אשה כי תזריע

קכזש"ק פ' תזריע שנת הנ"ל — תרכ"ג

אשה כי תזריע¹ וילדה זכר² כו'. הנה כנ"י נק' אשה³ כמ"ש לזאת יקרא אשה⁴ כי מאיש לוקחה זאת, והענין הוא כי הנה אשה הוא אש ה'⁵ והה' הוא מ"ש בה' בראם⁶ שהוא ענין ה' מוצאות הפה שמהם נמשכו העשרה מאמרות וחילופיהן ותמורותיהם ונמשך מזה ריבוי הצירופים לאין שיעור להוות רבוי הנבראים לאין קץ ולהחיותם, ומקור הדיבור שהוא מקור כל הצירופים הוא אות ה' אתא קלילא⁷ דלית בה מששא כמו למטה באדם הברת הה' שהוא הארה בעלמא הנמשך מהבל הלב לפה להיות מקור הדיבור והוא הארה בעלמא שאינו נוגע לעצמות ומהות הנפש כי הוא התפשטות חיצוני' הנפש שאין בזה מפנימיותה כלל כו', כן למעלה מקור המחי' והמהווה את כל עולמות הנבראים מאין ליש בדרך או"פ הנק' ממכ"ע וגם אור המקיף את כולם בהשוואה הנק' סוכ"ע הכל הוא רק זיו והארה מעצמות אלקות די"ס דאצי' שהוא בחי' מדת מלכותו ית' שאינה אלא זיו והתפשטות מי"ס דאצי' כמו למטה באדם מדת המלוכה שאינה אלא זיו והתפשטות על זולתו להיות מלך על עם משא"כ בעצמי' הנפש כשהוא לבדו אין לה מציאת כלל כו' כן למעלה מדת המלוכה הוא התפשטות מעצמות אלקות להיות מלך על עם שהם הנבראים מאין ליש שנק' עם מלשון עוממות⁸ ועי"ז הם בטלים אליו ית' כמו למטה העם הם בתכלית הביטול אל המלך כו' [רק למעלה גם התהוותם נמשך מבחי' מדת המלוכה כו'], ולהיות מדת המלוכה אינה רק זיו והתפשטות לזאת נק' בשם ה' אתא קלילא דלית קכחבה מששא שהוא פנימי' המהות ועצמי' אלקות רק זיו והתפשטות חיצוני' כו'. אך בחי' אשה אש ה' היינו פנימי' התשוקה שבמדת המלוכה ליכלל במקורה שהוא מהו"ע אלקות די"ס שנלקחה ממנו [כידוע דבנין המל' מעשיראה דכולהו⁹ כו'], ותשוקה זאת הוא בבחי' רשפי אש, ולכן נק' אשה אש ה' כו' וד"ל.

ב) והנה בנש"י יש שני בחי' שלפעמים נק' בשם בנים כמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם¹⁰ והיינו מצד שרשם בפנימי' הכלים דאצי' וזהו ישראל עלה במח'¹¹ כו' והיינו בחי' כלים דאצי' וכידוע דמוח הבן נמשך ממוח האב¹² ולכן יש בהם אה' הטבעי' לדבקה בו [... היינו בבחי' אא"ס המלובש בבחי' המדות דאצי' כמארז"ל וכי אפשר לדבקה בו¹³ אלא הדבק במדותיו כו'. ..], וזהו המ"ע דואהבת את הוי' אלקיך ולכאורה איך שייך ציווי על האה'¹⁴ כו' אך להיות שיש בהם אה' זאת בטבע כאהבת הבן אל האב והציווי אינו אלא לעוררה שתהי' נמשכת מהעלם אל הגילוי בלבד והיינו ע"י ההתבוננו' בדברים המעוררים את האה' כו', אך מה שנק' בשם אשה [... כי כללות נש"י בחי' כנסת ישראל נק' אשה וממנה נמשך רשפי אש התשוקה בכל נשמה פרטי' ונק' כל נשמה פרטי' בשם אשה כו'. ..] הוא למעלה מבחי' בנים הנ"ל. והענין הוא דאהבת הבן אל האב היינו מצד שרשו להיות עצמי' עמו וממנו לוקח כן בנש"י מצד שעלו במח' שענין מח' זאת הכוונה הוא במוחין שבמדות קכטדאצי' שזהו ענין פנימי' הכלים דאצי' [כידוע דבד"כ הכלים דחב"ד הוא בחי' פנימי' הכלים וכלים דחג"ת ונה"י נק' אמצעי' הכלים וחיצוני' הכלים אע"פ שבד"פ יש בכ"א בחי' פנימי אמצעי חיצון כו'] שמצד זה נק' נש"י בנות ירושלים ירא של"ם¹⁵ כמבואר בלק"ת במאמר שחורה אני¹⁶ כו' שמחמת זה יש להם בחי' ביטול בלי הסתר כלל שזהו יראה שלימה כו' אך בחי' ביטול זה הוא בחי' אא"ס המלובש במדות דאצי' שהמדות הם מקורי ההשתלשלו' דבי"ע כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה¹⁷ כו', אך בחי' חו"ב יש בהם שני בחי' הא' מה שנעשים מקור להמשיך מוחין למדות דאצי' ובחי' זאת הוא מקור למקור לחיות העולמות כו' [ונק' יסו"ת בל' הקבלה] ובחי' זאת הוא בחי' המדות שבחו"ב¹⁸ שמהם נעשים מוחין למדות [ונק' יסו"ת כנ"ל וזהו ענין מה שלפעמים נאמר כי ששת ימים כו' ולא בששת ימים והיינו שית יומין עילאין דבהון עביד קוב"ה שמי' וארעא כמבואר בזהר¹⁹ ולפעמי' נאמר בעשרה מאמרות נבה"ע²⁰ והיינו כאשר נחשב המוחין השייך למדות עם המדות הם תשעה בחי' עם מדת המלוכה היא עשרה כו', וזהו בראשית בחוכמא²¹ היינו חכ' השייך למדות כו' וד"ל]. אך יש בחי' חו"ב עילאין שהם למעלה מהיות מקור לעולמות ונק' אור המאיר לעצמו למעלה מהיות מקור לזולתו כו' [ונק' או"א עילאין²² בל' הקבלה ועד"מ באדם התחתון יש ב' מיני שכל א' איך להתנהג במדותיו שזהו בחי' שכל השייך למדות והב' להשכיל השכלות עמוקות לעצמו כו'].

