297
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
א.>
א. שאלות בפסוק אודות סדר גאולת הנמכר לעבד
לגבי מקרה בו יהודי נמכר לעבד לנכרי, אומר הפסוק1: "גאולה תהי' לו אחד מאחיו יגאלנו או דודו או בן דודו יגאלנו או משאר בשרו גו' או השיגה ידו ונגאל"; ומן הסדר בפסוק – "אחד מאחיו גו' דודו או בן דודו גו' משאר בשרו גו'" – לומדים2, כי "הקרוב קרוב קודם" – הקרוב יותר, הוא הקודם לגאול את העבד.
צריך להבין:
א) במקרה בו "השיגה ידו" של הנמכר עצמו, הוא הרי "קודם" לכל הקרובים3, כמובן; ומכיוון שהפסוק מונה את הקרובים4 לפי סדר קדימתם לגאולה – היה צריך להיות כתוב לכל לראש "והשיגה ידו ונגאל", ורק אחר כך (אם לא השיגה ידו) "אחד מאחיו גו' או דודו גו'" – מדוע5
ג נכתב "השיגה ידו" לאחר גאולת קרובים?
ב) מכיוון שהפסוק מונה כמה וכמה קרובים ובסדר של "הקרוב קרוב קודם", היה צריך להמנות כקרוב הראשון "אביו", להיותו קרוב יותר אפילו מ"אחיו" (כהדין6 בנוגע לירושה, "האב קודם לאחין") – אך בפועל "אביו"7 כלל לא נמנה בפסוק?
אותה שאלה נשאלת8 בפרשת נחלות, בה מונה הפסוק9 את סדר ירושת הקרובים: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו .. לאחיו .. לאחי אביו .. לשארו הקרוב אליו" – ומשמיט "אביו", שהוא הקודם לירוש לפני "אחיו" כנ"ל? ומתרצים8 על כך ש"דרך ברכה ידבר ולא בנכרתים" – הפסוק אינו מדבר על מקרה של פורענות10, בו הבן מת בחיי אביו.
ברם [נוסף לזה שתירוץ זה אינו "חלק" גם ביחס לפרשת נחלות, כי מכיוון ועניינים אלו נוגעים להלכה, לכאורה אין מקום
הערות
- 1. פרשתנו כה, מח־מט.
- 2. תו"כ עה"פ. רמב"ם הל' עבדים פ"ב ה"ז. וראה קידושין כא, א (וברש"י שם ד"ה לקרוב). כס"מ ולח"מ לרמב"ם שם. ואכ"מ.
- 3. כלשון הרמב"ם שם "אם לא השיגה ידו לגאול קרובין פודין אותו".
- 4. משא"כ לעיל (פסוק כה־כו) גבי שדה אחוזה, שלא מפורש שם בקרא הסדר ד"קרוב קרוב קודם", וכלל כולם יחד – "גואלו הקרוב אליו".
- 5. אף ש(בדוחק) י"ל הטעם מפני שזהו רחוק יותר בזמן – גאולה ע"י קרובים אפשרית תיכף "אחרי נמכר", משא"כ ע"י עצמו שממצב של "מך" צ"ל למצב ד"והשיגה ידו".
- 6. ב"ב קח, ב (ושם לגבי עוד דינים). קטו, א (במשנה). רמב"ם ריש הל' נחלות.
- 7. ועד"ז יש להקשות למה לא נמנה "בן" שקודם גם לאביו (ב"ב שם). וי"ל שזהו היפך הרגיל והרוב – שהבן (יפרנס ו)יגאל את אביו, ובפרט שמתחלה לא פרנסו ועוד שהוכרח למכור עצמו.
- 8. רמב"ן (והובא בבחיי) פינחס כז, ט. ועוד.
- 9. פינחס שם, ח־יא.
- 10. להעיר גם מב"ב קח, סע"א.
משנה תורה, הלכות עבדים ב׳:ז׳ - הטקסט מספריא
הנמכר לעכו"ם אם לא השיגה ידו לגאול קרוביו פודין אותו וקרוב קרוב קודם שנאמר או דודו או בן דודו יגאלנו וב"ד כופין את קרוביו לפדותו שלא יטמע בעכו"ם לא פדאוהו קרוביו או שאין ידם משגת מצוה על כל אדם מישראל לפדותו ובין שפדאוהו קרובים בין שפדאהו שאר אדם יצא לחירות ויש לו ללוות ולגאול את עצמו מן העכו"ם וגואל לחצאין אבל הנמכר לישראל אין הקרובים פודין אותו ואין לוה וגואל ואינו גואל לחצאין אלא כיצד דינו אם השיגה ידו ליתן כפי השנים הנותרות נותן ויוצא ואם לאו לא יצא.
