שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לד תצא שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
בגדר "שכר" כ"א רק "מתנת גמילות חסדים", אלא שמתנה זו ניתנה לו רק מחמת עבודתו וטירחתו, ע"ד אי לאו דעביד נייחא לנפשי' לא יהיב לי מתנתא.
14 ראה גיטין נ, ב. ב"ב קנו, רע"א. וראה גם מגילה כו, ב. ב"מ טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה לך לך שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
מתנה באה בעיקר מצד הנותן המתנה , בלי תשלום מצד המקבל כבמכר, אבל סו"ס יש למצב ופעולת המקבל בזה יחס וערך למתנה , דאי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוי יהיב לי' מתנתא.
47 ראה גיטין נ, ב. ב"ב קנו, א. ועוד. וראה לקו"ש חי"ג שם הערה 41.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לח פינחס שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ז
ובהקדם שמצינו שענין החינוך תלוי ב"חריפותו וידיעתו (דהתינוק) בכל דבר לפי עניניו", שמזה מובן, שענין עיקרי בחינוך הוא, שאין מקום לחנך קטן בדבר שלא יוכל להתקבל בשכלו והבנתו עד כדי תמיהה כו', דבענין כזה מוטב להמנע מחינוך הקטן (כל זמן שאינו חייב בדבר, ורק בגדר חינוך בלבד), וסומכים שחינוכו בקיום התורה ומצוות בכלל, יספיק שבהגיעו לחיוב יקיים גם דבר זה.
36 ולהעיר שישנה הגבלה זו גם לאחר י"ג שנה — ולמכור בנכסי אביו כו' (ב"ב קנו, א), ועוד. ואכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ז
ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים" , וכך גם פוסק רבנו הזקן
1 בבא בתרא קנו, א. עץ חיים סוף שער כה. לקוטי תורה ריש פרשת במדבר.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ז
ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים" , וכך גם פוסק רבנו הזקן
1 בבא בתרא קנו, א. עץ חיים סוף שער כה. לקוטי תורה ריש פרשת במדבר.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג שמיני שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
נכון אמנם שאין העבודה מעוררת וממשיכה את בחינת המתנה של שבת – אבל, כדברי חז"ל, "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא", אילולא היה המקבל גורם לנותן נחת רוח לא היה מעניק לו את המתנה .
12 כן מועתק בכ"מ. וראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו לך לך שיחה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
למרות ש"אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה לא הוי יהיב ליה מתנתא" (=אילו לא גרם לו נחת רוח, לא היה נותן לו מתנה ), אין המתנה ניתנת כל־כך בגלל מעלות המקבל, אלא בעיקר מצד הנותן, ולמקבל אין קשר של שייכות למתנה , ולכן יש לה הפסק אפילו לאחר נתינתה.
62 מובא בכ"מ (המשך וככה תרל"ז פס"ח. המשך תרס"ו ע' קלא. ועוד). ועיין מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט דברים שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
לפיכך, למרות שהענין של "דירה לו יתברך בתחתונים" בא מלמעלה כמתנה , יש צורך ב"עביד ליה נייחא לנפשיה" של נותן המתנה , ודוקא אז "יהיב ליה מתנתא".
38 כן הובא בכ"מ (המשך וככה פס"ח. המשך תרס"ו ע' קלא. ועוד). וראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ וירא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אמנם, "וירא אליו ה'" לא היה מפני דרגתו הנעלית של אברהם אבינו, אלא מפני גמילות החסדים של הקדוש־ברוך־הוא, אך בכל זאת צריכים להיות ראויים לגמילות חסדים זו, יש להיות "כלי" לגילוי.
19 וי"ל מעין זה בנתינת מתנה ובכ"ז אי לאו דעביד נייחא לנפשי' לא יהיב לי' מתנתי' (כן הובא בכ"מ – המשך וככה תרל"ז פס"ח. המשך תרס"ו ע' קלא. ועוד. וראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א). – וע"ד המבואר בלקו"ת (שה"ש כד, סע"א ואילך) בענין בחינה הג' שבאתערותא דלעילא, דאף שבאה מצד למעלה ("שאין אתעדל"ת מגעת שם כלל"), מ"מ "אינה שורה ומתגלה אלא כשיש שלימות במעשה התחתונים".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב צו שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
משמעותם היא גרימת "נחת רוח לקונו", בדומה למאמר חז"ל "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנתא" (=לולא גרם לו נחת רוח לא היה נותן לו את המתנה ).
32 כן הובא בכ"מ (המשך תרס"ו ע' קלא. ועוד). ועיין מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה וירא שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
(בדומה לנאמר "אי לאו דעביד נייחא לנפשיה לא יהיב ליה מתנתא" [=אילולא היה גורם לו נחת רוח לא היה נותן לו מתנה ] – ה"נייחא לנפשיה" אינו תשלום עבור המתנה ובוודאי לא דבר שמכריח לתת לו את המתנה , משום שמתנה באה מצד הנותן; אבל, מאידך, ניתנת המתנה דוקא כאשר קיים "עביד נייחא לנפשיה").
