281
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ג. הפקידה על פי משה – נוגעת למהות המשכן כרכוש הציבור
והביאור בזה יש לומר:
המשכן היה צריך להיות שייך לכלל ישראל16, הוא נקרא בתחילת פרשתנו "משכן העדות – עדות לישראל שויתר להם הקדוש־ברוך־הוא על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם"17. והנדבות שבאו מ־13 (או 15) סוגים, היו צריכים להינתן באופן שיהיו שייכים לגמרי לציבור, ולא להישאר שייכים ליחיד18. דבר זה נעשה על־ידי שהביאו הכל למשה רבינו, שהיה נשיא כל ישראל, ועל־ידי כך הפכה כל התרומה שבני ישראל הביאו – לנכסי ציבור19.
ברם, לאחר שמשה העביר את נדבות המשכן20 לבצלאל ואהליאב (וכל איש חכם לב) לעשות עם הנדבות את כל מלאכות המשכן,
(ובפרט אם תמצא לומר שהם לא לקחו שכר על עבודתם)21,
הרי על־ידי עשייתם הם קיבלו מעין בעלות על מלאכות המשכן מכיוון ש"שם האומנין על המלאכה"22 (למרות שהדבר לא הפקיע לגמרי את בעלות הציבור)23.
הערות
- 16. וכמו בביהמ"ק דדוד גבה הכסף מכל שבט ושבט, ולכל ישראל חלק במקום המקדש – ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך "ביהמ"ק – בעלותו". וש"נ. אלא שי"ל שבמשכן הוא יתירה מזה כדלקמן בפנים.
- 17. ל' רש"י עה"פ.
- 18. דצריך למסרם לצבור יפה יפה (ר"ה ז, סע"א ואילך. וש"נ).
- 19. כי אף ש"יחיד שהתנדב משלו כשרין ובלבד שימסרם לצבור" (ר"ה שם) – הרי ישנו חשש שמא לא ימסרם יפה יפה (ראה יומא לה, ב תוד"ה ניחוש שם), ופשיטא שכשהמדובר בנדבת המשכן שכ"א מישראל הביאו, גם נשים, דיש לחוש לזה. ובכל אופן, אין לומר שהמסירה לצבור בכ"א הוא בשוה. ועוד, מכיון שבנדבת המשכן קבלו גם מן הקטנים (אבות דר"נ פי"א, א בסופו) אין לומר שימסרם לצבור יפה יפה. ולהעיר ממרז"ל שקטן קונה ואינו מקנה (ראה שו"ע חו"מ סרמ"ג סט"ו. וש"נ). ואכ"מ. ולכן בכדי שייעשו נכסי צבור לגמרי הוא ע"י משה, ש"נשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל" (רש"י חוקת כא, כא), והוא מלך (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו הי"א) ש"לבו הוא לב כל קהל ישראל" (רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ו), ולכן דוקא ע"י משה נעשה נכסי ציבור בשלימות, - וי"ל שהוא ע"ד שע"י המלך והנשיא נעשים כל ישראל בגדר ציבור (ראה שו"ת הרשב"א ח"א סי' קמח: המלך כצבור שהצבור וכל ישראל תלוין בו). ועוד: זה שיחיד יכול להתנדב ולמסרם לצבור הוא לאחרי שישנה מציאות הציבור ונכסי (הקדש ו)צבור (בביהמ"ק), אבל בנדו"ד הוצרך לחדש כל עיקר ענין התאחדות הציבור בתרומת המשכן, וזה נעשה ע"י משה.
- 20. ראה ויקהל לו, ג.
- 21. ראה פנים יפות ריש פרשתנו ד"ה איתא בילקוט. ועוד.
- 22. ראה צפע"נ עה"ת ויקהל לז, א. ו. וגם לפמ"ש שם עה"פ תשא לא, ג הרי עכ"פ בנוגע לאהליאב שייך דאומן קונה בשבח כלי, כמ"ש שם.