בבא בתרא ק״ח ב - הטקסט מספריא
וְעוֹד, כְּדִכְתִיב: ״אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ״ –
וְתַנָּא, אַיְּידֵי דְּאָתְיָא לֵיהּ מִדְּרָשָׁא – חֲבִיבָא לֵיהּ!
וּמַאי דְּרָשָׁא? דְּתַנְיָא: ״שְׁאֵרוֹ״ – זֶה הָאָב; מְלַמֵּד שֶׁהָאָב קוֹדֶם לָאַחִין. יָכוֹל יְהֵא קוֹדֶם לַבֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַקָּרוֹב״ – קָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם.
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת הַבֵּן, וּלְהוֹצִיא אֶת הָאָח? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַבֵּן – שֶׁכֵּן קָם תַּחַת אָבִיו לִיעִדָה וְלִשְׂדֵה אֲחוּזָּה.
אַדְּרַבָּה! מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הָאָח, שֶׁכֵּן קָם תַּחַת אָחִיו לְיִבּוּם! כְּלוּם יֵשׁ יִבּוּם – אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בֵּן, הָא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּן – אֵין יִבּוּם.
טַעְמָא דְּאִיכָּא הַאי פִּירְכָא, הָא לָאו הָכִי – הֲוָה אָמֵינָא אָח עֲדִיף? תִּיפּוֹק לֵיהּ
And furthermore, the verse first states that a son inherits from his father, as it is written in the portion concerning inheritance: “If a man dies, and has no son, then you shall pass his inheritance to his daughter” (Numbers 27:8).
The Gemara answers: And as for the tanna of the mishna who listed the father inheriting first, since the halakha that a father inherits from his son is learned through a derivation and is not explicitly mentioned in the verse, this halakha is dear to him; therefore, he listed it first.
And what is the derivation? As it is taught in a baraita concerning the verse: “And if his father has no brothers, then you shall give his inheritance to his kinsman who is next to him of his family, and he shall inherit it” (Numbers 27:11): “His kinsman”; this is referring to the father, and the Torah teaches that the father precedes the brothers of the deceased in inheriting from him. One might have thought that the father of the deceased should precede the son of the deceased in inheriting from him; the verse therefore states: “Next [hakkarov] to him,” teaching that the closer [karov] one is to the deceased, the earlier one is in the order of inheritance, and a son of the deceased is considered to be a closer relative to the deceased than the father of the deceased.
The Gemara asks: And what did you see to include the son as the closer relative than the father and to exclude the brother? The Gemara answers: I include the son, as he stands in place of his father to designate a Hebrew maidservant as a wife for himself, which a brother cannot do. And similarly, he stands in place of his father with regard to an ancestral field. If a son redeems a field consecrated by his father, it is considered as though the father himself redeemed it and the field returns to the family in the Jubilee Year. By contrast, if the brother of the one who consecrated it redeems the field, it does not return to the family (see Leviticus 27:16–21).
The Gemara asks: On the contrary, I should include the brother as the closer relative, as he stands in his brother’s place with regard to levirate marriage, and a son does not. The Gemara answers: This is not a valid claim, as is there levirate marriage except in a case where there is no son? In a case where there is a son, there is no levirate marriage. This indicates that a son stands in place of the deceased before a brother even with regard to levirate marriage.
The Gemara comments: The reason that a son is considered to be a closer relative than a brother is specifically due to this refutation, that where there is a son there is no levirate marriage. This indicates that without this refutation I would say that a brother is superior to a son in terms of how close a relative he is. The Gemara therefore asks: Why not derive that a son is closer to the deceased than a brother
בבא בתרא ק״ח א - הטקסט מספריא
כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא חַיָּה קוֹפֶצֶת. וְלַעֲבֵיד חָרִיץ – וְלָא לַעֲבֵיד בֶּן חָרִיץ! אַיְּידֵי דְּרָוַוח, קָיְימָא בְּגַוֵּיהּ וְקָפְצָה. וְלַעֲבֵיד בֶּן חָרִיץ – וְלָא לַעֲבֵיד חָרִיץ! אַיְּידֵי דְּקַטִּין, קָיְימָא אַשִּׂפְתֵּיהּ וְקָפְצָה. וְכַמָּה בֵּין חָרִיץ לְבֶן חָרִיץ? טֶפַח.
