3
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וארא11, מובן שהוא סובר שבפסוק "וימת יוסף וכל אחיו..." מדובר על מיתת השבטים, ולא על מיתת כל שבעים הנפש. קביעה זו היא הכרחית ובפשטות, שהרי יוכבד היא אחת מהן והיא חיתה שנים רבות לאחר מכן. ואם כך, אין לומר, שבמלים "חזר ומנאן במיתתן" הכוונה היא למנין של שבעים נפש.
ה. מנין בני ישראל כהקדמה ל"פרו וישרצו"
מכל האמור לעיל מובן, שרש"י מפרש כאן רק את הסיבה לכך שבני ישראל (בניו של יעקב) נמנים כאן שוב בשמותיהם, ואילו המנין של "שבעים נפש" של "כל נפש יוצאי ירך יעקב" אינו קשה לרש"י. ורש"י סובר שדבר זה כה מובן בפשטות, עד ש"בן חמש למקרא" יבין זאת בעצמו:
בהמשך מסופר בתורה כחידוש, ש"ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד". ולכך מקדימה התורה ומציינת, שבהגיעם למצרים הם היו שבעים נפש בלבד, ולאחר מכן הם התרבו עד כדי "ותמלא הארץ אותם"12.
אמנם, בפרשת ויגש13 כבר נאמר "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים", אך כיון שבינתיים מוזכרים בתורה ענינים אחרים, היא מציינת זאת שוב, בקשר ל"פרו וישרצו..."14.
רש"י מפרש דבריו על המלים "ואלה שמות בני ישראל", כי דוקא הן מעוררות קושי: כיון שעצם הסיפור על ביאת בני ישראל למצרים כבר מופיע לפני כן, בפרשת ויגש (ואכן, שם כבר מוזכרים שמותיהם של כל באי מצרים, שהרי בסיפור "ויבא מצרימה יעקב וכל זרעו אתו"15 רוצה התורה לספר מי היו הבאים למצרים), ובפרשתנו מוזכר ענין זה רק כהקדמה ל"פרו וישרצו...", כדלעיל16, לכן אין צורך לפרט כאן
הערות
- 11. ו, טז. ופשוט שאין לומר שהשאר מהשבעים נפש מתו קודם להשבטים – ראה ב"ב קח, סע"א וברשב"ם שם – שהרי יוכבד קיימת. ומ"ש כאן "וכל הדור ההוא", בהכרח לפרש שקאי על בני דורם של יוסף ואחיו (וראה פירוש הראב"ע עה"פ), ולא על בני השבטים שהם דור שני ליוסף ואחיו. ופירוש זה אין רש"י מחדש בפ' וארא (שהתלמיד לא למד עדיין), כי אם, שלפי שיטת רש"י, פשטות הכתוב בפ' שמות הוא ש"וכל הדור ההוא" קאי על בני דורם של יוסף ואחיו (ולא על השבעים נפש, כפירוש הרשב"ם והספורנו). וכדמוכח מלשון רש"י בוארא שם: שנאמר כו'.
- 12. וכפירוש הרשב"ם כאן א, א. דעת זקנים מבעה"ת א, ה.
- 13. מו, כז.
- 14. ראה עד"ז רש"י ר"פ ויצא. וישב לט, א. וארא ו, כט־ל. ועוד. ועפי"ז יומתק מ"ש הבאים לשון הוה (ראה שמו"ר פ"א, ד: "וכי היום באים והלא ימים רבים היו להם שבאו למצרים") – כי בפרשה זו חוזר על הסיפור שבפ' ויגש.
- 15. ויגש מו, ו.
- 16. ועפי"ז יומתק מה שבפרשתנו נאמר "את יעקב" – ודלא כבפ' ויגש שיעקב נמנה בשווה עם בניו "יעקב ובניו" (ראה תו"א ר"פ שמות) – כי בפרשת ויגש, מכיון שמדבר אודות "הבאים מצרימה", מונה יעקב בשווה לבניו. משא"כ בפרשתנו שכל הענין ד"ואלה שמות גו' הבאים מצרימה" בא בתור הקדמה ל"פרו וישרצו גו'", הלשון – "את יעקב", לפי שבו עיקר החידוש דפרו וישרצו גו', וכמש"נ: והי' זרעך גו' ופרצת גו' (ויצא כח, יד).
