כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ

שפבבס"ד ליל ש"ק פ' נשא שנת הנ"ל [תר"ט]

כי תבאו אל הארץ ושבתה הארץ¹ שבת להוי'² כו' שש שנים תזרע שדך³ כו' ובשנה השביעית שבת שבתון כו' שדך לא תזרע⁴ כו'. הנה לכאורה י"ל מה שהקדים לומר ושבתה הארץ קודם שש שנים תזרע שדך כו' דהלא שנה השביעי' הוא אחר שש שנים שקדמו. אך הנה באמת פי' ושבתה הארץ הוא לשון נייחא ולכן אמר תיכף כאשר תבאו אל הארץ יהי' לה מנוחה והמנוחה הוא מן התימה⁵ ושממון שהי' לה כי הנה כתי' והארץ היתה תוהו⁶ שענין תוהו הוא מלשון תימה ושממון כדפירש"י⁷ והו"ע הסתלקות האור מן הכלי כמו אשתומם כשעה חדא⁸ מצד שנסתלק אור שכלו למקור השכל מצד הקושי' שהקשה לו, כן התימה ושממון שבארץ הוא מצד הסתלקות האור ממנה, ולזה א' כאשר יבואו בנ"י אל הארץ אז תיכף תהי' לה מנוחה, וענין המנוחה הוא היפוך השממון והיינו התיישבות האור בכלי', וזה יהי' תיכף אשר יבואו בנ"י לארץ.

אך להבין הטעם לזה איך יהי' מנוחה לארץ ע"י שיבאו בנ"י לתוכה. ילה"ק ענין אור זרוע לצדיק⁹ וענין הזריעה של האור הוא ע"י תומ"צ, כי הנה כל המצות נק' בשם זריעה¹⁰ ובפרט מצות הצדקה כמ"ש זרעו לכם לצדקה¹¹ כו' וכן נאמ' ויזרע יצחק¹² וארז"ל אין זריעה אלא צדקה¹³ כו'. ולהבין ענין זה יש להבין ענין המאמר דת"ח עוסקים בבנינו של עולם¹⁴ שנא' וכל בנייך לימודי ה'¹⁶ כו' א"ת בנייך אלא בונייך¹⁷. ויש להבין מהו בניינו של עולם¹⁵ גם מה שא' בניך לשון נוק' שפגכו'. ילה"ק ענין המשנה בעש"מ נברא העולם¹⁸ והלא במאמר א' יכול להבראות אלא להפרע כו' וליתן שכר טוב לצדיקים כו' ויש בזה שני פירושים¹⁹ הא' דמאמר א' הוא גבוה מעשרה מאמרות²⁰ דהנה העשרה מאמרות הוא בחי' דבר ה' שהם צירו"א²¹ שנבראו בהם שמו"א שיש בהם ריבוי צירופים לאין שיעור שמזה נמשך ריבוי התחלקות הנבראים לאין שיעור כי אעפ"י שאין בתו' רק עשרה מאמרות מ"מ העשרה מאמרות מתחלפים בחילופי' ותמורות רבות ע"י האלפ"א בית"א דאלב"ם [שיש בהם רל"א שערים פנים ורל"א שערים אחור כמבואר בעמק המלך²² כו'] וכל חילוף הוא²³ מורה על ירידת האור והתעלמותו ע"ד ועד בחילופי אתוון אחד²⁴ כו' ולכן נמשך ריבוי הנבראים לאין שיעור כו', אך מאמר א' הוא במח' הכולל לכל המאמרות כידוע שהמח' תוכל לסקור ריבוי צירופים הנאמרים וסקירה²⁵ א' ולכן אותיות שבמח' נק' אתוון רברבין כי ענין הגדולה ברוחניות הוא שהוא כולל יותר, ולכן בשבת אומרים אל²⁶ אדון²⁷ ובחול אומרים אל ברוך כו' כי הנה בחול העולמות מקבלים חיותם מבחי' צירו"א הדיבור לכן החיות שבהם מצומצם יותר אך בשבת נעשה עליות העולמות מצד עליות הדיבור למקורו כו'. וא"כ קשה מאין העולמות מקבלים חיותם והי' צריך שיחזרו לאין ואפס כו'. אך באמת שבשבת מאירים אותיות המח'²⁸ לכן מקבלים