64
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
חסדים16, כלומר, "וירא" לא מפני דרגתו הנעלית של אברהם אבינו17, אלא מפני מדת חסדו של הקדוש־ברוך־הוא, אם כך היתה לו טענה: הרי כל כך איכפת לו שאין הקדוש־ברוך־הוא נגלה אליו (כפי שנראה לאחר מכן שהדבר הביאו לידי בכי), ואם כך, הקדוש־ברוך־הוא צריך לגמול עמו חסד ולהתגלות אליו.
לפי זה מובן בפשטות מדוע הוא לא בכה על שתי הפעמים הקודמות שבהן נאמר "וירא ה' אל אברם" שבפרשת לך לך – כי שם היה "וירא" כרוך במעלתו של אברהם אבינו18, אשר אין להשתוות אליו.
על כך ענה לו הצמח צדק "כאשר יהודי... מחליט למול את עצמו, הוא ראוי לכך שהקדוש־ברוך־הוא יתגלה אליו": אמנם, "וירא אליו ה'" לא היה מפני דרגתו הנעלית של אברהם אבינו, אלא מפני גמילות החסדים של הקדוש־ברוך־הוא, אך בכל זאת צריכים להיות ראויים לגמילות חסדים זו, יש להיות "כלי" לגילוי19.
והכלי לכך הוא ההחלטה, שבכל מצב שהוא, ואף בדרגה של "צדיק, בגיל תשעים ותשע", עליו למול את עצמו20.
ז. משמעות "ביקור חולים"
על ההסבר שלעיל ניתן, לכאורה, לשאול:
בכל זאת, ביקור חולים איננו גמילות חסדים בלבד, אלא יש לו משמעות מיוחדת בהיותו קשור דוקא לחולה – ובאמצעות הביקור מקילים על החולה את יסוריו, ועל ידי כך מסייעים ברפואתו21, ובמיוחד על פי הנאמר בגמרא22 שנוטלים "אחד מששים" של המחלה. משמעות זו קיימת אפילו בביקור חולים על ידי בן־אדם, ועל־
הערות
- 16. ראה ב"מ (ל, ב): ביקור חולים היינו גמילות חסדים. וברמב"ם הל' אבל רפי"ד: "לבקר חולים .. ואלו הן גמילות חסדים כו'".
- 17. וכדמוכח גם מזה שלמדין (סוטה יד, א) מפסוק זה החיוב דביקור חולים שעל כאו"א (וראה לקמן סעיף ז־ח). וראה הערה הבאה.
- 18. עפ"ז יומתק ג"כ השינוי בלשון הכתובים, דבב'פסוקיםדפ' לך נאמר "וירא ה' אל אברם" (ולא "אליו" – אף שנאמר לפנ"ז "ויעבר אברם גו'", "ויהי אברם גו'"), משא"כ בפרשתנו נאמר "וירא אליו"* – כי ה"וירא" דפ' לך היו בקשר למעלת אברהם, משא"כ דפרשתנו.
- 19. וי"ל מעין זה בנתינת מתנה ובכ"ז אי לאו דעביד נייחא לנפשי' לא יהיב לי' מתנתי' (כן הובא בכ"מ – המשך וככה תרל"ז פס"ח. המשך תרס"ו ע' קלא. ועוד. וראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א). – וע"ד המבואר בלקו"ת (שה"ש כד, סע"א ואילך) בענין בחינה הג' שבאתערותא דלעילא, דאף שבאה מצד למעלה ("שאין אתעדל"ת מגעת שם כלל"), מ"מ "אינה שורה ומתגלה אלא כשיש שלימות במעשה התחתונים".
- 20. ראה לקו"ש ח"א [המתורגם] ע' 22 ואילך. ח"ה [המתורגם] ע' 88 ואילך. ע' 321 ואילך.
- 21. ראה מאירי לנדרים (לט, ב) "שהמבקר מקל בחליו של חולה .. ובבני גילו ר"ל שבקורם ערב עליו שמצד הנאתו מהם חליו מיקל, פעמים שהביקור סיבת ההצלה לחולה כו'". וראה רמב"ם שבהערה 23.
- 22. נדרים וב"מ (שבהערה 16) שם.
- . בפשטות הטעם (כמ"ש ברמב"ן הנ"ל. וראה גם גו"א ושפ"ח ריש פרשתנו) לחבר פרשה זו לפרשה שלפנ"ז (שה"וירא" הי' בקשר למילה).
משנה תורה, הלכות אבל י״ד - הטקסט מספריא
מצות עשה של דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים ולהוציא המת ולהכניס הכלה וללוות האורחים ולהתעסק בכל צרכי הקבורה לשאת על הכתף ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור וכן לשמח הכלה והחתן ולסעדם בכל צרכיהם ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות.
שכר הלויה מרובה מן הכל והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה שנאמר וירא והנה שלשה אנשים ולוויים יותר מהכנסתן אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים.
כופין ללוייה כדרך שכופין לצדקה ובית דין היו מתקנין שלוחין ללוות אדם העובר ממקום למקום ואם נתעצלו בדבר זה מעלה עליהם כאילו שפכו דמים אפילו המלוה את חבירו ארבע אמות יש לו שכר הרבה וכמה שיעור לויה שחייב אדם בה הרב לתלמיד עד עבורה של עיר והאיש לחבירו עד תחום שבת והתלמיד לרב עד פרסה ואם היה רבו מובהק עד שלש פרסאות.
