צו

28צו

א. בפרשתנו עה"פ¹ "ויקטר המזבחה" כותב רש"י: "משה שמש כל שבעת ימי המלואים בחלוק לבן".

והנה לפי פשוטו כוונת רש"י לפרש ענין עשיית משה כל עבודות הללו, ומבאר, שזהו לפי שכל שבעת ימי המלואים שמש בכהונה, וכמ"ש במפרשים². אבל לפ"ז צריך ביאור למה מפרש רש"י רק את הפרט (הטפל) באיזה בגדים שימש, ואינו מזכיר גוף וכלל הענין שכל ז' הימים שימש בכהונה, וכדאיתא בתו"כ³ "כל שבעת ימי המלואים הי' משה משמש בכהונה גדולה".

[פרט זה ששמש "בחלוק לבן" הובא בגמ'⁴ ליישב שאלה אחרת — "במה שימש משה בז' ימי המלואים"⁵, אבל לכאורה עיקר כוונת רש"י לפרש עצם הדבר שעשה את כל העבודות בכל ז' ימי המלואים].

לכאורה יש לומר, שהטעם שרש"י שינה מלשון התו"כ "כל שבעת ימי המלואים הי' משה משמש בכהונה (גדולה)", וכתב "שמש בחלוק לבן", הוא לפי שלדעת רש"י בפירושו עה"ת לא שימש משה בתור כהן (אף בשבעת ימי המלואים), וכל שמושו הי' בתור הוראת שעה ע"פ ציווי.

דהנה זה ששימש משה בז' ימי המלואים יש לפרש בשני אופנים: א) שבז' ימי המלואים הי' משה כהן (גדול), אלא שע"פ ציווי ה' לא שימש בבגדי כהונה גדולה כ"א בבגד מיוחד (לבן)⁶. ב) שלא הי' בזה גדר כהונה (גדולה) כלל, ואין זה אלא הוראת שעה.

ובדעת רש"י בפי' עה"ת — השימש משה בכהונה בכלל — הנה בפירושו עה"ת הביא (בפ' שמות עה"פ⁷ "ויחר אף") — "ר"י בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם וזה לא נאמר בו רושם כו' א"ל ר' יוסי אף בזו נאמר בו רושם הלא אהרן אחיך הלוי שהי' עתיד להיות לוי ולא כהן והכהונה הייתי אומר לצאת ממך מעתה לא יהי' כן אלא הוא יהי' כהן ואתה הלוי שנאמר⁸ ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי".

ועפ"ז לפי ב' הדעות לא הי' משה כהן — לריב"ק מעיקרא לא הי' עתיד 29להיות כהן⁹ (ולכן אין לומר ד"ויחר אף" זה עשה רושם), ולר"י אם שהכהונה היתה אמורה לצאת ממשה, אבל ניטלה ממנו¹⁰.

ולכן לא כתב רש"י כאן שבכל שבעת ימי המלואים שמש משה בכהונה (גדולה), כי לדעת רש"י לא הי' שימושו בגדר דכהונה (גדולה), כ"א הוראת שעה בתור שליח ה' לחנך את אהרן ובניו לעבודת המשכן.

ב. עפ"ז יובן בפשטות מה שבפ' אמור עה"פ¹¹ "לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל" פרש"י "ומן הקדשים יאכל" — "אלו קדשים קלים ואם נאמרו קדשי הקדשים למה נאמרו קדשים קלים אם לא נאמר הייתי אומר בקדשי הקדשים יאכל בעל מום שמצינו שהותרו לזר שאכל משה בשר המלואים כו' (ומסיים) כך מפורש בזבחים"¹².

והקשו המפרשים¹³, מדוע נקט רש"י שהיתר קדשי קדשים לזר הי' באכילת משה בז' ימי המלואים, הלא מה ש"כך מפורש בזבחים" הוא רק לפי הקס"ד שם בגמ', שמפרש כן הברייתא, ומקשה מזה אדעת רב שס"ל ש"משה רבינו כהן גדול וחולק בקדשי שמים הי' שנאמר¹⁴ מאיל המלואים למשה הי' למנה"; אבל רב ששת תירץ שהכוונה ב"קדשי קדשים. . הותרו לזר" היא למה שהותרו "בבמה לזר".

אלא¹⁵ שדעת רש"י היא דזה ששימש משה בז' ימי המלואים לא הי' משום דין כהונה אלא ענין של "שימוש" בלבד, ולכן מה שאכל מבשר איל המלואים נחשב כזר האוכל.