אז חיות ואור יותר גדול דהיינו מבחי' אותיות המח' ולכן נק' עליות העולמות מצד שמתעלים לקבל חיות יותר נעלה מבימות החול כו'. וזהו הטעם שאומרים בשבת אל אדון כו' שנעשה ונמשך מכל אות דכ"ב אותיות פסוק שלם בכמה תיבות מצד שאז מאירים אותיות המח' הכוללי' בעצמם יותר משא"כ בימות החול שאינם מאירים רק אותיות הדיבור לכן אומרים אל ברוך כו' שמכל אות נעשה ונמשך רק תיבה אחת בלבד כו'. וזה"ע מאמר א' שהוא בחי' המח' הכוללת לכל ריבוי פרטי המאמרות והצירופי' והחילופי' המתהווים מהם בדיבור שכולם נכללים בבחי' ביטול במח' א' וכמא' במח' א' נבראו כל העולמות²⁹ כו', והנה בחי' מאמר א' הוא ג"כ ענין המאמ' דבראשית³⁰ כי בראשית ת"י בחוכמתא³¹ והיינו ענין החכ"ע שהוא בחי' מח' א' ובה נכללו כל פרטי הנבראי' בבחי' העלם וביטול כו'. וזהו"ע את השמים ואת הארץ הנזכר במאמר דבראשית כי שפדהשמים והארץ הם ב' כללים הכוללי' לכל ההשתל' מריש כ"ד עד סוף כ"ד [ובחי' את ואת הוא לרבות³² כל הפרטים המסתעפי' מהם כמארז"ל את השמים לרבות תולדותיהם³³ ואת הארץ לרבות תולדותיהם כו'] וכולם נכללים במאמר הראשון שהוא מאמר דבראשית כו' וד"ל.

ומעתה יובן ענין פי' המשנה והלא במאמ' א' יכול להבראות והיינו שהי' יכול לישאר הבריאה במאמ' א' שהוא בחי' מח' א' הנ"ל ולא הי' נמשך מהעלם אל הגילוי בעשרה מאמרות באותיות הדיבור, ולזה תירץ שאם הי' נשאר הבריאה במא' א' היו כל העולמות בתכלית הביטול ולא היו נראים ליש כלל³⁴ ולא הי' מציאות הבחירה וא"כ לא הי' שייך ענין שכר ועונש כלל ולזה נמשכו העשרה מאמרות בכדי שישתלשלו העולמות בבחי' יש וממילא יהי' הבחירה ויהי' מציאות שכר ועונש כו' וזש"א ליפרע כו' וליתן שכר טוב כו'.

ומעתה יובן ענין ת"ח עוסקים בבנינו של עולם לפי' זה כי הנה עולם נק' בחי' המל'³⁵ מקור כל העולמות שהוא בחי' דבר הוי' מקור העשרה מאמרות וחילופים ותמורות שלהם כו'. ובנינו של עולם היינו שממשיכים במדת המל' מבחי'³⁶ מאמר א' הנ"ל שהוא בחי' מאמר דבראשית שהוא בחי' חכ"ע ורצוה"ע [בחוכמא ובקדמין כת"י ות"א כו'], והיינו ע"י עסק התומ"צ שהתו' היא בחי' חכ"ע והמצות הם בחי' רצונו ית' והוא וחכמתו א'³⁷ והוא ורצונו א'³⁸ וא"כ ע"י תומ"צ הנעשים בבחי' עולם ממשיכי' רצונו וחכמתו המיוחד במהו"ע ית' לבחי' המל' הנק' עולם כנ"ל וזהו בנינו ש"ע [וזהו"ע בוניך לשון נוק' כי המל' הוא בחי' מקבל מאוא"ס המלובש בי"ס דאצי' כמאמ' איהו אמת ואיהי אמונה³⁹ כו' וד"ל]. והנה פי' הב' במשנה⁴⁰ והלא שפהבמאמ' א' יכול להבראות כו' היינו שאם הי' העולם נברא במאמ' א' הי' נמוך יותר כי מאמר א' הוא בחי' המל' והיינו בחי' חכ' שבמל' [ובו מאיר מבחי' חכ"ע כנ"ל לפי פי' הראשון כו'], לזאת נברא העולם בעשרה מאמרות בכדי שיהי' העולם במדריגה יותר