191
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם" – ומצב זה הינו לכאורה "ביטול מנהגו של עולם"14.
ב. דחיית התירוץ שגם מחז"ל אלו הם משל
לכאורה היה ניתן לתרץ*, כי לדעת הרמב"ם – גם מאמרי חז"ל הנ"ל הינם "משל וחידה", ולדוגמא15:
עץ מאכל, משמעו (כדברי חכמינו ז"ל16) – תלמידי חכמים, וב"אילני סרק" הכוונה – לעמי הארץ; ולעתיד לבוא גם "אילני סרק" – עמי הארץ – יתנו פירות, כלומר – הם יהפכו לתלמידי חכמים17 (או פירוש אחר כיוצא בזה18).
אך לא ניתן לפרש כך [מלבד שקשה לפרש19 בדברי תנאים ואמוראים (בניגוד לדברי הנביאים) שהם רק משל, הרי זה קשה יותר בנידון דידן] כי:
המאמר לעיל ב'תורת כהנים' בא בהמשך לכמה ברכות שתוכנם דווקא – ברכות בגשמיות, וביניהם גם פירוש הברכה שנאמרה בפסוק*: "ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" – "לא כדרך שהיה עושה עכשיו אלא
הערות
- 14. ולהעיר דהחילוק בין שני סוגי אילנות אלו, עץ מאכל ואילני סרק, הוא גם בהלכה (וראה גם לקמן הערה 52): בעץ מאכל נאמר (שופטים כ, יט) "לא תשחית את עצה", "רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת" (שם, כ), משא"כ אילני מאכל (ב"ק צא, סע"ב. רמב"ם הל' מלכים פ"ו ה"ח־ט)*.
- *. ודוחק גדול לומר שהרמב"ם ס"ל שהמאמר בתו"כ והמ"ד בגמ' סוף כתובות הוא דלא כשמואל דאין בין עוה"ז לימוה"מ אלא כו' (שהרמב"ם פסק כוותי' – ראה לקמן ס"ח)*. וכדמוכח גם מזה שבפיה"מ (שהובא לקמן הערה
- 15. ראה עד"ז בענף יוסף לע"י כתובות שם. ולהעיר גם מעיון יעקב שם.
- 16. ראה תענית ז, א.
- 17. ראה רמב"ם סוף הל' מלכים.
- 18. ע"פ מרז"ל סוטה (מו, סע"א. וראה ב"ר פ"ל, ו. ועוד. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 95 ואילך) "מאי פירות .. מצות" – שגם אלו שבזה"ז הם רק בסוג ד"מלאים מצות כרמון" (ברכות נז, א. וש"נ), לעת"ל יעשו הרבה מצות ומע"ט.
- 19. אבל ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב (וראב"ד שם). פיה"מ שבהערה 77.
- *. פרשתנו כו, ד.
- 77. מסביר מרז"ל ודעת החכם דארץ ישראל תוציא גלוסקאות, ולא כתב שהוא דלא כשמואל (וכדעת חכמים בשבת סג, א).
- . ואין להקשות (ע"פ הנ"ל בפנים): מכיון שאילני מאכל אסור לקצוץ אפילו בחורף, שאז אין עושין פירות, כיון שבקיץ עושין – למה מותר לקצוץ אילני סרק בזה"ז, הרי (אע"פ שעכשיו אילני סרק הם) יטענו פירות לעת"ל? כי התורה בעצמה חילקה בזה, ואמרה "עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית גו'", דהיינו שהאיסור הוא לקצוץ אילן שהוא (עתה) בסוג "עץ מאכל" (ואילן שהוא בסוג זה – גם בחורף אסור לקצצו); אבל אילן שאינו בסוג זה, שהוא אילן סרק, אע"פ שלעת"ל יטעון פירות – אינו בכלל האיסור (ובפרט ע"פ דלקמן בפנים סעיף ו', דזה שלעת"ל יטענו פירות הוא חידוש בהאילנות).
- . ובפרט דבעל המאמר בכתובות הוא רב.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ו׳:ח׳ - הטקסט מספריא
אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו שנאמר לא תשחית את עצה וכל הקוצץ לוקה ולא במצור בלבד אלא בכ"מ כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים או מפני שמזיק בשדה אחרים או מפני שדמיו יקרים לא אסרה תורה אלא דרך השחתה.
בראשית רבה ל׳:ו׳ - הטקסט מספריא
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יא, ל): פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים, מָה הֵן פֵּרוֹתָיו שֶׁל צַדִּיק מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, (משלי יא, ל): וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם, שֶׁזָּן וּמְפַרְנֵס כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּתֵּבָה, אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה (משלי יא, לא): הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם, בָּא לָצֵאת וְנִשְׁתַּלֵּם, אֶתְמָהָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, נֹחַ כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא מִן הַתֵּבָה הִכִּישׁוֹ אֲרִי וְשִׁבְּרוֹ, וְלֹא הָיָה כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, וְהִקְרִיב שֵׁם בְּנוֹ תַּחְתָּיו, קַל וָחֹמֶר (משלי יא, לא): אַף כִּי רָשָׁע וְחוֹטֵא, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל.
משנה תורה, הלכות תשובה ח׳:ב׳ - הטקסט מספריא
העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן כך אמרו חכמים הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה הרי נתברר לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתיה וזה שאמרו צדיקים יושבין דרך חידה אמרו כלומר הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגיעה וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן והיא העטרה שלהן כענין שאמר שלמה בעטרה שעטרה לו אמו והרי הוא אומר ושמחת עולם על ראשם ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה שיודעים ומשיגין מאמתת הקב"ה מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל.
מצוטט ב־10 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כא ‹ ז'תתג לקו"ש חכ"ז ע' 191
לקוטי שיחות 3
- כרך לא ‹ הוספות ‹ יו"ד שבט ‹ 241 לקו"ש חכ"ז ע' 191
- כרך טו ‹ עשרה בטבת ‹ שיחה א ‹ 417 לקו"ש חכ"ז ע' 191
- כרך יח ‹ בלק ‹ שיחה ב ‹ 280 לקו"ש חכ"ז ע' 191
תורת מנחם 6
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ שיחת ליל י"א ניסן, ה'תשל"ג לקו"ש חכ"ז ע' 191
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשל"ג לקו"ש חכ"ז ע' 191
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ אחרון של פסח, ה'תשל"ג לקו"ש חכ"ז ע' 191
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"ג לקו"ש חכ"ז ע' 191
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשל"ג לקו"ש חכ"ז ע' 191
- עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי ‹ שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"ג לקו"ש חכ"ז ע' 191
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

