. ולהעיר שבכ"מ הובא בשם רש"י "הכנעה ושפלות" (והחרים תרל"א ע' טז. סה"מ תרס"ה ס"ע קצד. המשך תרס"ו ע' תפז. סה"מ תרע"ח ריש ע' צד. שם (הוצאת תשד"מ) ע' תלג. סה"מ קונטרסים ח"ב (תלז, א. תמ, ב). סה"מ תש"ז ע' 203. לקו"ד ח"ד תשעה, ב. ועוד). [אבל בפרש"י לפנינו אין תיבת "ושפלות" (וכן אינה בהעתקת לשון רש"י באגה"ת פ"י שם. מאמרי אדה"ז על מארז"ל (ע' מב. מד). אוה"ת על מארז"ל (ע' יג. יח). אוה"ת שמות ע' רמו. ויקרא (כרך ב) ע' תמג. ועוד). ונ"ל שהכוונה במקומות הנ"ל רק לתוספת ביאור על פרש"י בענין ההכנעה ].
19. ראה תר"י וריטב"א הנ"ל "צריך שישב באימה והכנעה" (ועד"ז ברע"ב שם). וכן בטושו"ע א"ח סצ"ג ס"ב "באימה והכנעה" (וראה שו"ע שם סנ"ג סי"א. אדה"ז שם סי"ד). — אבל בשו"ע אדה"ז שם סצ"ג ס"ב שינה מל' הטושו"ע וכ' "שהיא הכנעה מאימת הקב"ה". וראה הערה 21.
20. ש"א א, ב.
21. ועפ"ז מובנת הדגשת אדה"ז בשו"ע שם "הכנעה מאימת הקב"ה" — לא סתם שפלות (שאפ"ל כבכתוב "והיא מרת נפש"). והיינו, דמ"ש "עבדו גו' ביראה" (אף שלא נאמר "ביראתו") הכוונה ל"אימת הקב"ה".
22. ראה תויו"ט סוף סוטה. לקו"ת מטות פב, א. ועוד.
. ונדפסו לפנ"ז בשם שיטה להר"א אלשבילי. וכן (בקיצור) בשם שטמ"ק למס' ברכות.
. ושם: הכנעת הלב ושחיית הקומה כו'. וראה גם פי' ריבב"ן שם (וא"כ "כובד ראש" אינו משל (כפי' התר"י וריטב"א הנ"ל). וראה פנ"י שם).
. ראה בפרטיות אג"ק כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ב ע' שפט. המו"ל.

עמוד 70

23. הל' יסוה"ת פ"ב ה"ב. שם פ"ד הי"ב.
24. ראה מפענח צפונות פי"ב.
25. ריטב"א הנ"ל. פי' הרא"ה ברכות שם. וראה גם פי' מהר"ש סיריליאו לירוש' שם. וכן משמע במאירי שם. ועפ"ז, המשך המשנה ד"חסידים הראשונים כו' היו שוהין שעה אחת כו'" הוא ראי' והמשך ל"אין עומדין כו' אלא מתוך כובד ראש". וראה הערה 27.
26. ועפ"ז י"ל נפק"מ למעשה, שכובד ראש אינו רק הכנה לפני התפלה, אלא צ"ל בעת התפלה עצמה (ראה שושנים לדוד למשניות שם. פנ"י שם. ועוד. ולהעיר משו"ע אדה"ז סצ"ח ס"א "בשעת התפלה בדברים המכניעים את הלב". ועיין אגה"ת ספ"י. ואכ"מ).
27. וראה תוס' ר' יהודה החסיד ברכות שם (ד"ה מנא ה"מ) "דאי לא קרא לא הוה צריך אלא כוונת הלב". ומשמע דכובד ראש אינו חלק ותנאי בענין הכוונה. — ועפ"ז הבבא ד"חסידים הראשונים" הוא ענין בפ"ע (דקאי רק על ההכנה לתפלה).
28. ראה תר"י וריטב"א הנ"ל "שישב באימה והכנעה כדי שתהא תפלתו רצוי' ומקובלת". וכן מפורש במדרש תהלים מזמור קח (ויל"ש שם רמז תתסז) "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש כו' כדי שישמע הקב"ה תפלתם".

עמוד 71

29. אף שגם כוונת התפלה שייכת לקבלת התפלה (ראה ריטב"א הנ"ל שמצרף שני הדברים, "לכוין הדברים כו' כדי שתהא תפלתו רצוי' ומקובלת") — הרי זהו ענין נוסף בכוונה, משא"כ השפלות בתפלה (המדובר בפנים) עיקר ענינה רק כדי שתהא תפלתו נשמעת.
30. ישעי' סו, ב.
31. ראה משפטים כב, כב. שם, כו. וראה סוטה ה, ב (סנה' מג, ב) "מי שדעתו שפלה כו' אין תפלתו נמאסת שנאמר (תהלים נא, יט) לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה". וראה מעלת תפלת עני ע"ד החסידות — סה"מ תרכ"ז ע' שצח ואילך. סה"מ קונטרסים ח"א קיח, ב ואילך.
32. ל' הרמב"ם הל' תפלה פ"ד הט"ז.
33. ראה חדושי הגר"ח על הרמב"ם הל' תפלה שם. וראה בכ"ז לקו"ש חכ"ב ע' 116 ואילך ובהערות שם.
34. ראה מאמרי אדה"ז — אתהלך לאזניא (ע' קיט. קכב ואילך). מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ג (ע' תתקנב ואילך). — וראה לקו"ת ר"ה ס, סע"א.
35. ולהעיר, ש"קדש" הוא בחי' חכמה (רע"מ בא מג, ריש ע"ב. זח"ג צד, ב. ובכ"מ), יראה עילאה.
23. הל' יסוה"ת פ"ב ה"ב. שם פ"ד הי"ב.
36. או"ח סצ"ח. שו"ע אדה"ז שם.

עמוד 72

37. היינו ר' נחמן בר יצחק (רש"י מגילה כח, ב). ובמ"א נת' (לקו"ש חי"ג ע' 31 הערה 15) שגם להתוס' שס"ל שסתם ר"נ הוא ר"נ בר יעקב (תוד"ה אנא גיטין לא, ב) — ר"נ דסוף סוטה הוא ר' נחמן בר יצחק. ע"ש. וכ"ה גירסת הע"י שם.
38. שיחות ערב חה"ש וחה"ש תשל"ה. ועוד.
39. שבת קנו, ב. וראה לקו"ש שם (ע' 31 ואילך) — באו"א.
40. ע"ז כ, ב.
41. ע"ז שם. סוף סוטה. ועוד. — וראה לקמן הערה 62.
42. ראה לקו"ת מטות פא, סע"ד ואילך. לקו"ש שם ע' 36 ואילך.
43. סוטה ה, ב. סנהדרין מג, ב.
44. תהלים נא, יט.
45. ל' רש"י ברכות כאן ד"ה עבדו.
46. ברכות כו, ב (מאמר ריב"ל).
47. ראה אגה"ת פי"א (ק, ב) "והתמיד שהוא קרבן עולה מכפר על מ"ע בלבד".
48. ולהעיר מהמשך מאמר ריב"ל "ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת" — המדגיש ג"כ פעולת השפלות בענין התפלה (אלא שזהו בנוגע להנפעל, שתפלתו תתקבל). וכבר שקו"ט במפרשים, מהו החידוש ב"ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת", דמשמע שזהו חידוש יותר גדול מ"הקריב כל הקרבנות כולם". ואכ"מ.

עמוד 73

49. אלא שצע"ק לשון המשנה "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש", דמשמע שזהו ענין לעיכובא בעצם ענין התפלה.
50. או"ת ד"ה אין עומדין (קח, ג). שם ר"פ ויגש (יט, ג). וראה ד"ה אין עומדין במאמרי אדה"ז ואוה"ת על מרז"ל הנ"ל הערה 18 ובהנסמן במ"מ שם. וכן בשאר מקומות שצויינו בהערה הנ"ל.
51. ולהעיר משנות אליהו (להגר"א) ברכות שם בפי' המשנה "שיכונו את לבם לאביהם שבשמים" — "פי' שאסור לכוין בתפלה לצורך עצמו אך להתפלל שיהיו כל ישראל בתכלית השלימות ויהי' נשלם כנסת ישראל למעלה, אבל לא לצורך עצמו".
52. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ג ע' 217 ואילך. וראה לקו"ש חי"ט ע' 293 ואילך.
53. ראה רמב"ם הל' תפלה פ"א ה"בד. ספהמ"צ להצ"צ שרש מצות התפלה בתחלתו. וש"נ.
54. כתובות עז, ב.
55. ל' התניא רפ"ב.
56. סנהדרין כד, א.
57. איכה ג, ו.

עמוד 74

58. ולהעיר, שר' נחמן הי' מחסידי דבבל (פרש"י מגילה שבהערה 37. וראה לקו"ש חי"ג ע' 32 הערה 21).
59. ראה שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פנ"ד ואילך. סה"מ תש"ח ע' 121 ואילך. ועוד.
60. עקב יא, יב.
61. וראה בארוכה לקו"ש בהעלותך תש"נ — ע"ד החילוק בין סיום מס' סוטה בבבלי ובירושלמי. ע"ש.
62. ולהעיר, שלפי שיטת (וגירסת) התוס' (ע"ז כ, ב), ס"ל להירושלמי שברייתא דר' פינחס קאי בשיטת ריב"ל ד"ענוה גדולה מכולן" (משא"כ להבבלי) — ראה לעיל סעיף ה (ולקו"ש חי"ג שנסמן שם).
63. ולהעיר, שגם הלימוד מ"עבדו את ה' ביראה" הובא בירושלמי (לא בשם רנב"י, אלא) בשם ר' יוסי בר חנינא (שבבבלי הובא משמו הלימוד מ"ואני גו' ביראתך"). וי"ל שלהירושלמי "עבדו גו' ביראה" אינה יראת חטא (כדעת רנב"י) אלא מדריגה נעלית ביראה.
64. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ס"ב (ע"פ ספרי פרשתנו יא, כב. רמב"ן בסהמ"צ מ"ע ז). וראה גם הקדמת הרמב"ם לפיהמ"ש (ד"ה אח"כ ראה).
65. או"ת שם ר"פ ויגש.
66. נצבים ל, ג. מגילה כט, א. ועוד. פרש"י עה"פ.

מצוטט ב־10 עמודים

תורת מנחם 5

טו - שנת תשט"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשט"ז לקו"ש חל"ד ע' 69
כד - שנת תשי"ט - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ב' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשי"ט. לקו"ש חל"ד ע' 69
ד - שנת תשי"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת מוצאי יום א' דחוה"מ סוכות שמחת בית השואבה ה'תשי"ב. לקו"ש חל"ד ע' 69
מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. ש"פ וארא, כ"ה טבת, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ז לקו"ש חל"ד ע' 69
נו - שנת תשכ"ט - חלק שלישי ‹ ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ט לקו"ש חל"ד ע' 69

מאמרים מלוקטים 1

חלק ב ‹ בס"ד. ש"פ בא, ח' שבט, ה'תשל"ו לקו"ש חל"ד ע' 69

שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 2

אורח חיים חלק א ‹ הלכות תפלה ‹ צג קודם שיתפלל צריך לשהות ובו ד' סעיפים: ‹ ב לקו"ש חל"ד ע' 69
אורח חיים חלק א ‹ הלכות תפלה ‹ צח צריך שיהיה לו כוונה בתפלתו ובו ה' סעיפים: ‹ א לקו"ש חל"ד ע' 70

תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1

תרל"א ח"א ‹ מאמרים ‹ [כמה גדולים יורדי הים] ‹ רעז לקו"ש חל"ד ע' 69

ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1

תרפ"ח-תרצ"א ‹ ספר השיחות - תרצ"א ‹ ליל שמחת תורה תרצ"א ‹ 151 לקוטי שיחות חלק לד ע' 69