66

מן הדין בעוה"ב" — כי נתבטלה מציאותו של החוטא ואין כאן מי להעניש, כנ"ל.

ח. עפ"ז יש לבאר עוד דיוק בל' המדרש הנ"ל (סעיף א) — "ומהו השוחד. . תשובה ומעשים טובים", דלכאורה "מעשים טובים" מאי בעי הכא — הרי אדרבא, אין הקב"ה מקבל שוחד של "מעשים טובים" (כנ"ל מהרמב"ם) כ"א רק של תשובה?

[ולהוסיף, שבמדרש שוחר טוב⁷⁰ הגירסא "תשובה ומעשים טובים ותפלה" (או "תשובה ותפלה וצדקה"⁷¹), ומסיים "עד ששערי תפלה פתוחים עשו תפלה⁷² ותשובה"].

במדרש שמואל⁷³ פי' ד"מה שהזכיר מעשים טובים עם התשובה הכוונה להשמיענו כי אחר התשובה לא יהי' חוזר ושונה בעבירה. . וא"ל הרי זה טובל ושרץ בידו. . ואף לגירסת שוחר טוב אין כוונת מ"ש תפלה על מצות התפלה. . אלא הכוונה על ענין התפלה והתשובה. . התשובה האמיתית הוא⁷⁴ שיתפלל אל אלקיו כו' וישאל מאתו ית' מחילה וסליחה וכפרה כו'".

אבל לכאורה אין זה תירוץ מספיק — כי למאי נפק"מ במדרש כאן (בענין שתשובה היא "שוחד") להדגיש שתשובה בלי מעשים טובים (ותפלה) אינה תשובה נכונה? הרי דבר זה מקומו בהלכות תשובה או במדרשים הבאים להסביר מהות ענין התשובה.

וע"פ הנ"ל י"ל, שזה שייך לענין ה"שוחד" שבתשובה. כי ע"פ משנת"ל מובן, דזה שאין בכח התשובה (בפשטות) לפעול מחילה גמורה — אף שנשתנה מרשע לצדיק — הוא משום שעדיין לא חדר שינוי זה תוך כל פרטי עניני האדם;

וזהו שאומר המדרש, דכאשר תשובת האדם פועלת שהאדם יעשה גם מעשים טובים (וכן יעסוק בתפילה), באופן שנקודת התשובה שבלב התחילה לחדור לתוך מעשי האדם⁷⁵ — ה"ז "שוחד" שמתקבל כאילו נעשה "שינוי גברא" בשלימות (ש"משנה מעשיו כולן לטובה") ו"נמחל לו לגמרי".

(משיחת ט"ו באב תשמ"ב)