32
אחיך באל יבוא ואין משה בבל יבוא", ופי' הראב"ד41 "ואין משה בבל יבא בכל עת שהרי משה תמיד הי' נכנס לפני ולפנים לשמוע הדיבור מבין שני הכרובים"42, ולא מצינו שיצטרך משה ללבוש בגדי כהונה בכדי ליכנס לפני ולפנים "לשמוע הדיבור"43.
והביאור בזה:
במשכן מצינו שני ענינים: א) כהמקדש — "בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות"44, מקום עבודת45 הכהנים. ב) "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל"46, וזהו "אוהל מועד", מקום המיועד לדיבור עם משה47.
והנה ענין הא' נתחדש במשכן, שאז נצטוו48 "ועשו לי מקדש", לעשות משכן ומקדש — בית לה', לא כמו שהי' לפנ"ז שהיו מקריבים בבמה בכל מקום; ואילו ענין הב', ש"נועדתי לך שם" (מקום מיועד לדיבור ה'), כבר הי' לפני הקמת המשכן, באהלו של משה, כמ"ש49 "ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אוהל מועד והי' כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד", "והי' כבוא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האוהל ודבר עם משה", "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים גו' ושב אל המחנה". והיינו ש"אוהל מועד" הי' לפני הקמת המשכן, ב"אהלו של משה", שבו הי' הקב"ה מדבר עם משה ומלמדו תורה50. אלא ש"הדבר הזה נהג מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר. . ומשהוקם (המשכן) לא נדבר עמו עוד אלא מאוהל מועד"51.
והנה ענינו של משה הוא שעל ידו היא מסירת דבר ה' (התורה) לישראל, והוא תמיד מוכן לדבור ה'52, וא"כ עיקר ענינו של המשכן ביחס למשה הוא מה שהוא "אוהל מועד", "ונועדתי לך שם", ולכן י"ל דכמו שהי' באהלו של משה, שלא הוצרך לבגדים מיוחדים לשמוע "את כל אשר אצוה אותך", כן הוא באוהל מועד שבמשכן, שהכניסה בשביל לשמוע דבר ה', אינה צריכה בגדים מיוחדים, בגדי כהן (כה"ג)53, כי זהו ענינו
הערות
- 41. ראה עד"ז גם מדרש הגדול ר"פ אחרי.
- 42. בצפע"נ עה"ת אחרי שם כ' על דברי הראב"ד "חס ושלום רק בהיכל ושלא לצורך עבודה אסור כהן ומשה רבינו מותר". אבל להעיר שגם בנוגע לאהרן איתא במדרש (ויק"ר פכ"א, ז. וראה רד"ל שם. שמו"ר פל"ח, י ובמפרשים שם) בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס בסדר הזה. וראה תו"ש תצוה (הנסמן בשוה"ג לצפע"נ שם) פכ"ט אות קמו. ועוד.
- 43. ומ"ש רש"י בר"פ ויקרא "הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין", ד"משה הי' נכנס למשכן וכיון שבא בתוך הפתח קול יורד מן השמים לבין הכרובים ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד" (פרש"י תרומה כה, כב) — י"ל דהא והא הוי, אלא שבפשש"מ נקט אחד מהם, אהל מועד, כיון שאין הכרח ליכנס לקד"ק. ודוחק (וראה תו"ש שם. וש"נ).
- 44. ל' הרמב"ם ריש הל' בית הבחירה.
- 45. ראה רמב"ם בספר המצות מ"ע כ'.
- 46. תרומה כה, כב.
- 47. ראה רמב"ן ר"פ תרומה.
- 48. תרומה כה, ח.
- 49. תשא לג, ז ואילך.
- 50. ראה פרש"י שם, ז "בית ועד למבקשי תורה".
- 51. פרש"י שם, יא.
- 52. ראה בהעלותך יב, ד ובפרש"י. וראה גם רש"י שם ט, ז.
- 53. כי גם את"ל שהטעם לזה שבעבודת פנים צריכים בגדים מיוחדים, בגדי לבן, י"ל שהוא מצד קדושת המקום, דמקום קה"ק בעי בגדי לבן, ולא דהוי חובת העבודה (ראה בארוכה בזה לקו"ש חכ"ב ע' 594) — י"ל דזה שייך רק בכניסה דכה"ג לקה"ק, שזהו מקום עבודתו, אבל לא בשייכות לכניסת משה, שאצלו הוא מקום של "ונועדתי". ועצ"ע. ולהעיר מאוה"ח תצוה (כח, ב) דבגדי כהונה ענינם הוא רק לכבוד ולתפארת לאהרן ובניו. וראה בית האוצר מערכת בגדי כהונה (כלל יו"ד).
ויקרא רבה כ״א:ז׳ - הטקסט מספריא
מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (ויקרא טז, ב): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ, אָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר לוֹ לֵךְ נַחֲמוֹ בִּדְבָרִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַיִם. (ויקרא טז, ב): וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, צַעַר גָּדוֹל הָיָה לוֹ לְמשֶׁה בְּדָבָר זֶה, אָמַר אוֹי לִי שֶׁמָּא נִדְחַף אַהֲרֹן אָחִי מִמְחִצָּתוֹ. בְּכָל עֵת, יֵשׁ עֵת לְשָׁעָה, וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת. יֵשׁ עֵת לְיוֹם (יחזקאל ד, יא): וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה. יֵשׁ עֵת לְשָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יא, א): וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה. יֵשׁ עֵת לִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה (תהלים קה, יט): עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ. יֵשׁ עֵת לְשִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ט, ב): לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאוֹמֵר (ירמיה כז, ז): עַד בֹּא עֵת אַרְצוֹ. יֵשׁ עֵת לְעוֹלָם (תהלים ד, ח): נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֹא כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה סָבוּר, לֹא עֵת לְשָׁעָה, וְלֹא עֵת לְיוֹם, וְלֹא עֵת לְשָׁנָה, וְלֹא עֵת לִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְלֹא עֵת לְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא עֵת לְעוֹלָם, אֶלָּא בְּכָל שָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה לִכָּנֵס יִכָּנֵס, רַק שֶׁיִּכָּנֵס בַּסֵּדֶר הַזֶּה. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אֶלְעָאי אָמַר בִּשְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה זוּגִין בִּשְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה רִמּוֹנִים, וְרַבָּנָן אָמְרֵי בְּשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זוּגִין וּבְשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם רִמּוֹנִין.
הטקסט של שמות רבה לח י אינו זמין בספריא.
רש"י על שמות כ״ה:כ״ב - הטקסט מספריא
ונועדתי. כְּשֶׁאֶקְבַּע מוֹעֵד לְךָ לְדַבֵּר עִמְּךָ, אוֹתוֹ מָקוֹם אֶקְבַּע לַמּוֹעֵד שֶׁאָבֹא שָׁם לְדַבֵּר אֵלֶיךָ:
ודברתי אתך מעל הכפרת. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר (ויקרא א'), זֶה הַמִּשְׁכָּן, מִחוּץ לַפָּרֹכֶת, נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְתוּבִים מַכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה, – בָּא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם: וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וְגוֹ' (במדבר ז'), מֹשֶׁה הָיָה נִכְנָס לַמִּשְׁכָּן, וְכֵיוָן שֶׁבָּא בְתוֹךְ הַפֶּתַח, קוֹל יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם לְבֵין הַכְּרוּבִים, וּמִשָּׁם יוֹצֵא וְנִשְׁמָע לְמֹשֶׁה בְּאֹהֶל מוֹעֵד (ספרי):
ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. הֲרֵי וָי"ו זוֹ יְתֵרָה וּטְפֵלָה, וְכָמוֹהָ הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא, וְכֹה תִפָּתֵר: וְאֶת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר עִמְּךָ שָׁם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא:
ונועדתי AND [THERE] I WILL BE MET [BY THEE] — When I shall appoint you a place of meeting to speak to you that place will I appoint as the place of meeting whither I will come to speak to you.
ודברתי אתך מעל הכפרת AND I SHALL SPEAK WITH THEE FROM ABOVE THE COVER — In another passage, however, it says, (Leviticus 1:1) “And God spake unto him out of the appointed tent, saying” — this is that part of the Tabernacle outside the partition veil whilst the ark and the cover were on the other tide of the veil — consequently we have two verses contradicting each other! But there comes a third verse and reconciles them: (Numbers 7:89) “And when Moses came into the appointed tent to speak with Him, he heard the voice speaking unto him from off the covering etc.” This verse explains exactly what happened. Moses came into the Tabernacle and as soon as he had passed the entrance a voice fell from heaven to the place on the cover which was between the cherubim, and from there it issued and was heard by Moses in the tent of meeting (outside the Holy of Holies; cf. Sifrei Bamidbar 58 and Rashi on Numbers 7:89).
ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל AND OF ALL WHICH I SHALL COMMAND THEE CONCERNING THE CHILDREN OF ISRAEL — This ו of the word ואת is redundant and without import; there are many sentences similar to this in Scripture. However if you wish to explain this ו the verse must be interpreted as follows: [I shall speak with thee from above the cover] and that which (ואת) I shall speak to you will be everything I shall command thee concerning the children of Israel.
ספר המצוות, מצוות עשה כ׳ - הטקסט מספריא
היא שצונו לבנות בית הבחירה לעבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו תהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה. והוא אמרו יתעלה ועשו לי מקדש. ולשון ספרי שלש מצות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק. הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה. וכבר בארנו שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה והשלחן והמזבח וזולתם כלם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש, וכבר ייחד הצווי בכל חלק וחלק. אמנם אמרו במזבח מזבח אדמה תעשה לי שיחשב בזה שהיא מצוה בפני עצמה חוץ ממצות מקדש. הענין בו כמו שאספר לך אמנם פשטיה דקרא הנה הוא מבואר כי הוא מדבר בשעת היתר הבמות שהיה מותר לנו בזמן ההוא שנעשה מזבח אדמה בכל מקום ונקריב בו. וכבר אמרו כי ענין זה הוא שצוה לבנות מזבח שיהא מחובר בארץ ושלא יהיה נעתק ומטלטל כמו שהיה במדבר. והוא אמרם במכילתא דרבי ישמעאל בפירוש זה הפסוק כשתכנס לארץ עשה לי מזבח מחובר באדמה. וכאשר היה הדבר כן הנה זה הצווי נוהג לדורות ויהיה מחלקי המקדש, רוצה לומר שיבנה מזבח אבנים בהכרח. ובמכילתא אמרו בפירוש ואם מזבח אבנים תעשה לי רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה האחד מהם ואם מזבח אבנים, אמרו ואם מזבח אבנים חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות תלמוד לומר אבנים שלמות תבנה וגו'. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בכללה כלומר בנין בית המקדש ותארו ובנין המזבח והיא מסכת מחוברת לזו והיא מסכת מדות. וכן התבאר תבנית המנורה והשלחן ומזבח הזהב ומקום הנחתם מן ההיכל בגמרא מנחות ויומא. (תרומה, עבודה, בית הבחירה פ"א):
רש"י על במדבר ט׳:ז׳ - הטקסט מספריא
למה נגרע. אָמַר לָהֶם אֵין קָדָשִׁים קְרֵבִים בְּטֻמְאָה, אָמְרוּ לוֹ יִזָּרֵק הַדָּם עָלֵינוּ בְכֹהֲנִים טְהוֹרִים וְיֵאָכֵל הַבָּשָֹר לִטְהוֹרִים, אָמַר לָהֶם "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה" — כְּתַלְמִיד הַמֻּבְטָח לִשְׁמֹעַ מִפִּי רַבּוֹ; אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה שֶׁכָּךְ מֻבְטָח, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיָה רוֹצֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה; וּרְאוּיָה הָיְתָה פָרָשָׁה זוֹ לֵאָמֵר עַ"יְ מֹשֶׁה כִּשְׁאָר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, אֶלָּא שֶׁזָּכוּ אֵלּוּ שֶׁתֵּאָמֵר עַל יְדֵיהֶן, שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַ"יְ זַכַּאי (שם):
למה נגרע WHEREFORE ARE WE KEPT BACK? — He (Moses) had said to them, “Sacrifices are not permitted to be offered by anyone who is in a state of uncleanness”. They retorted, “למה נגרע” — Why should that prevent us? Let the blood be sprinkled on our behalf by clean priests, and let the flesh be eaten by the clean”. (i.e. let us partake of the flesh at night when we shall already be clean: see Note). Thereupon he said to them: “Stand still (i.e. wait a short time) and I will hear [what the Lord will command concerning you]” — he said this with confidence, like a pupil who is certain that he will get information from his teacher at any time. Happy, indeed, is a human being (lit., one born of woman) who may so confidently rely that at any time when he wishes to do so he may speak with the Shechinah! — This section, in fact, ought to have been said by Moses, just as all the other sections of the Torah, only that these men were privileged that it should be promulgated through their intervention, because “meritorious deeds are brought about by worthy men” (Sifrei Bamidbar 68; Bava Batra 119b).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.