והנה שרש התורה הוא בחי' חכמה עילאה שלמעלה מהיות מקור לעולמות כו', וזהו התורה קדמה לעולם אלפים שנה²³ שהוא ענין אלפך חכמה אלפך בינה²⁴ כו'. והנה נאמר ביום חתונתו זה מתן תורה²⁵ והיינו שבשעת מתן תורה קבלו נש"י המלובשים בגופים דייקא [כי להם דייקא ניתנה התו' ולא לנשמות שאינם מלובשים בגופים] טיפת חכמה עילאה דתורה דייקא שמחמת זה נק' אשה אש ה' והיינו שנמשך בהם רשפי אש התשוקה בבחי' כלות הנפש לבחי' עצמות אא"ס שבחו"ב עילאין שלמעלה מהיות מקור לעולמות כו', וזהו למעלה מבחי' בנים הנ"ל קלכי בחי' בנים הוא בחי' ההתקשרות לבחי' אא"ס המלובש בבחי' המדות דאצי' כנ"ל אך בחי' אשה הוא רשפי התשוקה להיות כלה שארי ולבבי²⁶ לעצמו' אא"ס שבחכמה ובינה עילאין והיינו מה שעל כל דיבור פרחה נשמתם²⁷ שמזה נעשה מקור בכללות נש"י להיות להם מס"נ באחד²⁸ שזהו כלות הנפש אליו ולא למדותיו²⁹ כו' וכמבואר במ"א ע"פ עולת תמיד העשוי' בהר סיני³⁰ שמה שכללות נש"י עולים תמיד במס"נ בק"ש בכל יום נעשה זאת בהר סיני ע"י גילוי עשה"ד דתורה שהוא מחכמה עילאה דייקא ולכן על כל דבור פרחה נשמתן שמצד זה יש להם כח בכל יום למסור נפשם באחד כו' וד"ל. ובחי' זאת נק' אשה שהוא למעלה מבחי' בנים כו', וזהו לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת שיש בזה ב' פירושים הא' דקאי על בחי' המל' דאצי' שנק' אשה אש ה' כי מאיש שהוא בחי' ז"א שהוא בחי' המדות דאצי' עם המוחין השייך למדות כו' וממנו לוקח בחי' המל' דאצי' כידוע דבנין המל' מעשיראה דכולהו ממל' שבכתר נמשך כתר מל' וממל' דחכ' בחי' חכ' שבמל' כו' ולזאת תשוקת המל' להיות נכללת במקורה כמאמר למען יזמרך כבוד³¹ דנהורא תתאה קארי תדיר לנהו"ע³² כו' ותשוקה זאת נמשכה בכ"א מישראל בפרט שהוא הניצוץ אלקי שמלובש ביחידה שבו שנמשך מבחי' המל' דאצי' [כמאמר כל ישראל בני מלכים³³ כו'], ותשוקת הניצוץ ג"כ להתפשט מלבושי הנר"ן לא לחפוץ בשום דבר גשמי דעשי' ולא שום דבר רוחני אפי' מעולם הבריאה כו' רק להיות כלה שארי ולבבי להיות נכלל בעצמי' האצי' כו'.

