שיחה א

הערות

עמוד 51

1. 1. פרשתנו ט, יז (משא"כ בפ' תשא לב, יט: וישלך מידיו — ותו לא).
2. 2. וכן הקשה באלשיך, ש"ך עה"ת ועוד. וראה אבות דר"נ פ"ב, ג בסופו.
3. 3. תנחומא פרשתנו יא. וכן בירושלמי תענית פ"ד ה"ה (ובקרבן העדה שם "ודריש מדכתיב ואתפוש. . ל"ל להתפיסן שהרי כבר היו בידו. . אלא שהי' תופסן בכח").
4. 4. אבות דר"נ שם. שמו"ר פמ"ו, ג. ועוד.
5. 5. שבת פז, א. וש"נ. פרש"י עה"ת (סוף ברכה) — פשוטו של מקרא (נת' לקמן ע' 217 ואילך).
6. 6. שם (בחצע"ג). ושם בנוסחא ב "מה עשה תפש בשני הלוחות ושברן".
7. 7. שצ"ל מוסרו לציבור יפה יפה (ר"ה ז, סע"א ואילך. יומא לה, ב. ועוד). וראה לקו"ש חכ"ו ע' 281 ואילך.
8. 8. משפטים כד, יב.
9. 9. בהעלותך (י, ב) — דעת אבא חנן (וכהגירסא בספרי לפנינו, שקאי על הלוחות). וגם להדיעות שמלכתחלה חצבן משלו (ראה הנסמן בהערה 11. ספרי בהעלותך יב, ג. ועוד) — צ"ל שאח"כ הוצרך למסרן לצבור יפה יפה, שלכן הוצרך להיתר ד"פסולתן שלך יהא" (כבפנים). אבל ראה לקמן סעיף ו ובהנסמן שם.
10. 10. תשא לד א. פרשתנו י, א.
11. 11. תנחומא פרשתנו ט. תשא כט. ויק"ר פל"ב, ב. ירושלמי שקלים פ"ה ה"ב. פרש"י תשא שם. ועוד.
12. 12. תולדות אדם לספרי בהעלותך שם (י, ב). וראה בכ"ז לקו"ש חי"ט ס"ע 112 ואילך.

עמוד 52

1. 13. נדרים לח, א. תנחומא פרשתנו ותשא שם. ירושלמי שם. שמו"ר פמ"ו, ב. ויק"ר שם. ועוד.
2. 13. אבל ראה לקמן הערה 46.
3. 14. תשא לב, טז.
4. 15. במדרש (תנחומא פרשתנו יא. דב"ר פרשתנו פ"ג, טו) א"ל (הקב"ה) למשה אני הכתבתי בתורתי ואמרתי (ויקרא ה, כג) והשיב את הגזילה אשר גזל או את הפקדון אשר הפקד אתו ועתה הפקדון שהי' אצלך (להביאם לישראל — מת"כ לדב"ר שם) השיב אותו זו שנאמר פסל לך. אבל עצ"ע, איך הותר לו (למשה) לשברם לכתחילה? ולהעיר מהשקו"ט במפרשים (בחיי תשא (לב, טז). מושב זקנים ופענח רזא (שם, יט). וראה צפע"נ עה"ת (שם, טו). ועוד) — איך הותר לו למשה לנהוג בהלוחות מנהג בזיון והו"ל להניחם בהר כו'. — ובמושב זקנים שם תי' "שלכך שברם. . כדי לילך למחנה לישראל ולסלקם מן העון. . וכי אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך. . מצוה דרבים שאני כדי למנוע רבים מעון" (ע"ש). ועפ"ז מיושבת גם השאלה שבפנים (משא"כ לתי' שאר מפרשים שצויינו לעיל).
5. 16. בשלח יז, יב.
6. 17. תיב"ע ואתחנן ד, יג. תנחומא תשא כו. וכ"ה בספרי בהעלותך יב, ג.
7. 18. והוא אבן "ספיר" (עץ יוסף לתנחומא שם). וראה לקו"ש חי"ט ע' 106 הערה 9.
8. 19. את"ל שהלוחות הם נכסי הקדש — הרי כל הנזקין פטורים בשל הקדש (ירושלמי גיטין רפ"ה, הובא בתוד"ה שור ב"ק ו, סע"ב). אבל מ"מ פשיטא דאסור להזיק נכסים של הקדש.
9. 20. שמו"ר פמ"ג, א. תנחומא פרשתנו יא (וראה אדר"נ שם). וראה גם תנחומא תשא ל. פרש"י שם לד, א. משא"כ להטעם (שבת פז, א. יבמות סב, א. תנחומא תשא שם. ועוד) דמשה דריש ומה פסח כו' וישראל מומרים כו' (היינו ששברם מפני שבנ"י לא היו ראויים להם), אין כאן הצלת וטובת ישראל (אלא הצלת וכבוד התורה). וכן לטעם הרמב"ן (תשא לב, טז). ועוד. אבל להעיר שרש"י (תשא לב, יט. לד, א) מביא שני הטעמים (ולכאורה לא כשני טעמים נפרדים), ומשמע שס"ל דהא והא איתנהו בי' (וכן משמע בתנחומא תשא שם, שמביא שני הענינים בהמשך אחד). ואכ"מ (וראה לקמן ע' 219 ואילך).
10. 20. ואף ש"אסור להזיק ממון חבירו אפילו ע"ד לשלם כמו שאסור לגנוב ולגזול ע"מ לשלם" (שו"ע אדה"ז חלק חו"מ ריש הל' נזקי ממון, מפרישה וסמ"ע לטושו"ע חו"מ ר"ס שעח) — הרי לא כתב שזהו "אפילו ע"מ לשלם דבר יפה ממנו" (כהדין בגניבה וגזילה, כדלקמן בפנים והערה 25). [אלא שי"ל (בדוחק עכ"פ) שמובן מהלשון "כמו שאסור לגנוב ולגזול כו'", היינו ששוה בזה לגניבה וגזילה (ראה פרישה וסמ"ע שם)]. וראה לקמן הערה *27.

