בשלח

245בשלח

בשלח

במענה למכתבו מבדר"ח אד"ר בו כותב תמיהתו על המובא בספר בעל -שם -טוב בפרשת בהעלותך בשם הבעש"ט ביאור ענין קריעת ים סוף, אשר כאלו הוא בטבע, והנס הוא מה שהקב"ה בראשית הבריאה הטביע בטבע אשר ביום פלוני יבקע הים, והוא דלא כמבואר בכ"מ אשר קרי"ס הי' נס ונס גדול ביותר.

והנה ספר הנ"ל הוא מלוקט מכמה ספרים, וצריך עיון עד כמה מדויקים הדברים המובאים בספרים מהם לוקט, כי הרי בענינים כגון אלו, הנה ע"י אי דיוק באיזו תיבות משתנה הכוונה מהקצה אל הקצה. ובפרט עפ"י הידוע אשר הבעש"ט הי' אומר דברי תורה בלע"ז ולא בלשון הקדש, והמעתיק לא תמיד כיוון להענין של הבעש"ט, אפילו כשהמלקט הי' באותו שעה ובאותו מקום. עיין דוגמא באגרת הקדש לרבנו הזקן סכ"ה (קמא, א).

וקרוב לודאי שגם בנדו"ד כן הוא, שהרי צודק בהערתו שקרי"ס נחשב לנס גדול ביותר. ועיג"כ שער היחוד והאמונה לרבנו הזקן פרק ב'.

בגוף הענין, אפילו את"ל שמי שהוא אמר בענין קרי"ס בסגנון המובא בשם הבעש"ט כנ"ל, ידוע כגון דא שהרבה פעמים עונים לשטתך ולטעמך, אפי' את"ל, ז.א. שאפילו את"ל (אף שהענין אינו כן) שהי' בזה ענין טבעי — בכל זה כו'. כהביאור שם.

וזאת למודעי, אשר הרבה מגדולי ישראל וחוקרי ישראל בדורות שעברו בארו באופן זה ענין הקשת עליו נאמר שאות ברית הוא, אף שמבואר שזהו ענין בטבע. יעיין במפר' התורה פ' נח.

גם יש לפרש סגנון 246הנ"ל עפמש"כ בבחיי (בשלח יד, כז): הושם בטבע המים כו'. עיי"ש.

(ממכתב ד' אד"ר, תשי"ט)

... במ"ש בתרגום יונתן, שמות יד, כא שעל המטה חקוקים כו' וששה אמהות ומעיר, שהרי רגיל בכ"מ ד' אמהות (שרה רבקה רחל ולאה) ואין קורין אבות ואמהות אלא כו'^*.

י"ל בפשיטות, אשר בהמטה הוזכרו לאו דוקא האבות כ"א כל שבט ושבט, שלכן הוסיפו גם האם של כאו"א. . .

(ממכתב ז' שבט, תש"כ)

————————

... ויה"ר אשר בלשון הפרשה שקראו בשבת העבר, יעלה ארוכה, וכמבואר בזה הר"ת כי אני ה' רופאך: ארי"ך כי כל אסוותא מלעילא (עיין זהר חלק ג' רצב, ב. מאו"א מע' אריך. קהלת יעקב מע' ארוכה. וראה ג"כ זח"ג רד, א. דש, סע"ב. ז"ח בלק נד, ג). . .

(ממכתב י"ד שבט, תשט"ו)

... ויהי רצון אשר מכאן ולהבא אך טוב בטוב הנראה והנגלה יבשר, ובעניני בריאות יהי' דוקא ע"ד רפואתו של הקב"ה וכמ"ש כי אני ה' רופאך ובמילא לא אשים עליך מעיקרא^*, וידוע^** שהוא ר"ת אריך ע"ז נאמר ארוכתך מהרה תצמח שקדים הטובים מכל שקד דאהרן כהנא רבא. . .

(ממכתב ט' תמוז, תשי"ז)

————————

... במ"ש בהסעודות דש"ק — שנמצאו בזה לכאורה סתירות במאמרי הזהר.

הסדר הוא כדברי רשב"י (זח"ב פח, ב) וכמו שאומרים באתקינו סעודתא: חקל ת"ק, ע"ק ז"א. ומש"כ בזח"ב (פח, א): סעודתא חדא לקבל ע"ק כו' סעודתא תנינא לקבל חת"ק כו' — כבר פי' באור החמה שם שמפרש ע"ס הכתוב ולא ע"ס הסעודות. כן מש"כ בזח"ג, רפ"ח סע"ב — הוא ע"ס מעלת המדות — כמוש"כ באוה"ח לזח"ב פח, ב. ובסי' לרבנו הזקן בדרושי סעודות שבת נת' הענין ע"פ חסידות. . .

(ממכתב כ' ניסן, תשי"ז)

... במ"ש אודות הזהירות שלא לקדש משעה 7-6 בערב שבת^*, הנה מובן הכוונה לשעה בת ששים רגעים, כי הילוך המזלות הוא בקיץ ובחורף, וגם בחצות היום אין חילוק בין המקומות שבדרום ובצפון, ובמילא שעה הששית היינו שש שעות שוות לאחר חצות היום.

ומ"ש שאין חוששין לזה באה"ק ת"ו, וכן בענין ניט"ל^**, בטח יודיע טעמם של אלו שאין חוששים לזה באה"ק ת"ו, ואם הם בר סמכא. . .

(ממכתב י"ח טבת, תשט"ז)

————————

... במ"ש בתורת חיים ס"פ לך, דף צ"ו ריש עמוד ב', אשר גם אכילה דשבת מגשם לגוף מצד התענוג הגשמי שבגוף שאינו נברר והוא מעורב טו"ר גמור מעה"ד טו"ר, שלכאורה אינו מתאים עם מ"ש בתורת חיים פ' ויקהל דף תרכ"ז ותרמ"ז, שהאכילה דשבת אינה מגשמת דפרש שבתכם לא קאמר.

הנה מה שיש לפרש בזה הוא שאף שבשני המקומות אומר הלשון מגשם, אבל החילוק בזה הוא שרע אין באכילת שבת אבל מגשם כמו ענין של היתר, וזה אפשרי גם באכילת שבת, ומכש"כ וק"ו ממ"ש בתו"ח פ' לך הנ"ל שאפי' האהבה דנפה"א הבאה במורגש משתלשל מזה וכו' עיי"ש. —

ובדא"ג הנה בענינים אלו מדובר בתו"א ר"פ חיי שרה ובסידור סדר סעודת שבת (סעודה ב' ד"ה יגלה לן טעמי') וכן בדרך מצותיך עמוד 179 ושם, עיי"ש. . .

(ממכתב ז' טבת, תשי"ד) 248נבהלתי בקבלת מכתבו מיום ג' שקס"ד להתענות בשבת, תענית יארצייט, ויש בזה כמה דיעות, ולכ"ע אין מתענין, ולדעתי מוטב להקדים ליום ו' ואם אי אפשר מאחרין ליום א' או שאין מתענים כלל. ויעוין הדיעות בזה בשו"ע או"ח תקס"ח סעיף ט'. ובאחרונים שם טורי זהב סי' תכ"ט ס"ק ג' ובשו"ע רבינו שם סעיף ט' ובספרים שהובאו בשדי חמד אסיפת דינים מערכת אבלות ס"ק צ"ו, ובספר כל בו להרב גרינוואלד עמוד ש"צ, ולדעתי אפילו התרת נדר אין שייך בזה. ובכל אופן לא להתענות בש"ק.

(ממכתב כ"ו טבת, תשי"ד)