גבוה כי בשעת בריאת העולמות האירו הי"ס עצמן עד הכתר ועד בכלל בבחי' המל' ובהם נברא העולם וא"כ העולם ביוקר ובחשיבות ולכן כאשר מקלקלין אותה ח"ו העונש יותר גדול וכאשר מתקנים אותו השכר יותר גדול כמשל כאשר נותנים לאדם חפץ יקר לשומרו שכר השמירה הוא יותר. והנה פי' זה הוא מסכים עם פי' הפשוט כי לפי פי' הפשוט הוא כך שלכן נברא העולם בעשרה מאמרות בכדי שיהי' העולם דבר יקר וחשוב יותר, אך לפי פשוטו ממש אינו מובן⁴¹ וכי כאשר יתנו בעד איזה חפץ עשרה זהובים בזה הוא יקר יותר כיון שיכולין לקנותו בעד זהב א' כן בענין זה כיון שיכול העולם להיות נברא במאמר א' מהו יוקרו וחשיבותו כאשר נברא בע"מ. אך לפי הנ"ל הענין מובן שהכוונה שהאירו בו כל הע"מ שלמעל' מבחי' המל' שהוא עצמו' הע"ס דאצי' וא"כ העולם הוא במדריגה גבוה יותר [וכן כאשר נפרש מאמ' א' לפי פי' זה כפי שפירשנו לפי פי' הא' דקאי על עצמות החכ"ע נוכל לפרש ג"כ שהעשרה מאמרות הם גבוהים מבחי' מאמר א' והיינו כי העש"מ הם שרש הי"ס דאצי' כמ"ש כלולי' בעצמות הכתר שלמעלה מבחי' חכ"ע כו' וד"ל].

וביאור הדברים ילה"ק מארז"ל שכינור של מקדש⁴² הי' של שבע נימין שנא' שובע שמחות את פניך⁴³ וכינור של משיח הוא של שמונה נימין שנאמר למנצח על השמינית⁴⁴ וכינור של לע"ל הוא של עשרה נימין שנאמר בנבל עשור זמרו לו⁴⁵, וביאור הדברים הנה שיר הלוים הוא על היין דווקא כמארז"ל אין אומרים שירה אלא על היין⁴⁶, כי הנה יין הוא מגלה ההעלם והו"ע גילוי הפנימי' כמו חכמת אדם תאיר פניו⁴⁷ כו' כי הנה יין הוא משמח אלקים⁴⁸ וענין השמחה הוא גילוי המצפון והמוסתר ונעלם בשם אלקי' שיבא לידי גילוי מהעלמו, ונמצא שע"י שיר הלוים גרמו שיהי' בכללות נש"י בחי' שמחה ותענוג בעבודת התו' והמצות שלהם⁴⁹ שזהו גילוי הפנימי' דייקא שזהו העיקר כידוע דתחת אשר לא עבדת⁵⁰ בשמחה ובטוב לבב ועבדת את אויביך⁵¹ הגם שעושה כל התומ"צ כ"ז שאינו עושה אותם⁵² בשמחה יוכל להיות שהאויבים ימשלו עליו מצד שאין בזה גילוי פנימי' כו'. וזהו אור צדיקים ישמח⁵³ שפוכו'⁵⁴ ונר רשעים ידעך, כי נר הוא נר מצוה שהוא המצות שעושין ידעך⁵⁵ שקופץ האור ומסתלק מן הכלי מצד שאינם עושים אותה בשמחה, משא"כ צדיקים שעושין בשמחה עי"ז ממשיכים האור בבחי' התיישבות בתוך הכלי שזהו"ע אור צדיקים ישמח כו'. והנה במקדש לא האיר גילוי הפנימי' בבחי' מאמר א' רק מבחי' ז' מדות עליונים⁵⁶ דאצי' עצמן שלמעלה ממדת המל' [או מבחי' ז"מ שבכתר שלמעלה מן החכמ' כנ"ל] משא"כ בימות המשיח יאיר מבחי' הבינה שנק' שמינית⁵⁷, ולע"ל יאיר מבחי' הכתר עצמו [ולפי הנ"ל הוא כשב"כ עצמו כו' וד"ל] והיינו שיאיר מדריגה גבוה בעולמות אותה שהאירה בתחילת הבריאה שאז האיר מדריגה גבוה מאוד כמארז"ל אור שהי' מאיר בשימ"ב⁵⁸ כו' כמשי"ת לקמן.

