ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כו פקודי שיחה ב

281

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ג. הפקידה על פי משה – נוגעת למהות המשכן כרכוש הציבור

והביאור בזה יש לומר:

המשכן היה צריך להיות שייך לכלל ישראל¹⁶, הוא נקרא בתחילת פרשתנו "משכן העדות – עדות לישראל שויתר להם הקדוש־ברוך־הוא על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם"¹⁷. והנדבות שבאו מ־13 (או 15) סוגים, היו צריכים להינתן באופן שיהיו שייכים לגמרי לציבור, ולא להישאר שייכים ליחיד¹⁸. דבר זה נעשה על־ידי שהביאו הכל למשה רבינו, שהיה נשיא כל ישראל, ועל־ידי כך הפכה כל התרומה שבני ישראל הביאו – לנכסי ציבור¹⁹.

ברם, לאחר שמשה העביר את נדבות המשכן²⁰ לבצלאל ואהליאב (וכל איש חכם לב) לעשות עם הנדבות את כל מלאכות המשכן,

(ובפרט אם תמצא לומר שהם לא לקחו שכר על עבודתם)²¹,

הרי על־ידי עשייתם הם קיבלו מעין בעלות על מלאכות המשכן מכיוון ש"שם האומנין על המלאכה"²² (למרות שהדבר לא הפקיע לגמרי את בעלות הציבור)²³.

הערות

16. וכמו בביהמ"ק דדוד גבה הכסף מכל שבט ושבט, ולכל ישראל חלק במקום המקדש – ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך "ביהמ"ק – בעלותו". וש"נ. אלא שי"ל שבמשכן הוא יתירה מזה כדלקמן בפנים.
17. ל' רש"י עה"פ.
18. דצריך למסרם לצבור יפה יפה (ר"ה ז, סע"א ואילך. וש"נ).
19. כי אף ש"יחיד שהתנדב משלו כשרין ובלבד שימסרם לצבור" (ר"ה שם) – הרי ישנו חשש שמא לא ימסרם יפה יפה (ראה יומא לה, ב תוד"ה ניחוש שם), ופשיטא שכשהמדובר בנדבת המשכן שכ"א מישראל הביאו, גם נשים, דיש לחוש לזה. ובכל אופן, אין לומר שהמסירה לצבור בכ"א הוא בשוה. ועוד, מכיון שבנדבת המשכן קבלו גם מן הקטנים (אבות דר"נ פי"א, א בסופו) אין לומר שימסרם לצבור יפה יפה. ולהעיר ממרז"ל שקטן קונה ואינו מקנה (ראה שו"ע חו"מ סרמ"ג סט"ו. וש"נ). ואכ"מ. ולכן בכדי שייעשו נכסי צבור לגמרי הוא ע"י משה, ש"נשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל" (רש"י חוקת כא, כא), והוא מלך (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו הי"א) ש"לבו הוא לב כל קהל ישראל" (רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ו), ולכן דוקא ע"י משה נעשה נכסי ציבור בשלימות, - וי"ל שהוא ע"ד שע"י המלך והנשיא נעשים כל ישראל בגדר ציבור (ראה שו"ת הרשב"א ח"א סי' קמח: המלך כצבור שהצבור וכל ישראל תלוין בו). ועוד: זה שיחיד יכול להתנדב ולמסרם לצבור הוא לאחרי שישנה מציאות הציבור ונכסי (הקדש ו)צבור (בביהמ"ק), אבל בנדו"ד הוצרך לחדש כל עיקר ענין התאחדות הציבור בתרומת המשכן, וזה נעשה ע"י משה.
20. ראה ויקהל לו, ג.
21. ראה פנים יפות ריש פרשתנו ד"ה איתא בילקוט. ועוד.
22. ראה צפע"נ עה"ת ויקהל לז, א. ו. וגם לפמ"ש שם עה"פ תשא לא, ג הרי עכ"פ בנוגע לאהליאב שייך דאומן קונה בשבח כלי, כמ"ש שם.
23. והיינו גם להמ"ד דאין אומן קונה בשבח כלי (ראה ב"ק צח, ב ואילך. רמב"ם הל' שכירות פ"י ה"ד. שו"ע חו"מ סש"ו ס"ב. ש"ך שם סק"ג. וראה בפרטיות בזה אנציקלופדי' תלמודית בערכו. וש"נ) – הרי עכ"פ י"ל דשמו עליו. ראה בצפע"נ שצוין בהערה שלפנ"ז. ועפ"ז מובן דאף שהאומנין יכולין לנדב הן מלאכתן והן השכר שלהם (ראה פנים יפות שם) הרי עי"ז לא נתבטל לגמרי שם האומן. משא"כ כשמקבלין שכר. ולהעיר מלקו"ש ח"י ע' 62 ואילך (בזה שאברהם ודוד שלמו כסף מלא דוקא). כמקימו והוא נזקף וקם מאליו" (ל' רש"י שם. ועד"ז בתנחומא).

מצוטט בעמוד אחד

לקוטי שיחות 1

כרך לד ‹ עקב ‹ שיחה א ‹ 51 לקו"ש חכ"ו ע' 281

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 26 עמודים.