293

ענינים רוחניים¹⁸, על דרגת "גילוי אלקות בנפשו"¹⁹). לפיכך מבקשים בתפילות ראש השנה על בני חיי ומזוני, וגם על הצלחה בענינים רוחניים.

מצד שני ידוע, שעיקר העבודה בראש השנה (המתבטאת בעיקר בתפילה) היא הכתרת הקדוש־ברוך־הוא למלך²⁰, ובלשון חז"ל²¹ "שתמליכוני עליכם", כנאמר בתפילת ראש השנה "מלוך על העולם כולו בכבודך", "מלך על כל הארץ", ועוד. והרי הכתרת מלך וקבלת מלכותו נעשית רק על־ידי התבטלות מוחלטת וכניעה כלפיו עד אשר אין חשים כלל ברצון ה"עצמי"²² (והתבטלות זאת גורמת למלך ל"קבל" את ההכתרה).

שני ענינים אלו הם תרתי דסתרי: כאשר מתבטלים כלפי המלך, אין חושבים ומבקשים על הצרכים העצמיים, הקשורים לרצון העצמי. כך הוא בענינים גשמיים (שהם עיקר הדין בראש השנה, כמוסבר בהגהות מיימוניות²³) ואפילו בצרכים רוחניים.

(וכידוע, נאמר בתיקוני זוהר²⁴, שהמבקשים "ביומי דכפורי" על "מזוני סליחה וכפרה וחיי, כתבנו לחיים" הם ככלבים הנובחים "הב הב", מפני שהם חושבים על עצמם ולא על השכינה.

אך מצד שני נקבעו הבקשות על צרכי האדם בנוסח התפילה על־ידי חז"ל בהסבירם שזוהי עת רצון למילוי הבקשות, ומכך מובן שהבקשות אינן צריכות לנבוע רק מקבלת־עול – מכך שהקדוש־ברוך־הוא ציוה על ישראל לבקש צרכיהם בראש השנה, והם עושים זאת רק כדי לקיים רצונו – אלא צריך לבקש גם מתוך רצון לצרכים המבוקשים).

כלומר, מצד אחד יש לרצות ולהתכוון בחלק זה של התפילה לכך שהקדוש־ברוך־הוא ימלא משאלותיו²⁵, ולשם כך יש צורך בהרגשת ישות ומציאות עצמית, ויחד עם זאת יש לקיים את "תמליכוני עליכם", דבר הדורש התבטלות מוחלטת של הישות והמציאות העצמית.

ה. הצבת שאלה זו לגבי תפילות כל השנה

לכאורה, נשאלת שאלה זו לגבי התפילות בכל השנה כולה^*:

בתפילת שמונה־עשרה המתפלל