26 כן הובא בכ"מ. וראה גיטין נ, ב. ב"ב קנו, רע"א. וראה גם מגילה כו, ב. ב"מ טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח פינחס שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
בכך שלמרות שהיא ניתנת מצד רצון הנותן, בכל זאת יש סיבה לנתינתה בקשר שבין הנותן למקבל, כנאמר "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה (=אילולא גרם המקבל נחת רוח לנותן) לא יהיב ליה מתנתא (=לא היה נותן לו מתנה ), ואילו הגורל אינו תלוי כלל בשכל והגיון.
43 ראה גיטין נ, ב. ב"ב קנ"ו, א. ועוד. וראה לקו"ש שם הערה 41.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חיי-שרה, מבה"ח כסלו ה'תשי"א*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ז
עשרים שנה – הוא הזמן שבו מתחילה העבודה בתור גדול לאמיתתו שיש לו מוחין דגדלות (כידוע שבדין דקטנות ישנם זמנים שונים, וגדלות אמיתית נעשית בגיל עשרים שנה), שלכן אינו יכול למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה, וכן פוסק רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורה שבגיל עשרים שנה ישנם כבר (לא רק חמש שנים במקרא
511 ב"ב קנו, א. ע"ח סוף שער כה. לקו"ת במדבר ב, רע"א (ושם: "ועיין בענין חיי שרה עשרים שנה כו'").
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג', י"ח תשרי, ב' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
החילוק שבין ירושה ("וירשתם") למתנה ומכר – שבמכר צריךהקונה לשלם מנכסיו עבור הדבר הנמכר, ואפילו במתנה שאין המקבל משלם עבורה, הרי "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא"; משא"כ ירושה, שאינה תלוי' כלל במעמד ומצב או פעולת היורש, כי אם מצד היותו בן, "ברא כרעא דאבוה" .
32 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אבל צדקה פירושה – שנותנים לו מתנת חנם , והיינו, שלא זו בלבד שלא מגיע לו תשלום ע"פ דין, אלא גם בדרך מתנה לא מגיע לו, שהרי גם במתנה "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא", ומה שמשפיעים לו הרי זה רק ענין של צדקה, מתנת חנם .
24 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ד שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והנה, בנוגע לענין המתנה מצינו ש"אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא", והיינו, שה"כלי" לקבלת מתנה הוא הענין ד"נייחא לנפשי'".
15 כ"ה בכ"מ בדא"ח (שבהערה 10). וראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שושן פורים, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
החילוק בין "צדקה" ל"מתנות" הוא – ש"צדקה" הו"ע שהאדם אינו צריך ליתן, היינו, שמצד עצמו אינו חייב ליתן, אלא הנתינה היא רק בשביל הזולת ; משא"כ "מתנה" הו"ע שנוגע לעצמו , כמרז"ל "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא".
79 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ענין זה לא מצינו בשאר הקנינים, לא במכירה, ואפילו לא במתנה , שהרי גם במתנה אמרו חז"ל "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא", והיינו, שמקבל המתנה צריך להיות בגדר ד"עביד לי' נייחא לנפשי'"; משא"כ בירושה – מקבל הוא "הון עתק שלא עמל בו" (כלשון אדמו"ר הזקן בתניא) מבלי הבט לגמרי מי הוא המקבל, אם הוא רק קשור עם עצם המוריש.
134 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת-תורה (קודם הקפות), ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ז
ובכלל, הרי ישנו סדר בשלימות גידול המוחין – בן ט', בן י"ג, בן י"ח, ועד בן כ' שנה שאז יכול "למכור בנכסי אביו" , שזהו ענין הקשור עם נישואין.
82 ב"ב קנו, א. וראה ע"ח סוף שער כה. לקו"ת במדבר ב, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, זאת חנוכה, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכמובן גם מזה ש"אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא", שזה מורה על השייכות בפנימיות.
56 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואפילו מתנה – כיון ש"אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא", נמצא, שגם מתנה הו"ע של עבודה על מנת לקבל פרס.
90 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
לא זו בלבד ששניהם שוים, אלא אדרבה, יש מעלה בירושה לגבי מתנה – שהרי במתנה אמרו חז"ל "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא", והיינו, שבמתנה יש איזה אחיזה להמקבל, משא"כ בירושה שמצב היורש אינו נוגע כלל.
13 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וע"ד שמצינו בענין מתנה , ד"אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא" – הרי אע"פ שזוהי "מתנה" שלמעלה ממה שהי' יכול להשיג בכחות עצמו ע"י יגיעתו, מ"מ, אין זה "נהמא דכסופא", כיון שזכה במתנה זו מצד עבודתו ויגיעתו – ד"עביד לי' נייחא לנפשי'", אלא שע"י יגיעתו נותנים לו גם בדרך מתנה , ובאופן ש"כל הנותן בעין יפה הוא נותן", את הבית ואת היציע כו', את הבור וכו'.
