175
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יתקדשו...". מדוע, אפוא, נאמר "ואתה הקרב אליך" לגבי "לכהנו לי", שמכך מובן שבאמצעות היותם לכהנים הם יתקרבו לדרגת משה?
לפיכך מפרש רש"י "לאחר שתגמור מלאכת המשכן":
אילו היו אהרן ובניו נעשים לכהנים לפני סיום מלאכת המשכן, ואף אם היו מקריבים קרבנות, כפי שעשו הבכורים, למרות שלא היו להם בגדי כהונה, אכן אי אפשר היה לומר על כך "ואתה הקרב אליך", כי גם "הכהנים הנגשים אל ה' – להקריב קרבנות"31 היו "מחיצה לעצמם", ואסור היה להם לגשת אפילו למקום שניגש אהרן32, ולא רק למקומו של משה. אך "לאחר שתגמור מלאכת המשכן", כאשר הכהנים העובדים נכנסים למשכן, למקום שבו היה משה נכנס לשמוע את דברי השם33, הרי אף שכדי להיות ראויים לעבוד במשכן בפועל היה צורך בבגדי כהונה, כדלעיל בסעיף ה', אך כיוון שגם המהות והמעלה34 של "לכהנו לי" שלפני כן היא לעבוד במשכן – אלא שחסר ביצוע העבודה בפועל, בדומה לכהנים עתה, לפני שנתחנכו לעבודה – נאמר על כך "ואתה הקרב אליך".
ז. "כהן ששימש..." – דוקא לאחר היותו כהן
לפי האמור לעיל, שאף הענין של "לכהנו לי", עצם הכהונה, הוא רק "לאחר שתגמור מלאכת המשכן", מתורצת שאלה לגבי ההלכה:
ההלכה קובעת, שכהן שעבד עבודה זרה אסור לו לעבוד במקדש35. ומתעוררת השאלה: והרי אהרן בנה מזבח לעגל36, ושיטת רש"י37 היא, שבניית מזבח לקדוש־ברוך־הוא צריכה להיות באופן ש"תחילת עשייתו לשמי", ולפי זה יוצא, שבניית מזבח הוא כבר חלק מ"שימש"38. אמנם, כוונת אהרן ב"ויבן מזבח" היתה כדי "לדחותם"39, אך למעשה הוא בנה את המזבח "לפניו", לעגל, וכיצד היה מותר לו אחר כך לעבוד במשכן40?
אך לפי האמור לעיל, שאהרן ובניו
הערות
- 31. ראה רש"י שם, כב. וראה לעיל הערה 23 בשוה"ג.
- 32. רש"י שם, כד.
- 33. תרומה כה, כב. רש"י שם.
- 34. ראה לעיל הערה 19.
- 35. מנחות קט, א. וכ"ה גם בדרך הפשט, שהרי דין זה יליף שם מקראי. וראה רש"י מ"ב כג, ט.
- 36. תשא לב, ה.
- 37. יתרו כ, כא.
- 38. בדוגמת שחיטה, דאף שכשירה בזר, מ"מ לדעת רב ששת (מנחות שם) גם כששחט לע"ז אין קרבנו ריח ניחוח. ואפילו לדעת ר"נ שם, הרי כתב הרמב"ם (הל' ביאת מקדש פ"ט הי"ג) שגם השוחט לע"ז ואפילו בשוגג – לכתחלה לא יעבוד.
- 39. רש"י תשא שם.
- 40. ואף שהדין דלא ישמש כו' הוא מדברי קבלה, שנתחדש לאחר זמן – הרי פשוט שח"ו לומר על אהרן הכהן שהי' בו ענין כזה שלאחר זמן יהי' כהן נפסל על ידו. ולהעיר ממחז"ל ש"מלבישן לעת"ל" (יומא ה, ב) וראה ג"כ סנה' (צ, ב). ועוד.
