תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לא הוספות

יו"ד שבט

רשימת העמודים (12) מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

234יו"ד שבט

מאשר הנני קבלת מכתבו — בו כותב ר"פ מההתועדות בעת רצון,

ויהי רצון שיפעלו דברי התעוררות פעולתם מתאים לדבר משנה, לא המדרש עיקר אלא המעשה, ובפרט שהרי זה עתה באנו מיום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיאנו, אשר בכל שנה ושנה עולה בעילוי אחר עילוי גם לגבי העלי' דשנה שלפני', וגופא — אלו המקושרים, השייכים וההולכים בהדרכתו — בתר רישא אזיל (אלא שכמובן שצ"ל גם אתעדל"ת וגם פעולות התחתון), וכמובן גם ממאמר התיקונים (כן הוא באגה"ק. ולע"ע מצאתי כל הענין בזח"ג רעג, א. וראה ג"כ שם רטז, ב. ובתיקונים (תס"ט קיב, א. קיד, א. ת"ע קלח, א) מצאתי רק חלק מהמבואר באגה"ק שם. — ואולי טעות המעתיק הוא באגה"ק — ונשתרבב לו ממש"כ בתניא פמ"ד "בהתיקונים") המובא באגה"ק סי' ז"ך כמו שמש המאיר מתחת לארץ לששים רבוא כוכבים. . .

(ממכתב כ"ז שבט, תשי"ח)

נעם לי לקרות במכתבו של כת"ר מי"ב שבט תוכן דבריו בההתועדות בעת רעוא דרעווין ולית זעפין כי בי' מלכא בגלופין, ובפרט ביום ההילולא של צדיק יסוד עולם אשר עבד במס"נ בהקו שיוסיף לי ה' בן אחר, וכמדובר מאז מאחר לעשות בן, ובאחר, הרי נכנס גם הסוג היותר פחות שעליו מכריזין חוץ מאחר, ושגם בשבילו עצה היעוצה בתורתנו תורת חיים שידחק ואז יכנס, ומי שנסי נסים נעשו לו (וכדרז"ל ברכות נ"ז ריש ע"א יוחנן נסי נסים נעשו לו) הוא מפסיק גם העשן.

וי"ל רמז נוסף בזה ע"פ הנראה במוחש שככל שירבה גשם וחומר העץ יתרבה ג"כ העשן ולהיפך כשנזדכך החומר וגם הגשם שנעשה רוחני, אין מקום לעשן, כי כבר הוא כולו רוחני ואור.

יצחק דמייחד הקב"ה שמו עליו (תנחומא תולדות ז' כי אפרו (יסוד היותר גס העפר. אגה"ק סט"ו) ג"כ צבור ע"ג המזבח). . .

(ממכתב ט"ז שבט, תשי"ז) 235ב"ה, בימים שבין יו"ד וט"ו בשבט¹, ראש השנה² לאילנות³,

ה'תשמ"ז. ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בבואנו^* מיום יו"ד שבט, יום⁴ ההילולא⁵ של כ"ק מו"ח אדמו"ר, עדיין "חי" בזכרון הענין של נצחיות הנפש בכלל, ובפרט נצחיות נפשו של נשיא⁶ בישראל ואשר כל חייו בעולם הזה היו קשורים וחדורים בנצחיות התורה והמצוות, וביחוד, כיוון שבעל ההילולא הקים דור, ודורי דורות, של תלמידים⁷ וממשיכים ההולכים בדרכיו,

ובמיוחד כאשר המטרה העיקרית של עבודתו⁸ ופעילותו היתה הפצת התורה (הנגלית והפנימית) והמצוות בחוגים הרחבים ביותר של יהודים בכל מקום, עד שהדבר יקיף את כל יהודי ואת כלל היהודים, בנערינו⁹ ובזקנינו בבנינו ובבנותינו, 236בלי יוצא מן הכלל, ואדרבה: "כולנו כאחד¹⁰", ובאופן של "עמדו הכן כולכם¹¹" ולומר לה': "נעשה ונשמע¹²" — את כל המצוות ואת כל התורה כולה, לנצח.

לפיכך, מופנית ההצעה והבקשה הכפולה דלהלן לכל אחד ואחת, יהודים בכל מקום שהם, ובהקדמה:

כל שנה, ומשנה לשנה, ביום הילולא, צריכים להיות, ונהיים, כל עניני בעל ההילולא, לא רק נמשכים, כי אם, ובעיקר, מתחדשים¹³ ביתר שאת וביתר עוז, כפי שצריכים להיות כל עניני הטוב והקדושה, כפי ההוראה "מעלין בקודש¹⁴", ובפרט בענינים כלליים ועיקריים.

ההתחדשות היא גם בענינים שכבר היו מקודם, אלא שלפני כן לא היה הענין דבר עיקרי, או לא באותה הדגשה כפי שהיא מתבטאת באופן המחודש. וממילא מעוררת ההתחדשות, אצל אנשים בכלל, ואצל יהודים בפרט, כוחות רעננים, המתבטאים גם במעשה בפועל, והרי "המעשה הוא העיקר¹⁵". כך נעשים הענינים המחודשים (גם אם אינם חדשים) "כחדשים", ועד לכדי התחדשות¹⁶ העושה אותם "חדשים" ממש¹⁷.