והנה זהו בחי' רצוא שבנשמה אך אח"כ מתגלה שרש הנשמה שמפנימי' הכלים דאצי' שנק' בנות ירושלים כנ"ל ופועלת בחי' שוב להתלבש בנר"ן בכדי להמשיך גילוי אא"ס שבאצי' למטה בבי"ע להיות בנין הזכר מהחסדי'³⁴ שהוא בחי' ז"א דאצי' לזאת גם הנשמה אשר לוקחה משם יש בה טבע החסדי' להיות נמשך למטה כו', ושני הבחי' ביחד דרו"ש הנ"ל נק' בנים כו' כמו הבן שיש בו חלק האב שהוא בחי' הלובן וחלק האם שהוא בחי' אודם כו' ומשניהם נעשה הגוף כו' כמאמר שלשה שותפים באדם³⁵ אב ואם כו' כך אית אב ואם לנשמתא כו' וחלק האם הוא קלאבחי' הניצוץ אלקי הנ"ל שהוא מבחי' המל' דאצי' והוא בחי' האודם שהוא בחי' גבו' כו' וחלק האב שהוא בחי' שרש הנשמה מבחי' פנימי' המוחין דז"א כנ"ל שהוא בחי' הלובן כו' ומשני הבחי' ביחד נמשך בחי' הנשמה הנק' בנים כו' וזהו בנים אתם להוי' אלקיכם הוי' הוא בחי' ז"א³⁶ דאצי' כו' ואלקיכם הוא בחי' פנימי' המל'³⁷ דאצי' שנק' כנ"י³⁸ ומשני הבחי' ביחד נמשך בחי' נש"י שנק' בשם בנים כו', אך יש בחי' עליונה יותר שנק' מחמת זה אשה כו' כי יש לפרש פי' ב' בתיבת לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה אש יו"ד³⁹ דחכ"ע והיינו בחי' גבו' דאבא ובחי' זאת קבלו ישראל בשעת מתן תורה, ומצד זה יש להם תשוקה ברשפי אש ליכלל למעלה בבחי' עצמו' אא"ס המלובש בחו"ב עילאין שהוא למעלה מהיות מקור לעולמות כנ"ל [ויתפרש מי לי בשמים⁴⁰ הוא בחי' ז"א דאצי' ועמך לא חפצתי בארץ הוא המל' דאצי' שלא יחפוץ בבחי' זאת רק להיות כלה שארי ולבבי לבחי' אא"ס שבחו"ב עילאין כו' וד"ל]. והנה לגילוי בחי' זאת תזכה הנשמה מצד ירידתה בגוף ולומדת התורה שבעוה"ז הגשמי ועי"ז באה לבחי' רשפי אש להיות כלה שארי ולבבי לעצמו' שלמעלה מהיות מקור לעולמות כנ"ל וזהו מש"א במשנה דאבות חביבין ישראל שנק' בנים למקום כו' ואח"כ א' חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה⁴¹ שהוא התורה שעי"ז באים לבחי' אש ה' שלמעלה מבחי' בנים כנ"ל וד"ל.

והנה על בחי' זאת א' אשה כי תזריע כו' הזריעה הוא עסק המצות כמאמר זרעו לכם לצדקה⁴² כו' וכללות המצות נק' בשם צדקה⁴³ ועשיות המצות שאיש הישראלי עושה נק' בשם זריעה כמשל זרעוני גינה שאינם נאכלים מצד שאין בהם שום טעם כלל אך כאשר נזרעין בארץ יצמיחו פירות בטוב טעם [ודוקא בארץ המוכנת לזה אבל במדבר לא יצמיח מאומה כו'] כן כנ"י נק' בשם ארץ חפץ כמ"ש כי תהיו אתם לי ארץ חפץ⁴⁴ כו' והטעם כי מדת המלוכה מתפשטת על כל הנבראים הרוחניים כמו המלאכים שבכל ג' העולמות דבי"ע כולם עומדים ברום עולם⁴⁵ ומשמיעים ביראה שהוא בחי' ביטול למדת מלכותו ית' ועי"ז מתהפכים מיש לאין כו' אך המלאכים אינם בבחי' נפרד כ"כ כו', אך נש"י ירדו בגופים גשמיי' והם בבחי' נפרד לכן כאשר המה בטלים אליו ע"י קיום התומ"צ בהם נשלם עיקר המלוכה כי אין מלך בלא עם⁴⁶ מלשון עוממות שהמה בבחי' יש נפרד שם הוא עיקר גילוי קלבהמלוכה לכן נק' כנ"י ארץ חפץ כי בהם עיקר חפץ הפנימי שבמדת המלוכה ולכן בהם הוא הזריעה דתומ"צ הגשמיי' כמו התפילין שהם בקלף גשמי וכן הציצית הם בצמר גשמי, ולהיותם מלובשים בדברים גשמיי' לכן אין בהם גילוי אור כלל וכמשל זרעוני גינה שאין בהם טעם כלל כו' אך כשעושה איש הישראלי את המצוה היינו שמניח התפילין בראשו ומתעטף בטלית שעם הציצית ממשיך עי"ז להיות הקב"ה מניח תפילין⁴⁷ היינו שנמשך תוס' אורות עליונים מעצמו' אא"ס ונעשין מוחין דחב"ד ומתלבשים במדות העליונות דאצי' שנק' קוב"ה כו' וכן הקב"ה מתעטף בטלית⁴⁸ שהוא מקיף העליון דתורה אור שעל זה נאמר עוטה אור כשלמה כו' [כמבואר בסידור שער הציצית⁴⁹ ] וחוטי הציצית הם הארות הבוקעים מן המקיף בפנימי והוא ענין ל"ב נ"ח⁵⁰ שמאירים במדות העליונות דאצי' שנק' בשם קוב"ה כנ"ל, ונמצא שכללו' המצו' הם המשכות אורות עליונים למעלה במדות העליונו' והם תרי"ג מצות דאורייתא⁵¹ וז' דרבנן⁵² שמספרם תר"ך⁵³ וממשיכים תר"ך עמודי אור⁵⁴, ויש עוד בחי' במצות והיינו שע"י שנעשים בדברים גשמיי' מתבררי' הניצוצים מעולם התוהו שנפלו בדברים הגשמיי' ועולים למעלה ונעשים כלים לאורות הנ"ל שנמשכים על ידם וזהו מדריגת המ"ע שהם רמ"ח פיקודי' רמ"ח אברים דמלכא⁵⁵ כלים לאורות כו', משא"כ שס"ה ל"ת הם כדוגמת הגידין שעל ידם נמשך חיות הנפש להתלבש באברים כן ע"י הל"ת נמשכים אורות עליונים הנ"ל שנתעוררו ע"י מעהמ"צ ומתלבשים בהכלים שנעשים ע"י המצות כו' וד"ל. וזהו שמי עם י"ה שס"ה⁵⁶ זכרי עם ו"ה רמ"ח ובד"כ י"ה הוא בחי' אור ו"ה הוא בחי' כלי' כו' [... הגם שבכל ספי' מע"ס יש בחי' אור וכלי אך עיקר גילוי הכלים הוא במדות כו' שהוא בחי' ו"ה דשם הוי' משא"כ בחו"ב שהוא בחי' י"ה לא נתגלו הכלים גילוי גמור, וכמבואר במ"א שעצם הסברא דבינה יכולים להטותה⁵⁷ לחסד ולדין וד"ל. ..].