38 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
גם במתנה יש צורך בעבודה – שהרי "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא", אלא שהנתינה אינה בגדר תשלומין על עבודתו, כמו במכירה, שקונה החפץ תמורת המעות ולפי ערך המעות, אלא שנותנים לו בדרך מתנה הרבה יותר מכפי יגיעתו; משא"כ בירושה, שאין צורך בעבודה מצד היורש כלל.
109 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אמנם אין הכוונה שהעבודה מעוררת וממשכת בחינת המתנה דשבת – אבל זהו כפי שאמרו חז"ל "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא" (אילו המקבל לא הי' גורם לו נחת רוח לא הי' נותן לו המתנה ).
19 כן מועתק בכ"מ. וראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואע"פ שגם במתנה הרי "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא" – הרי זה כמשל האב שנותן מתנה לבנו, שעצם עובדת היותו בנו היא ה"נייחא לנפשי'" שבגללה נותן לו המתנה .
1032 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ כי תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
בתורה הראשונה נאמר שענין הרצון כו' הוא באופן "אשר ה' אלקיך נותן לך", מתנה מלמעלה בירושה לכל אחד מישראל – שזהו ענין שבא ללא עבודה, הן במתנה , שאין זה נתינת שכר על ענין של עבודה, כי אם ענין שבא מצד הנותן, אלא ש"אי לאו דעביד נייחא לנפשא לא הוה יהיב לי' מתנתא" , והן – ועאכו"כ – בירושה, שאפילו תינוק בן יומו יורש הכל , ועומד במקום המוריש , ללא צורך בפעולה כלל, אפילו לא באופן ש"עביד נייחא לנפשא".
1294 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
השייכות ד"לך הוי' הצדקה" ל"מהות ועצמות א"ס ב"ה" היא – לפי שמצד העצמות נמשכים כל הענינים בתורת צדקה, ולא בתורת שכר על העבודה, ואפילו לא בתורת מתנה , שאף שאינה שכר העבודה, הרי "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא" , משא"כ צדקה, שנתינתה אינה מחוייבת מצד הזולת (אפילו לא באופן ש"עביד לי' נייחא לנפשי'"), כי אם מצד הנותן בלבד.
1644 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
"והי' כי תבוא אל הארץ", ועי"ז נעשה הענין ד"ה' אלקיך נותן לך", שזהו"ע של מתנה , מתנת חנם, למעלה אפילו מהענין ד"אי לאו דעביד נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא" –
1579 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"א ניסן, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ז
ובכללות הרי זה מעשר שנים לעשר שנים, כפי שמצינו במשנה שלאחרי בר-מצוה, ולאחרי "בן עשרים" – שאז היא שלימות האדם, שלכן הדין הוא ש"למכור בנכסי אביו (שזהו תכלית השלימות) עד שיהא בן עשרים שנה" – אזי חילוקי התקופות הם מידי עשר שנים:
993 ב"ב קנו, א. וראה לקו"ת במדבר ב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום שמחת תורה, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אבל לאידך גיסא, תלוי הדבר גם בהמקבל, שהרי אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא .
1121 ראה ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות א), ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והרי ג' ענינים אלו חלוקים הם מן הקצה אל הקצה, כי, הענין דמקדשא וקיימא הו"ע שמצד הבריאה מלמעלה ואינו תלוי בעבודת האדם כלל, ואילו הענין דזכור את יום השבת לקדשו הו"ע שתלוי בעבודת האדם ונמשך לפי אופן העבודה, ואילו הענין דמתנה טובה ששבת שמה הו"ע שלמעלה מעבודת האדם, שהרי מתנה אינה כמו עבודה שאפשר לתבוע שכר העבודה, וזהו שאמר הקב"ה למשה לך והודיעם, כי, אם אפשר לתבוע זאת כמו ענין העבודה, אזי אין צריך להודיעם, והצורך להודיעם שייך רק על ענין של חידוש שלולי ההודעה לא היו יודעים זאת, וזהו"ע המתנה , שאינה מצד עבודת האדם, אלא מה שניתן מלמעלה בתורת מתנה , אבל לאידך גיסא, ענין המתנה תלוי גם בהמקבל, שהרי אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא .
1206 ראה ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ענין של מתנה – אינו תשלום שכר עבודתו, אבל אעפ"כ, "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא" , ומזה מובן, שככל שיגדל הנחת-רוח, תהי' המתנה גדולה יותר, כפי שרואים בפועל;
323 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ז
ובפרט לאחרי עשרים שנה, שאז מיתוסף גם הענין דלמכור בנכסי אביו [שזה קאי גם על התלמידים של הצדיק
538 ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
החילוק בין צדקה למתנה הוא – שצדקה ניתנת לאדם הנצרך וזקוק לעזרה, בגלל שהנותן מרחם על מי שנמצא בדרגא שלמטה ממנו, ולכן נותן לו צדקה; ואילו ענין המתנה הוא באופן הפכי – כהכלל בגמרא (שהובא בפוסקים) "אי לאו דעביד נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא", והיינו, שנתינת המתנה היא סימן לכך שנותן המתנה קיבל נחת רוח ועונג ממקבל המתנה , ונח"ר ועונג זה באים לידי ביטוי בכך שנותן לו מתנה .