והנה שמעתי מפיו⁵⁹ שאמר⁶⁰ שיש פי' ג' בכתבי אדמו"ר נבג"מ⁶¹ שמפרש שם דמאמר א' הוא בבחי' התוהו⁶², וא' שע"כ לומר שכוונתו הוא ג"כ מבחי' המל' כמ"ש⁶³ בבחי' התוהו שהייתה רק נקודה א' בלבד ולכן נק' מאמר אחד, ופי' זה ג"כ מסכים לפי' הפשוט כ"א הי' נברא העולם מבחי' התוהו דמל' הי' בבחי' נמוכה יותר אך כאשר נברא בעש"מ שהוא מבחי' המל' כמו שנבנית⁶⁴ בפרצוף שלם בבחי' התיקון שנמשך בה האור דבחי' שם מ"ה החדש⁶⁵ שהוא בחי' מדריגה גבוה ולכן העולם במדריגה גבוה יותר כנ"ל לפי פי' הב' כו' וד"ל. והנה לפי פי' הנ"ל בשעת הבריאה האיר בעולמות מדריגה גבוה מאד⁶⁶ והיינו מבחי' העשרה מאמרות שבעצמות הכתר שהאירו בעצמו' הי"ס דאצי' ומבחי' אור זה נמשך בגילוי בבחי' עולם הנברא מאין ליש, ונמצא שבששת ימ"ב שהי' העולם במדריגה גבוה מאוד וזהו ג"כ ענין הנאמר בזוהר [ויקרא דף י"א ע"ב]⁶⁷, ע"פ עשרה עשרה הכף⁶⁸ עשרה למתן תו' עשרה למע"ב ומונה שם כנגד דבור אנכי הוא מאמר יהי אור וכנגד דיבור לא יהי' לך הוא מאמר יהי רקיע כו' וכנגד דבור זכור⁶⁹ את יום השבת כו' הוא מאמר תדשא⁷⁰ כו', ונמצא שכמו שבשעת מ"ת האיר בחי' הי"ס דאצי' כמ"ש מקבלים שפזמעצמו' שרשיהם שבכתר שזהו"ע עשה"ד [וכידוע בפע"ח דבשבועות ז"א עולה עד הדיקנא דא"א⁷¹ כמו במנחה דשבת כו' וד"ל] כן בחי' זאת האירו בע"מ שנמשכו בעת בריאת העולמות כו' וד"ל, וזהו ג"כ מארז"ל אור שהי' מאיר בשי"ב האיר מסוף העולם ועד סופו שהוא בחי' העש"מ הנ"ל שלמעל' ממאמר א' [וכפי המבואר במ"א ברשימה דכי עמך מקו"ח⁷² שיש ב' פירושים בבחי' אור זה הא' חסד דז"א והב' חסד דא"א כו' ושניהם אמת וכ"ה בפי' העש"מ ג"כ הא' דקאי על י"ס דאצי' שלמעל' ממאמר א' דמל' כו' והב' דקאי על י"ס דכתר שלמעל' אפי' מח"ע כנ"ל וד"ל]. [ושמעתי מפיו שהוא ג"כ ענין הנזכר בס"י בל"ב נ"ח חקק כו' את עולם⁷³ כו', ונמצא שהאירו בעת בריאת העולם כל הל"ב נתיבות כו', וידוע שענין הל"א נתיבות הוא שם אל⁷⁴ חלק העשירי מחצי התחתון שבכתר שהוא בחי' י"ש⁷⁵. אך בנתיב הל"ב הוא פנימי' אבא⁷⁶ שבו מאיר מחצי העליון שבכתר כידוע דפנימי' אבא הוא פנימי' עתיק⁷⁷ וכ"ז האיר בשעת בריאת העולם נמצא שהי' העולם במדריגה גבוה מאוד וראי' לדבר ממלך המשיח שבזמנו יהי' העולם בתכלית העלי' כתי' בי' ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מא"ד אותיות אד"ם⁷⁹ כו' והיינו כמו שהי' בזמן אדה"ר קודם החטא⁷⁸ כו' וד"ל].