ויש לומר דלשיטתי' אזיל, דגם בפירושו לש"ס ס"ל לרש"י שעבודתו של משה בז' ימי המלואים אינה נחשבת כשימוש "בכהונה":

בגמ' זבחים שם מסיק¹⁶ "כתנאי (אם משה כהן הי'¹⁷) ויחר אף ה' במשה ר' יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם וזה לא נאמר בו רושם ר"ש בן יוחי אומר אף זה נאמר בו רושם שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי והלא כהן הוא הכי קאמר אני אמרתי אתה כהן והוא לוי עכשיו הוא כהן ואתה לוי וחכמים אומרים לא נתכהן משה אלא שבעת ימי המלואים בלבד ויש אומרים לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה שנאמר⁸ ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי ואומר¹⁸ משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו".

ופרש"י בד"ה ויש אומרים "לא פסקה כהונה אלא מזרעו אבל הוא כל ימיו כהן הי' ורב דאמר כיש אומרים".

וצריך ביאור, הרי הוכחת רב ש"משה רבינו כהן גדול וחולק בקדשי שמים" היא מהכתוב¹⁴ "מאיל המלואים למשה הי' למנה" שנאמר בשבעת ימי המלואים, וא"כ למה הוצרך רש"י¹⁹ לומר "רב ד 30אמר כיש אומרים" (דס"ל שכל ימיו הי' משה כהן), הרי מצי לאוקמי גם שס"ל כחכמים ד"לא נתכהן. . אלא שבעת ימי המלואים", והיינו שבאותן ז' הימים כהן גדול הי' ולפיכך הי' חולק בקדשי שמים מאיל המלואים (וזוהי כוונת רב שמשה רבינו כהן הי')²⁰.

אך ע"פ הנ"ל י"ל, שלדעת רש"י, את"ל דלא נתכהן משה אלא לשבעת ימי המלואים בלבד כחכמים, הרי אין זה גדר כהונה, אלא ענין של שמוש בהוראת שעה בלבד (ולשון "נתכהן" הוא שם המושאל. ודוחק קצת), ולכן לא מצי אוקמי דרב ס"ל כחכמים²¹, כי רב הלא ברור אומר ש"משה רבינו כהן גדול" ולא שהי' רק משמש בכהונה (וכיו"ב). ועכצ"ל שס"ל כי"א ד"לא פסקה כהונה אלא מזרעו (של משה) אבל הוא כל ימיו כהן הי'".

וכן יש לדייק מלשון רש"י במס' ע"ז²²: בשאלת הש"ס שם "במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים", כתב רש"י "לא נשתמש בבגדי כהונה דכתיב²³ ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך והוא הי' זר אצלן ועל פי הדבור שמש ולא הוזכרו בגדים". דמלשון רש"י ("ולא הוזכרו בגדים", ולא "בלא בגדים" וכיו"ב) משמע דהא שעל פי הדבור שמש הוא לא (רק) לפרש שמטעם זה הי' יכול לשמש בלא בגדי כהונה, אלא²⁴ לדייק, שעצם השימוש הוא ע"פ הדבור, שלא הי' בזה גדר כהונה²⁵.

ג. אבל דוחק לפרש כן שיטת רש"י בפירושו על התורה, כי:

א) בפ' תצוה בציווי ע"ד התנופה דאיל המלואים פרש"י²⁶ "שניהם עסוקים בתנופה הבעלים והכהן, הא כיצד? כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף ובזה היו אהרן ובניו בעלים ומשה כהן"²⁷, הרי שלפרש"י הי' משה הכהן²⁸.

ב) בפ' פקודי²⁹ כתב רש"י "יום שמיני למלואים הושוו כולם לכהונה ותרגומו 31ויקדשון מני' בו ביום קדש משה עמהם", ומשמע שכהונת משה הי' שווה לכהונת אהרן (עכ"פ בשמיני למלואים).

ג) בפרש"י הנ"ל לפ' שמות בענין המחלוקת דריב"ק ור"י אם אותו חרון אף עשה רושם — מזה שהביא רש"י בדברי ר"י הראי' מהכתוב "בניו יקראו על שבט הלוי" משמע דכוונתו שמשה עצמו הי' כהן כל ימי חייו ורק מזרעו של משה פסקה הכהונה³⁰, וזהו רושם החרון אף

[ואולי גם בדעת ריב"ק יל"פ דמלכתחילה ניתנה כהונה רק לו בלבד ולא לזרעו (אבל חידוש גדול הוא — והו"ל לפרש), ולכן לא נחשב זה רושם של חרון אף. ועוד דמפורש בכ"מ במדרשים³¹ בשם ריב"ק דמשה שימש בכהונה גדולה כל מ' שנה³¹ ואין בזה סתירה לפש"מ].

ולכן נראה יותר, דלשיטת רש"י בפשש"מ הי' "כהן"³², ומ"ש רש"י "משה שמש כל שבעת ימי המלואים בחלוק לבן" (וכן לא כתב "בכהונה גדולה"), כי לדעתו כל ל"ט שנה הי' משה כהן גדול, אלא שבשבעת ימי המלואים, שימש בחלוק לבן, ולא כאהרן ובניו ששמשו בבגדי כהונה.