2536 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א (ובעין משפט שם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
תחילה ישנו הענין ד"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" , שזוהי האכילה שהיא רק לפי ערך הטירחא ב"ערב שבת" – כל ששה הימים שלפני השבת; ולאח"ז ישנו תענוג נעלה יותר – למעלה מ"שכר" שמרויח ע"י הטירחא, שלכן נקרא שבת בשם "מתנה" , כיון שזהו"ע שמקבלים בתורת מתנה , שלא לפי ערך טירחתו ויגיעתו (כולל גם הענין ד"אי לאו דעביד נייחא לנפשי' לא יהיב לי' מתנתא" ), שלכן "הנותן בעין יפה נותן" .
2287 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ונתבאר בזה, שבנוגע למתנה יש כלל "אי לאו דעביד נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא" ,
1522 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
מתנה – היא מצד הנותן, שלא לפי ערך המקבל, והיינו, שאע"פ ש"אילו לא עביד נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא" , מ"מ, הרי זה שלא לפי ערך עבודת המקבל.
1807 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, י"ט תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ז
ביאור מעלת מצות מילה ("תחלת כניסת נפש הקדושה" ) לגבי שאר המצוות , שעל ידה נעשה חיבור האדם עם הקב"ה באופן הניכר בבשר הגוף , "בריתי בבשרכם" (לא כמו כריתת הברית בהר סיני ובחורב שהיא בעיקר עם הנשמה), ובתינוק בן שמונה ימים , שאינו שייך
488 ולא כמו שאר הענינים התלויים בזמן, כמו בר מצוה בהגיעו לי"ג שנה, "ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים" (ב"ב קנו, א), שאינם ניכרים בגשמיות הגוף.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ז
ובפרט לאחרי עשרים שנה, שאז מיתוסף גם הענין דלמכור בנכסי אביו [שזה קאי גם על התלמידים שלהצדיק שנקראים בנים], ומבואר בלקו"ת דזה שארז"ל ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים הוא כי אז נכנסים בו מקיפי אבא, מקיפים שלמעלה מהתלבשות בכלים.
41 ב"ב קנו, א.
*) ראה ד"ה באתי לגני ה'תשכ"ט סי"ג (לעיל ע' שכט) , שהכוונה שם היא (בעיקר) להענין דאתהפכא .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג יום ג', פורים קטן ה'תשל"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ומבאר שם בזה דישנה בחי' אתעדל"ע הנמשך לאחר האתעדל"ת שזהו המשכה מבחי' עצמות א"ס שאין אתעדל"ת מגעת לשם כלל והוא רק בבחי' מתנה (והוא הנק' מתנת חנם שהוא לשון חן כו') רק שזה נמשך לאחרי שלימותהאתעדל"ת, וכמו גבי מתנה דאמרז"ל אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' כו' הגם שהיא בבחי' מתנה .
76 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו שאו את ראש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ז
הענין הוא משום דידוע בכתבי האריז"ל דעד כ' שנה עדיין אין באדם מבחי' גדלו' דמוחי' דאבא אלא רק מבחי' מוחי' דאימא כו' וע"כ אמרו ז"ל במשנה דלמכור בקרקעות בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים דוקא, ודקדק לומר בקרקעות ובנכסי אביו דוקא כי הגם שמקחו מקח וממכרו מכר בשלו מזמן קודם כמו דגם הפעוטו' מקחו מקח כו' אבל בנכסי אביו ובקרקעו' אין יכולי' למכור עד שיהא בן עשרים כו' ובטעם הזה מובן הנ"ל משום דמוחי' דאבא הוא שעולי' ונכללי' בכתר ג"כ ואדרבה בחי' אור אבא על היותו שרש כל ההשתלשלו' הוא העיקר בהעלאה זו ובלעדו לא <קצד>
34 דלמכור . . בנכסי אביו : ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו זהר בלק פתח האי ינוקא ואמר שחורה אני ונאוה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ז
נתהדר לו חוורתי ואמר הרי אני כבן שבעים שנה כו' כי ימי שנותינו ע' שנה הוא רק להתגלות בחי' זו דגדלות בהמשכת המקיפים למטה בגילוי ממש, והתחלת הגילוי הוא בכמה בחי' וזמנים שונים מי"ג שנה וכו' וכן בן עשרים יכול למכור בנכסי אביו כו' עד שיגיע לימי הזקנה הדר זקנים שיבה כנ"ל, והוא מצד גילוי רצונו ית' המלובש בתורה שהוא מבחי' מקיפים שלמעלה ופי' כמאמרם בים נדמה להם כבחור וכגבור איש מלחמה ובסיני כזקן מלא רחמים כו' וד"ל.