והנה ארז"ל שאור הראשון שהי' מאיר בשימ"ב כו' גנזו לצדיקי' לע"ל⁸⁰, ומבואר בשם הבעש"ט שגנזו בתו'⁸¹, וא"כ ע"י עסק התומ"צ ממשיכים אור הראשון שיאיר בעולמות, וענין אור הראשון הוא העש"מ שבכתר כנ"ל. וזהו שעוסקים בבנינו של עולם והיינו שע"י עסק התומ"צ ממשיכים מבחי' העש"מ בבחי' מאמר א' הנ"ל שהוא מקור העולמות [ולפי פי' הא' הוא בהיפוך שע"י עסק התומ"צ ממשיכים שפחמבחי'⁸² מאמר אחד בעשרה מאמרות. אך שניהם אמת כו'⁸³ כי בתו' יש ב' בחי' הא' שהוא בחי' מקור לעולמות כמא' באורייתא ברא הקב"ה עלמא⁸⁴ וכן מאמר אסתכל באורייתא⁸⁵ כו' וכאומן הרואה בלוח כו' כמבואר במד"ר ע"פ ואהי' אצלו אמון כו' אומן⁸⁶ כו'. והב' שהוא בחי' גילוי דעצמו' אוא"ס שלמעל' מהשתל' לגמרי ולכן קדמה לעולם כו' והו"ע אמון מוצנע ומכוסה ופדגוג⁸⁸ כו' או בחי' שעשועי' יום יום⁸⁹ כו' שכל בחי' אלו הם למעל' מהשתל' לגמרי⁸⁷. ולכן ע"י עסק התו' ומצות נמשכים ב' גילויים הא' מבחי' מאמ' א' שבמח' בבחי' עש"מ שבדיבור שהוא מבחי' מקור ההשתל' בהשתל', והב' בחי' גילוי דעש"מ שלמעל' ממאמר א' שהוא בחי' אור הראשון כנ"ל שלמעלה מהשתל' לגמרי ואור הנ"ל נמשך בעולמות כו' וד"ל כנלע"ד בד"א].

והנה באדה"ר כתי' ויניחהו בג"ע⁹⁰ לעבדה ולשמרה לעבדה אלו רמ"ח מ"ע ולשמרה אלו שס"ה ל"ת⁹² והיינו כדוגמת הגן שצריך לסקל ולעדור⁹³ אותו ולהסיר הפסולת ואח"כ נוטעים בו מיני מעדנים כו' כן ע"י אמצעות הל"ת דוחים הרע וע"י מ"ע ממשיכים אור ה' שגנזו כו' בג"ע⁹¹, והנה זה הי' עבודת אדה"ר קודם החטא להמשיך תוס' אורות בעא"ע מבחי' אור הראשון בג"ע כו' אך ע"י חטא עה"ד נתקלקל ונתעלם האור בדורות שאחריו [וכידוע בענין וימנע⁹⁴ כו' מצד דור המבול ודור הפלגה כו']. והנה אאע"ה וכן יצחק ויעקב התחילו לתקן הקלקול ע"י עבודתם ברוחניות כי ע"י יחודים עליונים שפעלו בכל ימיהם המשיכו תוס' אורות מבחי' אור הגנוז בעולמות וממילא ניתוסף אורות בג"ע. וזהו שנא' עליהם בדברי רז"ל בירח שנולדו⁹⁵ בו זיוותני עולם⁹⁶ כי הנה ענין זיו השכינה שבג"ע שנהנין הנשמות⁹⁷ ממנו אין הכוונה זיו והארה בלבד רק הכוונה פנימי' הזיו והאור כמו חכמת אדם תאיר פניו⁹⁸ היינו שפועל זיו קלסתר הפנים שענינו זיו הפנימי כו' ולכן נק' זיוותני עולם⁹⁹ שפטהיינו שבמעשיהם המשיכו פנימי' הזיו והאור בבחי' עולם כו', אך הם לא עשו רק התחלת התיקון כו' אבל גמר התיקון נעשה ע"י תומ"צ שקבלו עמב"י בה"ס¹⁰⁰ כי ע"י תומ"צ בגשמיות¹⁰¹ ממשיכים אור הראשון הגנוז בהם שיהי' נמשך למטה בבי"ע כמו למעלה בעולם האצי' ולכן נמשך ממילא ע"י תומ"צ אורות בגעה"ת והעליון וכנ"ל בענין עוסקי' בבנינו ש"ע כו'. וזהו"ע אור הזרוע לצדיק כו' וג"כ ענין זורע צדקות¹⁰² כו' כמו זריעת הגרעין שזורעים דבר הגרוע שבפרי שאין בו טעם כלל וממנו דווקא צומח הפרי בטעם ועונג נפלא כן ע"י תומ"צ המתלבשים בגשמי' [כי התו' מתלבשת באותיות גשמי' וכן המצות מתלבשים בדברים גשמי' כו'] עי"ז מצמיח תוס' אורות בתענוג נפלא לאין קץ בג"ע העליון והתחתון כו'.

