152

ולכן נראה לומר, דבזהר לא נחית כלל לה"(עשר) קדושות", ולא לגדר הקדושה שבמקומות אלו (שלכן לא נזכר שם בכלל לשון קדושה²⁶) כ"א לעצם החפצא דמקומות אלו, דירושלים והר הבית ועזרות הוי חלות ושם בפ"ע (מלבד ענין הקדושה שבהם), ובזה נאמר בזהר ד"ירושלם. . אסחרא להר הבית והר הבית אסחר לעזרות דישראל כו'", כלומר, דהשייכות והתלות דמקומות אלו אינו (רק) בענין הקדושה שבהם, אלא בשמם וגדרם המיוחד²⁷. ונמצא, דחלות שם הר הבית תלוי' בחפצא ד"עזרות דישראל", וכן בשאר המקומות דקא חשיב.

והשתא אתי שפיר הא דחשיב לשכת הגזית ומזבח, כי לשיטת הזהר הרי חלות שם עזרות תלוי בגדר לשכת הגזית "דתמן סנהדרי גדולה יתבין" (דמשמע שאין זה נתינת סימן על מקומה דלשכת הגזית, וסימנא למה לי, אלא שזוהי נתינת טעם, נוגע לחלות דינה בתורת מקום לשכת הגזית, דעזרות סחרין ותלויים בו), וחלות שם לשכת הגזית תלוי' בחפצא דמזבח (ובדין זה לא נוגע המקום ד"עזרת כהנים" כ"א גדר מזבח, וכמרז"ל²⁸ שמקום הסנהדרין "אצל המזבח"²⁹).

וע"פ זה מובן היטב ההמשך בדברי הזהר: התחלת הענין היא "כד ברא קוב"ה עלמא אשרא לימא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא וישובא דכל שבעין אומין כלא אסחר לירושלם וירושלם באמצעיתא דכל ישובא שריא", והרי אוקיינוס ויישובא דע' אומות לית בהון גדר "קדושה", אלא שאין המדובר בחלות קדושה, כ"א בעצם חלות ענין מקומות אלו בברייתו של הקב"ה, ועד"ז הוא בההמשך "והיא (ירושלים) אסחרא להר הבית" וכן בכל חלקי המקדש דכ"א "אסחר" לחלק השני וכיו"ב, שאין המדובר בדין קדושה הנוספת שבו כ"א בעצם החפצא שלו³⁰, וכנ"ל.

ה. ע"פ מה שנת"ל מובן, שיש ב' אופני חלוקת המקומות בא"י וכו': חלוקת הקדושות — עשר קדושות שבמשנה; וחלוקת מקומות נפרדים בתור חפצא בפ"ע ותלותם ושייכותם זל"ז — המקומות שנמנו בזהר.

ולכאורה דבר זה גופא דורש ביאור ב(פנימיות) הענין: מדוע ענינם הפרטי (ושייכותו להשאר) המדובר בזהר — אין