21 בן עשרים יכול למכור בנכסי אביו : ב"ב קנו, א. ע"ח סוף שער כה. לקו"ת במדבר ב, רע"א. לעיל ע' תמא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר נה דיני קדיש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ו אם לא הביא ב' שערות אפילו הוא גדול בשנים דינו כקטן עד שיצאו רוב שנותיו דהיינו ל"ו שנה שאז נתברר שהוא סריס ולא יביא שערות לעולם ואם נראה בו סימני סריס קודם לכן דינו כגדול מבן עשרים שנה ומעלה ומכל מקום א"צ לבדוק בשערות בכל שהגיע לכלל שנותיו דהיינו בן י"ג שנה ויום א' שכיון שתפלה מדברי סופרים סומכין על החזקה שמן הסתם הביא ב' שערות כיון שהגיע לכלל שנותיו שראוי להביא בהן ב' שערות:
סח רמ"א שם. וכ"ה לקמן סי' קצט סוף ס"ט. ועי' לקמן סי' קכח סוף סמ"ט. ולדברים שהם מה"ת ראה ב"ב קנו, א. לעיל רס"י לט וש"נ. ועי' שו"ת צמח צדק חיו"ד סי' שנה אות א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח אני לדודי ודודי לי כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
עד"ה אכלוהו היום שלכן נק' בקרא היום לא כו' והיינו כי זהו בחי' שבת שע"ז אמרו רז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, מתנה זהו בחי' אתעדל"ע שאין אתעדל"ת מגעת כו', והוא למעלה גם מעקודי', וע' בפ' בשלח בסד"ה להבין ענין לחם משנה, שלמעלה גם ממקור העולמות כו', ולכן המן לא ירד בשבת כו', והנה ארז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, והיינו שיש בבחי' מה שעושי' את השבת כמ"ש ושמרו בנ"י כו' לעשות את השבת, ויש בחי' מתנה כנ"ל, ועכ"ז המתנה אינם נותנים אלא למי שראוי כו' דאילו לא הי' ניחא לי' לא הוה נתן לו, נמצא שאם היותו בחי' מתנה עכ"ז צ"ל קצת הכנה לזה, ועד"ז יובן גם ביגמה"ר שהגם שנושא עון כנ"ל, עכ"ז צ"ל כלי לקבל בחי' זו וזהו מי שמשים עצמו כשיריים שמגיע לבחי' המקיף שזהו פי' שיריים מה שנשאר מבחי' או"פ המתיישב בכלי כו' ונשאר בבחי' שיריים כו', וכן בג' בחי' אלו דהשמי' כסאי תורה והארץ מהמ"צ או תושבע"פ שזהו בחי' או"פ (כי מקיף דמצות י"ל שזהו מקיף הקרוב או מקיף פרטי לפ"ע כאו"א כמו הלבוש כמ"ש במ"א), אבל אי זה בית זהו בחי' השתחואה דתפילה ביטול שהראש שוה לרגל, שאין שם ראש וסוף ה"ז בחי' או"מ שיוכל לשרות עליו בחי' מקיף הכללי בחי' הבטה כו' ולכן ואל זה שהגיע לבחי' או"מ דוקא אביט שישרה עליו בחי' מקיף הכללי, ואפ"ל שב' בחי' אלו זהו ח"י מקיף הפרטי ומקיף הכללי שנת' בד"ה לחם משנה.
127 המתנה אינם נותנים אלא למי שראוי : ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר השיחות תש"ז שיחות חג הפסח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
עס איז פאַראַן מתנה און ירושה, מתנה גיט מען נאָר ווען עס קומט יענעם, אי לאו דעביד נייחא לנפשי' לא יהיב לי', אָבער ירושה איז אַ זאַך וואָס קומט ממילא.
18 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן מה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ועי' חידושי הרמב"ן לשם, ובנדה פ"ו, והר"ן שם, לטעמיה דרבי יהודה דאמר עד שירבה השחור , הכל דלא כהרד"ך.
1497 ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך א ויחי שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
גם במתנה, אותה נותן הנותן למקבל חנם, נאמר:
24 מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"ב קנו, א. (בשינוי לשון).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו וישב-חנוכה שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
מקבלים" את התורה בכוחו של "נותן התורה", בכל זאת חייבת להיות התבטלות מציאותו של האדם כדי שהתורה תהא "משתמרת" אצלו (כפי שנתבאר לעיל בהרחבה), שהרי הכוונה היא שאת הענינים הנעלים ביותר יקבלו היהודים רק באמצעות עבודה ולא כ"נהמא דכיסופא (=לחם בושת)", ולכן חייב האדם לעשות משהו מצידו שיגרום להיותו ראוי (במידה מסוימת) לקלוט את תורתו של הקב"ה, וזאת ע"י ענין ההתבטלות, שבאמצעותו הוא משתחרר ממציאותו ומהגבלותיו.