אך הנה ידוע שעיקר הצמיחה הוא להוציא מן ההעלם אל הגילוי כי בגרעין יש בהעלם¹⁰³ כל¹⁰⁴ מה שנצמח ממנו לבסוף והיינו כל הפירות בטעמיהם שהם כלולי' בבחי' רוחני' של¹⁰⁵ הגרעין אך אח"כ יוצאים מהעלם אל הגילוי כו'. אך מי הוא המוציאם מהעלם אל הגילוי הוא כח הצומח שבארץ דייקא, אך מאין יש¹⁰⁶ כח זה בארץ הוא מבחי' התוהו שקדם לתיקון¹⁰⁷ [שהם בחי' אורות בלתי מוגבלים בכלים ולכן הם מעוררי' בחי' א"ס כידוע]. ולכן יש כח בארץ להצמיח כל צמח וזהו"ע ונתנה הארץ יבולה¹⁰⁹, והיינו שתתן כל כח הגנוז בה להצמיח כל צמח¹⁰⁸, וממילא מצמיח בתוס' ברכה כו'. כ"ה בתומ"צ שבחי' האורות הרוחני' דתומ"צ ירדו מלמעלמ"ט ומתצמצמים להתלבש בגשמיות עוה"ז ואז כאשר נתצמצמו נתעלם מהם רוחניותם כמ"ש¹¹⁰ למעל' והם כדוגמת הגרעין כו'. אך ההגשמה שנתלבשו בהם אורות הרוחני' דתומ"צ הוא כדוגמת עפר הארץ הנותנת כח בהם שיצאו מהעלם אל הגילוי ויעלו למעל' לעורר אורות עליוני' בתוס' וריבוי ולהמשיכם בגעה"ע והתחתון כו' וד"ל.

אך הנה ידוע שכח הצומח שבארץ גופא צריך לאדם שיעבוד את האדמה בחרישה וזריעה או בנטיעה ואז יוצאו מהעלם אל הגילוי להצמיח תוס' ברכה וכמאמר וכל שיח השדה¹¹¹ כו' ואדם אין לעבוד את האדמה כו'. וביאור הדברים הנה ידוע דכח הצומח שבארץ הוא בחי' שם ב"ן שהוא בחי' ניצוצין דעולם התהו שנפלו למטה והם המתבררי' ע"י שם מ"ה¹¹² הנמשך בהם ומברר אותם ובחי' שם מ"ה הוא שצבחי' האדם [כידוע דאדם בגימט' מ"ה¹¹³ כו'¹¹⁴ ] וכ"ה בעבודה האלקי' הנה בסדר התפלה שמתבונן בשבחו ש"מ שזהו הכנה לבא למס"נ בק"ש שהו"ע ביטול רצון בלבד ואח"כ נמשך בחי' ביטול זה בכל כחות הנפש שכל ומדות בשמ"ע הנק' תפלה והו"ע גילוי דבחי' שם מ"ה בנפשו ואז יוכל כל היום לברר בירורין בתומ"צ כו' [וכן באכילת מאכלים משא"כ קודם התפלה אסור לאכול¹¹⁵ וכן עסק התומ"צ עיקרו אחר התפלה וכל האומר אין לי אלא תורה¹¹⁶ אפי' תו' אין לו כו'] וכ"ה עד"ז ענין השבת עם ששת ימים שבחי' ששת ימים הוא עסק הבירורים ע"י תומ"צ כו' והשבת הוא בחי' המשכת שם מ"ה ליתן כח ועוז בימי החול לברר בירורים, ולכן מבואר בזהר הנ"ל דמאמר זכור את יום השבת הוא כנגד מאמ' תדשא הארץ כו' כי מאמ' תדשא הוא אותיות א"ש ד"ת¹¹⁷ והו"ע הבירורים המתבררי' ע"י תומ"צ המתלבשים בגשמיות שנק' עפר הארץ כו'¹¹⁸. והשבת נותן כח ועוז בארץ שתוכל לבררם ולהוציאם מהעלם אל הגילוי כנ"ל, וכמבואר בזהר שם, וענין השבת הוא ג"כ בחי' גילוי שם מ"ה בנפש האלקי' באופן יותר גבוה מהגילוי שבתפלה דימות החול כו' וד"ל.

ומעתה יובן ענין כי תבאו אל הארץ כו' ושבתה הארץ¹¹⁹ כו' להיות כי א"י בה הוא עיקר הניצוצין שנפלו מז' מלכין קדמאין דעולם התוהו (כידוע דז' עממין הוא כנגד ז' מדות שבעולם התוהו¹²⁰ כו'), והנה הניצוצין הנ"ל נתרחקו משרשם שהם האורות דתוהו שעלו למעל' כידוע ולכן הם בבחי' תהו שהוא בחי' התימה ושממון שמורה על הסתלקות האור כנ"ל, אך תיכף כאשר תבאו אל הארץ אז תמשיכו בה בחי' שם מ"ה וממילא יתגלו האורות עליונים בניצוצי' המובלעי' בה וממילא ושבתה כו' שיהי' לארץ מנוחה ונייחא מן השממון שקודם מצד המשכות והתיישבות האורות בה כו'. ואז שש שנים תזרע שדך כו' שהו"ע עבודת הבירורים שבשית אלפי שנין דהוי עלמא¹²¹ שמתבררי' ע"י כח הצומח שבה שהו"ע הניצוצין דעולם התוהו כנ"ל באריכות, אך אח"כ אמר ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ כו' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור כו'. הנה להבין ענין שבת זה שכפלו פעם אחרת וע"כ לומר שהוא בחי' יותר גבוה מבחי' שבת הראשון שיהי' תיכף בבואם לארץ כו', ומתחילה י"ל ענין כרמך לא תזמור שצאהנה ענין זמר יש ב' פי' הא' מלשון שירה וזמרה והב' מלשון זמיר עריצים ושניהם אמת והא בהא תלי' כי הנה ידוע ענין פסוד"ז¹²² שהוא ג"כ ענין שירה וזמרה וג"כ להכרית יניקת החיצוני' וכמ"ש רוממות אל בגרונם¹²³ וחרב פיפיות בידם כי ההתבוננות מבחי' רוממות א"ס דייקא והיינו איך שהוא קדוש ומובדל מבחי' העולמות גם בעת שהוא מלובש בהם להחיותם [כי אני הוי' לא שניתי¹²⁴ פי' אפי' מצד הבריאה כו' כמבואר במ"א] הנה מזה יתפעל בשיר וזמרה בבחי' כלות הנפש מצד עריבות ומתיקות האור כו' וממילא יהי' כריתת יניקת החיצוני' כמאמר ואתה מרום לעולם ה'¹²⁵ כי הנה אויביך¹²⁶ כו' יאבדו יתפרדו כל פועלי און, והנה כ"ז הוא עכשיו שצריך לעבודת הבירורים וממילא צריך להפריד הרע בכדי שיצא אור הגנוז בו מהעלם אל הגילוי ויעלה ויוכלל בשרשו, אך לעתיד כאשר יהי' תשלום הבירורים וממילא יבוער רוח הטומאה וממילא אין צריך עוד לעבודת הבירורים ולהפריד הרע מן הטוב וזהו וכרמך לא תזמור, וטעם הדברים מצד שבשלימות הבירורים יעלה שם ב"ן לשרשו כמו שהי' קודם הנפילה בבחי' שם ס"ג וממילא יתגלה בחי' שם ס"ג שלמעל' משם מ"ה¹²⁷ המברר וממילא יהי' ביטול והעברת הרע לגמרי מכל וכל וזהו"ע שבת שבתון שיהי' לארץ שהוא בחי' גילוי דשם ס"ג שלמעל' משם מ"ה המברר אותו משא"כ מש"א בתחילה ושבתה הארץ הוא בחי' שם מה שנותן כח ועוז לברר כו', ושמעתי מפיו שבכתבי אדמו"ר נבג"ם מבואר ושבתה הארץ הראשון הוא עליית שם ב"ן¹²⁸ לאחר הבירור וא"כ אינו מובן מש"א כפל לשון אח"כ ובשנה השביעית שבת שבתון ומוכרח לומר כנ"ל וד"ל.