ד. אבל לפי זה צריך להבין לאידך גיסא: הרי בגדי כהונה אינם דבר נוסף בכהן, כ"א כפי' רש"י עה"פ³³ "לקדשו לכהנו לי" — "לקדשו להכניסו בכהונה ע"י הבגדים שיהא כהן לי"³⁴, וע"ד ההלכה³⁵ "בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו להו זרים".

ובז' ימי המלואים, כשלא הי' עדיין משכן בשלימות, דעיקר הקמתו והעבודה בו היו משמיני למלואים (ר"ח ניסן) ואילך³⁶, אפשר לדחוק עכ"פ, שאז גם חלוק לבן אפשר שהוא בגד מתאים להמשכן דאז³⁷, אבל איך יתכן לומר שכל הל"ט שנה, שמשה הי' כהן גדול הי' זה בלי בגדי כהונה?!

ואכן בתוס'³⁸ כתבו ד"למ"ד. . משה רבינו ע"ה כ"ג הי' ונשתמש בכהונה גדולה מ'³⁹ שנה. . לשון כהונה גדולה משמע בח' בגדים ככ"ג".

ה. ויש לבאר זה בהקדים דברי התו"כ בפ' אחרי עה"פ⁴⁰ "דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש" — " 32אחיך באל יבוא ואין משה בבל יבוא", ופי' הראב"ד⁴¹ "ואין משה בבל יבא בכל עת שהרי משה תמיד הי' נכנס לפני ולפנים לשמוע הדיבור מבין שני הכרובים"⁴², ולא מצינו שיצטרך משה ללבוש בגדי כהונה בכדי ליכנס לפני ולפנים "לשמוע הדיבור"⁴³.

והביאור בזה:

במשכן מצינו שני ענינים: א) כהמקדש — "בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות"⁴⁴, מקום עבודת⁴⁵ הכהנים. ב) "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל"⁴⁶, וזהו "אוהל מועד", מקום המיועד לדיבור עם משה⁴⁷.

והנה ענין הא' נתחדש במשכן, שאז נצטוו⁴⁸ "ועשו לי מקדש", לעשות משכן ומקדש — בית לה', לא כמו שהי' לפנ"ז שהיו מקריבים בבמה בכל מקום; ואילו ענין הב', ש"נועדתי לך שם" (מקום מיועד לדיבור ה'), כבר הי' לפני הקמת המשכן, באהלו של משה, כמ"ש⁴⁹ "ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אוהל מועד והי' כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד", "והי' כבוא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האוהל ודבר עם משה", "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים גו' ושב אל המחנה". והיינו ש"אוהל מועד" הי' לפני הקמת המשכן, ב"אהלו של משה", שבו הי' הקב"ה מדבר עם משה ומלמדו תורה⁵⁰. אלא ש"הדבר הזה נהג מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר. . ומשהוקם (המשכן) לא נדבר עמו עוד אלא מאוהל מועד"⁵¹.

והנה ענינו של משה הוא שעל ידו היא מסירת דבר ה' (התורה) לישראל, והוא תמיד מוכן לדבור ה'⁵², וא"כ עיקר ענינו של המשכן ביחס למשה הוא מה שהוא "אוהל מועד", "ונועדתי לך שם", ולכן י"ל דכמו שהי' באהלו של משה, שלא הוצרך לבגדים מיוחדים לשמוע "את כל אשר אצוה אותך", כן הוא באוהל מועד שבמשכן, שהכניסה בשביל לשמוע דבר ה', אינה צריכה בגדים מיוחדים, בגדי כהן (כה"ג)⁵³, כי זהו ענינו 33של משה שהוא מוכן לזה תמיד⁵³.

אבל, מזה שמשה הוא שחינך את הכהנים לעבודתם במשכן, וכן משה חינך את המשכן שיהי' מוכן וראוי להקרבה בו, משמע, שגם ענין הב' שבמשכן (שהוא מקום העבודה) שייך למשה, אבל להיותו "טרוד בשכינה"⁵⁴ לא הי' טרוד בשירות דכהונה.

ו. והנה יש מקום לעיון, אם גדר העבודה (השמוש דכהונה) דמשה במשכן הוא ענין בפ"ע, או שהוא חלק מהענין ד"ונועדתי" שהי' במשה, ואינו ענין בפ"ע. וי"ל שתלוי אם "ונועדתי" נעשה לחלק בלתי נפרד מגוף המשכן, או — כיון שגדר "אוהל מועד" ע"ש "ונועדתי לך שם" הי' גם לפני הקמת המשכן (באהלו של משה), ולאידך בבתי מקדשות (מקדש ראשון ושני) לא נאמר שענינם הוא "ונועדתי לך שם"⁵⁴ שעל ידם בא דבר ה' אל הנביא⁵⁵ [שבתנאי הנבואה מצינו רק שהיא בארץ ישראל דוקא⁵⁶, אבל לא שהיא מוגבלת למקדש (עזרה וקד"ק) — ומפורש בכמה נביאים ששרתה עליהם נבואה מחוץ למקדש], לכן גם במשכן הם גדרים שונים⁵⁷: א) משכן שהוא לעבודת ה' בו, ב) בתור "אהל מועד" — שבו שומע משה דבר ה' אל ישראל⁵⁸.

ועפ"ז י"ל שלכו"ע הי' משה בקדושת כה"ג בכל משך הארבעים שנה, והשקו"ט 34אם משה הי' כה"ג כל ארבעים שנה היא רק אם הי' זה בתור ענין בפ"ע או שהוא חלק מענינו בתור מקבל התורה מהקב"ה:

לדעת הי"א⁵⁹ שלא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה, הי' בו קדושת כה"ג בתור ענין בפ"ע, ולכן רב דאמר "משה רבינו כה"ג וחולק בקדשי שמים הי'" צ"ל דס"ל כיש אומרים שהי' בו קדושת כה"ג בפ"ע, ובמילא אם רצה משה ליכנס לשרת ולעבוד עבודת (כה"ג) הי' עליו ללבוש בגדי כהונה⁶⁰, וכמ"ש בתוס' הנ"ל, שלמ"ד זה בזבחים דמשה רבינו ע"ה כה"ג הי' ונשתמש בכהונה גדולה מ' שנה הי' זה בח' בגדי כה"ג, וכנ"ל.

אבל להדיעה שס"ל שלא נתכהן משה אלא בז' ימי המלואים בלבד, הכוונה שרק אז הי' משמש בכהונה בפועל, אבל כל המ' שנה הי' הכהונה שבו חלק מענינו בתור מקבל התורה מפי ה'⁶¹, ובמילא גם אם הי' נכנס לצורך עבודה לא הי' צריך ללבוש בגדי כהונה, כי תמיד הי' מוכן לשמוע דבר ה' ובמילא שמושו בתור כהן אינו ענין בפ"ע, אלא חלק מ"ונועדתי" שבמשכן.

ועפ"ז יש לומר, שלשיטת רש"י בפירושו עה"ת לא נפרד ממשה ממעלתו שהוא מקבל התורה מעת מ"ת בהר סיני, וגם בז' ימי המלואים ששימש משה, הי' זה פרט בכללות ענינו, מקבל דבר ה' מאת הקב"ה, ולכן כ' רש"י ש"משה שמש כל שבעת ימי המלואים בחלוק לבן", ולא כבתו"כ ששימש בכהונה גדולה (אף שהזכיר כבר לפנ"ז שלענין העבודה בז' ימי המלואים היו אהרן ובניו בעלים ומשה כהן), כי במשה הי' זה רק בגדר שמוש, ולא ענין בפ"ע — כה"ג⁶¹.

ועפ"ז יש לבאר הא דכתב רש"י בפ' אמור דאכילת משה קד"ק נחשבת אכילת זר, כי כיון שעבודתו גם בז' ימי המלואים היתה מצד קבלת התורה שלו, שהוא מובדל (ולמעלה יותר) מענין הכהונה (גדולה)⁶², לכן נחשבת אכילתו כזר⁶³.

ז. ההוראה מזה בעבודת כאו"א:

כל עניני התורה הם נצחיים — כהוראה⁶⁴. ומזה מובן, שגם הנ"ל בנוגע למשה, שעיקר מעלתו היא בענין התורה ולשמוע דבר ה', שייך לבנ"י [ד"אף שמי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף ממדריגת. . רעיא מהימנא מ"מ הרי אפס 35קצהו ושמץ מנהו מרב טובו ואורו מאיר לכללות ישראל בכל דור ודור"⁶⁵],

שבעת המתאים צ"ל בכל אחד מישראל — ע"י המשה שבתוכו⁶⁶ — מצב ש יעלה את עצמו למעלה אפילו מענין העבודה והשירות בדוגמת כהונה, אלא כולו יהי' מקושר ודבוק בדבר ה', תורה, ע"ד "תורתו אומנתו", ועד כ"כ, שכל ענינים אחרים, אפילו עניני קדושה, יהיו (ע"ד עבודת לוים בדוכנם וישראל במעמדם) בגדר "זרות" אצלו.

ועיכ"ז ממהרים ביאת משיח צדקנו, וכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם ו"תורה חדשה מאתי תצא"⁶⁷, ומשיח ילמד תורה את כל העם כולו⁶⁸, ו"לא⁶⁹ יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר⁷⁰ כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

(משיחות ש"פ תזו"מ וש"פ בהו"ב תשמ"ז)