קלגוהנה כל הנ"ל הן הבירור והעלאה שנעשה ע"י מעה"מ והן ההמשכה שנעשה ע"י מעה"מ הוא הכל כשאיש הישראלי עושה אותם ולא כשיעשה אותם מי שהוא אינו ישראל וכן כשלא יתקיימו ע"י איש הישראלי כמו התפילין כשיהיו מונחים על השולחן אע"פ שכבר נגמרו בקדושה כהלכתן לא יפעלו מאומה רק כשיניח אותם איש הישראלי על ראשו אז יעוררו שיהי' הקב"ה מניח תפילין וכן עד"ז בכל המצות כו' וד"ל, ולכן נק' ישראל בשם ארץ חפץ כמו ארץ המצמיח כל מיני צמיחה וטעמי הפירות כו' כן המה המצמיחים אורות עליונים ומלבישים אותם בכלים ע"י מעהמ"צ שלהם כנ"ל וד"ל, ולכן נק' ג"כ בשם אשה כמ"ש אשה יראת ה' היא תתהלל⁵⁸ מל' בהלו נרו עלי ראשי⁵⁹ כי המה דייקא ממשיכים תוס' אורות ע"י מעהמ"צ כנ"ל וד"ל [... ולפ"ד שני הבחי' שבמל' מה שנק' ארץ ומה שנק' אשה כו' הנה ארץ הוא בחי' הדומם שבבחי' המל' דאצי' והיינו מל' דמל' שנעשית כתר לבריאה שבחי' זאת נק' עפר שבקרקע המשכן⁶⁰ והיא המשפלת עצמה לברר בירורים דנוגה שבג' עולמות דבי"ע ובפרטי פרטיות הנה מל' דמל' נעשית ג"כ פרצוף וי' כלים הפנימי' נעשים נשמה לעולם הבריאה וי' כלים האמצעי' נעשים נשמה לעולם היצירה וי' כלים החיצוני' נעשים נשמה לעולם העשיי' ובחי' מל' דמל' דעשי' מהווה כל עולם העשי' הרוחני והגשמי ובעשי' גשמי' הוא עיקר הבירור ע"י מעה"מ הגשמיי' ובחי' זאת נק' ארץ שהוא בחי' המל' דעשי' המתלבשת בעולם העשי' הגשמי לברר בירורי' שנק' בשם צמיחה כו' משא"כ בחי' חו"ב עילאין שבמל' דאצי' הוא בחי' מדבר שבה [כי בבחי' המל' גופא יש דצח"מ כידוע] בחי' זאת נק' אשה כו' ובבחי' זאת הוא רשפי אש התשוקה ליכלל במקורה, והנה עד"מ הגשמי המאכלים שצומחים מן הארץ מתבררים ע"י אדם האוכל אותם ונעשים דם כדמו ובשר כבשרו וממשיכים חיות לכל האברים גם אל המוח ומשם נמשך הזרע וגם זרע האשה נמשך מן המוח שלה כן ברוחני' כל הבירורים דנוגה דבי"ע עולים למעלה באצי' בבחי' חו"ב דמל' ופועלים רשפי אש במל' דאצי' ליכלל למעלה בעצמי' האצי' ותשוקה זאת נק' העלאת מ"ן וגורם המשכת מ"ד היינו המשכת אורות העליונים שנמשכים ע"י המצות שנק' רמ"ח פיקודין כנ"ל ושמירת הל"ת כנ"ל, וע"ד העבודה בפרט בכל איש מישראל בחי' השפלות בעצם שיש בו שמחמת זה בכחו לקבל עומ"ש לכל אשר יגזור ה' [כענין נעשה קודם לנשמע כו'] בחי' זאת נק' ארץ כי ארץ מל' א רצ ה שהוא מקור כל רצון בחי' קבלת עומ"ש, ומה שהוא מוסר נפשו באחד שהוא רשפי אש התשוקה אליו ממש בחי' זאת נק' אשה כו' וד"ל. ..].