עמוד 53

1. 21. שו"ע אדה"ז חלק חו"מ הל' שמירת גו"נ ובל תשחית סי"דט"ו. וש"נ.
2. 22. וכמפורש שם, שכ"ה גם אם התיקון אינו בגופו של דבר זה אלא בדברים אחרים וכיו"ב. בסוף סי"ד שם כ', ד"אפי' כונתו כדי להראות כעס וחימה להטיל אימה על בני ביתו שאינן נוהגין כשורה" אסור. — אבל בנדו"ד הרי אין זה "להטיל אימה", אלא כדי להצילם מעונש. ולהעיר משו"ע אדה"ז שם הל' נזקי גו"נ ס"ד. לקו"ש חי"ח ע' 466 (חידושים וביאורים ברמב"ם הל' ביהב"ח ע' קד). וראה לקו"ש חכ"ט ס"ע 11 ואילך (חידושים וביאורים שם ע' קעה).
3. 23. ב"ב מג, א.
4. 24. רשב"ם שם.
5. 25. שו"ע חו"מ סשנ"ט ס"ב [אלא שאם החפץ עומד לימכר והתשלומין בעין רשאי לגזול ולזכות לו התשלומין ע"י אחר (י"א בשו"ע שם ובש"ך שם סק"ד. וכן פסק אדה"ז בשו"ע הל' גזילה וגניבה ס"ב. ע"ש). ולכאורה לא שייך לנדו"ד].
6. 26. סתל"ה סק"ב.
7. 27. וגם להדיעות שאיסורי הנאה אינם של הבעלים כלל (רש"י סוכה לה, א ועוד) ואין בהם משום גזל (ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך איסורי הנאה (ס"ע צו ואילך) וש"נ) — ה"ז רק באיסורי הנאה ממש שהם הפקר (לשיטה זו), משא"כ בנדו"ד (לוחות), אף שאין לבנ"י שום הנאת ממון וכיו"ב, מ"מ עדיין הם בבעלותם.
8. 27. והא דאסור להזיק ממון חבירו אפילו ע"ד לשלם (כנ"ל הערה *20) — היינו מפני שאין בזה שום ריוח ותועלת להניזק, ואין כאן אלא הפסד וחסרון (זמני עכ"פ, עד שישלם), משא"כ כשמשלם "דבר יפה ממנו".

עמוד 54

1. 28. שלכן אסור לגזול כל שהוא מדין תורה (כדלקמן סעיף ד). ולהעיר משו"ע אדה"ז חו"מ הל' מציאה ופקדון סל"ז. וגם להדיעות (ראה הנסמן בהערה 27) שאיסורי הנאה יכולים ליקח בע"כ של הבעלים — ה"ז מפני שס"ל שאיסורי הנאה הם הפקר.
2. 29. ראה משנה ב"ק עט, א. ובכ"מ.
3. 30. שם צח, א.
4. 31. פסיקתא דר"כ פ' בחודש השלישי בסופו. תנחומא (באבער) יתרו יז. יל"ש עה"פ (רמז רפו). וראה גם פסיקתא רבתי פ' כא. רמב"ן עה"ת עה"פ.
5. 32. יתרו כ, ב.
6. 33. לשון החינוך מצוה רכט. וראה ל' אדה"ז בשו"ע שלו ריש הל' גזילה וגניבה (נעתק לקמן בפנים).
7. 34. וגם צ"ע אם לא מטי שוה פרוטה לכ"א מישראל, שהרי היו אבנים טובות (נסמן לעיל הערה 17, 18), ואפילו מפסולתן של לוחות נתעשר משה (נדרים לח, א. ובכ"מ (ראה הנסמן בהערה 13). וברש"י תשא לד, א "נתעשר. . הרבה"), נוסף על היותם "מעשה אלקים".
8. 35. רמב"ם ריש הל' גזילה. ועד"ז בחינוך שם. שו"ע אדה"ז שם.
9. 36. ל' אדה"ז שם.
10. 37. סוכה כז, ב ד"ה כל האזרח. — וכבר שקו"ט בארוכה באחרונים בדעת רש"י (ואם לדעתו יש איסור גזילה בפחות מש"פ). ואכ"מ.
11. 38. סוכה שם.

עמוד 55

1. 39. כי מכיון דלא מטי ש"פ לכל אחד לא סמכו דעתם לקנות כו' (משא"כ כשזיכה להם ע"י אחר).
2. 40. ולדעת התנחומא (תרומה ח. וראה גם רש"י תשא לא, יח. לג, יא) גם הציווי על מלאכת המשכן הי' אחרי חטא העגל.
3. 41. ראה רש"י פרשתנו י, א. בהעלותך י, לג.
4. 42. ולהעיר ממ"ש בצפע"נ עה"ת (ויקהל לז, א) בנוגע לארון שבמשכן — דלא הי' עליו דין כלי שרת ממש, ולכן לא צריך "מסירה גמורה" לציבור.
5. 43. ט. וראה גם תנחומא תשא לה "לך אני נותנה. . יהיו לך לבדך. . ומתוך עין טובה שהי' בו במשה נתנה לישראל".
6. 44. כן הגי' בעץ יוסף שם.
7. 45. שמזה מובן שמסרם לישראל לא מפני החיוב למסרם לציבור יפה יפה (ראה הערה 9) אלא מפני עין טובה שלו.
8. 46. דבנוגע ללוחות שניות מפורש ברוב מקומות (נסמן לעיל הערה 13) שרק פסולתן הם שלו (דלא כבתנחומא הנ"ל שגם הלוחות עצמן "שלך"); משא"כ בפסוק "ויתן גו' ככלותו גו'" (שבלוחות ראשונות) שבכו"כ מקומות בחז"ל (נסמן בהערה 48) פירשו לשון מתנה. ולהעיר שבתורה מודגש בכ"מ שנתינת הלוחות היתה למשה (ראה משפטים כד, יב (ואתנה לך), ואתחנן ה, יט (ויתנם אלי), פרשתנו ט, טיא ("ויתן. . אלי", "נתן. . אלי")).

עמוד 56

1. 47. תשא לא, יח.
2. 48. נדרים לח, סע"א. תנחומא (טז), שמו"ר (פמ"א, ו) ורש"י עה"פ. ועוד.
3. 49. וראה גם פנים יפות תשא שם (אלא שהוא כתב כן להדיעה (שמו"ר שם, ה) שנתינת הלוחות למשה היתה לאחרי חטא העגל, ושכוונת הש"י היתה ליתן למשה לבדו). ולהעיר ממושב זקנים (שצויין בהערה 15) "למה לא אמר לו הנח אותם בשמים. . לפי שכבר נתנו למשה שנאמר ויתן אל משה ואין לעכב מתנתו". אלא שבמדרשים שצויינו בהערה הנ"ל מפורש שהלוחות היו רק פקדון בידי משה כדי למסרם לישראל.
4. 50. נדרים שם (לח, א).
5. 51. להעיר מב"ב (פח, א) "משום דגמר בלבו לקנות" (וברשב"ם שם ד"ה רב ספרא "דגמר בלבו להקנותו. . כיון דירא שמים הוא. . זכה. . ונתחייב כו'").
6. 52. שמו"ר פמ"ג, ה. שם פמ"ז, ט. דב"ר פרשתנו (פ"ג, יא). רש"י יתרו כ, ב. ועוד.
7. 32. יתרו כ, ב.
8. 53. ל' רש"י.
9. 54. ראה שמו"ר שם (פמ"ז, ט). ועוד.
10. 55. ירושלמי יומא פ"א ה"א. ועוד. רש"י פרשתנו י, וז (בשינוי לשון).

עמוד 57

1. 56. וראה בארוכה לקו"ש חי"ד ע' 30 ואילך.
2. 57. מו"ק כח, א. ירושלמי שם. רש"י חוקת כ, א.
3. 58. אגה"ק סכ"ח.
4. 59. תהלים עד, יב.
5. 60. אגה"ק ביאור לסי' ז"ך (קמז, סע"א). וראה סידור שער הל"ג בעומר (דש, סע"ב).
6. 61. תשא לב, לב.
7. 62. קהלת ז, ב. וראה רמב"ם הל' אבל פי"ג הי"ב. וראה שם פי"ד ה"ח.
8. *. שנת הדפסת השיחה בפעם הראשונה. המו"ל.
9. 63. כפי' האריז"ל הידוע עה"פ (אסתר ט, כח).
10. 64. ראה לקו"ש שם ע' 34 ואילך. ובכ"מ.

עמוד 58

1. 65. להעיר מרש"י עה"פ (וארא ח, יח) למען תדע גו' בקרב הארץ.
2. 66. שתופס עד עשרה טפחים (שבת ז, ריש ע"ב. ועוד. רמב"ם הל' שבת פי"ד ה"ז).