הֲדַרַן עֲלָךְ בֵּית כּוֹר
יֵשׁ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין, וְיֵשׁ נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין; מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין; לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין.
וְאֵלּוּ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין: הָאָב אֶת הַבָּנִים, וְהַבָּנִים אֶת הָאָב, וְהָאַחִין מִן הָאָב – נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין. הָאִישׁ אֶת אִמּוֹ, וְהָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וּבְנֵי אֲחָיוֹת – נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין. הָאִשָּׁה אֶת בָּנֶיהָ, וְהָאִשָּׁה אֶת בַּעְלָהּ, וַאֲחֵי הָאֵם – מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין. וְהָאַחִין מִן הָאֵם – לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין.
גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא דְּקָתָנֵי ״הָאָב אֶת הַבָּנִים״ בְּרֵישָׁא? לִיתְנֵי ״הַבָּנִים אֶת הָאָב״ בְּרֵישָׁא – חֲדָא, דְּאַתְחוֹלֵי בְּפוּרְעֲנוּתָא לָא מַתְחֲלִינַן;
so that an animal will not jump over the fence, enter the field, and cause damage. The Gemara asks: Let him make only a larger ditch and not make a smaller ditch. The Gemara replies: Since the ditch is wide, the animal can stand inside it and jump from there over the fence. The Gemara asks: If so, then let him make only a smaller ditch and not make a larger ditch? Since the ditch is small, the animal stands on its edge and jumps over the fence. The baraita explains the matter further: And how much space is there between the larger ditch and the smaller ditch? One handbreadth.
MISHNA: There are family members who both inherit from and bequeath to each other upon their respective deaths; and there are those who inherit from certain relatives but do not bequeath to them; and there are those who bequeath to certain relatives but do not inherit from them; and there are those who, despite being relatives, do not inherit from nor bequeath to one another.
The mishna lists those referred to above. And these both inherit and bequeath: A father with regard to his sons, and sons with regard to their father, and paternal brothers; all inherit from one another and bequeath to each other. A man with regard to his mother, and a man with regard to his wife, and sons of sisters, i.e., nephews born to the sisters of the deceased, all inherit from their respective relatives but do not bequeath to them. A woman with regard to her sons, and a woman with regard to her husband, and maternal uncles, all bequeath to their respective relatives but do not inherit from them. And maternal brothers, despite being blood relatives, do not inherit from each other nor do they bequeath to one another, as they are not considered relatives for the purpose of inheritance.
GEMARA: The Gemara begins by clarifying the order of the list in the mishna. What is different, i.e., what is the reason, that the mishna teaches: A father with regard to his sons, as the first example? Let it teach: Sons with regard to their father, as the first example. The Gemara explains why this would be preferable: One reason is that we do not want to begin with a calamity, as the death of a son during his father’s lifetime is a calamity; therefore, it would have been appropriate to begin with the example of sons inheriting from their father.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ו שמות שיחה א מאותו ספר ב"ב קח, סע"א
- לקוטי שיחות כרך כב שמיני שיחה ב מאותו ספר ב"ב קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ד ב"ב קח, סע"א
- אגרות קודש כרך י ב'תתקעז קידושין כא, ב
- לקוטי שיחות כרך ז קדושים שיחה א מאותו ספר קידושין כא, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יא משפטים שיחה א מאותו ספר קדושין כא, ב
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ג מאותו ספר קידושין כא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך כב קדושים שיחה ב מאותו ספר קידושין כא, ב
- לקוטי שיחות כרך כג מטות שיחה א מאותו ספר קדושין כא, ב
- לקוטי שיחות כרך כד שופטים שיחה ב מאותו ספר קדושין כא, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"א קידושין כא, סע"ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז קידושין כא, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ תצא, י"ד אלול, ה'תשכ"ה קידושין כא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפו אם נשים וקטנים חייבים בברכת המזון א קידושין כא, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת כד קידושין כא, ב