50
שים הללו להמשיך בהנהגה של מינות ורשעות].
ז. עפ"ז יש לבאר גם בנוגע לירושת ארץ ישראל:
ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל בברית עולם ע"י הקב"ה לאברהם אבינו, ופשיטא שאין שייך בזה הפסק באיזה אופן שהוא, שתמיד היא של ישראל, היא בבעלותן.
אבל כשם שהי' בנתינת הארץ בפועל, שמצינו ג' אופנים בחלוקתה (לשבטים ולמשפחות): ירושה (באופן של נחלה), חלוקה ע"פ טעם ושכל, וחלוקה ע"פ הגורל, וכמשנ"ת במ"א בארוכה45 שג' ענינים אלו הם ע"ד ג' הענינים דירושה מכר ומתנה46, כן הי' גם (מקור) ג' ענינים אלו בנתינתה לאברהם אבינו (לעם ישראל בכלל).
החילוק בין ג' ענינים אלו בפשטות הוא, שמכר הוא דבר הניתן ללוקח תמורת תשלום, ובמילא מובן, שהוא בהתאם ולפי ערך תשלום של הלוקח.
מתנה באה בעיקר מצד הנותן המתנה, בלי תשלום מצד המקבל כבמכר, אבל סו"ס יש למצב ופעולת המקבל בזה יחס וערך למתנה, דאי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוי יהיב לי' מתנתא47.
משא"כ ירושה הוא דבר שאינו תלוי כלל בעבודת היורש או במעמדו ומצבו, דבאיזה מצב שהוא הרי הוא יורש הכל. וי"ל הטעם, כי ירושה אינה נתינה לשני, אלא כלשון הכתוב48 "תחת אבותיך יהיו בניך", שהיורש עומד במקום המוריש, שהוא הוא המוריש, ובמילא יש לו הבעלות על נכסי המוריש (ואין בירושה משום שינוי רשות)49.
ומעין ג' ענינים אלו (ובדקות יותר) הוא גם בארץ ישראל:
"ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת" — הרי ברית זו היתה בקשר עם גזירת ברית בין הבתרים, "ידוע50 תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגו' ודור רביעי ישובו הנה", שזה הי' מעין "חוב" שעל בנ"י לפרוע עבור ירושת הארץ. ובלשון רש"י בכ"מ51 "שטר חוב" של גזירת כי גר יהי' זרעך המוטל על זרעו של יצחק (ושלכן "וילך (עשו) אל ארץ מפני יעקב אחיו"52, "אמר אלך לי מכאן אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר"53).
אמנם בברית מילה הוסיף הקב"ה "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלקים", שאינו תלוי וקשור עם פעולת ועבודת האדם.
אלא שבזה גופא שני אופנים — אופן של מתנה ואופן של ירושה, ושניהם
הערות
- 45. ראה לקו"ש חי"ג ע' 114 ואילך (באו"א). וש"נ. חכ"ח ע' 176 ואילך.
- 46. ראה ע"ד מתנה וירושה בא"י — ירושלמי ב"ב פ"ח ה"ב. צפע"נ עה"ת פרשתנו טו, זח.
- 47. ראה גיטין נ, ב. ב"ב קנו, א. ועוד. וראה לקו"ש חי"ג שם הערה 41.
- 48. תהלים מה, יז. וראה ב"ב קנט, רע"א.
- 49. ראה בכ"מ בס' צפע"נ (שו"ת צפע"נ דווינסק ח"א סקי"ח. שו"ת ווארשא ח"ב סקי"ח. השלמה יג, א).
- 50. טו, יג. טז.
- 51. וישלח לו, ז. חוקת כ, יד.
- 52. וישלח שם, ו.
- 53. ל' רש"י שם, ז.
תלמוד ירושלמי בבא בתרא ח׳:ב׳ - הטקסט מספריא
משנה: בְּנוֹת צְלָפְחָד נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים בַּנַּחֲלָה חֵלֶק אֲבִיהֶן שֶׁהָיָה עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר וְשֶׁהָיָה בְּכוֹר נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים.
הלכה: בְּנוֹת צְלָפְחָד כול׳. בְּנוֹת צְלָפְחָד אָמְרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. אִם אָנוּ בְנוֹת צְלָפְחָד נִירַשׁ אֶת אָבִינוּ. אִם אֵין בְּנוֹת צְלָפְחָד תִּתְיַיבֵּם אִמֵּינוּ. מִיַּד וַיִּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דּוֹבְרוֹת. תֵּן לָהֶן אֲחוּזַּת נַחֲלָה. תֵּן לָהֶן בַּקַּרְקָעוֹת. תֵּן לָהֶן בְּמִטַּלְטֲלִין. תֵּן לָהֶן חֶלֶק אֲבִיהֶן בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן.