* וי"ל שזהו עוד ענין, נוסף על סיבת נתינת המתנה "דאי לאו דעביד נייחא לנפשי' לא יהיב לי' מתנתא" (עיין מגילה כו, ב. גטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
9 ב"ב קנו, א. וראה לקוי"ית פרשתנו ב, רע"א. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשח"י
מקור מפורש
בדף זה
וענין זה המשיך אברהם בירושה לכל הבאים אחריו, ע"י ה"אהבה מסותרת" ש"נכלל בה גם דחילו" (כמבואר בתניא), בבחינת "מה יפה ירושתנו", והרי ענין הירושה שייך לכל מי שהוא יורש, גם אם לא עשה "כלי" לזה ולא עשה מאומה בשביל זה, אפילו לא בבחינת "עביד נייחא לנפשי'", ובלשון התניא:
166 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
אפשר לתת כמה שרוצים, אפילו דבר קטן ביותר (שהרי אף שנתינת מתנה היא מפני ש"עביד לי' נייחא לנפשי'" , הרי אין זה באופן שחייב לו משהו, ומכ"ש שהלה אינו יכול לתבוע שיתנו לו, ועאכו"כ – כמה לתת לו].
1266 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, י"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
וזהו גם ענין הצדקה – "קח מהם כופר לצדקה" – שאין זה ענין של פריעת חוב, שהרי אינו חייב לו מאומה כו', וגם לא ענין של מתנה בגלל ש"עביד נייחא לנפשי'" ; מדובר אודות עני ש"לית לי' מגרמי' כלום" , והוא מצדו מרגיש שצריך ליתן לו צדקה – שזהו מצד ענין הביטול כו', ולכן, הרי זה פועל ש"תרום קרן ישראל".
1324 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תזריע, ראש חודש ניסן, ה'תשכ"ה*
מקור מפורש
בדף זה
ולכן, תחלת ההמשכה הבאה ע"י העבודה (לפני שנתגלה כח העצמות שבה) היא רק מהאור השייך לעולמות, מקום שאתערותא דלתתא מגעת לשם, אבל לאחרי השלימות דעבודה (הן דהעבודה עצמה והן דההמשכה מלמעלה שעל ידה), שאז מתגלה ה"פנימיות" שלה, הנחת רוח והתענוג שלמעלה שבעבודת ישראל, נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני , דנחת רוח ותענוג זה (שנעשה רצוני, ע"י ישראל) הוא בעצמותו ית' (נחת רוח לפני ) , ע"י העבודה נמשך גם האור שלמעלה משייכות לעולמות , ועד להמשכת העצמות.
268 להעיר מהמבואר בהמשך תרס"ו ע' קלא ובסה"מ ה'תש"ה ע' 53, דהטעם על זה שהמשכת האור שלמעלה מהשתלשלות (הגם שהוא בדרך מתנה מלמעלה) הוא לאחרי שלימות העבודה דוקא, הוא* כי נתינת מתנה היא דוקא כשעביד לי' נייחא לנפשי' (ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א). ויש לומר הכוונה בזה, שע"י שלימות העבודה מתגלה הנחת רוח והתענוג העצמי שבעבודת ישראל, כנ"ל בפנים.
*
) בלקו"ת שה"ש שם (כד , סע"א ואילך) " אינה שורה ומתגלה אלא כשיש שלימות במעשה התחתונים ", היינו , שהשלימות דמעשה התחתונים היא בכדי שהתחתון יהי' כמו כלי להשראת וגילוי האור [וע"ד קוב"ה לא שריא אלא באתר שלים (ראה זח"ג צ , ב)] ; אבל בהמשך תרס"ו ובסה"מ ה'תש"ה שם , שהשלימות דמעשה התחתונים היא (גם) בשביל ההמשכה מלמעלה , נתינת המתנה מצד הנותן .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצאי ש"פ שמות, כ"ג אור לכ"ד טבת, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
וכיון שנתינת מתנה היא כאשר "עביד נייחא לנפשי'" – הנה כשיעשה טובה לבנו של הקב"ה, כל אחד מישראל, "בנים אתם לה' אלקיכם" , יהי' זה בבחינת "עביד נייחא לנפשי'" שלכן "יהיב לי' מתנתא"108, היינו, שיקבל את התורה בתורת מתנה.
179 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
ויובן בהקדם המבואר בענין מעלת ענין הגלות – שבא כתוצאה משילוח המרגלים – שעל זה אמרו רז"ל "צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האומות" [צדקה דייקא, שאין זה בתור שכר על עבודה, ואפילו לא מתנה שבאה לאחרי ש"עביד נייחא לנפשי'" , אלא צדקה דוקא שניתנת למאן דלית לי' מגרמי' כלום , שזה מורה שזהו ענין שבאין ערוך לגמרי] – שבזמן הבית היתה עיקר עבודת בנ"י באופן של עבודת הצדיקים (מלמעלה למטה), ואילו בזמן הגלות ניתוסף העילוי דעבודת התשובה (מלמטה למעלה), שגדלה מעלתה על עבודת הצדיקים, כמארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים כו'.
