41
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שבשמיני למילואים "הושוו כולם לכהונה". אמנם, משה לא היה זקוק לחינוך לנשיאת כפים24, אך מדוע הוא לא השתתף בנשיאת כפים באותו יום, ובמיוחד לפי דברי רש"י25, שמשה ביצע את כל עבודות היום הרגילות גם בשמיני למילואים, ולא אהרן?
ג. שלש הלשונות בברכת כהנים כנגד שלשת סוגי הקרבנות
לאחר המילים "ברכת כהנים", מוסיף רש"י (כדלעיל): יברכך, יאר, ישא.
ותמוה, כשאלת המפרשים26: לשם מה צריך רש"י להוסיף מילים אלו? הרי אפילו לילד27 ברור שברכת כהנים היא "יברכך, יאר, ישא"?
אף אם נאמר בדוחק27, שרש"י אינו סומך על כך שבן החמש יודע זאת, משום שהוא עדיין לא למד זאת בחומש, די היה באמרו "יברכך וגו'". מדוע הוא מפרט את כל שלש הברכות?
יש המפרשים28, ששלש הלשונות "יברכך, יאר, ישא" הם כנגד שלושת הקרבנות המוזכרים כאן בפסוק – חטאת, עולה ושלמים29.
[בברכה30 "יברכך" נאמר "וישמרך", שהיא שמירה מן החטא "שלא יבואו לכלל חטאת". "יאר" היא כנגד עולה המובאת "על המחשבה רעה", "חטא השכל המאיר לאדם", והברכה "ישא" המסתיימת במילים "וישם לך שלום", היא כנגד שלמים – "שמשים31 שלום בעולם"],
מכך לומדים שהברכה כאן היתה (לא כברכת שלמה, אלא) ברכת כהנים, משום שדוקא ברכות אלו מתאימות לקרבנות המוזכרים בפסוק.
אך קשה ביותר להסביר כך את פירוש רש"י, כי זהו רמז דק ביותר,
הערות
- 24. שהרי לרש"י עה"ת – לאחרי ימי המילואים שוב לא שמש משה (רש"י שמות ד, יד: ואתה הלוי. אבל ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 184 הערה 28. לקו"ש [המתורגם] חכ"א ע' 2 הערה 16 ובארוכה לקו"ש חל"ב ע' 28 ואילך).
- 25. פקודי שם – כמשנ"ת בלקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 237 ואילך (ועיי"ש ע' 238 שגם עבודת הקטורת היתה ע"י משה).
- 26. שפ"ח ומשכיל לדוד כאן.
- 27. שהרי אומרם בכל יום בברכות השחר (כמנהג הצרפתים (תוד"ה שכבר ברכות יא, ב). וכ"ה בסידור ר"ע – הובא בטאו"ח סמ"ח). וכן – שומעם בחזרת הש"ץ דתפלת שחרית (ובשבת – גם במוסף), ומפי הכהנים ביו"ט כו'. ובפרט ש(כללות) ענין ברכת כהנים כבר הובא בפרש"י יתרו (כ, כא).
- 28. שפ"ח. – במשכיל לדוד תי' ד"ויברכם משמע ברכה אחת לבד" (ולכן מפרש רש"י ששלשתם הי'). וצ"ע.
- 29. ראה גם בעה"ט, פענח רזא וש"ך עה"ת כאן. אוה"ת עה"פ. ולהעיר שאהרן הקריב גם מנחה (לעיל פסוק ד, יז) ומ"מ לא נזכרה המנחה כאן בקרא (כקושיית הריב"א, טור הארוך ופענח רזא כאן).
- 30. הבא לקמן הוא עפמ"ש במנחת יהודה (שדבריו הועתקו בקיצור בשפ"ח כאן). וראה בס' שנסמנו בהערה הקודמת.
- 31. ע"פ פרש"י ויקרא, ג, א. וראה פרש"י תצוה כט, כב.
רש"י על שמות ד׳:י״ד - הטקסט מספריא
ויחר אף. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר כָּל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּתּוֹרָה עוֹשֶׂה רֹשֶׁם וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם וְלֹא מָצִינוּ שֶׁבָּא עֹנֶשׁ עַ"יְ אוֹתוֹ חָרוֹן; אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי אַף בְּזוֹ נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם – הלא אהרן אחיך הלוי – שֶׁהָיָה עָתִיד לִהְיוֹת לֵוִי וְלֹא כֹּהֵן, וְהַכְּהֻנָּה הָיִיתִי אוֹמֵר לָצֵאת מִמְּךָ, מֵעַתָּה לֹא יִהְיֶה כֵן אֶלָּא הוּא יִהְיֶה כֹּהֵן וְאַתָּה הַלֵּוִי, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי" (דהי"א כ"ג) (זבחים ק"ב):
הנה הוא יצא לקראתך. כְּשֶׁתֵּלֵךְ לְמִצְרַיִם:
וראך ושמח בלבו. לֹא כְשֶׁאַתָּה סָבוּר, שֶׁיְּהֵא מַקְפִּיד עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה עוֹלֶה לִגְדֻלָּה; וּמִשָּׁם זָכָה אַהֲרֹן לַעֲדִי הַחֹשֶׁן הַנָּתוּן עַל הַלֵּב (שבת קל"ט):
ויחר אף AND [THE LORD’S] WRATH GLOWED — Rabbi Joshua the son of Korcha said: wherever the term “and God’s wrath glowed” occurs in the Scriptures it leaves a definite impression (mention of punishment of some kind follows), but here no such result is mentioned, for we do not find that any punishment came upon Moses in consequence of that anger of God. Rabbi José said to him: As a matter of fact here, too, some definite result is mentioned, viz., הלא אהרן אחיך הלוי “Is not Aaron the Levite thy brother?” — which implies, that he was destined to be a Levite (an attendant on the priests) and not a priest, — and I intended that the priesthood should proceed from you. Now, however, this shall not be so, but he will be the Priest and you the Levite, as it is said, (I Chronicles 23:14) “But as for Moses the man of God his sons are named among the tribe of Levi” (Zevachim 102a).
הנה הוא יצא לקראתך HE WILL BE GOING FORTH TOWARDS THEE, when you will be going to Egypt.
וראך ושמח בלבו AND WHEN HE SEETH THEE, HE WILL BE GLAD IN HIS HEART — not as you believe, that he will be angry with you because you have attained a high position. In consequence of this, Aaron was privileged to wear the ornament of the breastplate which was placed over his heart (cf. Exodus 28:29) (Shabbat 139a; Exodus Rabbah 3:17).
רש"י על שמות כ׳:כ״א - הטקסט מספריא
מזבח אדמה. מְחֻבָּר בַּאֲדָמָה, שֶׁלֹּא יִבְנֶנּוּ עַל גַּבֵּי עַמּוּדִים אוֹ עַל גַּבֵּי בָּסִיס; דָּ"אַ שֶׁהָיָה מְמַלֵּא אֶת חֲלַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲדָמָה בִּשְׁעַת חֲנִיָּתָן (שם):
תעשה לי. שֶׁתְּהֵא תְּחִלַּת עֲשִׂיָּתוֹ לִשְׁמִי:
וזבחת עליו. אֶצְלוֹ, כְּמוֹ וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה (במדבר ב'), אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עָלָיו מַמָּשׁ? תַּ"לֹ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים י"ב), וְאֵין שְׁחִיטָה בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ:
את עלתיך ואת שלמיך. אֲשֶׁר מִצֹּאנְךָ וּמִבְּקָרֶךָ: (את צאנך ואת בקרך. פֵּרוּשׁ לְאֶת עוֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ:)
בכל המקום אשר אזכיר את שמי. אֲשֶׁר אֶתֵּן לְךָ רְשׁוּת לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁלִּי, שָׁם אבוא אליך וברכתיך – אַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עָלֶיךָ; מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹּא נִתַּן רְשׁוּת לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה בָאָה שָׁם, וְזֶהוּ בֵית הַבְּחִירָה, שָׁם נָתַן רְשׁוּת לַכֹּהֲנִים לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם לְבָרֵךְ אֶת הָעָם (סוטה ל"ח):
מזבח אדמה AN ALTAR OF EARTH [SHALT THOU MAKE] — i. e. an altar attached to the earth, meaning, that they should not build an altar upon columnes or upon a base but it must rest upon the actual ground. Another explanation is, that one should fill the hollow interior of the copper altar (Exodus 27:8) with earth at the time when they encamp, and then erect it for the purpose of sacrifice (Mekhilta).
תעשה לי THOU SHALT MAKE FOR ME — this implies that from its very beginning it shall be made for My Name (i. e. for the service of Me).
וזבחת עליו AND THOU SHALT SACRIFICE (slaughter) עליו — i. e. near it, in the same sense as, (Numbers 2:20) “and by him (ועליו) the tribe of Manasseh”. Or perhaps this is not the meaning, but it means “[thou shalt slaughter] upon it”, in its literal sense? This cannot be so, because it states, (Deuteronomy 12:27) “[And thou shalt offer thy burnt offerings] as regards the flesh and the blood upon the altar of the Lord thy God”, but the slaughtering shall not be on the top of the altar (Mekhilta).
את עלתיך ואת שלמיך THY BURNT OFFERINGS AND THY FEAST OFFERINGS which are from (belong to) thy flocks and thy herds. [את צאנך ואת בקרך are thus a further explanation of the words את עלתיך ואת שלמיך].
בכל המקום אשר אזכיר את שמי IN ALL PLACES WHERE I MENTION MY NAME — This means: where I will give you permission to mention My Proper Name, there אבא אליך וברכתיך I WILL COME TO THEE AND I WILL BLESS THEE — I will make My Shechina rest upon thee. From this you may learn that He did not give any permission to mention (pronounce) His Proper Name except in the place where the Shechina would come — and this is the Chosen House (another term for the Temple at Jerusalem). He gave permission to the priests to pronounce His Proper Name there whilst lifting up their hands to bless the people (cf. Mekhilta; Sotah 38a; and Rashi on Numbers 6:27).
רש"י על שמות כ״ט:כ״ב - הטקסט מספריא
החלב. זֶה חֵלֶב הַדַּקִּים אוֹ הַקֵּבָה:
והאליה. מִן הַכְּלָיוֹת וּלְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּוַיִּקְרָא שֶׁנֶּ' (ויקרא ג'), לְעֻמַּת הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה – מָקוֹם שֶׁהַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת (חולין י"א), וּבְאֵמוּרֵי הַפָּר לֹא נֶאֱמַר אַלְיָה, שֶׁאֵין אַלְיָה קְרֵבָה אֶלָּא בְכֶבֶשׂ וְכִבְשָׂה וְאַיִל, אֲבָל שׁוֹר וְעֵז אֵין טְעוּנִין אַלְיָה:
ואת שוק הימין. לֹא מָצִינוּ הַקְטָרָה בְשׁוֹק הַיָּמִין עִם הָאֵמוּרִים אֶלָּא זוֹ בִלְבָד:
כי איל מלאים הוא. שְׁלָמִים; לְשׁוֹן שְׁלֵמוּת – שֶׁהֻשְׁלַם בַּכֹּל; מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁהַמִּלּוּאִים שְׁלָמִים, שֶׁמְּשִׂימִים שָׁלוֹם לַמִּזְבֵּחַ וּלְעוֹבֵד הָעֲבוֹדָה וְלַבְּעָלִים, לְכָךְ אֲנִי מַצְרִיכוֹ הֶחָזֶה, לִהְיוֹת לוֹ לְעוֹבֵד הָעֲבוֹדָה לְמָנָה, וְזֶהוּ מֹשֶׁה שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּלּוּאִים, וְהַשְּׁאָר אָכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו שֶׁהֵם בְּעָלִים, כַּמְפֹרָשׁ בָּעִנְיָן:
החלב THE FAT — This means the fat of the gut, or, (according to the opinion of Rabbi Ishmael,) of the maw (Chullin 49b; cf. Rashi on Leviticus 3:3).
והאליה AND THE FAT TAIL — This is the portion of the animal from the kidneys and lower down, as is explained in Leviticus, (3:9) because it is said, “[the whole fat tail], he shall take it off hard by the back bone (עָצָה)” i. e. by the place where the kidneys give counsel (עָצָה) (Chullin 11a). In the case of the fat portions of the bullock the “fat tail” is not mentioned, for the “fat tail” was offered only in the case of a male or female lamb and a ram, but an ox and a goat do not require the “fat tail” to be offered.
ואת שוק הימין AND THE RIGHT SHOULDER — We do not find that burning if prescribed for the right shoulder together with the fat parts except in the case of this alone.
כי איל מלאים הוא FOR IT IS A RAM OF מלאים — of שלמים (usually translated peace-offerings): מלואים has the meaning of “perfection” (מלא meaning “full”, so that מלואים is synonymous with שלמים) — something that is perfect in all respects. Scripture informs us that the מלואים (consecration sacrifices) are to be regarded as שלמים-sacrifices, in that they, like the שלמים, promote peace (שלום) between the altar and him who carries out the sacrifical rite (the priest) and the owner of the animal (the worshipper who brings the sacrifice”). Therefore, says God, in this case I make it a condition that the breast shall belong as a portion to him who performs the sacrificial rite, viz., Moses, who officiated at the installation into office (cf. v. 26). — The remainder, Aaron and his sons ate because they were the “owners”, as is expressly set forth in this section (cf. Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 16 2; Midrash Tanchuma, Tzav 4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.