- 23. והיינו גם להמ"ד דאין אומן קונה בשבח כלי (ראה ב"ק צח, ב ואילך. רמב"ם הל' שכירות פ"י ה"ד. שו"ע חו"מ סש"ו ס"ב. ש"ך שם סק"ג. וראה בפרטיות בזה אנציקלופדי' תלמודית בערכו. וש"נ) – הרי עכ"פ י"ל דשמו עליו. ראה בצפע"נ שצוין בהערה שלפנ"ז. ועפ"ז מובן דאף שהאומנין יכולין לנדב הן מלאכתן והן השכר שלהם (ראה פנים יפות שם) הרי עי"ז לא נתבטל לגמרי שם האומן. משא"כ כשמקבלין שכר. ולהעיר מלקו"ש ח"י ע' 62 ואילך (בזה שאברהם ודוד שלמו כסף מלא דוקא). כמקימו והוא נזקף וקם מאליו" (ל' רש"י שם. ועד"ז בתנחומא).
שולחן ערוך, חושן משפט רמ״ג:ט״ו - הטקסט מספריא
קָטָן שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ צְרוֹר וְזוֹרְקוֹ, אֱגוֹז וְנוֹטְלוֹ, זוֹכֶה לְעַצְמוֹ. וְדַוְקָא כְּשֶׁיֵּשׁ דַּעַת אַחֶרֶת מַקְנֶה לוֹ, אֲבָל בִּמְצִיאָה, לֹא. (הַמַּגִּיד פֶּרֶק ד' דִּזְכִיָּה ור"נ פֶּרֶק הִתְקַבֵּל). וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רל"ה. וְאֵינוֹ זוֹכֶה לַאֲחֵרִים. פָּחוֹת מִזֶּה, לֹא לְעַצְמוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים.
רש"י על במדבר כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וישלח ישראל מלאכים. וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב'), וְכֵן "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ'), וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר (שופטים י"א) "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹ', הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִין זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פוֹתֵחַ, שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה, לוֹמַר לְךָ שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (תנחומא):
וישלח ישראל מלאכים AND ISRAEL SENT MESSENGERS — But in another passage it attributes this embassy to Moses, as it is said, (Deuteronomy 2:26), “And ‘I’ sent messengers from the wilderness of Kedemoth [to Sihon king of Heshbon]”! And so, too, it states, (Numbers 20:14), “And Moses sent messengers to the king of Edom”; whilst in the story of Jephtha, it says, (Judges 11:17) “And Israel sent messengers to the king of Edom, etc.”. Each of these pairs of verses is necessary one to the other (i.e., they supplement each other): one keeps back information and the other discloses it, (more lit., one locks up and the other opens) — you may gather from them that Moses is Israel and Israel is Moses, thus telling you that the prince of any generation is the equal of the whole generation, for the prince is the whole (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
משנה תורה, הלכות בית הבחירה ו׳:י״א - הטקסט מספריא
אין מוסיפין על העיר או על העזרות אלא על פי המלך וע"פ נביא ובאורים ותומים ועל פי סנהדרין של שבעים ואחד זקנים שנאמר ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו לדורות ומשה רבינו מלך היה:
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וכן לא יהיה שטוף בנשים אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים שנאמר לא תתן לנשים חילך על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו.