רִבִּי יֹאשִׁיָּה אָמַר. לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ. דִּכְתִיב לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבוֹתָיו. וְאִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר לָאֵלֶּה. אֶלָּא מִפְּנֵי הַנָּשִׁים וּמִפְּנֵי הַקְּטַנִּים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְבָאֵי הָאָרֶץ נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ. שֶׁנֶּאֱמַר לָאֵלֶּה תֵחָלֵק. אִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבוֹתָיו. מְשׁוּנָּה נַחֲלָה זוֹ מִכָּל נְחָלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. שֶׁכָּל נְחָלוֹת חַיִּים יוֹרְשִׁין מֵתִים וָכָא מֵתִים יוֹרְשִׁין חַיִּים. תַּנֵּי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר. לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם וּלְעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ. כֵּיצַד. מִי שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם וּמֵעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב נָטַל שְׁנֵי חֲלָקִים. מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם וְלֹא מֵעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב וְלֹא מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם נָטַל חֶלֶק אֶחָד. בְּנוֹת צְלָפְחָד נָטְלוּ חֲמִשָּׁה חֲלָקִים. חֶלְקָן עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם. וְחֶלְקָן עִם הָעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב. וְשֶׁהָיָה בְּכוֹר נָטְלוּ שְׁנֵי חֲלָקִים. וְחֶלֶק אֲבִיהֶן בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא לֹא אָמְרָה כֵן. אֶלָּא נָתוֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֵן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה.
יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. חֶלְקָן עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם. וְחֶלְקָן עִם הָעוֹמְדִים בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. וְנָטְלוּ חֶלֶק מְרַגְּלִים. הָדָא הוּא דִכְתִיב. וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפוּנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים וגו׳. אֲבָל חֶלֶק מִתְלוֹנְנִים וַעֲדַת קֹרַח נָפַל לָאֶמְצָע. וּבְנֵיהֶם בִּזְכוּת אֲבִי אֲבִיהֶן וְאִמּוֹתֵיהֶן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ.
רִבִּי מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִשְׁנֵי אַחִים שׁוּתָפִין שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם. לָזֶה תִשְׁעָה בָּנִים וְלָזֶה בֵּן אֶחָד וְיָרְשׁוּ בֵית עֲשֶׂרֶת כּוֹרִין. כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל לֶתֶךְ. הֶחֱזִירוּם לַאֲבוֹתֵיהֶן וְחִלְּקוּם. נִמצָא בֵּן זֶה נוֹטֵל מֶחֱצָה וּבְנֵי זֶה נוֹטְלִין מֶחֱצָה.
רִבִּי דּוֹסִתַּי בֶּן יְהוּדָה מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִשְׁנֵי אַחִים כֹּהֲנִים שׁוּתָפִין שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל הַגּוֹרֶן. לָזֶה ט̇ בָּנִים וְלָזֶה בֵּן אֶחָד וְנָטְלוּ (בֵּית) יֹ קַבִּין. הֶחֱזִירוּם לַאֲבוֹתֵיהֶן וְחִלְּקוּם. נִמְצָא בֵּן זֶה נוֹטֵל מֶחֱצֶה וּבְנֵי זֶה מֶחֱצָה.
רִבִּי יוֹחָנָן מָתִיב. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֵיכֶם וגו׳. אִם מַתָּנָה לָמָּה יְרוּשָׁה. וְאִם יְרוּשָׁה לָמָּה מַתָּנָה. אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁנְּתָנָהּ לָהֶן לְשׁוּם מַתָּנָה חָזַר וּנְתָנָהּ לָהֶן לְשׁוּם יְרוּשָׁה. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מוֹרָשָׁה לְשׁוֹן דִּיהָא. הָתִיבוֹן. וְהָכְתִיב מוֹרָשָׁה קְהִילַּת יַעֲקֹב. אָמַר. לֵית דִּיהָא סוֹגִין מִינֵּיהּ. מָן דּוּ לָעֵי הוּא מַשְׁכַּח כּוּלָּהּ.
הטקסט של רש"י על במדבר כ ז אינו זמין בספריא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.