632 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
וכל זה פועלים ע"י ענין העבודה דוקא – שהרי הכוונה העליונה היא שלא ליתן הכל באופן של "נהמא דכיסופא" , ללא עבודה, אלא שיהי' תחילה הענין ד"עביד לי' נייחא לנפשי'" , ועד לעבודה באופן של יגיעה, כמ"ש "בזעת אפיך תאכל לחם", כדברי הגמרא :
1168 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
ועד להמשכה ד"אני הוי'" (כסיום הכתוב52) שלמעלה מסדר השתלשלות – שזהו אור שנמשך ממקום נעלה ביותר שאין אתערותא דלתתא מגעת שם, אלא שאעפ"כ יש צורך בעבודת האדם, שעי"ז נעשה "אתר שלים" , שבו יומשך אור נעלה זה (וע"ד שגם ענין המתנה בא רק לאחרי ש"עביד נייחא לנפשי'" ).
1975 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
מחד גיסא – התורה היא "חמודה גנוזה שגנוזה לך" , והקב"ה נתנה לבנ"י באופן של מתנה ; ולאידך גיסא – אמרו רז"ל "התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך", ועד שמוכרח להיות ענין היגיעה בתורה, כמארז"ל109 "לא יגעת ומצאת אל תאמין", שזהו היפך ענין המתנה, שבה ישנו רק הענין ש"עביד נייחא לנפשי'" , אבל לא שייך בזה ענין של יגיעה.
1681 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
ירושה אינה כמו קנין ומתנה – שהרי קנין, תלוי בקונה , מה לקנות וכמה לקנות כו'; וגם מתנה, אף שבאה מהנותן, הרי נתינת המתנה היא בגלל ש"עביד נייחא לנפשי'" (כמבואר בפוסקים) , וא"כ, המתנה היא לפי אופן הנחת-רוח והנשיאת-חן; כשם שלא שייך שנתינת המתנה תהי' באופן שכל הרוצה יבוא ויטול, אלא נתינת המתנה היא רק למי ש"עביד נייחא לנפשי'", כמו"כ לא שייך שנתינת המתנה תהי' לכל מקבלי המתנה בשוה, אלא כל אחד מקבל לפי אופן הנשיאת חן כו'.
1339 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א (ובעין משפט שם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
וכפי שרואים מכמה סיפורים בדברי חכמינו ז"ל, שכאשר יהודי התייגע, הנה לא זו בלבד שקיבל לפי ערך יגיעתו, אלא קיבל גם ענין של מתנה – ובלשון חז"ל , שכיון ש"עביד נייחא לנפשי'" לכן "יהיב לי' מתנתא" – שלא לפי ערך העבודה והיגיעה שהשקיע בזה.
792 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"א ניסן, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
רואים בטבע האדם, שבשעה שמקבל דבר ללא השתדלות מצדו (אפילו לא באופן ד"עביד נייחא לנפשי'" שאז "יהיב לי' מתנתא" ) – הרי זה ענין שנקרא "נהמא דכסופא".
447 ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ תזריע, ראש חודש ניסן ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
ולכן, תחלת ההמשכה הבאה ע"י העבודה (לפני שנתגלה כח העצמות שבה) היא רק מהאור השייך לעולמות, מקום שאתערותא דלתתא מגעת לשם, אבל לאחרי השלימותדעבודה (הן דהעבודה עצמה והן דההמשכה מלמעלה שעל ידה), שאז מתגלה ה"פנימיות" שלה, הנחת רוח והתענוג שלמעלה שבעבודת ישראל, נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, דנחת רוח ותענוג זה (שנעשה רצוני, ע"י ישראל) הוא בעצמותו ית' (נחת רוח לפני ), ע"י העבודה נמשך גם האור שלמעלה משייכות לעולמות, ועד להמשכת העצמות.
25 להעיר מהמבואר בהמשך תרס"ו ע' קלא ובסה"מ ה'תש"ה ע' 53, דהטעם על זה שהמשכת האור שלמעלה מהשתלשלות (הגם שהוא בדרך מתנה מלמעלה) הוא לאחרי שלימות העבודה דוקא, הוא* כי נתינת מתנה היא דוקא כשעביד לי' נייחא לנפשי' (ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א). ויש לומר הכוונה בזה, שע"י שלימות העבודה מתגלה הנחת רוח והתענוג העצמי שבעבודת ישראל, כנ"ל בפנים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח על חומותיך ירושלים כו'
מקור מפורש
בדף זה
קיצור ואת כל אלה ידי עשתה זהו תשב"כ ע"ש אלה החוקים ויהיו כל אלה נאום ה' זהו תשבע"פ ושורשם זו"נ דאצי', והנה יש נרנח"י יחידה בכתר חד ולא בחושבן הרצון אור מקיף ולפי שאין להם כלים א"א להמשיך בחי' זו ע"י אתעדל"ת ואעפ"כ נמשך מאליו כאשר יש שלימות למטה באתעדל"ת ואתעדל"ע, ועמ"ש במ"א בענין מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, מתנה דוקא, ומ"מ אין נותנים המתנה אלא למי שטרח בע"ש, והמשכה זו זהו ענין ואל זה אביט
118 אין נותנים המתנה אלא למי שטרח : ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם בן פורת יוסף
מקור מפורש
בדף זה
אבל לע"ל כתי' בן פורת עלי עין שהוא למעלה מהעין דיחו"ע, דמה שנמשך מיחו"ע ליחו"ת זהו באתעדל"ת אתעדל"ע לפ"ע הביטול היש דיחו"ת לפ"ע זה נמשך מיחו"ע אבל לע"ל עלי עין אתדל"ע שאין אתעדל"ת מגיע לשם, וזה אינו שייך להמשיך ע"י עבודה רק מתנה, אך מתנה אינו נותנין רק למי ששוה כמ"כ כאן אחר שע"י המשיך מיחו"ע ליחו"ת נמשך אח"כ בחי' עלי עין שלמע' מיחו"ע, וזהו ע"ד פתחי לי כחודה של מחט ואני אפתח להם כפתחו של אולם הגם שאינו בערך כלל מ"מ עי"ז אפתח להם כפתחו של אולם, כמו"כ כאן הגם שאינו בערך כלל מ"מ ע"י מה שממשיכים מבחי' יחו"ע ליחו"ת נמשך אח"כ בחי' עלי עין.