* * *

טבע האדם, כפי שברא אותו הקב"ה, הוא שתופעה יום-יומית, או אפילו תופעה שאינה תכופה אלא שהיא באה יחד עם, או בתוך, ענינים אחרים, ולא כדבר עיקרי — הרי אין היא מעוררת תשומת לב מיוחדת, גם אם הענין כשלעצמו יהיה חשוב ככל שיהיה.

237שונה הדבר כאשר הדבר מופיע כדבר עיקרי, ובתוספת הדגשה מתאימה, שאז ההתייחסות אליו וההיענות הם באופן אחר לגמרי.

ובנוגע אלינו — ענין שכבר דובר עליו בעבר, אבל לא במלוא ההדגשה הנדרשת כשמדובר בדבר עיקרי בחיי יום יום:

לעשות כל בית יהודי ל"מקדש מעט¹⁸", כפי שהדבר רמוז בציוויו והבטחתו¹⁹ של הקב"ה: "ועשו לי מקדש²⁰ ושכנתי בתוכם", כהדגשת חכמינו ז"ל²¹ שלא נאמר "ושכנתי בתוכו" (לשון יחיד: במקדש), אלא "בתוכם" (לשון רבים) — בכל אחד ואחת, ב"לבבך", "נפשך", "מאודך-ממונך", בכל בית יהודי²².

במלים פשוטות: באים לבטא במלוא ההדגשה כי יש לעשות את הענין של "ושכנתי בתוכם" — לדבר עיקרי, ולהתמסר לכך בפועל בהשתדלות הגדולה ביותר, במחשבה דיבור ומעשה, לשם הבאת הדבר להגשמה מעשית במדה המלאה ביותר.

ביתר בהירות ויתר פירוט: ה"המקדש מעט" — "ושכנתי בתוכם" — בלבו של כל יהודי ובכל בית יהודי, יהוו השתקפות ובבואה, כביכול, של המקדש הכללי²³, שכלל בתוכו, ושימש בזה מקור לכל העולם, את כל שלושת העמודים²⁴ שעליהם העולם עומד: תורה, עבודה²⁵ וגמילות חסדים.

תורה— מודגשת בפרט הראשון²⁸ של "ועשו לי מקדש" — בהציווי: "ועשו ארון²⁹ 238וגו' ונתת אל הארון²⁷ את העדות³⁰" (התורה³¹) — בקודש הקדשים של המשכן והמקדש,

ותיכף³² לאחר שהושלמה התורה (שבכתב) — בא הציווי והקיום של: "ושמתם אותו (את ספר התורה) מצד ארון ברית ה³⁴'" — בקודש הקדשים.

עבודה — "ביתי בית תפלה³⁵ יקרא" ו"זה שער השמים³⁶", כל התפילות מכוונות ועולות³⁷ דרך בית המקדש³⁸ (וקודש הקדשים).

והרי "ועשו לי מקדש" בכלל הוא שיהא "בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות", כפי שמסביר הרמב"ם³⁹, והכוונה והתוכן הפנימי של הקרבן⁴⁰ הוא — "אדם כי יקריב⁴¹ מכם קרבן לה'", להתקרב⁴² אל ה', עד לידי הקרבת חלבו ודמו⁴³, תפלה במסירת הרצון והנפש.

גמילות חסדים — כפי הציווי הפרטי שמיד לאחר "ועשו ארון" (ופרטיו) "ועשית שולחן גו' ונתת על השולחן לחם⁴⁴", שבית המקדש היה המקום שממנו השפיע⁴⁵ הקב"ה את כל חסדיו⁴⁶ מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, בשביל העולם בכלל⁴⁷ ובשביל בני ישראל במיוחד.

* * * 239בכל האמור קיים ציוויו של ה': "והלכת בדרכיו⁴⁸", כשם שה' גומל חסדים, כך, כביכול, תהיה אתה גומל חסדים וכו'. ה"מקדש מעט" שבכל בית יהודי צריך לגלם בתוכו את כל שלושת העמודים האמורים:

תורה: — "בית שמגדלין בו תורה⁴⁹", בית שבו לומדים תורה⁵⁰ בקביעות⁵¹, ובאופן של "מגדלין", גדלות בכמות ובאיכות, כולל גם שהבית יהיה "בית מלא ספרים⁵²", שהספרים לא ישארו על המדף או בארון, אלא שכל הבית יהיה "ממולא⁵³" ב(תוכנם של) הספרים.

תפלה: — "בית שמגדלין בו תפלה", החל מפתיחת היום ב"מודה אני לפניך מלך" ועד ל"השכיבנו אבינו לשלום" בקריאת שמע שעל המטה.

התפלה היא בצבור בבית הכנסת, אבל מיד שיתעורר משנתו על מטתו — יקום ויאמר: מודה אני⁵⁴ וכו', והיום מסתיים בקריאת-שמע שעל המטה, וביניהם כמה תפלות וברכות, ברכות לפני המזון ולאחרי המזון וכו'.

גמילות חסדים: — נוסף לקופת הצדקה שבבית, הרי זה בית שמקיימים בו הכנסת אורחים, גמילות חסדים בנפשו בגופו ובממונו⁵⁵ ליחידים ולכלל, תמיכת והחזקת מוסדות תורה, בתי כנסיות לתפלה, ומוסדות צדקה וחסד וכו'.

240בית כזה — "מקדש מעט" — נמשל, כביכול, ל"מקדש אד' כוננו ידיך" (בפרשת השבוע⁵⁶), הקשור בפסוק הבא מיד לאחריו⁵⁷: "ה' ימלוך לעולם ועד",

זהו בית ש"מודה אני⁵⁸ לפניך מלך" חודר בכל עניני הבית ומהווה נקודת מוקד יסודית להנהגת הבית ובני הבית של כל היום, "לעולם ועד⁵⁹".

ודאי ישנם כל שלושת הענינים האמורים — תורה, תפלה וצדקה — בבתי היהודיים, אך אין הדבר דומה למצב שבו עושים אותם לעיקר ויסוד של כל עניני הבית.

ומאחר שהקב"ה דורש מן האדם לעשות לפי כוחו⁶⁰ — מובן שמה שהקב"ה דורש מכל יהודי, איש או אשה, הרי זה לגמרי במסגרת כוחותיו ואפשרויותיו לבצע, אבל בד בבד דורש הקב"ה שכל אחד ואחת ינצל את כוחותיהם בכל מלוא המדה⁶¹. בפרט ע"פ מאמר הידוע⁶² שלא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה (כלומר, מיותר ובלתי ניתן לניצול), והוא מצפה לפיכך שהכוחות אשר הוא מעניק⁶³ ינוצלו במלוא המדה.

בכך נכללים גם הכוחות שהקב"ה מעניק ליהודי לקיים את הציווי "להעלות בקודש" — לא להסתפק במצב שבהווה, יהיה טוב ככל שיהיה, כי אם ללכת "מחיל אל חיל⁶⁴", לעלות ולהתעלות יותר ויותר, מזמן לזמן ומיום ליום, בכל הענינים של טוב וקדושה.

* * *

וכאן גם הקשר לראש השנה לאילנות, הלקח ממנו:

התורה אומרת "כי האדם עץ השדה⁶⁵", האדם נמשל לאילן⁶⁶. סימן לעץ חי הוא, 241שהוא צומח כל העת⁶⁷, ותכליתו של כל עץ היא להוציא פירות טובים⁶⁸ ופירי פירות⁶⁹, רבים יותר ככל האפשר וטובים יותר ככל האפשר.

נדרש מיהודי שיפעל באופן של צמיחה מתמדת, מוסיף והולך בכל עניני טוב, המתבטאים וקשורים בשלושת העמודים, תורה, תפלה וגמילות חסדים (מצוות)⁷⁰,

וכיוון שכל הענינים האלה קשורים עם הקב"ה, אין סוף ברוך הוא, הרי ממילא גם הם אין-סופיים⁷¹, ותמיד יש מקום להוסיף בהם,

וגם להוספה ולעליה העניק הקב"ה את כל הכוחות הנחוצים, כאמור, ויותר מכך: לעשות ולפעול בכל האמור בשמחה ובטוב לבב.

* * *

ויהי רצון, שכל אחד ואחת יצליחו בכל האמור, שעל ידי כך יחישו עוד יותר את בנין בית המקדש, הרמוז בפסוק "מקדש אד' כוננו ידיך", בביאת משיח צדקנו, כאשר יקויים⁷² "ה' ימלוך לעולם ועד",

ויקויימו במלואם היעודים: רצית השם ארצך⁷³, ארצנו תתן יבולה⁷⁴, לשכון כבוד 242בארצנו⁷⁵, משום שיקויים: הראנו ה' חסדך, וישעך תתן לנו (חסדך שלך וישעך שלך), ובאופן של "הראנו⁷⁶", "וראו כל בשר⁷⁷" — לעיני בשר ממש.

בכבוד ובברכה

ובברכת הצלחה בכל האמור

מקום החתימה

ב"ה, בימים שבין יו"ד שבט, יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר,

וט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות,

ה'תשמ"ז. ברוקלין, נ.י.

לכל ילדי ישראל

בכל מקום שהם

השם עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנוסף^* למכתב הכללי והכולל — באה כאן בפרט ההצעה והבקשה הכפולה אל כל אחד מכם, ילד וילדה, לעשות מן החדר שלכם, המטה, השולחן וכו' — "בית" של תורה, תפלה וגמילות חסדים: ללמוד בו כל יום תורה, לומר תפלה להשם, לתת צדקה בקופת-צדקה (לבד משבת ויום טוב), וכיוצא בזה.

ולכל אחד מכם יהיה סידור (תפלה) משלו, חומש (או ספר אחר של תורה) משלו, וכן להבדיל, קופת-צדקה משלו.

[ולרשום — על הדף שלפני התחלת הסידור או הספר — "להשם הארץ ומלואה" (או בראשי-תיבות" "לה"ו") ואת השם שלו, כמנהג ישראל. ואם אפשר — גם על קופת-הצדקה].

* * *

והשי"ת יברך ויצליח את כל אחד מכם "לצמוח" לגדול ולהתעלות בתורה ותפלה וגמילות חסדים ומצות — בהתאם להרמז של ראש השנה לאילנות, ולהביא במשך כל השנה הרבה פירות טובים (מעשים טובים),

— כפי ברכותיו הרבות של כ"ק מו"ח אדמו"ר,

ושתעשו את כל זה בבריאות טובה ובשמחה.

בברכת הצלחה רבה בכל זה

מקום החתימה 243חלק משיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים מבה"ח וער"ח אדר ה'תשמ"ז

— ע"ד ההשתדלות שכל ילדי ישראל שי' יעשו בית תורה, תפלה וגמ"ח —

בהמשך למכתב הכללי המיוחד לכל ילדי ישראל שי' — באתי לעורר ולזרז עוד הפעם בבקשה כפולה בנוגע לתוכן המכתב, שכל אחד ואחת מילדי ישראל, בכל מקום שהם, יעשה מחדרו הפרטי, מטתו ושולחנו כו' "מקדש מעט"¹, "בית" של תורה, תפלה וגמילות חסדים:

בחדרו של כל ילד וילדה — יניחו, במקום חשוב ובולט ונראה לעין, חומש (או ספר אחר של תורה), סידור, וכן (להבדיל) קופת צדקה.

וכדאי שהחומש הסידור וקופת הצדקה יהיו שלהם דוקא, וגם ירשמו את שמם (הילדים בעצמם, או ההורים) על הדף שלפני התחלת הסידור או החומש, ואם אפשר — גם על קופת הצדקה, וכמנהג ישראל — ירשמו לפנ"ז "לה' הארץ ומלואה"² (או בראשי -תיבות: לה"ו).

ובודאי אין צורך להאריך בגודל התועלת שבדבר —

הן בנוגע לעצם העובדה שבחדרו של כל ילד וילדה ישנם ג' הדברים דתורה תפלה וגמילות-חסדים,

ועוד ועיקר — שעי"ז יתוסף בלימוד התורה בחומש (וכיו"ב) ובתפלה לה' מידי יום ביומו, ובימות החול — גם בנתינת הצדקה, וכל זה — בחיות וחביבות מיוחדת, מכיון שנעשה בחומש סידור וקופת-צדקה המיוחדים, שייכים להם, כטבעם של ילדים,

והן בנוגע לרשימת שמם של הילדים לאחרי "לה' הארץ ומלואה" — שעי"ז (א) מזכירים ומדגישים את השם היהודי של כאו"א מילדי ישראל, גם לאלו שלעת -עתה עדיין אינם מרבים להשתמש בשמם היהודי, (ב) ועיקר: מחנכים את ילדי ישראל ומחדירים במוחם ולבם שכל חפץ שלהם קשור עם הקב"ה, "לה' הארץ ומלואה".

* * *

ובקשה מיוחדת וכפולה — להורים, מחנכים ומחנכות, מדריכים ומדריכות, מנהלי מוסדות חינוך וכיו"ב שי':

נוסף לכך שהם עצמם, בתוככי כל בני ובנות ישראל, צריכים לעשות מביתם הפרטי בית תורה תפלה וגמ"ח, כמבואר בארוכה במכתב הכללי והכולל —

מוטלת עליהם האחריות, ביחד עם הזכות הכי גדולה, להשפיע ולפעול על הילדים והילדות שיעשו כל הנ"ל.

244וכדי להדגיש ולהבליט את החשיבות המיוחדת בפעולתם של הילדים — באה בקשה הנ"ל בשני מכתבים:

מכתב א', בארוכה ובפרטיות — אל בני ובנות ישראל, שאצלם, ענינים אלו הם מעיקר הדין; ומכתב א', בקיצור ונקודה — לכל ילדי ישראל, שאצלם, ענינים אלו הם מצד חינוך,

אבל הובטחנו³ "חנוך לנער על פי דרכו (שעי"ז) גם כי יזקין לא יסור ממנה".

וזה מגדיל ביתר שאת ויתר עוז זכות המחנכים וגם אחריותם — כיון שנוגע לכל משך ימי חייו של המחונךכת.

ובקשתי כפולה — כאמור — שההורים, המורים והמדריכים כו', יעוררו וישפיעו על הילדים בכל הנ"ל,

ועוד, וגם זה עיקר — שיסבירו להילדים את המבואר ומפורש בספרי קדמונינו גדולי ישראל (ומשם צומצם ונעתק תוכן המכתב הארוך, שנקודתו) — שבית המקדש הכללי כולל את ג' הדברים שעליהם העולם עומד, תורה תפלה וגמ"ח, ומעין זה צריך להיות גם בביתו וד' אמותיו של כאו"א מישראל, "מנער ועד זקן טף ונשים"⁴,

ובודאי ימצאו את הסגנון והאותיות המתאימים לפי -ערך שכלם והבנתם של הילדים וגילם.

וכדאי שהמדריכים והמדריכות שי' ישאלו את הילדים והילדות שי': ה?משתמשים בסידור, חומש וקופת הצדקה שלהם —

מזמן לזמן ובפרט — ביומין זכאין.

* * *

בטח יפרסמו בקשה כפולה זו בכל מקום ומקום, ובמיוחד בין אלה שיש להם השפעה חשובה בענין החינוך,

ותקוותי חזקה שיתקבלו הדברים, ויפעלו פעולתם,

ובודאי יצליחו בכל זה בהצלחה רבה ומופלגה — כפי שרואים במוחש בתקופה האחרונה את מדת ההצלחה בפעולות אלו, ובודאי יהי' כן גם בעתיד,

וכפי שאמר הקב"ה שהוא המצווה: ועשו⁵ לי מקדש ושכנתי בתוכם (כמועתק במכתב הכללי פי' רז"ל בהדיוק בתוכם): "ובחנוני⁶ נא בזאת"!

ועוד וג"ז עיקר — שעי"ז זוכים להחיש ולהקדים בנין בית המקדש הכללי, והעיקרי, בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו ממש.

———————— 245נסתיימה שנת ההסתלקות של נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

מתגברים הגעגועים באשר כלה קייץ עובר חורף ואנחנו לא נושענו.

אבל מצד השני ההרגל עושה את שלו. ויש מקום לחשש אשר יתיישן הדבר, ואור וחום ההתקשרות לנשיאנו, לתורתו ולהוראותיו — אשר כולא חד — ילך הלוך וחסור ח"ו.

אלה הדברים אשר דבר משה בנוגע לתורה: הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום. ופירושו: כדיוטגמא (מכתב המלך) חדשה שהכל רצין לקראתה.

ובנוגע למצות: מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום. ופירושו: שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום^*.

(ממכתב ט"ו בשבט ר"ה לאילן, ה'תשי"א)

————————

הערות

עמוד 235

1. ט"ו בשבט: אין אומרים בו תחנון (שו"ע או"ח סקל"א ס"ו), ומנהג ישראל לאכול פירות האילן ביום זה — מג"א שם ס"ק טז. השלמה לשו"ע אדה"ז (לבעהמ"ס דברי נחמי') שם ס"ח. [ויש נוהגים לומר ליקוטים מתנ"ך וזהר כו' (נדפסו בס' פרי עץ הדר — ויניציאה, תפ"ח. וכמ"פ לאח"ז). — ולא ראיתי במדינותינו נוהגים כן]. — וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך חמשה עשר בשבט ס"ד. וש"נ.
2. ראש השנה לאילנות: משנה ריש מסכת ר"ה (כדעת ב"ה, שהלכה כמותן. ראה — בנדו"ד — רמב"ם הל' תרומות פ"ה הי"א. הל' מעשר שני פ"א ה"ב). וראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' תיג-ד.
3. לאילנות: כן הוא בכ"מ. במשנה שם: לאילן (וראה לקוטי לוי"צ שם אודות הגימטריא ד"אילן" — "אילן", ולא "אילנות") — נת' בהתוועדות ש"פ יתרו ה'תשמ"ה בסופה.
*. תרגום מאידיש. — נדפס בלקו"ש חכ"ו ע' 412.
4. שבט, יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר: השייכות דחודש שבט לבעל ההילולא — ראה לקו"ש חכ"ו ע' 4-93 (ושם ע' 90 ואילך). ובארוכה ראה שיחות: ש"פ שמות מבה"ח שבט ה'תשמ"ו ס"א-ב (לקו"ש שם ע' 300-299); ש"פ וארא ר"ח שבט ה'תשמ"ו (שם ע' 315 ואילך). ש"פ וארא ר"ח שבט ש.ז. (סה"ש תשמ"ז).
5. ההילולא: ראה אגה"ק סי' ז"ך וביאורו וסי' כח. סידור שער הל"ג בעומר (דש, ב-ג). אוה"ת נ"ך כרך ב (ע' תתקנד ואילך). ד"ה להבין ענין ל"ג בעומר בתו"ח שמות (רחץ, ב ואילך). ד"ה להבין ענין הילולא דרשב"י בסה"מ תקס"ד (ע' קד), מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב (ע' תרסו ואילך), תרנ"ד (ע' רסא ואילך), תרע"ח (ע' רצא ואילך), עטר"ת (ע' תיג ואילך). ד"ה ואתם הדבקים תרפ"ו (ע' רכב ואילך). ועוד.
6. נשיא. . כל חייו. . וחדורים. . התורה והמצוות: כנודע שחיי הצדיק אינם חיים בשריים כ"א חיים רוחניים שהם אמונה ויראה ואהבה — אגה"ק ביאור לסי' ז"ך (קמו, ב).
7. תלמידים. . ההולכים בדרכיו: ובלשון אדה"ז באגה"ק סי' ז"ך (קמו, א): בראותו ילדיו מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמו יתברך אשר יתגדל ויתקדש כאשר נלך בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נס"ו.
8. עבודתו. . היתה הפצת התורה: להעיר מאו"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) קז, סע"ג ואילך (בהוצאת קה"ת תש"מ ואילך — סתמ"א): ויש צדיקים העומדים בפרץ. . נקראים שומרי תורה.
9. בנערינו. . ובבנותינו: ע"פ לשון הכתוב — בא יו"ד, ט.

עמוד 236

10. כולנו כאחד: אשר עי"ז נעשה "ברכנו אבינו" — ברכת "שים שלום" בסוף תפלת העמידה. וראה תניא פרק לב.
11. עמדו הכן כולכם: לשון כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו בקשר ליום הסתלקות-הילולא של אביו (כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) — נדפס בקונטרס ל"ו בתחלתו (סה"מ קונטרסים ח"ב שצז, ב). אגרות-קודש שלו ח"ד ע' רעח-ט. וראה לקו"ש ח"ו ע' 4-283.
12. נעשה ונשמע: משפטים כז, ז. וראה שבת פח, א.
13. כל שנה. . הילולא. . מתחדשים: שהרי נוסף לזה שבכל השנה כולה "תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו' בעוה"ב" (ברכות בסופה. וש"נ) — י"ל שביום ההילולא ניתוסף עילוי שבאין ערוך. וכמובן מאמירת קדיש אז: דאיתא בכתבי האריז"ל (שער הכוונות ענין הקדיש. פע"ח שער ו ספ"א בהגה"ה. סידור האריז"ל קודם עלינו. ועוד. הובא בשיורי ברכה (להחיד"א) לשו"ע יו"ד סו"ס שעו) שאמירת הקדיש שייך ג"כ לעליית הנשמה ממדריגה למדריגה בג"ע זה עצמו. ועפ"ז י"ל, אשר בסיום אמירת הקדיש די"א חודש מסתיים סדר עליות זה ומתחיל סדר חדש בעליות הנשמה בג"ע זה גופא, ואמירת קדיש ביום היארצייט בכל שנה — ה"ז מפני עליית הנשמה אז לדרגא נעלית שבאין ערוך. ואכ"מ.
14. מעלין בקודש: ברכות כח, א. וש"נ. ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג.
15. המעשה הוא העיקר: אבות פ"א מי"ז. תקו"ז תנ"ב (פז, סע"א). ת"ס (צג, ב). ת"ע (קלג, ב. קלד, א).
16. התחדשות העושה אותם "חדשים" ממש: להעיר מהשינוי דבנין הורדוס בביהמ"ק השני — שמי שלא ראהו לא ראה בנין נאה מימיו (ב"ב ד, א. וראה ג"כ סוכה נא, ב).
17. כחדשים. . חדשים ממש: ראה ספרי ופרש"י עה"פ ואתחנן ו, ו. שו"ע אדה"ז או"ח סס"א ס"ב. פרש"י עה"פ תבוא כו, טז. יתרו יט, א. עקב יא, יג.