בקור חולים מצוה על הכל אפילו גדול מבקר את הקטן ומבקרין הרבה פעמים ביום וכל המוסיף משובח ובלבד שלא יטריח וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל מעליו וכל שאינו מבקר כאילו שופך דמים.
אין מבקרין את החולה אלא מיום שלישי והלאה ואם קפץ עליו החולי והכביד מבקרין אותו מיד ואין מבקרין את החולה לא בשלש שעות ראשונות ביום ולא בשלש אחרונות מפני שהן מתעסקין בצרכי החולה ואין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא מחושי הראש מפני שהבקור קשה להן.
הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ולא על גבי מקום גבוה ולא למעלה ממראשותיו אלא מתעטף ויושב למטה ממראשותיו ומבקש עליו רחמים ויוצא.
יראה לי שנחמת אבלים קודם לבקור חולים שנחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים.
מי שהיה לפניו מת וכלה מניח את הכלה ומתעסק עם המת וכן הוא אומר לב חכמים בבית אבל וגו' מת וכלה שפגעו זה בזה בדרך מעבירין את המת מלפני הכלה וזה וזה עוברין מלפני המלך.
מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה במה דברים אמורים בשאין לו כל צרכו אבל יש לו כל צרכו אין מבטלין וכל שאין מתעסקין בתורה חייבין להתעסק עמו.
מת אחד בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה עד שיקברוהו ואם יש לו מי שיתעסק בצרכיו מותרין.
תלמיד חכם שמת אפילו היו עמו עד ששים רבוא מבטלין תלמוד תורה להוצאתו היו ששים רבוא אין מבטלין ואם היה מלמד לאחרים אין לו שיעור אלא מבטלין הכל להוצאתו.
קוברין מתי עכו"ם ומנחמין אביליהם ומבקרין חוליהם מפני דרכי שלום.
בתי הקברות אסורין בהנאה כיצד אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין עושין בהן מלאכה ולא קורין בהן ולא שונין בהן כללו של דבר אין ניאותין בהן ולא נוהגין בהן קלות ראש לא ילך אדם בתוך ארבע אמות של קבר ותפילין בידו וספר תורה בזרועו ולא יתפלל שם וברחוק ארבע אמות מותר.
המוליך עצמות ממקום למקום לא יתנם בדיסקיא ויניחם על גבי חמורו וירכב עליהם מפני שנוהג בהן מנהג בזיון ואם היה מתיירא מפני הגנבים ומפני הליסטים מותר.
אין מפנין את המת מקבר לקבר אפילו מבזוי למכובד ואם היה בתוך שדהו מפנהו אפילו ממכובד לבזוי.
אין קוברין מת על גבי מת ולא שני מתים כאחד שבזיון הוא וקטן הישן עם אמו נקבר עמה.
עפר הקבר אינו אסור בהנאה שאין קרקע עולם נאסרת אבל קבר הבניין אסור בהנאה.
הבונה קבר למת לא נאסר עד שיכנס בו המת ואפילו הטיל בו נפל נאסר בהנאה.
נפש שנעשה לשם חי ושם בו המת והוסיף בו דימוס אחר לשם המת אע"פ שפנה המת הכל אסור בהנאה ואם הכיר את התוספת חולץ אותה והשאר מותר נעשה לשם המת כיון שהוטל בו המת נאסר אע"פשפנהו.
הבונה קבר לאביו והלך וקברו בקבר אחר הרי זה לא יקבר בו מת אחר עולמית והקבר הזה אסור בהנאה מפני כבוד אביו.
המת אסור בהנאה כולו חוץ משערו שהוא מותר בהנאה מפני שאינו גופו וכן ארונו וכל תכריכיו אסורין בהנאה אבל כלים המוכנים לתכריך לא נאסרו בהנאה אפילו ארג בגד למת לא נאסר עד שיגיע במטה הנקברת עמו שאין ההזמנה אוסרת.
כל הכלים שזורקין על המת על המטה הנקברת עמו אסורין בהנאה שלא יתחלפו בתכריכין.
היו אביו ואמו מזרקין כלים בחמתן על המת מצוה על אחרים להצילן ואם הגיעו למטה הנקברת עמו אין מצילין אותן.
מלמדין את האדם שלא יהא חבלן ולא יפסיד את הכלים וישליכם לחבלה מוטב לתתם לעניים ואל ישליכם לרמה ותולעה וכל המרבה כלים על המת עובר בלא תשחית.
מלך שמת עוקרין סוס שהיה רוכב עליו ועגלה שהיתה מושכת בקרון שהיה יושב בו מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה מקום שאין עושה אותה טריפה ומושיבין ישיבה על קברו שבעה ימים שנאמר וכבוד עשו לו במותו זה שהושיבו לו ישיבה על קברו ונשיא שמת אין מבטלין ישיבתו יתר על שלשים יום.
מלך או נשיא שמת יש להן לשרוף מטתו וכל כלי תשמישו ואין בזה דרך האמורי ולא משום השחתה שנאמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הראשונים ישרפו לך:סליקו להו הלכות אבל בס"ד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.