ג) והנה להבין ענין אשה כי תזריע וילדה זכר כו' הנה ארז"ל אשה מזרעת תחילה⁶¹ יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקבה, וביאור מאמרם ז"ל צריך להקדים ענין שימני כחותם על לבך⁶² שזהו תש"ר כחותם על זרועך זהו תש"י קלדומבואר בסידור שער התפילין⁶³ שיש שני חותמות חותם בולט וחותם שוקע, ומחותם הבולט שמלמטה למעלה נמשך מלמעלה למטה בחי' חותם שוקע וזהו תש"י כו'. ומחותם שוקע שמלמטה למעלה נמשך מלמעלה למטה חותם הבולט וזהו תש"ר כו'. והנה חותם הבולט מלמטה למעלה הוא בחי' אה' כרשפי אש שמפשיט א"ע מגדרי הכלי לא לחפוץ בשום דבר גשמי ורוחני רק ליכלל בעצמותו המאיר לעצמו למעלה מהיות מקור לעולמות והוא בחי' חו"ב עילאין [למעלה מחו"ב השייך למדות שנק' יסו"ת כנ"ל] ובהם מלובש מז"ת דאריך [כידוע דאו"א מלבישים לזרועות דאריך⁶⁴ כו'] ועי"ז נמשך מלמעלה למטה מבחי' ז"ת דאריך תוס' אורות ומתלבשים באו"א ונמשכים בבחי' מוחין לז"א והמוחין מתפשטי' בכל אברים דז"א שהם רמ"ח פיקודין כנ"ל ונק' המשכה זאת חותם שוקע מלמעלה למטה להיות שפע זאת מלובשת בתוך הכלים ולבושים דאו"א וז"א וזהו בחי' זכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע שהמצות הם כלים ולבושים להלביש אא"ס בתוכם, אך בחי' חותם שוקע מלמטה למעלה הוא בחי' יר"ע יראה פנימי' שאחר האה' כרשפי אש [כידוע דד' אותיות הוי' הוא בחי' דחו"ר רחימו ודחילו⁶⁵ עילאה כו'] ושרשה ביוד דשם הוי' אין דחכ"ע הנה בחי' זאת מעורר חותם הבולט שיהי' נמשך מלמעלה למטה היינו המשכת שפע מבחי' ג"ר דאריך שאינם מלובשים בכלים ולבושים כלל והיינו ג"כ שמי עם י"ה שס"ה ל"ת שע"י הל"ת שמירה מן הרע בלבד מצד היראה וביטול עי"ז נמשך בחי' י"ה שבהוי' דאריך שהוא ג"ר שבו כו' וד"ל.

ובזה יובן ענין אשה מזרעת תחילה יולדת זכר כו' כי הנה מבואר למעלה בפי' אשה שהוא בחי' אש ה' והיינו רשפי אש האה' רבה אליו כמ"ש למעלה מהיות מקור לעולמות כו' הנה זהו עצם מהותה שהוא מהגבורות [כידוע דבנין הנוק' מהגבורות⁶⁶ כו'], וזהו חותם בולט עדיין שהוא בחי' יש כו', אך ההזרעה שלה היינו כשבאה לבחי' יראה פנימי' שלמעלה מבחי' אה' רבה הנ"ל ואז באה לבחי' אין ממש שהוא ביטול גמור בחי' מ"ה דחכמה וזהו חותם שוקע שמלמטה למעלה [וזהו סמכוני באשישות⁶⁷ באיש ואשה והיינו כשהוא בבחי' איש ועושה עצמו כאשה להיות בבחי' חותם שוקע כו' וזהו כי כאיש גבורתו⁶⁸ היינו ההתגברות לבטל א"ע מכל וכל לבוא לבחי' אשה חותם שוקע בחי' ביטול ואין כו', ומבחי' כזאת נעשה סמיכה לכנ"י בזה"ג כו' ממכי"ק⁶⁹ ] ועי"ז נמשך חותם בולט מלמעלה למטה גילוי עצמו' אא"ס בחי' מ"ה דעתיק והוא בחי' דכורא דעתיק שבכחו לגלות רוממות עצמותו כמ"ש למטה ממש קלהבעולמות הנבראים מאין ליש [וזהו פי' עתיק כמעתיק מספר אל ספר⁷⁰ כו' שהוא כח הירידה למטה כו'] וזהו יולדת זכר [כי לידה נק' השפע בבי"ע שהוא אור של תולדה כו' וד"ל] [והגם שמבואר למעלה שהשפע הוא מבחי' ג"ר דאריך עיקר השפע הוא דכורא דעתיק רק שהלבוש הוא ג"ר דאריך אך הלבוש אינו מסתיר כלל לכן נק' שפע זאת בולט בלי לבושים כלל כמו עצם הרצון שאינו מורכב בשום פרט דשכל ומדות אינו לבוש המסתיר כלל לעונג המלובש בו כו' כנלע"ד בדרך אפשר], אך כשאיש מזריע תחילה כשההתעוררות באה מלמעלה הגם שפועל במקבל בחי' ביטול דחותם שוקע כו' כיון שבחי' ביטול הנ"ל לא נפעל במקבל מעצמו רק מלמעלה [והגם שחותם הבולט דמ"ה כרשפי אש הי' במקבל מצד עצמו זה אינו נק' התעוררות כי עיקר המעורר הוא ביטול בחי' אין כו'] הנה התעוררות זאת נמשך רק מבחי' נוק' דעתיק שהוא בחי' ב"ן דעתיק רוממות עצמי' [זהו פי' ב' בתיבת עתיק מלשון נעתק ומובדל⁷¹ כו'] ואין בכח בחי' זאת להתגלות כמ"ש למטה בבי"ע רק הארה וזהו יולדת נקב"ה הארה בעלמא נתגלה בעולמות הנבראים מאין ליש כו' וד"ל להיות ההמשכה נמשכת דרך כלים ולבושים לזאת אינו נמשך רק הארה [וזהו חותם בולט מלמטה למעלה כי להיותה הארה בעלמא לזאת תשוקתם ליכלל במקורה אשר לוקחה משם כו' וד"ל]⁷².

וזהו ההפרש בין קבלת התורה שקבלו ישראל בשעת מתן תורה ובין קבלת התורה שקבלו ישראל בימי הפורים, שבשעת מתן תורה לא היתה רק התעוררות מלמעלה מצד עצמו ליתן להם התורה [ומה שהקדימו נעשה לנשמע⁷³ שהוא ביטול גמור בחי' חותם שוקע זהו נפעל בהם מלמעלה מצד אתעדל"ע כו'] ולכן לא האירה בהם רק הארה בעלמא מבחי' חכמתו העצמי' [שהוא בחי' חכ' שבבחי' נוק' דע"י כנ"ל] ולכן לא נתקבל אור התורה בבחי' פנימי' גמור רק בבחי' מקיף וזהו כפה עליהם הר כגיגי'⁷⁴ כו' ונק' החלו לעשות⁷⁵ התחלת בלבד משא"כ בימי הפורים ע"י מסי"נ שלהם על התורה נתעורר חכמה העצמי' ממש [שהוא בחי' חכ' דדכורא דע"י] ולכן נתקבל בהם אור חכמתו העצמי' בבחי' פנימי למטה כמו למעלה ולכן נאמר וקיבל היהודים שנתקבל בהם בבחי' פנימי ממש את אשר החלו בשעת מתן תורה⁷⁶ בבחי' מקיף כו' וד"ל. וזהו מה ראו על ככה⁷⁷ ומה הגיע אליהם כו' מה ראו על ככה היינו מה שקבלו בנפשם בחי' מ"ה דחכמתו העצמי' שהיא התורה ומ"ה הגיע עליהם מלמעלה לעוזרם לזה ההתעוררות שנתעוררו מכח עצמם כו' [כי הגם שהיה ההתעוררות מכח עצמם מ"מ אלמלא הקב"ה עוזרו⁷⁸ אין יכול לו כו' רק שההתחלה הי' מהם כו' וד"ל].

קלו[ולפ"ד הטעם למה כשאיש מזריע אין ההמשכה רק מבחי' נוק' דעתיק כנ"ל יובן ע"פ מ"ש בסידור בשער ברהמ"ז⁷⁹ שבתחילת ההשתלשלות הי' מצד שחפץ חסד בעצמו ע"כ עלה ברצונו להטיב ורצון זה הי' מקור לכל ההשתלשלות וממנו נמשכים כל העולמות חיותם והתהוותם מרכד"ר עד סוכד"ר כו', אך אח"כ תלוי במעה"ת⁸⁰ ומבואר שם אשר סומ"ע מוכיח על תחילת המחשבה שמה שהי' בתחילה חפץ חסד חפץ זה הוא שיהי' לו דירה בתחתונים [וכמארז"ל נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים⁸¹ כו'] והמשכה זאת להיות לו דירה תהי' ע"י מעשה התחתוני' דייקא, נמצא שבחי' חפץ חסד זה הוא בחי' מקבל מבחי' סוף מעשה שעלה במחשבה תחילה כי סוף מעשה השפיע הח פ ץ הנ"ל להיות חפץ להיטיב כו' וזהו בחי' דכורא ונוק' דע"י כי בחי' נוק' דע"י הוא בחי' העונג שברצון להטיב שנק' חפץ חסד [כי חפץ הוא פנימי' הרצון⁸² שהוא העונג שבו כו'] ודכורא דע"י הוא בחי' עונג הנעלם שצפה שיקבל מסוף מעשה, ולכן כשאשה מזרעת תחילה שמתעוררים התחתונים בכח עצמם לתשובה ותומ"צ [ורק עזר נמשך להם מלמעלה כמאמר אלמלא הקב"ה עוזרו כו'] ממילא נשלם עונג הנעלם הנ"ל שבסומ"ע ושלימות העונג גורם התגלותו [כמו כשאדם בונה בנין כשמשלים אותו ברצונו מתענג מאד בגילוי משא"כ באמצע העשי' העונג הוא בהעלם כו'] ונגלה עונג נעלם זה למטה בעשי' גשמי וזהו יולדת זכר בחי' דכורא דע"י שהוא בחי' עונג הנעלם הנ"ל שמתגלה למטה וזהו יולדת כי ההתגלות נק' לידה כו' משא"כ כשאיש מזריע תחילה כו' היינו כשאין התחתונים מתעוררים מעצמם רק שמעוררים אותם מלמעלה שאז לא נשלם הכוונה בשלימות לכן יולדת נקבה שאינו מתגלה למטה בבי"ע רק בחי' עונג המלובש ברצון להטיב שנק' חפץ חסד שהוא בחי' נוק' דע"י כנלע"ד בדרך אפשר].

ד) והנה ארז"ל על פ' הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן⁸³ בשכר שמשהין עצמן כו' כדי שתזרע אשתו תחילה כו' בשכר זה הויין לון בנים זכרים כו'. ויובן בהקדם המבואר בזהר [תרומה קמב]⁸⁴ שהמשכת הטיפה יש בה ג' בחי' אור מים רקיע כו' וכן הוא בהמשכת השכל ממקורו מבחי' אין יש ג' בחי' הנ"ל, בחי' אור הוא כאשר השכל הפרטי הוא כלול עדיין בכח המשכיל שנק' אין והיינו כשכבר נתעורר לבוא לידי גילוי שהוא מוכן לבוא לידי גילוי במוח החכמה אך עדיין לא נתגלה [והיינו בעת היגיעה שמייגע עצמו להבין קודם שמבין כו'] זהו בחי' אור ואח"כ כשמבריק ומתגלה במוח החכמה נק' מים שזהו בחי' נקודה דחכמה קודם שמתפשט בהשגה דבינה כו' ואח"כ כשמתלבש נקודת השכל באותיות ההשגה דבינה זהו בחי' רקיע וזהו בחי' קרח בחי' אגלידו מיא שזהו מה שנקודת השכל מתלבשת באותיות קלזההשגה או במשל זר ועי"ז נעשה הולדת המדות מן השכל. והנה בחי' רקיע הנ"ל נק' בטן כמ"ש מבטן מי יצא הקרח הנורא⁸⁵ כו' [כידוע דת"ת גופא⁸⁶ ושליש העליון הוא עד החזה ושליש האמצעי הוא עד הטבור ושליש התחתון הוא מן הטבור ולמטה, והנה מת"ת דאימא משליש התחתון שבו נעשה כתר לז"א⁸⁷ וזהו מבטן מ"י שהוא בינה⁸⁸ כו'].

וע"ד הנ"ל בהמשכת שכל שהוא בחי' גילוי אור מעצמי' הנפש שצ"ל ג' בחי' הנ"ל כ"ה בהמשכת הטיפה שהוא המשכה יותר נעלית להיותו המשכת עצמות הנפש להוליד בדומה צ"ל ג"כ ע"ד זה להיות נמשך בג' בחי' הנ"ל אור הוא בלחלוחי' הרוחני' וכאשר מתלבשת בגשם המוחין ונמשכת דרך ח"י חוליות השדרה עד הברית שהוא בחי' יסוד הוא בחי' מים ואח"כ כשמתקבלת ונקלטת ברחם הנוק' נק' רקיע ושם נגמר הולדת הולד להצטייר ברמ"ח אברים כו' וכ"ה למעלה בהמשכת הנשמה ממקורא דכולא שהוא מבחי' פנימי' עצמותו כמאמר ויפח כו' מאן דנפח⁸⁹ מתוכי' נפח כו' ונמשכת עד היסוד עליון כמאמר אור זרוע לצדיק⁹⁰ ומשם נמשך להתלבש בבחי' המל' דאצי' וע"י המל' נבראת מאין ליש כמאמר טהורה היא אתה בראתה⁹¹, אך באמת יש ג' בחי' אור מים רקיע הנ"ל בטיפת הדכר עצמה [כמבואר בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש⁹² ] ובחי' רקיע שבטיפת הדכר נק' בטן מי כו' והיינו בחי' ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א ולכן כל מה שמשהה יותר לעכב השפע שתשהה יותר קודם שתתלבש בבחי' רקיע הנ"ל בא השפע מבחי' גבוה יותר וממילא נמשך השפע למטה כמו למעלה שזהו בחי' לידת זכר ולא הארה בעלמא שנק' לידת נקבה כנ"ל וד"ל.

וזהו כלל גדול בכ"מ שכל מה שהשפע שוהה יותר להתגלות היא נמשכת ממקום גבוה יותר, וכמו שבבטן הנוק' כל שהולד שוהה יותר הוא בבחי' קיום יותר כמו אלי' שנשתהה בבטן הנוק' יב"ח⁹³ לכן מתקיים עם חומר גופו כי עלה השמים עם חומר גופו מפני שהי' בו בחי' ביטול בחומר גופו יותר מצד שיהוי הקליטה בבטן הנוק' כנ"ל וכל שהביטול הוא ביותר הוא מתקיים ביותר [כידוע בשם הרה"מ נ"ע בענין יראת ה' לחיים⁹⁴ כו'], כן הוא בבחי' טיפת הדכר עצמה כל שהיא שוהה יותר קלחלבוא הוא הסימן שהוא מבחי' עצמי' יותר ומיוחדת עם העצמי' ביותר ולכן שיהוי על הבטן גורם הולדת זכרים שהוא בחי' גבוה יותר, וכ"ה ברוחני' השכל כשמשכיל השכל במהירות ומתפעל תומ"י שנק' נמהרי לב אין השכל מבורר כ"כ מן הפסולת וממילא ההתפעלות אינה מבוררת ונקי' כ"כ משא"כ כששוהה זמן רב ומעיין בעומק הדעת וההשגה להבין היטב את השכל לאשורו ולעמקו אז השכל שמאיר במוחו שנמשך מלמעלה מן השכל [כמאמר והחכמה מאין תמצא⁹⁵ כו'] מבורר ונקי מאוד מחלקי הטעות שהוא הפסולת שבשכל וממילא ההתפעלות הנולד מן השכל ממילא ומאליו [בלתי בחירה ורצון לזה כמבואר בקו' ההתפעלות⁹⁶ כו'] היא מבוררת ונקי' מתערובת פסולת והיא לה' לבדו בלתי הרגשת עצמו כלל כו' וד"ל.

וזהו ג"כ ענין חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפלה⁹⁷ כו' להיות שהמשכת הטיפה היא בברכת שים שלום⁹⁸ ונמשכת ע"י ח"י ברכאן שהם כנגד ח"י חוליות השדרה שהטיפה נמשכת על ידיהם כמבואר בגמ' פ' א"ע⁹⁹ כו' [... וחסידים הראשונים היו מדריגת דכר כו' ואפשר לומר שגם בכל הנשמות יש בהם בחי' דכר דאצי' רק שהוא בהעלם ובחי' זאת היא המתפללת כו' כמבואר בתשו' הרה"מ נ"ע על שאלת אדמו"ר הזקן נ"ע איך אנו מתפללי' הלא אנו בני רחל¹⁰⁰ והתובעת בפה כו' והשיב כי אנו במדריגת צדיקים שהוא למעלה מבחי' רחל, והכוונה כנ"ל הגם שכללות נש"י נמשכים מבחי' המל' דאצי' היינו חלק האם שבהם אבל חלק האב הוא מבחי' פנימי' הכלים דז"א דאצי' כו' ולכן תפילתן אינה בקשה רק המשכה כו' כי בחי' הדכר שבהם מתגלה בעת התפילה כו' וד"ל. ..], ולכן היו שוהין שעה אחת כדי שתהי' המשכת הטיפה ממקום גבוה יותר וזהו ג"כ כוונת רז"ל בענין הקטרת שהי' צוברה¹⁰¹ כדי שיהי' עשנה שוהה לבוא כו' [וזהו שנאמר לעתיד כי לא בחיפזון תצאו¹⁰² כו' להיות שתהי' ההמשכה ממקום גבוה יותר שאין למעלה הימנו והיינו מפנימי' עתיק כו' ממכי"ק¹⁰³ וזהו תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי¹⁰⁴ וזהו ג"כ ממכי"ק¹⁰⁵ ועדיין אינו מובן לי עד יערה¹⁰⁶ כו'], וזהו דבר אל בני ישראל כו' אשה כי תזריע כו' להיות אשה מזרעת תחילה ומה שייך זה אל בנ"י אלא הכוונה להיות משהין עצמן כו' בכדי שתהי' ההשפעה ממקום גבוה יותר כו' וד"ל.