עמוד 237

18. מקדש מעט: ראה יחזקאל יא, טז. מגילה כט, א.
19. בציוויו והבטחתו: דציוויים שבתורה הם (גם) לשון עתיד והבטחה (תו"א ס"פ תשא; או"ת להה"מ הוספות סי"ב (וש"נ); סה"מ תרכ"ו ע' קיב ואילך; תר"ל ע' קמ ואילך; שם ס"ע קמח ואילך — בנוגע ל"ואהבת"). ובלקו"ת במדבר יג, ג: כי העתיד והציווי שניהם משמשין בלשון אחד.
20. ועשו לי מקדש: תרומה כה, ח.
21. כהדגשת חכמינו ז"ל: בלקו"ת ר"פ נשא (כ, סע"ב) הביאו בשם "ארז"ל". וראה ראשית חכמה שער האהבה פ"ו קרוב לתחילתו (ד"ה ושני פסוקים — סט, ב). אלשיך עה"פ תרומה כה, ח קרוב לסופו (ד"ה עוד יתכן — פט, א). של"ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. וראה גם ד"ה היושבת בגנים תש"ח (ע' 132 ואילך). ד"ה באתי לגני דההילולא בתחילתו. ועוד.
22. ועשו לי מקדש. . בכל בית יהודי: ראה פרש"י עה"פ: ועשו לשמי בית קדושה. ד"ה ועשו לי מקדש תרפ"ה (סה"מ תרפ"ה ע' קעט).
23. המקדש הכללי, שכלל בתוכו. . כל שלושת העמודים: ראה (ע"ד החסידות) אוה"ת דרושים לפ' זכור (ס"ע א'תשפ ואילך).
24. שלושת העמודים. . תורה, עבודה וגמילות חסדים: אבות פ"א מ"ב. וראה לקו"ת שלח מט, ב. ד"ה על שלשה דברים ה'ש"ת (ע' 160 ואילך).
25. עבודה: תפלה, שבמקום קרבנות תיקנוה (ברכות כו, א-ב. זח"ב כ, ב), ונקראת עבודה (תענית ב, א. רמב"ם הל' תפלה בתחלתו. סהמ"צ מ"ע ה (וראה שיחת ש"פ בחוקותי ה'תשד"מ). רבינו יונה באבות שם).
28. בפרט הראשון של "ועשו לי מקדש": כי "זה הכלל ("ועשו לי מקדש") כולל מינים רבים שהם המנורה והשולחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש וכו'" — סהמ"צ להרמב"ם מ"ע כ (וראה שם שרש יב — מהשיעורים בלימוד הרמב"ם דימים אלו) — אלא שהרמב"ם לא מנה הארון בין "חלקי המקדש", וכמשנ"ת במק"א. וראה לקו"ש חי"א ע' 116 ואילך. חכ"א ע' 252 ואילך.
29. בפרט הראשון. . "ועשו ארון: ראה רמב"ן עה"פ תרומה כה, כב: עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת

עמוד 238

27. השכינה שהוא הארון..על כן הקדים הארון והכפורת בכאן. וראה לקו"ש ח"ד ע' 1346 ובהערות שם. חי"א שם.
30. "ועשו ארון גו'. . את העדות": תרומה כה, יו"ד. שם, טז.
31. התורה: פרש"י עה"פ.
32. תיכף: כי באותו היום שיצא (משה) מן העולם כתב (וסיים) הס"ת (ב"ב טו, א. דב"ר פ"ט, ט. מדרש תהלים צ, א. פסיקתא דר"כ פיסקא וזאת הברכה. הובא בהקדמת הרמב"ם לפיה"מ (ולס' היד)).
34. ותיכף. . ברית ה': וילך לא, כד-כו. ולהעיר אשר מקום הסנהדרין גדולה הי' בלשכת הגזית ורק שם היתה בתקפה (רמב"ם הל' סנהדרין פי"ד הי"א-יב).
35. ביתי בית תפלה יקרא: ישעי' נו, ז.
36. "זה שער השמים", כל התפילות. . ועולות: ויצא כח, יז ובפרש"י.
37. כל התפילות מכוונות. . בית המקדש (וקודש הקדשים): להעיר מברכות ל, א: הי' עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש כו' הי' עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים כו'. רמב"ם הל' תפלה פ"ה ה"ג. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סצ"ד ס"א-ב.
38. ובירושלמי ברכות פ"ד ה"ה — בסוף הענין — מוסיף ומסיים: הה"ד כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים.
39. הרמב"ם: ריש הל' בית הבחירה.
40. והתוכן הפנימי של הקרבן: ראה לקו"ת ויקרא ד"ה אדם כי יקריב. ד"ה באתי לגני דההילולא פ"ב. ועוד.
41. אדם כי יקריב: ויקרא א, ב. וידועה תורת אדה"ז עה"פ (בקונ' לימוד החסידות ע' 20).
42. קרבן. . להתקרב: ראה ספר הבהיר סי' מו (קט). הובא ברקאנטי עה"פ בראשית ד, ג (טז, א); של"ה ריא, ב. זח"ג ה, רע"א (הובא בשל"ה שם). וראה פע"ח שער התפלה פ"ה. בחיי ורמב"ן עה"פ ויקרא א, ט.
43. הקרבת חלבו ודמו: ראה לקו"ת פינחס עז, ג ואילך. ד"ה כי חסד חפצתי תרצ"ט (ע' 238 ואילך). ועוד.
44. ועשית שלחן גו'. . לחם: תרומה כה, כג. שם, ל.
45. שלחן. . חסדיו: ראה ב"ב כה, ב: הרוצה. . שיעשיר יצפין, וסימנך שלחן בצפון (היינו עושר, שיעריך שולחנו מחמת עושרו — רבינו גרשום שם). תקו"ז תכ"ד (סט, ב). שו"ע אדה"ז או"ח סצ"ד ס"ג. וש"נ. וראה תיב"ע לפקודי מ, ד (הובא בחדא"ג מהרש"א לב"ב שם).
46. שבית המקדש. . השפיע הקב"ה. . חסדיו: ראה אדר"נ פ"ד, ד: על העבודה כיצד, כל זמן שעבודת ביהמ"ק קיימת העולם מתברך על יושביו וגשמים יורדין בזמנן כו'.
47. בשביל העולם בכלל: כמארז"ל (במדב"ר פ"א, ג. וראה גם ויק"ר פ"א, יא. שהש"ר פ"ב, ג (ה)) אילו היו אומות העולם יודעים מה הי' המקדש יפה להם קסטריות (גזוזטראות — פי' וגירסת הערוך, הובא במת"כ לוקי"ר ובמדב"ר שם; או מצור למחנה של אנשי מלחמה — פי' מהרז"ו לויק"ר שם) היו מקיפים אותו כדי לשומרו כו'.

עמוד 239

48. והלכת בדרכיו: תבוא כח, ט. רמב"ם הל' דיעות פ"א ה"ה-ו. סהמ"צ מ"ע ח (ועד"ז במנין המצות שבריש ספרו). — מהשיעורים בלימוד הרמב"ם דימים אלו. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ג. ובסהמ"צ שם: וכבר נכפל זה הציווי ואמר ללכת בכל דרכיו (עקב יא, כב. ספרי (הובא בפרש"י) שם). . וכבר נכפל זה הענין בלשון אחר אחרי ה' אלקיכם תלכו" (ראה יג, ה. סוטה יד, א). ולהעיר מפרש"י ראה שם. וע"ע מכילתא עה"פ בשלח טו, ב. שבת קלג, ב.
49. בית שמגדלין בו תורה. . תפלה: ראה מגילה כז, רע"א.
50. תורה בקביעות: ראה לקו"ש חי"ב ע' 229 ובהערה שם ד"ה קבוע. — ולא רק קביעות בזמן, כ"א גם קביעות בנפש — לקו"ד כרך א ז, א.
51. בית. . בקביעות: דבית ענינו התיישבות וקביעות — ראה שמואל ב ז, ה-ז (בית לגבי אהל). מפרשים (חדא"ג מהרש"א, עיון יעקב לע"י, ועוד) לפסחים פח, א (בית לגבי הר ושדה).
52. בית מלא ספרים: ע"ד מארז"ל — ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א. תנחומא קרח ב. במדב"ר פי"ח, ג.
53. שכל הבית יהי' "ממולא": ואף שבבית צ"ל כלים ויש כותלי הבית וכו' — הוא ע"ד ההלכה (שבת צג, סע"ב. רמב"ם הל' שבת ספי"ח) דפטור (אף) על הכלי. וראה לקו"ש חי"ג ע' 275 ובהערות 10, 11 שם.
54. מיד שיתעורר משנתו. . יקום ויאמר: מודה אני: רמ"א או"ח ס"א סוף ס"א (ובבאר היטב שם). שו"ע אדה"ז שם מהדו"ק ס"א ס"א. שם ס"ה. מהדו"ב ס"א ס"ד. שם ס"ו. סידור אדה"ז לפני "מודה אני". ולהעיר מכש"ט (הוצאת קה"ת) סרי"ב (כז, ג-ד) ע"ד גודל ענין דיבור הראשון בקומו משנתו ואיך שהוא משפיע על כל היום.
55. גמילות חסדים בנפשו בגופו ובממונו: ראה סוכה מט, ב. פרש"י ורבינו יונה לאבות פ"א מ"ב. ד"ה אשר ברא והמשכו ד"ה כל הנהנה תרפ"ט פ"ד ואילך ופ"ח ואילך (סה"מ קונטרסים ח"א כג, א ואילך).