משנה תורה, הלכות שכירות י׳:ד׳ - הטקסט מספריא
נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם כיצד נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לקבוע בהן מסמר ושברו או שנתן לו את העצים לעשות מהן שידה תיבה ומגדל ונשברו אחר שנעשו משלם לו דמי שידה תיבה ומגדל שאין האומן קונה בשבח הכלי נתן צמר לצבע והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו צבעו כעור או נתנו לו לצבעו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום נתן עצים לחרש לעשות מהן כסא נאה ועשה כסא רע או ספסל אם השבח יתר על ההוצאה נותן בעל הכלי את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח בלבד אמר בעל הכלי איני רוצה בתקנה זו אלא יתן לי דמי הצמר או דמי העצים אין שומעין לו וכן אם אמר האומן הא לך דמי צמרך או דמי עצך ולך אין שומעין לו שאין האומן קונה בשבח כלי שעשה:
שולחן ערוך, חושן משפט ש״ו:ב׳ - הטקסט מספריא
נָתַן לָאֻמָּנִים לְתַקֵּן, וְקִלְקְלוּ, חַיָּבִים לְשַׁלֵּם. כֵּיצַד, נָתַן לְחָרָשׁ שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, לִקְבֹּעַ בָּהֶם מַסְמֵר, וְשָׁבְרוּ, אוֹ נָתַן לוֹ עֵצִים לַעֲשׂוֹת מֵהֶם שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, וְנִשְׁבְּרוּ אַחַר שֶׁנַּעֲשׂוּ, מְשַׁלֵּם לוֹ דְּמֵי שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, שֶׁאֵין הָאֻמָּן קוֹנֶה בִּשְׁבַח כְּלִי (עַיֵּן בְּאֶבֶן הָעֵזֶר סִימָן כ"ח סָעִיף ט"ו). הַגָּה: הַבַּנַאי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לִסְתֹּר הַכֹּתֶל וְשָׁבַר הָאֲבָנִים אוֹ הִזִּיקָם, חַיָּב לְשַׁלֵּם. הָיָה סוֹתֵר מִצַּד זֶה וְנָפַל מִצַּד אַחֵר, פָּטוּר; וְאִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה, חַיָּב (טוּר ס"ה).
רש"י על שמות ל״ז:א׳ - הטקסט מספריא
ויעש בצלאל. לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַמְּלָאכָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר חֲכָמִים, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ (שמות רבה):
ויעש בצלאל AND BEZALEL MADE [THE ARK] — Because he gave himself over to the work more whole-heartedly than the other wise men it is called after his name (his name alone is associated with the act) (Midrash Tanchuma, Vayakhel 10).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לד ‹ עקב ‹ שיחה א ‹ 51 לקו"ש חכ"ו ע' 281
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 26 עמודים.
- אגרות קודש כרך א קלב ב"ק צח, א
- אגרות קודש כרך יט ז'קל ב"ק צח, ב
- לקוטי שיחות כרך לא הוספות בא מאותו ספר ב"ק צח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלה דין מי שלא בדק בליל י"ד ב"ק צח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תמ דין חמצו של נכרי שהופקד אצל ישראל בבא קמא דף צ"ח
- אגרות קודש כרך א פה יומא לה, ב
- אגרות קודש כרך יד ה'ס יומא לה, ב
- אגרות קודש כרך יז ו'תקב יומא לה, ב
- לקוטי שיחות כרך לג הוספות ימי הקיץ מאותו ספר יומא לה, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך לב אחרי שיחה ב מאותו ספר יומא לה, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך לד עקב שיחה א מאותו ספר יומא לה, ב
- לקוטי שיחות כרך ב חג השבועות שיחה א מאותו ספר יומא לה, ב
- לקוטי שיחות כרך יט עקב שיחה ג מאותו ספר יומא לה, ב
- לקוטי שיחות כרך כג בהעלותך שיחה ג מאותו ספר יומא לה, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י יומא לה, ב
- תורת מנחם ליל ש"ק פ' בשלח, י"א שבט, אחרי קבלת שבת, ה'תשכ"א יומא לה, סע"ב
- תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"א יומא לה, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"א יומא לה, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ד יומא לה, ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ז יומא לה, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעח שיכול לכבות הנר בשביל החולה ד יומא לה, רע"א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שלישי ג יומא לה , ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק שלישי (א) יומא לה, ב
- שיעורי הלכה למעשה הלכות ברכת הנהנין יומא לה, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעח שיכול לכבות הנר בשביל החולה יומא לה, רע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תשל"ג יומא לה, ב

