217

ה. השאלה על תורת המגיד שהתפילה היא על "חסרון השכינה"

להבנת הענין, יש להקדים ביאור של שאלה דומה בנוגע לתפילה:

ידועה תורת המגיד⁴¹ על מאמר חז"ל⁴² "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש", שצריך להתפלל לא עבור חסרונו הפרטי, עבור צרכיו שלו, אלא על החסרון ב"רישא דכל רישין (=ראש של כל הראשים)", על מה שחסר כביכול לשכינה. ו"אף שמבקש בקשת צרכי עצמו יהיה כוונתו שלא יחסר הדבר לעילא חס ושלום כי⁴³ הנשמה היא חלק אלוקה ממעל והיא אבר מאברי השכינה וזהו עיקר הבקשה שימולא ויושפע לעילא"⁴⁴.

אף כאן לא מובן, בדומה לשאלה האמורה:

אלו שנמצאים בדרגא בה צרכי עצמם אינם תופסים אצלם מקום, ובמילא אינם מרגישים את החסרון שלהם, על כל פנים לא בתור עיקר – מובן שתפילתם היא על החסרון לעילא.

אמנם אצל רוב בני ישראל, צרכי עצמם – הגוף ועניני הגוף – תופסים מקום, הם חשים את חסרון הגוף וזה מה שמצער אותם, מבלבל אותם מעיון בלימוד התורה וקיום המצוות⁴⁵, ובמילא חלה עליהם מצות עשה להתפלל לקדוש־ברוך־הוא שהוא ימלא חסרון זה⁴⁶ – כיצד איפוא מתאים לומר על תפילה שכזו את תורת המגיד אשר "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" של מעלה, על החסרון ב"רישא דכל רישין"?

ו. הסבר שהתפילה היא על "קניניו של הקב"ה"

בדרך הנגלה אפשר להסביר זאת (בדוחק על כל פנים) לפי פסק דינו של רבינו הזקן בשולחן ערוך שלו⁴⁷, ש"אין לאדם רשות על גופו כלל", משום שגוף האדם אינו שייך לו, אלא הוא קנינו של הקדוש־ברוך־הוא⁴⁸.