עמוד 240

56. בפרשת השבוע: בשלח טו, יז.
57. בפסוק הבא מיד לאחריו: שם, יח. וראה להלן הערה ד"ה מקדש אד'.
58. שמודה אני. . חודר: ראה קונטרס ענינה של תורת החסידות ס"ט.
59. לעולם ועד: להעיר מתניא פכ"ה: ויחוד זה (שע"י עבודת האדם) למעלה הוא נצחי לעולם ועד.
60. הקב"ה דורש. . לפי כוחו: במדב"ר פי"ב, ג.
61. בכל מלוא המדה: ראה כתובות סז, רע"א.
62. מאמר הידוע: שבת עז, ב.
63. שהכוחות אשר הוא מעניק: כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל (עקב ח, יח). ובפרט מילוי התפקיד אשר בשבילו נברא.
64. מחיל אל חיל: לשון הכתוב — תהלים פד, ח. וראה ברכות בסופה. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ה ס"א. וש"נ.
65. כי האדם עץ השדה: שופטים כ, יט. וראה לקו"ש ח"ד ע' 1114 ואילך. ח"ו ע' 9-308. חט"ז ע' 529 ואילך. חכ"ד ע' 115 ואילך.
66. האדם נמשל לאילן: בתענית (ז, א) איתא שקאי על תלמיד חכם; ועפמשנ"ת במש"נ (ישעי' נד, יג) "וכל בניך לימודי ה'" (ראה ד"ה וכל בניך תרפ"ט, נדפס בסה"מ קונטרסים ח"א טז, ב ואילך) — הרי כל בניך כפשוטו, כאו"א מישראל בכלל זה. והרי כאו"א מחוייב לנהוג במנהגי ר"ה לאילנות.

עמוד 241

67. לעץ חי. . צומח כל העת: להעיר מירושלמי סוכה פ"ג ה"א.
68. ותכליתו של כל עץ. . להוציא פירות טובים: כמש"נ (בראשית א, יא) "עץ עושה פרי למינו אשר זרעו בו". אלא שעברה האדמה (וי"א שהוסיפה) ועשתה אילני סרק (ירושלמי כלאים פ"א ה"ז ובפ"מ שם. וראה לקו"ש חט"ז ע' 530 בשוה"ג). וראה להלן הערה ד"ה ארצנו תתן יבולה.
69. ופירי פירות: כי הם פירות כאלה שנמצא בהם הזרע והגרעין שמהם יצמחו אילנות ופירות כמותם. ראה פרש"י עה"פ בראשית שם.
70. וגמילות חסדים (מצוות): דכל המצוות נקראות בשם צדקה — ראה תניא פל"ז (מח, ב). תו"א מקץ לח, ג. מב, ג. לקו"ת בשלח ב, א. שה"ש מד, ג. מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ס"ע עדרת. וש"נ.
71. שכל הענינים האלה. . אין-סופיים: ראה תהלים קיט, צו: רחבה מצותך מאד (ובמפרשים). וראה יהל אור להצ"צ עה"פ (ע' תעא). אוה"ת בראשית (כרך ג) תקה, ב ואילך. לקו"א להה"מ סקע"ט (מו, סע"ג ואילך).
72. מקדש אד'. . כאשר יקויים ה' ימלוך: ראה פרש"י עה"פ: המקדש אשר כוננו ידיך. . בשתי ידים, ואימתי יבנה בשתי ידים — בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו.
73. רצית השם ארצך: תהלים פה, ב. ולהעיר מהשייכות המיוחדת דפסוק זה ל(שנה זו) שנת השמיטה — ע"פ מדרש תהלים עה"פ: זש"ה (עקב יא, יב) ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, הקב"ה הופך ומהפך ומסתכל ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשי' להקב"ה. . עשו את השמיטין. . אותה שעה היא מרצה מעשי' להקב"ה. . לכך רצית ה' ארצך.
74. ארצנו תתן יבולה: תהלים שם, יג. — ולע"ל אף אילני סרק עתידין לעשות פירות (תו"כ עה"פ בחוקותי כו, ד). ובזה יתתקן מה שעברה האדמה ועשתה אילני סרק (הערה דלעיל ד"ה ותכליתו). וראה לקו"ש חט"ז ע' 531 הערה ד"ה אילני סרק .
. ראה גם לקו"ש חכ"ז ע' 191 ואילך. המו"ל.

עמוד 242

75. לשכון כבוד בארצנו: תהלים שם, יו"ד. וראה מכתב י"א ניסן ה'תשמ"ו בסופו בהערה (הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים (קה"ת תשמ"ז) ע' תתצד).
76. הראנו ה' חסדך: תהלים שם, ח. וראה הערות למכתב הנ"ל שם (ע' תתצג). שיחת כ"ו ניסן (בהיחידות), ושבעה עשר בתמוז ה'תשמ"ו. ועוד.
77. וראו כל בשר: ישעי' מ, ה.
*. תרגום מאידיש. — נדפס בלקו"ש חכ"ו ע' 420.

עמוד 243

1. ראה יחזקאל יא, טז. מגילה כט, א.
2. תהלים כד, א.

עמוד 244

3. משלי כב, ו.
4. ל' מג"א — ג, יג.
5. תרומה כה, ח.
6. ל' הפסוק — מלאכי ג, י.

עמוד 245

*. ע"כ הגיע לידנו. המו"ל.

מצוטט בעמוד אחד

לקוטי שיחות 1

כרך לו ‹ הוספות ‹ משפטים ‹ 243 לקו"ש חל"א ע' 235