4

שוב את שמותיהם של "בני ישראל", בדיוק כשם שאין הכרח לפרט שוב את שמותיהם של באי מצרים האחרים?

על כך מפרש רש"י: "אף־על־פי שמנאן בחייהן בשמותם, חזר ומנאן במיתתן" – שהסיבה לכך שבני ישראל נמנים כאן שוב בשמותם¹⁷ כפי שמנאן בחייהן היא כדי "להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם". וכיון שדברים אלו הם רק לגבי בני יעקב, כדלעיל בסוף סעיף ד', לפיכך נמנים דוקא הם בשמותיהן.

ו. הזכרת השבטים בנפרד "להודיע חיבתן"

אך לפי זה מתעוררת השאלה: על־פי ההסבר שלעיל יוצא, שרש"י מפרש כאן רק מדוע מזכירה התורה שוב את שמותיהם של "בני ישראל", ולא את מספרם – כי מספרם של בני יעקב בנפרד אינו מוזכר כלל בפרשה,

(והזכרתם שוב בין "שבעים נפש" אינה מעוררת שאלה כלל, והרי הכרחי להסביר שמספר זה הוא כהכנה ל"פרו וישרצו...", ולא כדי "להודיע חיבתן", שהרי לגבי שבעים הנפש אין כאן ספירה במיתתן),

ואם כך, מדוע אומר רש"י "חזר ומנאן"¹⁸, ואף לגבי הכוכבים הוא אומר "שמוציאן ומכניסן במספר"?

ההסבר לכך הוא:

כאשר התורה מספרת ש"יוצאי ירך יעקב" שבאו למצרים היו "שבעים נפש", היא אינה מחשיבה אותם כשלעצמם, אלא כ"בתים" של "בני ישראל". ה"באים מצרימה" הם כאן "בני ישראל": ראובן שמעון וכו'. אך כיון שכל אחד מהם בא עם "ביתו", הם היו בסך הכל שבעים נפש.

ומתעוררת השאלה: כיון שבפרשתנו חשוב לציין את המספר "שבעים נפש" כדי לבטא ביתר הדגשה את "פרו וישרצו..." (עובדת היותם בתחילה שנים עשר בלבד אינה מדגישה את הענין של "פרו וישרצו..." שהיה במצרים, כי בהגיעם למצרים, עדיין בין החומות¹⁹, הם כבר היו שבעים נפש), ואם כך, התורה היתה צריכה לציין בקצרה שבאי מצרים היו שבעים