16 מתנה. . למי ששוה : ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם כנשר יעיר קנו
מקור מפורש
בדף זה
מההשפעה, והגם שהם מגולגלתא דא"א שלמעלה מאצי' דמחכ' דא"א מתחיל עולם האצי' כמ"ש הרמ"ז אבל גולגלתא הוא למעלה מאצי', מ"מ ה"ז רק שערות וצמצומים ומפני ששרשם מגולגלתא לכן הם מטהרים טמא מת וכמ"ש באגה"ק, אבל עצם טלא דבדולחא הוא טל תחי' דשיורא טלא דבדולחא הוא רק דוחה טומאת המת, משא"כ טל תחי' טל שעתיד להחיות בו את המתים ה"ה פועל שהמת יהי' חי, והנה בחי' טל זה הוא בדרך מתנה ולא ע"י עבודה אך מתנה נותנים למי ששוה, ובחי' זו יש ג"כ בתורה וכמארז"ל ג' שעות הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה דכל היום כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו א"כ צ"ל קורא בתורה תחילה, אבל שלש שעות הראשונות עוסק בתורה מעצמו וזהו בחי' ג"ר והוא בחי' טל, ותחילה צ"ל יערוף כמטר דע"י ששברו הבריות את ערפם נמשך בחי' מטר ואח"כ נמשך בחי' טל.
73 מתנה נותנים למי ששוה : ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם והוא כחתן כו'
מקור מפורש
בדף זה
וענין ישיש ב"פ ש"י, וצ"ל ג"כ לשמחו, והענין דהנה כתי' ע"כ יעזב איש או"א חו"ב דאצי' וכשנמשך למטה לכן צריכים לשמחו, וי"ל השמחה על ב' אופ' הא', דהנה כתי' חכמות בחוץ תרונה חכמות תרין ח"ע וח"ת מל' יר"ת היורדת למטה עי"ז תרונה רינה עונג ע"י מצות מעשיות נמשך מחצה העליון דכתר וזהו ישיש כו', וזהו נוסח הברכה בא"י אלקינו חו"ב מלך העולם זו"ן ועי"ז ממשיכים מבחי' אשר ענג העליון כתר, וזה"ע ישיש, ועיקר הפי' דהנה עלית למרום זה משה לקחת מתנות שאינו בערך אתעדל"ת אך מתנות אין נותנין אלא למי ששוה וזהו"ע המתנה שנותנין לחתן לאחר הדרשה שאינו בערך הדרשה,
49 מתנות אין נותנין אלא למי ששוה : ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם כנשר יעיר קנו
מקור מפורש
בדף זה
אך עכ"ז הנה אנו רואים שאין נותנים מתנה אלא למי שראוי, וכאן אם הקדים בחי' אם יערוף כמטר לקחי מקודם אז נותנין לו במתנה הטל שבתורה יש ג"כ בחי' הטל.
81 מתנה אלא למי שראוי : ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר השיחות יום שמחת תורה, תרפ"ז
מקור מפורש
בדף זה
לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא.
6 מובא בכ"מ (המשך וככה תרל"ז פס"ח. סה"מ תר"ל ע' פט. תרל"ה ח"א ע' קב. ועוד). וראה גיטין נ, ב. ב"ב קנו, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בהר את שבתותי תשמרו
מקור מפורש
בדף זה
נותנין המתנה רק למי שטרח באתעדל"ת כי קוב"ה לא שרי' רק באתר שלים ולכן מי שטרח והמשיך בחי' שבת עילאה בשבת תתאה הוא בחי' אתר שלים ממילא שורה בו בחי' שבת שבתון הנ"ל רק שאינה באה ע"י התעוררות כי אין התעוררות מגיע לשם כו' וד"ל.
105 אין נותנין המתנה רק למי שטרח : ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר