77

וכפי שאומר הרמב"ם בפירושו למשניות²³: "לא יקח שוחד הטובות כמו שיעשה אדם אלף טובות ורעה אחת שלא ימחול ה' יתברך מעבירה ההיא לרוב טובותיו ויחסר לו מאלף טובותיו טובה אחת או יותר אבל יענש על זאת הרעה האחת ויגמלהו על הטובות ההם כולם²⁴. וזהו ענין לא יקח שוחד. והוא כמו לא ישא פנים שיענש הגדול במעלות על דבר מועט כמו שנענש משה רבינו ע"ה .. וגמול עשו הרשע על כבוד אב ואם ונבוכדנאצר על כבוד ה' יתברך .. וזהו ענין ולא משוא פנים".

כלומר, החשבון על המצוות והעבירות אינו באופן של "סחר – חליפין" של מצוות ועבירות, ומנכים משכר מצוה כדי לבטל עונש של עבירה וכדומה – אלא, על כל מצוה ועל כל עבירה יש שכר ועונש בנפרד.

ויש לומר, שאחד הטעמים לכך הוא: קיום המצוות והעבירות אינו נמדד רק בהשפעתם ובפעולתם של האדם המקיים, אלא משמעותה של מצוה הוא קיום רצון העליון, ואילו עבירה היא – לפעול בניגוד לרצון העליון. ולכן כל מצוה, והפכה, היא ענין בפני עצמו.

אלא שבכך יש שני ענינים – "ולא משוא פנים ולא מקח שוחד": ההבדל בפשטות בין "משוא פנים" לבין "מקח שוחד" הוא: "משוא פנים" הוא ויתור משום מעלת האדם, ואילו "מקח שוחד" הוא ויתור הנובע מחשיבותו של הדבר הניתן.

ויש לומר, שזוהי גם השפעתם על הדיין: "משוא פנים" מביא לידי כך שמעלתו של האדם אינה נפגמת על ידי העוול שעשה – הוא אינו חוטא (מלשון חסרון). ואילו "שוחד" מביא לידי כך שמעשהו הבלתי רצוי נמחק ומתבטל.

ואת זאת מחדשת המשנה: היחס²⁵ שבין האדם לקדוש־ברוך־הוא אינו "משתוה" על ידי מצוה כנגד עבירה, וכן העבירה אינה נמחקת על ידי קיום מצוה.

בכך יובן גם^* הנאמר במדרש²⁶ שחזרה בתשובה היא מעין "שוחד" – "אתה נוטל שוחד מן הרשעים בעולם הזה, תשובה ומעשים טובים ותפילה