בבא בתרא ק״ח א - הטקסט מספריא
כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא חַיָּה קוֹפֶצֶת. וְלַעֲבֵיד חָרִיץ – וְלָא לַעֲבֵיד בֶּן חָרִיץ! אַיְּידֵי דְּרָוַוח, קָיְימָא בְּגַוֵּיהּ וְקָפְצָה. וְלַעֲבֵיד בֶּן חָרִיץ – וְלָא לַעֲבֵיד חָרִיץ! אַיְּידֵי דְּקַטִּין, קָיְימָא אַשִּׂפְתֵּיהּ וְקָפְצָה. וְכַמָּה בֵּין חָרִיץ לְבֶן חָרִיץ? טֶפַח.
הֲדַרַן עֲלָךְ בֵּית כּוֹר
יֵשׁ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין, וְיֵשׁ נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין; מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין; לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין.
וְאֵלּוּ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין: הָאָב אֶת הַבָּנִים, וְהַבָּנִים אֶת הָאָב, וְהָאַחִין מִן הָאָב – נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין. הָאִישׁ אֶת אִמּוֹ, וְהָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וּבְנֵי אֲחָיוֹת – נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין. הָאִשָּׁה אֶת בָּנֶיהָ, וְהָאִשָּׁה אֶת בַּעְלָהּ, וַאֲחֵי הָאֵם – מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין. וְהָאַחִין מִן הָאֵם – לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין.
גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא דְּקָתָנֵי ״הָאָב אֶת הַבָּנִים״ בְּרֵישָׁא? לִיתְנֵי ״הַבָּנִים אֶת הָאָב״ בְּרֵישָׁא – חֲדָא, דְּאַתְחוֹלֵי בְּפוּרְעֲנוּתָא לָא מַתְחֲלִינַן;
so that an animal will not jump over the fence, enter the field, and cause damage. The Gemara asks: Let him make only a larger ditch and not make a smaller ditch. The Gemara replies: Since the ditch is wide, the animal can stand inside it and jump from there over the fence. The Gemara asks: If so, then let him make only a smaller ditch and not make a larger ditch? Since the ditch is small, the animal stands on its edge and jumps over the fence. The baraita explains the matter further: And how much space is there between the larger ditch and the smaller ditch? One handbreadth.
MISHNA: There are family members who both inherit from and bequeath to each other upon their respective deaths; and there are those who inherit from certain relatives but do not bequeath to them; and there are those who bequeath to certain relatives but do not inherit from them; and there are those who, despite being relatives, do not inherit from nor bequeath to one another.
The mishna lists those referred to above. And these both inherit and bequeath: A father with regard to his sons, and sons with regard to their father, and paternal brothers; all inherit from one another and bequeath to each other. A man with regard to his mother, and a man with regard to his wife, and sons of sisters, i.e., nephews born to the sisters of the deceased, all inherit from their respective relatives but do not bequeath to them. A woman with regard to her sons, and a woman with regard to her husband, and maternal uncles, all bequeath to their respective relatives but do not inherit from them. And maternal brothers, despite being blood relatives, do not inherit from each other nor do they bequeath to one another, as they are not considered relatives for the purpose of inheritance.
GEMARA: The Gemara begins by clarifying the order of the list in the mishna. What is different, i.e., what is the reason, that the mishna teaches: A father with regard to his sons, as the first example? Let it teach: Sons with regard to their father, as the first example. The Gemara explains why this would be preferable: One reason is that we do not want to begin with a calamity, as the death of a son during his father’s lifetime is a calamity; therefore, it would have been appropriate to begin with the example of sons inheriting from their father.
שמות רבה א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, וְכִי הַיּוֹם בָּאִים, וַהֲלֹא יָמִים רַבִּים הָיוּ לָהֶם שֶׁבָּאוּ לְמִצְרַיִם, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁיּוֹסֵף הָיָה קַיָּם, לֹא הָיָה לָהֶם מַשֹּׂוֹי שֶׁל מִצְרִיִּים, מֵת יוֹסֵף נָתְנוּ עֲלֵיהֶם מַשֹּׂוֹי. לְפִיכָךְ כְּתִיב: הַבָּאִים, כְּאִלּוּ אוֹתוֹ יוֹם נִכְנְסוּ לְמִצְרַיִם. אֵת יַעֲקֹב, כָּל אֵלֶּה מִכֹּחוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁסִּגֵּל מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְזָכָה לְהַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים: אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.
מצוטט ב־2 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך ג ‹ תנא לקו"ש ח"ו ע' 3
לקוטי שיחות 1
- כרך כט ‹ הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה ‹ שיחה ג ‹ 527 לקו"ש ח"ו ע' 3
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.