רש"י על שמות כ״ה:כ״ב - הטקסט מספריא
ונועדתי. כְּשֶׁאֶקְבַּע מוֹעֵד לְךָ לְדַבֵּר עִמְּךָ, אוֹתוֹ מָקוֹם אֶקְבַּע לַמּוֹעֵד שֶׁאָבֹא שָׁם לְדַבֵּר אֵלֶיךָ:
ודברתי אתך מעל הכפרת. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר (ויקרא א'), זֶה הַמִּשְׁכָּן, מִחוּץ לַפָּרֹכֶת, נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְתוּבִים מַכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה, – בָּא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם: וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וְגוֹ' (במדבר ז'), מֹשֶׁה הָיָה נִכְנָס לַמִּשְׁכָּן, וְכֵיוָן שֶׁבָּא בְתוֹךְ הַפֶּתַח, קוֹל יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם לְבֵין הַכְּרוּבִים, וּמִשָּׁם יוֹצֵא וְנִשְׁמָע לְמֹשֶׁה בְּאֹהֶל מוֹעֵד (ספרי):
ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. הֲרֵי וָי"ו זוֹ יְתֵרָה וּטְפֵלָה, וְכָמוֹהָ הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא, וְכֹה תִפָּתֵר: וְאֶת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר עִמְּךָ שָׁם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא:
ונועדתי AND [THERE] I WILL BE MET [BY THEE] — When I shall appoint you a place of meeting to speak to you that place will I appoint as the place of meeting whither I will come to speak to you.
ודברתי אתך מעל הכפרת AND I SHALL SPEAK WITH THEE FROM ABOVE THE COVER — In another passage, however, it says, (Leviticus 1:1) “And God spake unto him out of the appointed tent, saying” — this is that part of the Tabernacle outside the partition veil whilst the ark and the cover were on the other tide of the veil — consequently we have two verses contradicting each other! But there comes a third verse and reconciles them: (Numbers 7:89) “And when Moses came into the appointed tent to speak with Him, he heard the voice speaking unto him from off the covering etc.” This verse explains exactly what happened. Moses came into the Tabernacle and as soon as he had passed the entrance a voice fell from heaven to the place on the cover which was between the cherubim, and from there it issued and was heard by Moses in the tent of meeting (outside the Holy of Holies; cf. Sifrei Bamidbar 58 and Rashi on Numbers 7:89).
ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל AND OF ALL WHICH I SHALL COMMAND THEE CONCERNING THE CHILDREN OF ISRAEL — This ו of the word ואת is redundant and without import; there are many sentences similar to this in Scripture. However if you wish to explain this ו the verse must be interpreted as follows: [I shall speak with thee from above the cover] and that which (ואת) I shall speak to you will be everything I shall command thee concerning the children of Israel.
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ט׳:י״ג - הטקסט מספריא
כל כהן שעבד ע"ז בין במזיד בין בשוגג אע"פ שחזר בתשובה גמורה ה"ז לא ישמש במקדש לעולם שנאמר ולא יגשו אלי לכהן לי אחד העובד אותה בשירות כגון שנעשה כומר לע"ז או המשתחוה לה או המודה בה וקבלה עליו באלוה הרי זה פסול לעולם עבר והקריב אין קרבנו ריח ניחוח אף על פי שהיה שוגג בעת ששרת או שהשתחוה או שהודה אבל השוחט לע"ז בשוגג אם עבר והקריב קרבנו ריח ניחוח ונתקבל שהרי לא שרת ולא נעשה כומר אלא שחט בלבד והוא שוגג ואע"פ כן לכתחלה לא יעבוד:
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לב ‹ צו ‹ צו ‹ 31 לקו"ש ח"ו ע' 175
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- אגרות קודש כרך כז י'תכג מנחות קט, ב
- אגרות קודש כרך כג ח'תתמו מנחות קט, ב
- אגרות קודש כרך כג ח'תתנז מנחות קט, ב
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות קטעים משיחות ל"ג בעומר ה'תש"ל בקשר לשאלת הגיור מאותו ספר מנחות קט, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז מאותו ספר מנחות קט, ב
- לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה י מאותו ספר מנחות קט, ב
- לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ח מאותו ספר מנחות קט, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ד מנחות קט, א ואילך
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נשיאת כפים קכח דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן נא מנחות קט, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת קג מנחות קט, א
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"ל מנחות קט, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' בחוקותי, ל"ג בעומר, ה'תש"ל מנחות קט, סע"ב